פרשת בחוקותי- ל"ג שמח

תמונה מאת CHUTTERSNAP ב- Unsplash

החומש הקודם, שמות, הסתיים במשכן עטוף בענן ובתוכו כבוד ה', ומשה רבנו נותר מחוץ לאוהל מועד. השבוע אנו מסיימים את קריאת חומש ויקרא. הספר מבטא את המעבר מעולם החול של האדם אל מחוזות הקדושה של ה'. לכן, פרק א' בחומש ויקרא פתח עם הזמנה של ה' אל משה לבוא אל הקודש. האדם נדרש לייצר קדושה בתוך חייו, "קדושים תהיו".
ועתה, לקראת סיום החומש – ה' אומר לנו- "(ג) אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ;… (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; " (ויקרא כו). "אם" מלשון בקשה לבחירה נכונה- 'הלוואי בחוקותי תלכו', לשון תחנונים, כמאמר רז"ל. ממש כפי שהורה רוצה בטובת ילדיו, תכליתו היא להטיב עימנו. אומר ה', לא אתם תבואו אל המשכן אלא אני אבוא אליכם, לא משכן עטוף בענן אלא שכינה שורה בתוך העם.

אלא שאז מגיעה ההתראה של "(טו) וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" (ויקרא כו), במילים אחרות, מה יקרה אם תבחרו אחרת? הפרשה מזכירה לנו את הבחירה החופשית שבידנו. היא פותחת בקריאה לברר ממה ואיך אנו חקוקים במסע חיינו? חקיקה משמעותה יצירת הכלי המורכב משני חלקים. החלק החיצוני שלנו, אותה התבוננות והבנה שאנו מצויים בעולם עם חוקים וכללים וכל אחד ואחת מאתנו הינו חלק מאותו מארג גדול. כן, כולנו רקמה אנושית אחת חיה. והחלק הפנימי, החקיקה הפנימית שהיא הכמיהה שלנו לחיבור, לתחושת שייכות, להשראה, לגילוי המימד האישי והייחודי של כל אחד ואחת מאתנו.

ומה אם כן בין פרשת בחוקותי לחגיגות ל"ג בעומר הערב? אנו מצויים בנקודת ציון משמעותית בספירת העומר, למעשה עברנו כבר שני שליש מהדרך.. מסביר את התשובה הרב אבישי אלבוים-
"החלוקה בין שני השלישים הראשונים של הספירה לשליש האחרון, איננה רק חלוקה כמותית כי אם חלוקה איכותית… עשר הספירות של הקבלה, כמו בעשר המכות, מחולקות לשלש ושבע. קבוצת שלש הספירות הראשונות: הכתר, החכמה והבינה, הן ספירות המחשבה; בעוד שבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, מייצגות את המידות המגלות את פעולת ה' בעולם.
גם ימי ספירת העומר, המהווים הכנה למתן תורה בחג השבועות, היום הגדול בו נפגשו שמים וארץ וירדה תורה לעולם, בנויים משני שלבים. הראשון נמשך מחג פסח עד ל"ג בעומר והשני מתחיל בל"ג בעומר ונמשך עד לחג שבועות. בספרי החסידות מבואר שימי הספירה, ארבעים ותשעה הימים, הם כמניין "לב טוב" (32+17). במשנה במסכת אבות מסופר על רבן יוחנן בן זכאי שביקש מחמשה מגדולי תלמידיו שיבחרו תכונה אחת, שהיא החשובה ביותר לאדם, ובלשון המשנה: "אמר להם: צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם". מכל ההצעות שקיבל בחר רבן יוחנן את זו של רבי אלעזר בן ערך: "לב טוב".
במסורת היהודית נקבעו ימי הספירה, עד ל"ג בעומר, כימי אבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו. סיבת פטירתם הייתה "על שלא נהגו כבוד זה בזה". התיקון אם כך הוא בהוספת אהבה וכבוד בין איש לרעהו. ואכן את שלושים ושניים הימים שקודם לל"ג בעומר אנו מקדישים ללב, לאחדות שיש בינינו. מי שיש לו לב טוב הרי הוא טוב לכל אדם וחי בשלום עם כולם. "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול אמר ר' עקיבא וזו  ההכנה הנדרשת מאתנו לקראת קבלת התורה.
בשלב הבא, השליש האחרון של ימי הספירה מוקדש לעיסוק המעשי בטוב. התורה נמשלה לטוב מפני שהיא מטיבה את אורחותינו, כמאמר חז"ל: "אין טוב אלא תורה שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו'". העיסוק בטוב מבלי להעביר אותו לפסים מעשיים הוא טוב חסר. שני שלבי הספירה מדגימים מהלך שלם של תיקון הלב ולאחר מכן הבאתו לידי ביטוי בחיים."

