השבוע, ביום חמישי, ה-25/7/18, יום ט"ו באב, יום שאותו מתארים חז"ל במילים: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" (תענית ד', ז'). המקור לחג ט"ו באב מופיע במשנה בסוף מסכת תענית, בה מתואר החג כיום טוב השווה במעמדו ליום הכיפורים.
מהו ט"ו באב? מדוע הוא יום שמח כל כך? ומה הקשר בינו לבין יום הכיפורים?
ביהדות, ט"וּ באב, החמישה עשר בחודש אב, הוא יום של שמחה, פיוס ואהבה בעם ישראל. המשנה מתארת את ט"ו באב בארץ ישראל בימי קדם כיום שבו היו לובשים בגדי לבן, והנשים היו יוצאות לרקוד בכרמים למטרת שידוכים. ט"ו באב ויום הכיפורים דומים בכוח המחילה שבהם. ולכן, לא חששו אבותינו להנהיג מנהג שבו היו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים, והבחורים היו באים לבחור להם בנות זוג. יתכן שבזמנים רגילים יכולים היו לחשוש שמא תהיה בכך פריצה של גדרי הצניעות, אבל ביום זה, הבינו שהמטרה של אותם מחולות היו אך ורק לשם שמים, כדי לבנות בתים נאמנים נוספים בעם ישראל. אבל, מאז שחרב בית המקדש, התבטל גם מנהג זה.
חז"ל מנו 6 סיבות היסטוריות שונות לחג זה:
1.) בדור המדבר- יום שבו הסתיימה המיתה במדבר – על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב, בתגובה, גזר עליהם הקב"ה להישאר במדבר 40 שנה, עד שימותו כל הזכרים בני 20-60 שבאותו דור שיצא עם משה ממצרים. וכך היה. מדי שנה היה משה מכריז שהגיע ערב ט' באב. הגברים היו כורים לעצמם קברים, נפרדים מאהוביהם, נכנסים לתוכם ומחכים למות. בכל שנה, היו נותרים 15,000 איש בקבריהם, והשאר היו קמים לחיות שנה נוספת. בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 האנשים האחרונים קברים והמתינו למותם. אבל, בבוקר קמו כולם בריאים ושלמים. הם הופתעו, אך הניחו שכנראה טעו בחישוב הימים, ולכן חזרו לקבריהם גם למחרת, ושוב ביום שאחריו… עד לט"ו באב, שבו זרח ירח מלא, והעיד שאכן, תשעה באב בא וחלף, והם נותרו בחיים. כלומר, הגזרה חלפה. לכן, ט"ו באב מסמל את היום בו סלח הקב"ה לישראל על חטא המרגלים. כך גם יום הכיפורים שמסמל את היום בו מחל הקב"ה לבני ישראל על חטא העגל – היום שבו ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים. שני החגים מייצגים יום של מחילה והתאחדות מחודשת של עם ישראל עם בוראו.
2.) בדור שנכנס לארץ- התרת נישואים בין השבטים- בימי משה, באו אליו בנות צלופחד, שאביהן נפטר ולא הותיר אחריו בנים יורשים, ותבעו לרשת את נחלתו. הבנות זכו אמנם בנחלת אביהן, אולם נאסר עליהן להינשא לאיש שאינו מבני שבטן, כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. כך נקבע שאסור לבנות שירשו את אביהן להינשא עם בני השבטים האחרים. כנראה שזה יצר נורמה לפיה נמנעו השבטים מלהתחתן אלה באלה גם במקרים של בת שלא ירשה נחלה. מה שיצר בידול ומתח בין השבטים. אבל עם התבססות בני ישראל בארץ, התבטלה הנורמה הזו.
3.) בדור השופטים- התרת נישואים בין השבטים – בעקבות מקרה פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני ישראל שלא לחתן את בנותיהם עם בני שבט בנימין. אך כעבור שנים רבות, הצטערו על ששבט בנימין עומד להיכחד, ועל כן הציעו שצעירי בנימין הרווקים שנותרו בחיים יגיעו אל כרמי שילֹה. במילים אחרות, שני איסורים אלה גרמו צער גדול לעם ישראל. האחד סיכן את קיומו של שבט שלם, והשני ציער את הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן, ולכן ביטול איסורים אלו ביום טו באב מאוד משמעותי.
