תשעה באב- שנאת חינם מחרבת!

Photo by Javier Cañada on Unsplash

רגע לפני כניסת שבת וצום תשעה באב-
שנאת חינם מוגדרת במילון כ"שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם אחר או קבוצה ללא כל סיבה מעשית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או בשל העובדה שהם שייכים לקבוצה אחרת משלו. חז"ל ציינו במסכת יומא  (דף ט עמוד ב) כי בית המקדש השני חרב רק בשל שנאת החינם שהייתה קיימת בו בין קבוצות שונות, שלא יכלו לסבול אחת את רעותה."

כנסת (מלשון מכנסת בתוכה) ישראל היא תמצית ההוויה, היא הנשמה והלב של העולם כשהעולם הוא בעצם הגוף. ולכן חשוב להבין שקריאת ביטול השנאת חינם היא לכלל- אומנם הקריאה לביטול שנאת החינם מתחילה אצלנו בבית, בתא הקטן, אבל היא מתרחבת לתיקון עולם. כל אחד ואחת מאתנו מחויב לתקן בתוכו ואז להשפיע גם החוצה אל הכלל.
אמש נרצח דביר יהודה שורק ז"ל ליד קיבוץ מגדל עוז בגוש עציון. יפעת ארליך, עיתונאית וחברת המשפחה, סיפרה כי דביר הגיע ממשפחה מיוחדת, מרובת דעות ותפיסות עולם: "דביר הגיע מבית מיוחד. אביו יואב היה הוגה דעות ועיתונאי שבשלב מסוים הסיר את הכיפה אך המשיך לנהל אורח חיים דתי, זאת כאמירה שלא נכון לתייג אנשים בחברה הישראלית. כל אחד מהילדים במשפחה היה בעל תפיסת עולם פתוחה שחיבקה כל אדם באשר הוא אדם.
האב יואב שורק ספד לבנו דביר-
"זה לא אירוע פוליטי", פתח האב את דבריו, "פיגועים מלווים אותנו כולנו, את החברה הישראלית, וזה חלק ממציאות החיים וממאבק ארוך על החיים שאנחנו מנהלים פה. דביר שלנו, מי שלא הכירו הפסיד. הוא עזר לחלשים בסביבתו שהיו צריכים חבר. קיבלנו מתנה לכמעט 19 שנה… על המתנה אנחנו מודים ואת הכאב אנחנו נישא… דביר יקר ואהוב שלנו, בעוד ימים אחדים היינו אמורים לחגוג לך 19 ואני חושב על השנים האלו ואיני יכול שלא לחייך, יש בך תום ואהבת אדם… טהור הסתלקת מאתנו ואנחנו נבחר בחיים ונבחר באור".
בני המשפחה וחברים ספדו לדביר- "הוא היה ילד של אור בעיניים" יתכן וזו הצוואה של דביר לנו- האור בעיניים! לאהוב אדם באשר הוא אדם.
בסיכום דברי המשפחה הם קראו לאחדות: "ערב תשעה באב, החורבן הפרטי מתערבב עם החורבן הלאומי. מתוך הכאב הגדול שכואב עכשיו לכולנו יש לנו הזדמנות להניח את המריבות והמחלוקות בצד ולהתאחד מתוך הבנה שאחרי הכל אנחנו כאן עם אחד. בבניין ירושלים ננוחם".

לעילוי נשמתו של דביר בן רחל ויואב, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהי זכרו ברוך.

שבת שלום💓

הפטרת פרשת דברים וצום תשעה באב- איכה?

Photo by Andy Køgl on Unsplash

ביום ראשון הקרוב צום תשעה באב, היום בו חרב בית המקדש. כל שנה בליל תשעה באב אנו קוראים את "מגילת איכה" בבית הכנסת. המגילה מתארת עד לפרטי פרטים את חורבן בית המקדש הראשון. הנביא מקונן על החורבן, על הגלות האיומה של עם ישראל ועל האסונות שאירעו באותה תקופה. לצד הקינה שמבכה את צרותיו של עם ישראל ישנה גם נימה של תקווה, תפילה וערגה לימים טובים יותר. מפרשים שונים מתייחסים למשמעות המילה "איכה"- יש אומרים מלשון תוכחה ויש אומרים מלשון קינה.