התורה מבקשת להטביע בנו ולהנחיל לנו לדורות את ערכה של אהבה ללא תנאי. חייבים להודות שעצם קיומנו עם כל קורות עמנו ומציאות חיינו בארץ ישראל, מדינתנו הריבונית, משקפים נס חי פועם יומיומי שמעיד על השגחה. וכל אותם ערכים כמו, האהבה, הכבוד, והרגישות דורשים מאתנו השקעה וזיכוך המידות מתוך סובלנות, הכלה, ומחיקה של התחשבנויות. בנוסף, ההטמעה של אותם ערכים חייבת לקבל ביטוי מעשי ע"י ראיית האחר ותחושה עמוקה של אכפתיות. המכלול הזה הוא הביטוי לקדושה.
הערב, כאמור אנו מציינים בשמחה את יום הספירה של ל"ג בעומר, היום שבו פסקה מגפת המוות של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא. בקיצור, ספירת העומר תכליתה לסייע לנו להיות אנשים טובים יותר בעולם מתוקן יותר.

לקראת סיום פרשת 'בחוקותי' כתוב, "(מב) וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו). למרות ההתנייה כביכול בתחילת הפרשה , "אם בחוקותי", יש הבטחה אלוקית להמשכיות הקשר. במילים אחרות, עם כל אמירת הקללות והמעידות, הפרשה מסיימת עם נחמה והבטחה על הגאולה שמשמעותה הבטחה ליצירת מרחב שבו כולנו נרצה לחיות, אם רק נשאל שאלות, נערער על הקיים נרדוף צדק, נדרוש שלום, ונפעל למען יצירת האחדות. מרחב שבו נדע להאיר פנים אחד לרעהו, וליצור מערכות הרואות את האדם, ומיטיבות עם האדם. שנזכה לעולם המעורר להשראה לטוב. אמן כן יהי רצון.

חג שמח, שבת שלום, וחזק חזק ונתחזק❤️

לעילוי נשמת מירה בת סולי. יהי זכרה ברוך🙏🏼

פרשת כי-תבוא תקציר!

השבוע פרשת כי-תבוא שהיא הפרשה השביעית בספר דברים.

פרשת כי תבוא תמיד נקראת בסמוך לראש השנה והיא מכונה "פרשת התוכחה הגדולה" מכיוון שיש בה תוכחה רבה וממושכת הכוללת רשימה ארוכה של ברכות וקללות. התוכחה אינה ענין של עונש, אלא עניין של טהרה וזיכוך, כמו שמנקים היטב כלי לפני שמגישים בו מאכל או משקה כך אנו לקראת השנה החדשה; התוכחה היא בכדי לעורר אותנו לבחון ולנקות את מעשינו.

הפרשה פותחת בשתי מצוות, הנהוגות רק בארץ ישראל, 'מצוות התלויות בארץ'. המצווה הראשונה היא הבאת הביכורים למקדש; הביכורים הם הפירות הראשונים. כאשר אדם מביא את ביכוריו למקדש עליו גם לומר את 'מקרא ביכורים' שהוא נוסח קבוע המתאר בקצרה את סיפור עם ישראל- הירידה למצרים, השעבוד, ההצלה וההוצאה ממצרים על-ידי ה' והבאת עם ישראל לארץ. פרי הביכורים הוא סמל לתוצאה-ההשתרשות והצמיחה בארץ ישראל. הטקס מסתיים בהנחת פרי הביכורים במקדש, כהודיה והכרה על כל הטוב.

המצווה השנייה, היא תיאור של חלוקות בדיני המעשרות הנוהגים בשש השנים שנמנות בין שנת שמיטה אחת לבאה, השנה השביעית. מעשר מן היבול המופרש לבני שבט לוי, לגר, ליתום ולאלמנה.

הפרשה ממשיכה בתיאור שני טקסים שיש לקיים מיד לאחר הכניסה לארץ. הראשון הוא כתיבת דברי התורה על אבנים גדולות ומסוידות, ולאחר מכן יש ציווי לבנות שם (לאחר מעבר הירדן, בארץ) מזבח לה'. והשני, הוא 'מעמד הברכה והקללה' שיתקיים על שני ההרים מעל לעיר שכם: הר גריזים, שעליו חצי מהשבטים יאמרו את הברכות לכל עם ישראל, ועל הר עיבל, שעליו החצי הנוסף של השבטים יאמר את הקללות לכל בני ישראל, והעם יקבלו אותם במענה של- אמן. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-קיומם.

הפרשה מסתיימת בסיכומו של משה רבינו. סיכום המאורעות שעברו על עם ישראל תוך דגש על העזרה שקיבל העם בכל שלב מה', ותיאור המחויבות של העם לשמור את המצוות, " ח וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן." (דברים כט')

פרשת ראה- תקציר!

