פרשת אמור- דרך ארץ קדמה לתורה- להיות בנאדם

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ויקרא כג, טו)
בימים אלו עומדים אנו בימי ספירת העומר, הימים שבין חג הפסח לחג השבועות, והשבת נקרא את פרשת "אמור" שמצווה אותנו בין יתר החגים על "ספירת העומר", בהם אנו מונים 49 ימים שהם 7 שבועות בדיוק. בד"כ אנחנו סופרים את הימים שנותרו עד למועד המיוחל (כמו- חתונה, טיול, חופשה ועוד), אבל בספירת העומר אנו מונים את הימים שעברו עלינו ולא את הימים שנותרו. מידי לילה אנו מברכים על היום שמצטרף לקודמיו עד לחג השבועות, כשהיום ה-50 הוא זמן מתן תורתנו. אז מדוע אנו סופרים הפוך ממה שנהוג?
ספירת העומר מלמדת אותנו מהי ספירה משמעותית, ספירה שהיא הכנה, ספירה שבה אנו צוברים ימים מתוך צמיחה, התקרבות, עליה בסולם, וכיסופים לימים גדולים.
במצוות קצירת העומר, בט"ז בניסן, יום אחרי יציאת מצרים, קוצרים שעורים ואחרי חמישים יום של עבודה על מידותנו אנו מגיעים למדרגת אדם ומקריבים חיטים שהם מאכל אדם. השפת אמת מסביר כי זהו רמז על התהליך הרוחני שעברו בני ישראל. שעורים הם מאכל בהמה וחיטים הם הרי מאכל אדם. במילים אחרות, מיציאת מצרים עד מתן תורה התעלו בני ישראל ממדרגת בהמה למדרגת אדם. עיקר מטרת ימי ספירת העומר אז וגם היום היא לעבוד על המידות, תיקון המידות. ולכן, גם נהוג ללמוד פרקי אבות, לימוד העוסק במוסר, אתיקה ומידות טובות שהוא הכנה מצויינת לקראת חג קבלת התורה, חג השבועות. זהו כלי המסייע וממקד בעבודת תיקון המידות.
פרשת אמור נקראת תמיד בעיצומם של ימי הספירה, המהווים תהליך ארוך ועמוק של עבודה נפשית ותיקון המידות ברמה האישית והלאומית. בשבועות האחרונים זכינו להכנה לספירת העומר, הנגיף שהביא אותנו להתכנסות והתבודדות. ועתה, בימי ספירת העומר, אנו ממשיכים בברור של מי אנחנו באמת, למה אנו מחוברים, הפחדים, התאוות, הערכים, השאיפות והרצונות שלנו. תהליך טיהור וזיכוך הנפש כפי שכבר חז"ל הטיבו לומר- "אם אין דרך ארץ אין תורה". 49 הימים לספירת העומר מחולקים לשבעה שבועות, כשלכל שבוע העבודה הנפשית המיוחדת לו לקבלת הקדושה במעמד מתן תורה, חג השבועות.
השבוע הראשון מייחד את ספירת החסד שמסמל אהבה ונתינה אין סופית.
השבוע השני של ספירת העומר מתמקד בספירת הגבורה שמסמלת דין, יראה וגבולות. התגברות ושליטה עצמית.
השבוע השלישי הוא שבוע ספירת התפארת שמסמלת הרמוניה בין החסד לגבורה, אמת ורחמים. התפארת מקבלת את הגבולות והקפדנות, אך יחד עם זאת מבקשת לנהוג במידת הרחמים.
השבוע הרביעי הוא השבוע של ספירת הנצח שמסמלת נחישות וסבלנות, לנצח את כל מניעות והחסמים שלנו.
השבוע החמישי הוא השבוע של ספירת ההוד שמסמלת את מידת הענווה וההודיה.
השבוע השישי מוקדש לספירת היסוד שמסמלת את החיבור, התקשרות, כוח האינטימיות. חיבור אמיתי לעצמי, לסביבה ולערכים שמעלינו.
לבסוף, השבוע השביעי הוא השבוע של ספירת המלכות שמסמלת את כוח הביצוע, כוחה של ההוצאה לפועל שתבטא את כל אותן מידות שהטבענו בתוכנו באהבה, בשליטה, ברחמים, בנחישות, בענווה ובחיבור.
קבלת הקדושה, הפיכה מעבד לבן חורין, משפחתיות וכו' אינם ארועים מידיים, אלא תהליכים מתמשכים הדורשים עבודה. קיבלנו הזדמנות לעבודה אינטנסיבית ממושכת ששולחת אותנו ללחוץ על כפתור ה"Refresh" וה- Restart”" שלנו- הישיבה בבית, ההתכנסות וההתבודדות, זמן האיכות, יצירתיות, הבחן בין טפל ועיקר, פנאי, ההתקרבות והגעגוע ועוד, קוראים לנו בפרט בימי ספירת העומר להמשיך בעבודתנו, להטביע ולשמר את המתנות שקיבלנו ולא לחזור לאוטומט ולמה שהיה לפני כן כי ביכולתנו לייצר שינוי אמיתי, ראוי, מצמיח ומקדם. אחרי הכל, קיום המצוות שבין אדם לחברו הם שיובילו אותנו לנקיות הלב ולמצוות שבין אדם למקום, כפי שהטיב הרב אשלג לתאר-
"ודע, שהמצוות שבין אדם לחברו הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאה אותו להשפיע למקום. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט)"

שבת מבורכת וחג לג בעומר שמח🔥❤️