השבוע פרשת תצווה, הפרשה השמינית בספר שמות, והיא פותחת בפנייה למשה רבנו "(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" (שמות כז') אך ללא אזכור שמו. זו למעשה הפרשה היחידה בחומשים שמות, ויקרא, ובמדבר שלא מוזכר בה שמו של משה כלל.
פרשת תצווה ממשיכה את ציווי בניית והקמת המשכן, ותיאור התפקידים של הכוהנים. בנוסף, מתוארים כל פרטי הלבוש המיוחדים של הכוהנים. בגדיו של אדם משפיעים עליו, ולכן הכהן צריך לעטות עליו בגדי קודש נכבדים ומפוארים. לפיכך, הלבשת הכהן בבגדים מיוחדים מלמדת על הכבוד והחשיבות שהתורה מייחסת לו.
מודל המנהיגות הרצוי– מפרט הרב אברהם קנאי,
"במבט ראשון ושטחי, אין בפרשת "תצווה" מסר רלוונטי לחיינו בכלל, ולתחום המנהיגות בפרט. הפרשה עמוסה בפרטים על בגדי הכוהנים בעת עבודתם במשכן ועל תהליך חניכתם לעבודה. מה לכל זה ולחיים במאה ה- 21? מה לזה ולמנהיגות? אולם, עיון מעמיק חושף מסר מהותי על מודל המנהיגות הרצוי בתחום הדתי, הפוליטי והעסקי; ולמעשה לכל תחום בו נדרש השילוב בין "מנהיגות מעצבת", כזו המובילה את המונהגים לעבר חזון, לבין התייחסות ואכפתיות מהמונהגים כאנשים.
התורה מפרטת שמונה בגדים שהיו לאהרן, הכהן הגדול. שני הבגדים הראשונים המוזכרים בפרשתנו הם האפוד והחושן. האפוד נלבש כשצמוד אליו, מעליו, רכוס החושן. החושן היה לוח ובו משובצים שנים עשר אבנים טובות. על כל אבן היה חרוט שמו של אחד משנים עשר השבטים של עם ישראל… שמותיהם של בני ישראל חייבים להיות על לבו של אהרן, מבלי שתהיה אפילו מראית עין כאילו הסיח את דעתו מהם ולו לרגע אחד. החושן חייב להיות מוצמד ומהודק לאפוד במיוחד כאשר אהרן מתקרב אל ה', נכנס אל הקודש ועסוק בעבודתו המכפרת על עם ישראל כולו, על כל גווניו ושבטיו…
אהרון הוא האדם היחיד שנבחר להיכנס אל קודש הקודשים. במקביל אהרן הוא גם מי שמשכין שלום בין אדם לחברו. עם כל מעלתו הרמה וקרבתו הגדולה לקב"ה, הוא מתעניין באנשים, רגיש למצוקותיהם וקשוב למריבותיהם. אהרן ניחן לצד מעלותיו כאיש קודש, גם ביכולת לתווך ולהשכין שלום…
מחקרים מראים כי אינטליגנציה רגשית גבוהה מגבירה אפקטיביות ארגונית. אהרון ללא ספק ניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה. המשנה מלמדת אותנו כי אינטליגנציה רגשית אמיתית, אינה נעשית לשם האפקטיביות הארגונית. רק אינטליגנציה רגשית העומדת בפני עצמה, תוביל, בסופו של דבר, לתוצאות גם ברמה המערכתית. אהבה פשוטה של הבריות, לא זו בלבד שאיננה סותרת דבקות בחזון ואת היכולת להוביל אליו. היא עצמה הגשמת החזון ודוגמא אישית ליישומו.
העובדה שאהרון לא שוכח לרגע את העם, גם בזמן היותו עסוק בעבודת הקודש, מבטאת את ענוותנותו. זהו מודל ההנהגה המשותפת, שבה אהבה נטולת אגו, כמו זו שהייתה בין שני האחים המנהיגים – משה ואהרון, מהווה מופת לכל העם. נקווה כי המודל המנהיגותי שפרשתנו ודמותו של אהרון מציבים לנו, יעורר בנו ובמנהיגנו השראה."
