השבוע פרשת תרומה שהיא הפרשה השביעית בספר שמות והראשונה שעוסקת במשכן. הפרשה כולה עוסקת בנושא אחד- הציווי של ה' למשה על בניית המשכן.
הפרשה פותחת-
" (א) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ…" (ח) וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם."
מבהיר הרב יאיר בינשטוק,
"בציווי על בניית המשכן ריבונו של עולם מגלגל את הכדור לידיים שלנו. הפעולה של הנתינה ומסירות הנפש למען המטרה הגדולה שהצבתי לעצמי מבטלת את גבול החומריות, ומראה עד כמה הגבולות שהצרו עלי היו אזיקים דמיוניים ששמתי על עצמי כשהתעקשתי לחשב את פעולותיי על פי משוואות של 'מה אני מפסיד ומה אני מרוויח'.
פעולת התרומה מראה לי עד כמה מקור של הכוח והעוצמה שלי אינו חיצוני ונטוע בקדושה שמגיעה רק ממרחק השמיים. אני בונה משכן ואני יוצר מקום מפגש של שמים וארץ. הנתינה, העשייה והתרומה הן בונות את המשכן, כלומר יוצרות מקום בנפשי שמאפשר לאור האלוקי לשכון בתוכו, עד כדי כך שהאור כבר לא מגיע אליי מבחוץ אלא יוצא ממני לעולם."
כלומר, תחילה יש לגייס תרומות מהעם לבניית המשכן. ה' אומר למשה לבקש מעם ישראל להעניק תרומה – כל אחד כפי יכולתו להקמת המשכן. התורה קוראת לנו לעורר ולפתח את תכונת הנדיבות והנתינה כי היא זו שתמלא אותנו בשמחה והתרוממות הרוח. וזהו מסר לדורות, איך רותמים ציבור שלם לעשיה חיובית.
מוסיף הרב גור גלון-
"הבקשה האלוקית אלינו היא לתרום. לתרום לא מתוך הציווי והחובה, אלא מתוך רצון הלב העמוק, הרצון לתת, הרצון להעניק, הרצון להתנדב. ואכן עם ישראל מגלה את הרצון האדיר והגדול שלו לתת, ותוך פחות מיומיים מובאת יותר תרומה מהנצרך…
זכינו השבוע להיכנס לחודש אדר. חלק משמעותי משמחת אדר היא שמחת הנתינה: "משנכנס אדר מרבים בשמחה"… המצוות המיוחדות לפורים הם מצוות של נתינה, כי זו השמחה הגדולה ביותר- לתת!
ישנם שני סוגים של שמחה:
השמחה האחת היא שמחה מחוץ לחיים, שהאדם חי את חייו, ובכדי לשמוח הוא מפסיק את שגרת חייו, ועוצר בכדי לשיר, לרקוד או להרים כוסית משקה עם חבריו, וזו היא שמחתו. אני נוהג לכנות שמחה זו כ"שמחת הנופש" – אדם עובד בעבודתו, ואז כדי לשמוח, הוא יוצא לחופשה-לנופש, וכך הוא חי מנופש לנופש, מחופשה לחופשה. שמחה זו איננה בעשייה היום יומית, אלא ביציאה מן השגרה.
השמחה השנייה היא שמחת החיים, שהאדם שמח בעשייתו היום יומית… הוא מלא בתחושת שליחות ועשייה בעבודתו וכך הוא שמח בחייו, יום יום, שעה שעה. הוא חי בשמחה. זו השמחה אליה אנו מייחלים, זוהי שמחת אדר ופורים…"
מסתבר שהתכונה הכי חשובה להצלחה בחיים, אומר הרב שניאור אשכנזי, היא השמחה. תכונה זו מכריעה את העתיד שלנו. אדם שמח הוא אדם אופטימי, אדם שרואה בכישלון מבוא להצלחה, ואיננו "זולל" אנרגיה, להיפך, הוא מייצר אנרגיה טובה סביבו. שמחה, למעשה, מביאה את הכוחות שלנו לשיא, ולגילוי היכולות שבנו. אין בתורה פסוק המצווה לשמוח, יחד עם זאת, השמחה מביאה לקיום כל המצוות.
כל צורת החיים שלנו כיום הינה חיים של אנטי שמחה, רבים סביבנו צורכים תרופות נגד דיכאון, מדגיש הרב אשכנזי, כל צורת החיים שלנו מכוונת לדבר אחד- להשיג! אנחנו במרוץ אינסופי של להשיג עוד.
אנו חיים בעידן של שפע ומתנהלים ממקום הישרדותי, מקום של חסר. הדהוד חזק של "אין לי", רצון למה שיש לאחר, מה שיש- לא מספיק וכו'. זוהי נוסחה מובטחת לעצבות ותסכול המעוורת את היכולת להוקיר ולהעריך.
מסביר הרב אשכנזי כי שמחה משפיעה גם על גישתם של הדורות הבאים. כאשר אנו בוחרים בשמחה, אנו מלמדים את ילדנו להאמין בחיים ובעולם הזה. כלומר, נראה כי לא הכישורים הם שיכריעו בהצלחה רוחנית או גשמית אלא מי שיש לו אנרגיה ואמונה בטוב שיש.
אנחנו לא נולדים שמחים, שמחה זו החלטה שמחזקת את תחושת הערך שיש לנו לחיים. היא מלמדת אותנו להתבונן בעין טובה ולהוקיר, וממלאה אותנו בתחושה ש"יש לנו", וכי שום דבר איננו מובן מאליו. הערך של הכרת הטוב משנה חיים. שמחה מתחילה מהדיבור והתנועה בנפש. הדיבור הטוב מציף רגשות, ומעצב לנו את התודעה והמחשבה, ויוצר גישה חיובית לחיים. שמחה זה חיבור לחיות, לאופטימיות ולכוחות עצומים.
בכל בוקר כאשר אנו מתעוררים, אנו מקבלים תזכורת בתפילת "מודה אני." השמחה, הנתינה, ההוקרה וראיית הטוב זו בחירה שיש בה הזנה הדדית.
שבת שמחה💞