שלושה נביאים התנבאו בלשון "איכה"-
1. בפרשת השבוע, פרשת דברים, אומר משה רבנו: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א, יב).
2. בהפטרה השבוע מוכיח ישעיהו: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (ישעיהו א, כא).
3. ובתשעה באב אנו קוראים את קינתו של ירמיהו במגילת איכה: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס" (איכה א, א).

מסביר לנו הרב משה ליכטנשטיין-
"להבנת מחלוקתם, עלינו לעמוד על המרחק העצום שבין שני המושגים המוצעים: תוכחה וקינה. התוכחה נועדה להוכיח לאדם את טעותו, להסביר לו את ההפרש שבין הדרך הנכונה ללא נכונה, להחזירו למוטב ולהביאו להתנהגות הולמת. הנביאים הוכיחו את ישראל על מנת שייטיבו את דרכיהם ועלילותיהם, ומצווה על כל אדם מישראל להוכיח את חברו. אמור מעתה, המושג האופרטיבי העומד ביסוד התוכחה היא התשובה. המבט הבסיסי הוא אופטימי, היות שהוא מניח שהאדם מסוגל להשתנות מחטאיו בהווה. בדרך זו, העונש ימנע והחורבן לא יבוא. יתר מכן, לא רק בנוגע לעתיד יש אופטימיות אלא אף ביחס לעבר, שהרי אם התוכחה תצליח, אף חטאי העבר לא יחייבו את העם גלות, כי התשובה תפעל את פעולתה וזדונות ייהפכו כזכויות.
הקינה, לעומתה, היא פסימית מיסודה. אין היא באה להחזיר את האדם בתשובה אלא לבכות עמו על מר גורלו ולקונן עליו. ביסודה עומדים הבכי והייאוש אל מול מציאות שבלתי ניתנת לשינוי או לתיקון… מושג היסוד העומד בבסיס הקינה איננה תשובה אלא אבלות… לאמיתו של דבר, אף לאחר החורבן, ניתן לגשת לאירוע מזווית האבל על מה שאבד ואיננו, וניתן להשתמש בלקחי העבר על מנת לשוב בתשובה בהווה.

נקודה זו הודגשה ע"י הרמב"ם בהלכה ידועה המגדירה את מטרות הצומות:"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב"."
ויתכן שזו הסיבה שמגילת איכה מסתיימת במילים-
…"(כא) הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם…" (איכה ה') אמכי"ר.