כיצד אהרן היה מגשר בין לבבות רחוקים? בימים אלו בפרט, מורגש חסרונו הגדול. ידוע כי מעלתו של אהרון הכהן הייתה הבאת שלום לכל אדם. בכלל, האחים, מרים, משה ואהרון, הציבו משמעות חדשה לגמרי ליחסים המשפחתיים. הנהגה משותפת, אכפתית ותומכת, כזו שרואה את טובתו של העם לנגד עיניה. שורש הקשר ביניהם עמד על ההכרה במעלות הייחודיות של כל אחד ואחת מהם. הם, בהנהגתם, ניצבים יחד ובשיתוף פעולה מלא.
פרופסור מירון ח. איזקסון מצטט את דברי הלל הזקן שאומר: ""הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (פרקי אבות, א', י"ב). אהרוֹן נוֹתר בתודעתנו כסמל השלום…. לא כל אוהב שלום הוא גם רודף שלום ולא כל אוהב בריות מקרבן בהכרח לתורה, שאחרת לא היה צריך הלל לפרט את כל התכנים האלה. בדרך-כלל נוהגים לפרש אמירה זאת בקשר לסגולת אהרון להביא שלום בין אדם לחברו. לענ"ד קודמת לכך יכולתו לחיות בשלום עם אחיו ואחותו במסגרת המשימה הקשה של הנהגת ישראל…
העיסוק המתמיד בעבודת הקודש במשכן עלול להיות מקור להסתבכויות וחיכוכים. ידוע לכל אחד מעִמנו שעבודה ציבורית בכלל ועבודת "קודש" בפרט מעוררות לא פעם לא רק סיפוק גדול, אלא גם מחלוקות ותסכולים. לעתים קשה להאמין לוויכוחים הנשמעים סביב פעילות חינוכית ולימודית או בקרב הפעילים בבית-כנסת. אהבת השלום של אהרון פירושה, שבאופן נוכח ותמידי הוא תופס את עבודת המשכן, כהשכנת שלום על העם. הוא נושא את גורל העם על לִבוֹ כחלק ממשאוֹ הרוחני ככהן הגדול…"
נראה כי תחום מיומנותו של אהרון היה גישור ופישור. מסתבר שאף אחד לא הצליח לחבר בין לבבות שבורים כמו אהרון הכהן. הוא גילה מסירות נפש למען קירוב הלבבות. כיום, ברחבי הארץ פועלים מרכזי גישור קהילתיים ופרטיים לפתרון מחלוקות ובעיות בדרך של הידברות והסכמה. הלוואי ונלמד לפתוח את הדלת להידברות.
כיצד מוסברת היעדרותו של משה מהפרשה?
אחד מההסברים מביא הרב שניאור אשכנזי ממדרשי תורה (הקדוש שלמה אנשתרוק מחכמי ברצלונה במאה ה-13), "משה זז הצידה בפרשה הזו, כדי להעניק את מלוא הכבוד והמקום לאהרן אחיו… וכיון שכך, אין מתאימה מהפרשה הזו כדי לדון באותה תכונה ייחודית שאפיינה את אהרן והעצימה את גדלותו אפילו לעומת אחיו, איש האלוקים, משה רבנו."
מוסיף הרב אשכנזי, "בכל הדורות אנחנו שואלים את עצמנו, מה אנשים רוצים? מה מניע אנשים לרוץ מהבוקר עד הערב? מה בעצם מבקש אדם מעצמו ומה הוא מצפה לקבל מבן הזוג שלו? יש אומרים שאנשים מחפשים הנאה, יש אומרים שאנשים מחפשים כוח, יהיה מי שיאמר שאנשים מחפשים כסף או איכות חיים. אך האמת העמוקה היא, שאנשים מחפשים הערכה. כל המרוץ להשגת עוצמה וכסף נועד להיות כיסוי כדי לגבש כבוד והערכה עצמית. אנשים רוצים להיות ראויים ונחשבים… כאשר אהרן שמע על שותפים שהסתכסכו או בני זוג שהתרחקו זה מזו, הוא לא היה עושה שום דבר מהטקטיקות המוכרות. הוא לא היה מנסה לרקום פשרה ביניהם או לערוך הסכם ממון שירצה את שני הצדדים, אהרן היה נוקט בפעולה אחרת לגמרי. הוא היה מפיץ דברי שבח והערכה הדדיים…
כאשר אדם שומע שהצד השני מעריך ואוהב אותו – כבר נפתרה חמישים אחוז מהבעיה. משום שמחמאה מחוללת אהבה. מחמאה היא הדבר שאנשים זקוקים לו יותר מכל ולכן היא הדרך הטובה ביותר לדלג על הפער בין אנשים ולחבר לבבות רחוקים. הענקת מחמאה לזולת, נושאת עוד מעלה עצומה: היא מניעה לפעולה ודוחפת לשיתוף פעולה הדדי… בלי הערכה אין אהבה, ובלי מחמאה אין קשר. אנשים מתחתנים בראש ובראשונה כדי לזכות בתמיכה רגשית ובקבלה ללא תנאי, אך השותפות בין בני הזוג הופכת להיות בעיקרה טכנית, בניהול הבית והילדים, ואילו הבסיס האמתי של הנישואים – הקשר הרגשי – נשמט הצידה. איך מתחילים להעצים? מאיפה מתחילים להעריך ולבטא שבח?"