4.) בימי בית המקדש- יום שפסקו לכרות בו עצים לבית המקדש. את 'קורבן העצים' היו מביאות משפחות שהתנדבו והביאו עצים כל שנה להסקת המזבח לקורבנות. ובחמישה עשר באב, היו חוגגים ושמחים על שהמחסנים התמלאו בעצים עבור החורף. אבל כששבו עזרא ונחמיה ובני דורם לארץ ישראל, מצאו אותה חרבה ושוממה – האויבים עקרו את כל העצים, ולא נותרו בה עצים לעבודת הקרבנות. לכן, אותו יום זכה לכינוי 'יום תבר מגל' – יום שבירת הקרדומות, היום שבו אין עוד צורך בכלים לכריתת עצים.
5.) בימי הושע בן אלה- היום שבו הוסרו השומרים מהדרכים. כאשר ירבעם בן נבט פילג את מלכות ישראל מירושלים, הוא העמיד שתי במות מרכזיות לעבודה זרה. ירבעם היה מודע לכך שרבים מבני מלכותו עדיין נושאים עיניהם לעבודת האל בבית המקדש שבירושלים. הוא חשש שהדבר יגרום להיחלשות שלטונו, ולכן הציב שומרים בדרכים המובילות לירושלים, שמנעו מבני ישראל לעלות לרגל לעיר הקודש. שומרים אלה ניצבו בדרכים עד שהושע בן אלה עלה למלכותו, סילק את השומרים והתיר לכל העם לעלות לירושלים. יום הסרת השומרים מן הדרכים היה ט"ו באב.
6.) בימי בר כוכבא- יום שניתן היה להביא את הרוגי ביתר לקבורה. בעקבות כישלונו של מרד בר-כוכבא לאחר חורבן בית-המקדש נכבשה העיר ביתר. המרד נכשל והעיר ביתר נפלה בידי הרומאים שהרגו בה גברים, נשים וטף ללא הבחנה. המתים בעיר ביתר לא הובאו לקבורה במשך זמן רב בשל גזירת הרומאים, וכשהובאו לקבורה היה זה יום שמחה. יום קבורתם של הרוגי ביתר חל אף הוא בט"ו באב.
אז מה הקשר בין אירועים אלו?
פירושים שונים מוזכרים לגבי המכנה המשותף לששת האירועים הללו שציינו חז"ל. יש אומרים שכולם מתקשרים לאהבה, חיבור ואחדות ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים הם ביטוי לנחמה ותיקון למצבים קשים ומאתגרים; יום ט"ו באב מסמל למעשה את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ותשעה באב. במילים אחרות, יום ט"ו באב הוא יום של ריבוי אהבה אמיתית וטהורה בין עם ישראל לאלוקיו ובין אדם לזולתו.
ט"ו באב- מה עוד?
בספרי הקבלה, המוסר והחסידות מצוין יום זה כיום תחילה וראש לימי הדין, ולכן חסידים ביום ט"ו באב כבר מתחילים לעשות את חשבון הנפש, ולאחל כתיבה וחתימה טובה כפי שנהוג בדרך כלל החל מראש חודש אלול.
בישראל, לאחר קום המדינה, חודש מעמדו של החג והוא נחגג בדרכים שונות ע"פ סוג הציבור. בחלקם ניתן לראות בו גרסה ישראלית של יום ולנטיין ,(Valentine's Day) חג האהבה במסורת המערבית. ובציבור הדתי, נהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות.
בנוסף, יש חוקרים שהציעו לחג סיבות הקשורות לאורח החיים החקלאי באותם ימים. ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה, כלומר כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה.
והידעתם ש-
החל בט"ו באב, ועד לסוף החורף, נוהגים להקדיש זמן נוסף ללימוד התורה בשעות הלילה (מכיוון שהימים הולכים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו בין לימוד התורה בלילות, לעבודת המזבח בזמן המקדש. עבודה שמורידה שפע וחיות לעולם.
שנזכה לחגוג השנה את יום ט"ו באב בשמחה רבה, שההרג, השריפות, הצער והכאב יחדלו, שהאהבה והחיבור בימי קושי ובכלל בשוטף, רק יעלו, יוסיפו ויתעצמו. אכי"ר.