שבת שלום וצום (נדחה ליום א') קל ומועיל ❤

צום ט' באב- תשעה באב- במוצש הקרוב ויום ראשון י' בטבת-

ביז' בתמוז החלו ימי בין המיצרים, ימי אבל שמסתיימים בתשעה באב שהוא יום חורבן בית המקדש בעקבות שנאת חינם.
גל יהודה בעל- הנס, יזם ואיש היי טק, תיאר את יום תשעה באב כמקפצה רוחנית, "החיים שלנו עמוסים, השגרה שלנו צפופה וקשה לנו למצוא רגע אחד לעצור. רוב האנשים לא עוצרים בחיים לראות איפה ניתן להשתפר ברמה האישית ולאן הולכים חייהם. אם תשאלו כל אדם איך הוא ברמה האישית, המוסרית, הנפשית, הוא יגיד שיש לו את השריטות שלו אבל בגדול הוא בסדר ובמצב טוב יותר מהממוצע. משעשע לראות שהרוב המוחלט יחשבו כך☺תשעה באב נועד לתת לנו זמן ספציפי בשנה להתבונן בעצמנו מזווית שונה ומיוחדת."
אהבת חינם, או לחילופין, שנאת חינם, ביטויים שהפכו להיות כה שגורים שהם מובנים בדרך השכל אך לא מורגשים דרך הלב. שנאת חינם הכוונה לא רק לפעולות מעשיות נגד הזולת, לעשות מדורות, להצית אש, להשמיץ, לאיים, להחריב אלא גם התייחסות אדישה וחוסר אכפתיות שבין אדם לחברו. הכל מותר! זו סיבה מספיק טובה לגרום לנו לפתח הבנה של מושגים אלו גם באמצעות הרגש דרך הלב, כבר נאמר שברגע ניתן לבנות וברגע ניתן להרוס.
בהמשך לפרשת דברים השבוע, תוכחה מתוך דאגה ואכפתיות לזולת, שואל הרב יוני לביא מי רוצה להשתנות?!
"כדי להשתמש בכלי של תוכחה באופן מוצלח, לבנות ולא להרוס, חשוב להקפיד על כמה כללים.
ראשית, ביקורת היא מלשון 'ביקור'. לפני שמבקרים בבית דופקים על הדלת. בודקים האם אפשר להיכנס ואנחנו אכן רצויים כאן עכשיו. כמובן שגם אחרי שנכנסנו אנחנו זוכרים שאנחנו בבית זר. לא בטוח שאנחנו מכירים את כל חדרי הבית וכל פינותיו, וייתכן שיש דברים חשובים שנעלמים מאתנו. ההשלכות יהיו התנהלות עדינה, ענווה וזהירה, עם דגש על העיתוי ועל הצורה בה נאמרים הדברים.
שנית, כלל ה"חמש על אחד", כדי שביקורת תתקבל היא חייבת לבוא במינון נכון. על כל הערה ביקורתית חייבות להימנע לפחות חמש הארות חיוביות, מחמאות ופרגונים. רק כך יש לזה סיכוי להתקבל… שלישית, מקבל הביקורת חייב להיות בטוח באלף אחוזים שאתה באמת אוהב אותו, איכפת לך ממנו ואתה רוצה בטובתו. שהדברים מגיעים מן המקום הנקי, משולל האינטרסים, וחף משמץ של התנשאות, נקמנות וציניות (דרך אגב, אם אני עצמי נגוע בעניין הזה, ייראה קצת מוזר להעיר על זה לאחרים, לא?).
ודבר אחרון, לא 'לחפור'. אמרת פעם ופעמיים? יצאת ידי חובה. תשאיר לצד השני את זכות הבחירה האם לקבל או לא. האחריות היא שלו לטוב ולרע, והוא גם זה שישלם את המחיר עליה.
אף אחד לא מסמפט את הטיפוס של "מבקר המדינה". זה שעל כל דבר יש לו מה להעיר ולהגיד. אנשים אוהבים ומעריכים את מי שאוהב אותם, רוצה בטובתם, ולפעמים מאיר את עיניהם על דברים שנסתרים מאיתם."
טרי וינברג, פסיכולוגית, מסכמת-
"ימי בין המיצרים וט' באב, הימים הללו חולפים ועוברים ואדם לא תמיד זוכר את חופש הבחירה בין הטוב והרע, בין החיים והמוות, בין הקללה לברכה, ונותן דרור לרגשותיו ויצריו. אדם יכול במחי יד להרוס אדם אחר, להחריב את ביתו ואת עולמם של ילדיו. בית המקדש איננו, אך את בית המקדש הפרטי שבתוכנו ואת השכינה שכל כך רוצה לשכון בינינו, בידינו להקים ולקיים מדי יום ביומו. ואולי זה כל מה שהוא מבקש מאתנו היום, יום ט' באב: תהיו טובים עם עצמכם, תהיו טובים לזולת, אל תחריבו את עולמי, אז אוכל לשוב ולשכון ביניכם, בתוך בית מקדשי. "
שנזכה לבנות את בית המקדש הפרטי שבתוכנו, לבחור בטוב, לקיימו מידי רגע ברגע, ולהרבות באהבת חינם. אמן כן יהי רצון.
 צום קל ומועיל💖