מסתבר שהמקום הטוב ביותר הוא הכרת הטוב. יתכן שבהתחלה יהיה לנו מאתגר לפרגן; יהיה גם חשש שמא הפרגון מעיד כי אנחנו חייבים משהו למישהו, אבל, מוסיף הרב אשכנזי- "למעשה אין מחיר יקר מדי ליצירת קשר רגשי. אנשים שמתרגלים להחמיא ולשבח, הופכים בהדרגה את צורת החשיבה שלהם ולאט לאט הראש שלהם עובר לחפש דברים טובים לשבח עליהם. מאנשים נרגנים שאינם מרוצים מכלום, הם הופכים להיות טיפוסים מאושרים."
נראה כי כולנו זקוקים למלט, מסיים הרב אשכנזי. השימוש העיקרי של המלט הוא לריצוף אריחים, להדבקת לבנים. כלומר, מל"ט הינו קיצור ל-מילה טובה, וממש כמו בשיר של יעקב גלעד, "לא פעם זה קשה אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה". הלוואי ונשכיל ללכת בדרכיו של אהרון הכהן, המגשר הראשון שהביא שלום בן אדם לרעהו.
שבת שלום וחג פורים שמח ושופע מל"ט💞
וואוו כמה שזה נכון, מילה טובה והערכה הן הכוח המניע בכל תחום, אף פעם לא הצלחתי להבין את הטיפוסים הנוקשים שעבורם זה בלתי אפשרי להחמיא, לעודד ולהעריך, שום דבר אינו מובן מאליו, החל מהתעוררות לבוקר, מודה אני הן מילות הוכרה לבורא ולבריאה, פלאי הטבע והיקום, על עוד יום שזכינו לו בעולם שפוי ( בד״כ) על בריאות איתנה וכל הטוב בחיינו, בסביבה שלנו להודות על עזרה ושירות , כן גם למנקה של הבניין ורחוב, לקופאית בסופר או כל נותן שירות, להוסיף ולהחמיא לאלה מבינהם שנותנים שירות טוב במיוחד וראוי להערכה כי לרוב אלה אנשים שאינם מתוגמלים כספית , לכן יש להקפיד איתם יותר , להודות לאנשי החסד בחיינו, לעודד ולהעריך בני משפחה וחברים, לפרגן במילים טובות, לשמוח בהצלחתם ולעודד על הדרך והמאמץ גם כשיש ניסיונות כושלים, לראות את הטוב גם כשיש ביקורת ויש! את הביקורת יש לדעת איך ומתי להגיד כדי שהיא תהפוך לביקורת בונה ולא מרסקת, ולבסוף גם לדעת להודות לעצמנו, על הטוב שבנו ומאיתנו, על הניסיונות לצאת מאזור הנוחות כדי לממש ולסייע לעצמנו ולאחרים, על חלומות שהגשמנו לנו ולאחרים ועל אלה שהם היעדים הבאים , על הערכים הטובים שאנו מקפידים עליהם גם כשלא קל , על מצפון שהוא המצפן חיינו ועל כל האהבה שבנו ושקיבלנו בתחנות חיינו השונות . תודה דנה אהובה 🙏🏻❣️💃🏻