חג ט"ו באב שמח❤
מהו ט"ו באב? מדוע הוא יום שמח כל כך? ומה הקשר בינו לבין יום הכיפורים?
ביהדות, ט"וּ באב, החמישה עשר בחודש אב, הוא יום של שמחה, פיוס ואהבה בעם ישראל. המשנה מתארת את ט"ו באב בארץ ישראל בימי קדם כיום שבו היו לובשים בגדי לבן, והנשים היו יוצאות לרקוד בכרמים למטרת שידוכים. ט"ו באב ויום הכיפורים דומים בכוח המחילה שבהם. ולכן, לא חששו אבותינו להנהיג מנהג שבו היו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים, והבחורים היו באים לבחור להם בנות זוג. יתכן שבזמנים רגילים יכולים היו לחשוש שמא תהיה בכך פריצה של גדרי הצניעות, אבל ביום זה, הבינו שהמטרה של אותם מחולות היו אך ורק לשם שמים, כדי לבנות בתים נאמנים נוספים בעם ישראל. אבל, מאז שחרב בית המקדש, התבטל גם מנהג זה.
חז"ל מנו 6 סיבות היסטוריות שונות לחג זה:
1.) בדור המדבר- יום שבו הסתיימה המיתה במדבר – על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב, בתגובה, גזר עליהם הקב"ה להישאר במדבר 40 שנה, עד שימותו כל הזכרים בני 20-60 שבאותו דור שיצא עם משה ממצרים. וכך היה. מדי שנה היה משה מכריז שהגיע ערב ט' באב. הגברים היו כורים לעצמם קברים, נפרדים מאהוביהם, נכנסים לתוכם ומחכים למות. בכל שנה, היו נותרים 15,000 איש בקבריהם, והשאר היו קמים לחיות שנה נוספת. בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 האנשים האחרונים קברים והמתינו למותם. אבל, בבוקר קמו כולם בריאים ושלמים. הם הופתעו, אך הניחו שכנראה טעו בחישוב הימים, ולכן חזרו לקבריהם גם למחרת, ושוב ביום שאחריו… עד לט"ו באב, שבו זרח ירח מלא, והעיד שאכן, תשעה באב בא וחלף, והם נותרו בחיים. כלומר, הגזרה חלפה. לכן, ט"ו באב מסמל את היום בו סלח הקב"ה לישראל על חטא המרגלים. כך גם יום הכיפורים שמסמל את היום בו מחל הקב"ה לבני ישראל על חטא העגל – היום שבו ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים. שני החגים מייצגים יום של מחילה והתאחדות מחודשת של עם ישראל עם בוראו.
2.) בדור שנכנס לארץ- התרת נישואים בין השבטים- בימי משה, באו אליו בנות צלופחד, שאביהן נפטר ולא הותיר אחריו בנים יורשים, ותבעו לרשת את נחלתו. הבנות זכו אמנם בנחלת אביהן, אולם נאסר עליהן להינשא לאיש שאינו מבני שבטן, כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. כך נקבע שאסור לבנות שירשו את אביהן להינשא עם בני השבטים האחרים. כנראה שזה יצר נורמה לפיה נמנעו השבטים מלהתחתן אלה באלה גם במקרים של בת שלא ירשה נחלה. מה שיצר בידול ומתח בין השבטים. אבל עם התבססות בני ישראל בארץ, התבטלה הנורמה הזו.
3.) בדור השופטים- התרת נישואים בין השבטים – בעקבות מקרה פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני ישראל שלא לחתן את בנותיהם עם בני שבט בנימין. אך כעבור שנים רבות, הצטערו על ששבט בנימין עומד להיכחד, ועל כן הציעו שצעירי בנימין הרווקים שנותרו בחיים יגיעו אל כרמי שילֹה. במילים אחרות, שני איסורים אלה גרמו צער גדול לעם ישראל. האחד סיכן את קיומו של שבט שלם, והשני ציער את הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן, ולכן ביטול איסורים אלו ביום טו באב מאוד משמעותי.