 

השבוע פרשת ראה שהיא הפרשה הרביעית בספר דברים. הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שעם ישראל יחויב בהם לאחר כניסתו לארץ, והיא פותחת באפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) לקללה (אי קיומן).
משה רבינו מודיע לעם ישראל, כי הוא כאמור נותן לפניהם את הבחירה של 'ברכה וקללה'. הברכה היא שכר על שמירת המשפטים, והקללה היא העונש על אי קיומם. בבואם לארץ, על הר גריזים (שבו תינתן הברכה) והר עיבל (שבו תינתן הקללה) יתקיים מעמד כריתת ברית של בני ישראל עם ה' על קיום המשפטים, המצוות.
ובהמשך מפורטים החובות והאיסורים של בני ישראל בבואם לארץ והם כוללים- השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל, ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, העלאת הקרבנות והמעשרות, ומצוות סוציאליות הדואגות לחלשים בחברה. בני ישראל מצווים לגמול חסד ולעזור לזולת – דיני עבד עברי, שחרור העבדים, מצוות שמיטת כספים ומצוות הצדקה, ככתוב-
"(ז) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." (דברים טו')
  כמו כן, משה רבינו מזהיר מפני נביאי שקר, מציין את דיני עיר הנידחת (עיר שאנשיה פנו לעבודת אלילים), מנהגי אבלות, ונותן פירוט של החיות המותרות והאסורות באכילה; משה רבינו חוזר על חוקי הכשרות השונים.
הפרשה מסיימת כי על כל יהודי לעלות לרגל לבית המקדש, שלוש פעמים בשנה, פסח, שבועות וסוכות, אלו שלושת הרגלים, ימים של חג, שמחה והבאת קורבנות.

פרשת בלק- תקציר!

השבוע פָּרָשַׁת בָּלָק שהיא הפרשה השביעית בספר במדבר. הפרשה עוסקת בנבואותיו והניסיונות של בלעם בן בעור לקלל את עם ישראל ע"פ בקשתו של בלק מלך מואב.
בלק בן ציפור, מלך מואב, חושש מכיבוש ממלכתו ע"י ישראל, לאחר שראה את ניצחון ישראל במלחמה נגד סיחון האמורי ועוג מלך הבשן, לכן הוא שולח שליחים לבלעם בן בעור, מכשף ידוע, שיבוא לקלל את בני ישראל. לבלעם היה מוניטין שכל מה שהוא מברך מבורך וכל מה שהוא מקלל אכן מקולל. בלק קיווה שכך יצליח להחליש את ישראל ולהכניעם.
בלעם משיב לשליחים כי מעשיו תלויים ברצון ה' ובהסכמתו, ושום גמול שבעולם לא ישכנע אותו להמרות את פיו. ואכן, ה' אוסר עליו ללכת. אולם בפעם הנוספת שמגיעים השליחים לשכנע אותו לעזור לבלק במאבק מול בני ישראל, המענה שמקבל בלעם מה' הוא שיקום וילך עם השליחים אך עליו להקשיב ולדבר רק את דברי ה'. בדרך מלאך ה' חוסם את אתונו של בלעם והיא נעצרת. בלעם שאינו רואה את מלאך ה' מאיץ ומכה באתונו עד שלפתע היא פותחת את פיה, ומדברת. האתון מתלוננת על יחסו אליה. רק אז רואה גם בלעם את המלאך, שמוכיח את בלעם על יחסו הרע לאתונו ומזכיר לו את ציווי ה' – שהוא איננו רשאי לקלל את בני ישראל אלא רק לומר את אשר יגיד לו ה'. בלעם מגיע לבלק מלך מואב, והם הולכים לנקודת תצפית על מחנה ישראל, כדי להתחיל בטקס הקללה אך מפי בלעם יוצאים רק ברכות לבני ישראל.
בלק שלא מתייאש מנסה לחזור על הטקס במקום אחר, אך זה לא עוזר ושוב טקס הקללה הופך לברכה. לאחר הניסיון השלישי שבלעם נכשל בו, פונה אליו בלק בכעס ותסכול שלא רק שלא קילל את ישראל אלא אפילו ברך אותם- בלק דורש הסברים. בלעם מסביר שוב שאין הדבר תלוי בו אלא רק בה'.
שבעה משלים נושא בלעם. שלושת הראשונים הן ברכות לישראל, וארבעת האחרונים הן דברי נבואה על מה שעתיד לקרות לישראל ולאומות העולם.
בלעם אומנם נכשל בביצוע משימתו, אך לפני שהוא עוזב הוא מפצה את בלק בעצה טובה שעל פיה מפתות בנות מואב את בני ישראל ששוכנים לגבולם ומסיתים אותם לעבודה זרה. ואכן, בסוף הפרשה בני ישראל חוטאים עם בנות מואב וזובחים לאלילי מואב. משה מעביר את המסר מה' לשופטי ישראל- ככתוב " (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר." (במדבר כה)
בתוך כל המהומה הזו, פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרון הכהן, רואה איש מישראל יחד עם מדיינית חוטאים לעיני כול, והוא הורג את שניהם. המגיפה הנוראית שפרצה בעם וגבתה את חייהם של עשרים וארבעה אלף איש מבני ישראל נעצרת.