Photo by Boris Ivanović on Unsplash
השבוע פרשת תצווה ממשיכה את ציווי בניית והקמת המשכן, ותיאור התפקידים של הכוהנים, כמו למשל, עליהם להדליק נר תמיד בכל יום, באוהל מועד. קריאה ראשונית של הפרשה מעוררת תחושה של ריחוק, איך זה קשור אלינו? הרי היו אלו עבודות המוטלות על הכוהנים בלבד. מה החלק של כולנו פה? איך זה יכול להיות רלבנטי לכל אחד ואחת מאתנו? הפרשה פותחת : "(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" (שמות כז) המילה "תצווה" מזמינה אותנו להעמיק ולהבין את משמעותה. לשון הציווי נתפס לא פעם כמשהו מאיים ואפילו כופה, שכדאי ורצוי להתרחק ממנו, לכן, חשוב שנבין את פנימיות המילה. תצווה היא אכן ציווי לאדם לברר ולזהות בתוכו את הציווי הפנימי הייחודי לו, למצוא את התכונות והכישורים המיוחדים שקיבלנו.
בנוסף, "אור החיים" מסביר, 'תצוה' מלשון "צוותא", כלומר התחברות. באמצעות קיום המצוות האדם מרגיש שהוא נעשה צוותא לאחרים, הן במצוות שבין אדם לחברו והן במצוות שבין אדם למקום. כי כל מצוה משפיעה על הסביבה הקרובה והרחוקה. היא מתקנת ומשפיעה על כל העולם.
ה' מצווה על הכנת שמן זית עבור הדלקת הנרות במנורת המשכן. נרות המנורה ידלקו בשמן זה בכל יום, בקביעות. ההדלקה תעשה לעת ערב ועם שמן שיספיק לבעירת האש עד הבוקר. וכך כתוב הציווי בסוף פרק כ"ז, "(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. .". ה' מבקש לצוות את בני ישראל לשמור שבכל יום יהיה נר דלוק בתוך אוהל מועד. ה' דואג לתאורה במשכן, בית ה'. 'נר תמיד' שיאיר כל הזמן את המשכן. המדרש בילקוט שמעוני (מלכים א, רמז קפב), מתאר את החלונות בבית המקדש ככאלה שנבנו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים – " שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לָעוֹלָם".
יש מפרשים כי הדלקת הנרות לפני כניסת השבת היא בין היתר, זיכרון מאותו נר תמיד שהיה במשכן ולאחר מכן במקדש. "נר תמיד" מבקש שביתינו יהיה מואר מבפנים, ושהאור הזה יאיר גם את החצר וכן, גם את העולם כולו.
אלברט אינשטיין מסביר,
"האדם הוא חלק מהשלם שאותו אנו מכנים "היקום", חלק שהינו מוגבל בזמן וחלל. הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כדבר מה נפרד מהשאר – מעין אשליה אופטית של תודעתו. אשליה זו היא מעין כלא בעבורנו, אשר מגביל אותנו אל רצונותינו האישיים ומצמצם את חיבתנו לאנשים מעטים הקרובים אלינו. משימתנו צריכה להיות – לשחרר את עצמנו מכלא זה באמצעות הרחבת מעגלי החמלה שלנו, עד שיחבקו את כל היצורים החיים ואת הטבע כולו על כל יופיו. איש אינו יכול להשיג זאת בשלמות, אך השאיפה להישג שכזה הינה כשלעצמה חלק מהשחרור והבסיס לביטחון פנימי…. בסוקרנו את חיינו ומאמצינו, אנו מבחינים במהרה שכמעט כל מעשינו ורצונותינו כרוכים בקיומם של בני אדם אחרים… אנו אוכלים מזון שאחרים ייצרו, לובשים בגדים שאחרים תפרו, גרים בבתים שאחרים בנו. מרבית הידע והאמונות שלנו הועברו אלינו על-ידי אנשים אחרים בתיווכה של שפה, שאותה אחרים הגו… משום כך עלינו להודות שאנו חבים את יתרוננו העיקרי על בעלי-החיים לעובדת היותנו חיים בחברה אנושית. היחיד הינו מה שהינו וערכו הוא ערכו לא בזכות היותו מובדל, אלא בזכות היותו חלק מחברה אנושית גדולה…"
תלות וחיבור הורגשו בעוצמה בשבועות הראשונים למלחמה כאשר הזמן כאילו עמד מלכת. הכל נעצר – מסגרות החינוך, עבודה, מקומות בילוי- ולמעשה כל תחום שמרכיב את שגרת החיים היום יומית הרגילה שלנו. בד בבד, המערכות חוזרות אט אט לתפקד בהתאם למצב הביטחוני. לשגרת היום יום, יש השפעה עצומה על מידת החוסן הנפשי של כולנו והמסר הוא, שעלינו לשאוף לנהל חיים נורמליים ככל האפשר לצד המציאות הלא נורמלית שנכפתה עלינו.
יתכן וזו הסיבה שהפרשה פותחת עם ציווי ה' על הכנת שמן זית זך למנורת המשכן. נרות המנורה ידלקו בשמן זה בכל יום, באופן קבוע. ההדלקה תעשה לעת ערב ויש לשים די שמן לבעירת האש עד הבוקר,על מנת לשמור על הבעירה, על האש הדולקת והמאירה.
בימים אלה, כאשר הלחימה נמשכת וליבנו נקרע על כל רגע נוסף ש- 134 החטופים והחטופות מצויים בידיהם של מרצחים, הלב גם בוכה עם כל המשפחות ששילמו בחייהם של יקיריהם כדי להשיב לנו את הביטחון והשקט. ליבנו עם הפצועים והפצועות שעוברים מסע התאוששות ושיקום מאתגרים, זאת לצד הדאגה האינסופית לכל החיילים והחיילות שעדיין נלחמים בחזית. אנו חשים גם את התסכול של כל המפונים שנאלצו לפנות את ביתם, את מבצרם, כדי להבטיח את ביטחונם. וזו ממש תחושה שהאש מכלה ושורפת.
דווקא בגלל זה, בתקופות קשות, אף יותר מתמיד, בכדי שהאש תאיר, תחמם ותלכד אותנו, יש צורך להתמיד במעשים שמבטיחים המשכיות ותחושת שייכות, כשם שהיה בעת חנוכת המקדש. יצירת שגרה, השומרת על יציבות וביטחון, מקנה תחושת שליטה. כחלק מאותה שגרה, ניתן לייצר פעילויות ויוזמות משותפות המעניקות תחושת אחדות ותמיכה. בשגרה טובה כולנו מבינים את תפקידינו, יודעים מה אנחנו צריכים לעשות, זהו מרחב שבו לפחות אנו יודעים מה צפוי.
הפרשה קוראת לנו להמשיך להאיר את דרכנו, למרות הקשיים, לייצר שגרה מחזקת ומאמינה, כפרטים וכאומה, שגרה שתמשיך להדליק את האש בליבנו וברוחנו כי אין לנו ברירה אלא להילחם על עצם קיומנו. עד כה, האמונה בצדקת הדרך עם לב חפץ ומתוך ערבות הדדית הוכיחה ללא ספק, את עוצמתה ואת כוחנו בלכידותנו.
בשורות טובות ושבת של שלום 🇮🇱💞
לעילוי נשמתם של כל חללי מלחמת "חרבות ברזל" האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם המלא והבריא של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל אזרחי ותושבי ישראל. אמן כן יהי רצון.