4.) בימי בית המקדש- יום שפסקו לכרות בו עצים לבית המקדש. את 'קורבן העצים' היו מביאות משפחות שהתנדבו והביאו עצים כל שנה להסקת המזבח לקורבנות. ובחמישה עשר באב, היו חוגגים ושמחים על שהמחסנים התמלאו בעצים עבור החורף. אבל כששבו עזרא ונחמיה ובני דורם לארץ ישראל, מצאו אותה חרבה ושוממה – האויבים עקרו את כל העצים, ולא נותרו בה עצים לעבודת הקרבנות. לכן, אותו יום זכה לכינוי 'יום תבר מגל' – יום שבירת הקרדומות, היום שבו אין עוד צורך בכלים לכריתת עצים.
5.) בימי הושע בן אלה- היום שבו הוסרו השומרים מהדרכים. כאשר ירבעם בן נבט פילג את מלכות ישראל מירושלים, הוא העמיד שתי במות מרכזיות לעבודה זרה. ירבעם היה מודע לכך שרבים מבני מלכותו עדיין נושאים עיניהם לעבודת האל בבית המקדש שבירושלים. הוא חשש שהדבר יגרום להיחלשות שלטונו, ולכן הציב שומרים בדרכים המובילות לירושלים, שמנעו מבני ישראל לעלות לרגל לעיר הקודש. שומרים אלה ניצבו בדרכים עד שהושע בן אלה עלה למלכותו, סילק את השומרים והתיר לכל העם לעלות לירושלים. יום הסרת השומרים מן הדרכים היה ט"ו באב.
6.) בימי בר כוכבא- יום שניתן היה להביא את הרוגי ביתר לקבורה. בעקבות כישלונו של מרד בר-כוכבא לאחר חורבן בית-המקדש נכבשה העיר ביתר. המרד נכשל והעיר ביתר נפלה בידי הרומאים שהרגו בה גברים, נשים וטף ללא הבחנה. המתים בעיר ביתר לא הובאו לקבורה במשך זמן רב בשל גזירת הרומאים, וכשהובאו לקבורה היה זה יום שמחה. יום קבורתם של הרוגי ביתר חל אף הוא בט"ו באב.
אז מה הקשר בין אירועים אלו?
פירושים שונים מוזכרים לגבי המכנה המשותף לששת האירועים הללו שציינו חז"ל. יש אומרים שכולם מתקשרים לאהבה, חיבור ואחדות ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים הם ביטוי לנחמה ותיקון למצבים קשים ומאתגרים; יום ט"ו באב מסמל למעשה את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ותשעה באב. במילים אחרות, יום ט"ו באב הוא יום של ריבוי אהבה אמיתית וטהורה בין עם ישראל לאלוקיו ובין אדם לזולתו.
ט"ו באב- מה עוד?
בספרי הקבלה, המוסר והחסידות מצוין יום זה כיום תחילה וראש לימי הדין, ולכן חסידים ביום ט"ו באב כבר מתחילים לעשות את חשבון הנפש, ולאחל כתיבה וחתימה טובה כפי שנהוג בדרך כלל החל מראש חודש אלול.
בישראל, לאחר קום המדינה, חודש מעמדו של החג והוא נחגג בדרכים שונות ע"פ סוג הציבור. בחלקם ניתן לראות בו גרסה ישראלית של יום ולנטיין ,(Valentine's Day) חג האהבה במסורת המערבית. ובציבור הדתי, נהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות.
בנוסף, יש חוקרים שהציעו לחג סיבות הקשורות לאורח החיים החקלאי באותם ימים. ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה, כלומר כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה.
והידעתם ש-
החל בט"ו באב, ועד לסוף החורף, נוהגים להקדיש זמן נוסף ללימוד התורה בשעות הלילה (מכיוון שהימים הולכים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו בין לימוד התורה בלילות, לעבודת המזבח בזמן המקדש. עבודה שמורידה שפע וחיות לעולם.
שנזכה לחגוג השנה את יום ט"ו באב בשמחה רבה, שההרג, השריפות, הצער והכאב יחדלו, שהאהבה והחיבור בימי קושי ובכלל בשוטף, רק יעלו, יוסיפו ויתעצמו. אכי"ר.
חג ט"ו באב שמח❤