השבוע בפרשת ויגש האחים לבית יעקב מתאחדים סופסוף. יוסף בתבונתו השכיל להפוך את מצרים למקור מזון אזורי. כולם מגיעים לקנות חיטה במצרים, כן, גם אחיו של יוסף. האחים שניסו להפטר מיוסף בהיותו בן שבע עשרה ואין להם מושג מה עלה בגורלו, לא משערים לעצמם שהאיש החזק והכל כך משמעותי בבית פרעה הוא יוסף אחיהם. מנגד- יוסף, שמכיר ומזהה את אחיו, אבל ממתין ולא חושף את זהותו, יותר מזה, מעניק להם מזון, סעודה, מתנות ובמקביל גם מסכת ייסורים עד למונולוג של יהודה בפרשה שלנו השבוע.
כחלק מהליך התיקון שעוברים האחים, הם מקשרים בין היחס הקשוח של הממונה על מצרים, יוסף, לבין מעשיהם שנים רבות קודם לכן. כבר בפרק מב', בפסוק כא', אנו לומדים על המצפון המייסר אותם שנים רבות בשל המעשה הנורא של השלכת אחיהם, יוסף, לבור: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".
מסביר הרב ניר מנוסי-
"יהודה ניגש ליוסף (אם כי הוא עדיין לא יודע שזה יוסף), כדי לשכנע אותו שלא ייקח לעבד את אחיהם הקטן בנימין, אלא במקום זאת שיקח אותו בעצמו, את יהודה.
יהודה לא ישר מתחיל לדבר עם יוסף. הוא קודם ניגש אליו, מלשון גישה. הכל תלוי בגישה שלנו. אם אנו ניגשים לדברים בהיסוס, בחוסר החלטיות, מתוך הישענות על אחרים ובלי נכונות להקריב מעצמנו – לא נצליח בדבר. אבל אם אנחנו מוכנים לשים את כל הנפש שלנו על משהו, להתמסר אליו ולוותר על עצמנו לטובתו – דברינו יישמעו, יתקבלו ויפעלו במציאות.
למעשה, גישתו של יהודה לא רק מגלה לראשונה את פניו האמיתיות, אלא גם מגלה את פניו האמיתיות של יוסף, שלא יכול להתאפק וחושף את זהותו. דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב: כשאנחנו שמים את לבנו באמת על השולחן, הדבר פותח גם את ליבם של סובבינו ומקרב אותם אלינו."
דבריו, מסירותו וכנותו של יהודה ממחישים את עומק השינוי שחל באחים. אותם אחים שזרקו אותו לבור, והביאו למכירתו לעבדות במצרים, מוכנים בכל רגע שמנסה אותם יוסף, להקריב את חייהם כדי להציל את אחיהם מעבדות. ואומנם לבסוף, גישתו הברורה והכנה של יהודה מקרבת את הלבבות ומבהירה כי עם אחים כאלו יוסף רוצה קשר, וע"כ גם תגובתו-
"(ב) וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי;… (ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי;… (ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (בראשית מה)
אנחנו לומדים השבוע על כוחן של ה"סליחה" וה"גישה". מסע חייו של יוסף היה מרובה בניסיונות מאתגרים כך שמתבקש היה לשמוע את יוסף מתלונן, כעוס וממורמר. אך במקום להדהד את השאלה, "למה זה קורה לי?" יוסף אימץ את "מה זה בא ללמד אותי?", שיעור בתובנות החיים. גישה שמסתבר מייצרת כוחות נפש להתמודד עם המציאות המאתגרת ומובילה אותנו לפתרון מיטבי. במקביל, גישה זו מאפשרת למחול ולסלוח כי אחרי הכל, יוסף מטיב להסביר- "(ה) וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם… (ח) וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים;…" (בראשית מה")
בפרשת ויגש במפגש ובמונולוג של יהודה ליוסף, נחשפת בפנינו גישה המגשרת ומחברת באופן אותנטי את הנפשות, ובכך מובילה לשיפור מערכות היחסים ובניית אמון מחדש. "(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, " (בראשית מה), "ויגש" מבטא רצון לגשת מתוך קרבה ולא מתוך טינה. יהודה מקטין את עצמו כלפי יוסף וניגש בהכנעה וענווה: " יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי " – הוא קורא לעצמו- "עבד יוסף", ומבטא קירבה פיזית כשהוא מדבר אל אוזנו. יהודה הופך את יוסף לאיש סוד. יהודה ממשיך ומנסה לרצות את יוסף באומרו- "וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: ", אל תכעס, ומיד מוסיף " כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה." נותן ליוסף כבוד, ומכיר במעמדו הרם.
יהודה ניגש באופן נחוש ומציאותי. מצד אחד, משדר ומייצר קרבה, מצד שני מביע נחרצות- "(לג) וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר–עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו. " "אומר האורח חיים הקדוש, הגישה של יהודה היא ככתוב במשלי כ"ז: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ולזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים, והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו."
"גישתו" של יהודה אכן מצליחה. נוצר אמון בחדר ויוסף מתרכך ומתוודע אל אחיו. גישת ה"ויגש" של יהודה גורמת ליוסף להתקרב ולהזמין את אחיו ל"גשת" אליו. גישתו של יוסף לחיים במהלך כל תלאותיו כאמור בשילוב גישתו של יהודה מביאה אותו לסלוח לאחיו ולהתרצות, הוא כבר בבהירות מוחלטת, בביטול הכעס, הטינה, והמחלוקות, בוכה ומתרגש שסופסוף הוא זוכה להתאחד עם משפחתו מתוך פיוס ושלום.
קיבלנו שיעור חשוב ומלמד השבוע. איזו גישה אנו מאמצים ומטמיעים? האם היא מקדמת ומקרבת? למדנו גם מגישתו של יוסף לחיים- האמונה שכל דבר בחיינו בונה, מזכך ומדייק אותנו לייעוד, לתכלית שלנו, "מה זה בא ללמד אותי?" גישה זו אפשרה ליוסף לראות את הטוב גם בזמנים היותר מאתגרים, ולא להאשים אחרים במצבו.
מסכמת הרבנית חדוה לוי, "יש כאן שיעור מהותי ועמוק בקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך", לימוד על יחסי אנוש אמתיים. כיצד ניתן לגשת אל אדם שנמצא בצד המנוגד אלינו לחלוטין, אדם שאנו נמצאים בקונפליקט עמו, ולמצוא את הדרך אל ליבו, את הדרך לפיוס וגילוי של אור. אם רק נלמד להתגבר על טבענו ולהניח בצד את הגאווה, הכבוד והאינטרסים האישיים, ונזכור את מה שחשוב שהוא החיבור, השלום והאחדות בעם ישראל, אז נוכל בוודאי לגלות מציאות רגישה, נגישה וחדשה לגמרי." אמן כן יהי רצון.
שבת שלום💞
ממש נפלא דנה
אהבתי את החיבור בין ״ויגש״ מלשון לגשת – להתקרב לעניין הגישה, באיזו דרך ניגשים.
אכן יהודה בתבונתו, ידע איך להתקרב בגישה נכונה ובדרך זו גם לקרב את יוסף אליו.
שנזכה ללכת בדרכיו של יהודה ונמצא מציג את הגישה הנכונה והמתאימה לקרב אלינו את הסובבים אותנו תוך שבירת כל החומות המפרידות.
שבת שלום ומבורך