הפטרת שבת חנוכה זהה להפטרת פרשת בהעלותך והיא בספר זכריה ב' י"ד ועד פרק ד' פסוק ז'. זכריה הוא מאחרוני הנביאים, והוא פעל בימי שיבת ציון ותחילת תקופת בית שני. הפטרה זו היא נבואה שהיא חזיון של הנביא, שבד"כ מתארים מראות נשגבים שקשה לדמיין אותם.
אני מתייחסת לסוף ההפטרה שבה מוזכרת המנורה, וזהו הקשר המיידי גם לחנוכה וגם לפרשת בהעלותך. "(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ–שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. (ג) וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ. (ד) וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר: מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי. (ה) וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי. (ו) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת." (זכריה ד')ניתן לנו תיאור מפורט לחיצוניותה אך גם לפנימיותה של המנורה. מתוך הכתובים השונים ניתן להבין שהמנורה הייתה עשויה זהב טהור- המתכת המשובחת והיקרה ביותר מבין המתכות, ובנוסף ,היא הייתה עשויה מיקשה אחת ולא חלקים, חלקים, אומר הרבי מלובביץ, ביטוי לאחדותו של עם ישראל, ממש כפי שהתממש במעמד הר סיני, כאיש אחד בלב אחד. נשאלת השאלה האם תפקיד המנורה היה רק להאיר? ביום י"א בשבט תש"ט, 10 פברואר 1949, נבחר סמל המנורה המעוטרת בענפי זית של האחים שמיר לסמל הרשמי של מדינת ישראל, רעיון של המנורה החוזרת למקומה ולארצה. אמנם, אין עדות כתובה כי האחים שמיר שאבו את השראתם לסמל המדינה מחזונו של זכריה, אך קשה להתעלם מן ההשפעה של חזון הנביא על עיצוב הסמל, ואין ספק שסמל המדינה מקורו בתנ"ך.
ענפי הזית כמובן כסמל לשלום הנכסף. אומר המלאך בחזיון נבואתו של זכריה- "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי", לא הכוח הגופני והמוחשי אלא הרוח הנפשית והבלתי-נראית, זהו מסר המנורה שבאה להאיר רעיונות, לא רק האור הרגיל הטריוויאלי, אלא מנורה שעומדת מקשה אחת ונושאת על קניה הארה על מרחב אינסופי. חיבור האלמנט הפנימי של חנוכה, הוא ניצחון האור על החושך, וזו אמירה אוניברסלית, לדברי חז"ל (מנחות פו,ב) המנורה משמשת עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שהאל שברא את העולם לא נטש אותו, כלומר, כשם שהוא מצוי ושרוי בכל מקום כך מאירה החנוכייה את ליבו וביתו של כל אחד ואחת מאתנו, כתזכורת לנקודת החיים הפנימית שמפעמת בנו תמיד, ונותנת לנו משמעות, כוח ותקווה.