השבוע בפרשת שופטים אנו מוצאים מצוות וחוקים נוספים שבני ישראל מקבלים ממשה רבנו לפני כניסתם לארץ; חוקים שידריכו את חייהם בארץ. הציווי הוא להקים מערכת משפטית מסודרת הכוללת שופטים הממונים על החוק ופסיקתו, ולצידם, השוטרים הממונים על שמירת החוק. מערכת משפט זו מחייבת לערוך משפט צדק ואוסרת על לקיחת שוחד, "(כ) צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ." (דברים טז)
יחד עם זאת, כאשר באים שני נידונים לפני הדיין, או כאשר יושבים שני תלמידים לפני מורה, בטבעיות ישנה העדפה כזו או אחרת לאחד מהם, וגם אם יש לכך הסברים והצדקות בסוף היום, יש כאן הטיה. כל אדם מלא בנגיעות, הטיות ואינטרסים, שחלקם לגיטימיים ואולי גם מוצדקים, אבל דיין חייב להתנקות מהם כדי לשפוט משפט צדק. אף, בדרכים אלטרנטיבות לשפיטה כמו בגישור, בוררות, פשרה וכו' הציפייה היא לעשיית צדק. למשל, בגישור מטרת ההליך היא ליישב סכסוך ופעמים רבות אני נשאלת על ידי אחד הצדדים, "אבל זה נראה לך צודק?" מה המשמעות של צדק צדק תרדוף? האם צדק הוא סובייקטיבי ובעיניי המתבונן או אבסולוטי?
מוסיף ומרחיב על כך הרב צחי להמן, "… מה התורה רוצה ללמד אותנו? האם זה לא ברור שתפקיד השופטים לשפוט משפט צדק? לשם מה שופטים אם הם לא שופטים משפט צדק? האם לא ברור שאסור להטות משפט להכיר פנים ולקחת שוחד? האם לא ברור שצריך לרדוף אחר הצדק? לכאורה התורה אומרת כאן דברים אלמנטריים?
ראשית יש לומר שיתכן ואכן התורה אומרת דברים אלמנטריים וגם אותם צריך לומר ואף לשנן. הקריטריון של התורה מה לכתוב ומה לא לכתוב אינו תלוי בשאלה האם יש בדברים חידוש. התורה כותבת דברים משום שהם חשובים ולאו דווקא משום שהם חידושים. יש בפסוקים אלו אמירה שהיא התשתית לחיי חברה תקינים וצריך לומר אותה גם אם אין בה חידוש. ירושת הארץ, חיי חברה תקינים, תלויה במערכת משפט תקינה וראויה. גם אם אין בכך חידוש צריך לומר את זה משום שזה חשוב, ובעיקר משום שזה לא תמיד קל להשגה ולא תמיד מצוי.
על גבי זה נראה שאת הרובד העמוק יותר בפסוקים, את החידוש שבהם, ניתן לחשוף בעזרת דברי חז"ל. בספרי "נאמר לא תטה משפט – שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי: לא תכיר פנים – שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר" ובהמשך "אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד".
במחשבה ראשונה, כשאנו קוראים פסוקים אלו, אנו חושבים שהתורה אוסרת קבלת טובת הנאה לשם הטיית הדין, וממלא חושבים שכל מי שנמנע מזה הוא רודף צדק. הצדק נראה כקל להשגה, כל שעלינו לעשות הוא לשמור על השיפוט הראשוני והטבעי שלנו ולא לקבל שוחד או להטות דין. אולם חז"ל בעקבות הפסוק מלמדים אותנו שהטיית דין אינה רק כאשר מקבלים כסף או שווה כסף אלא כל הטיה אפילו קטנה שבקטנים אסורה, וכל הכרעת דין מתוך השפעה זרה כזו או אחרת היא חוסר צדק.
נראה לנו שהצדק זמין, שהשיפוט הראשוני שלנו הוא חסר הטיות, אבל האמת היא שבאופן טבעי יש לנו הטיות כאלו ואחרות, שאנחנו בדרך כלל לא מודעים אליהם…
השאיפה לצדק טבעית לנו אבל השיפוט הראשוני שלנו אינו נקי מהטיות וטובת הנאה. שופט נדרש לנקות את עצמו מכל שיקול זר ומכל הטיה ואינטרס כדי לשפוט ממקום נקי. כולנו שופטים. גם המורה בכיתה וגם ההורים בבית. השוחד המוטמע בנו מעוור את עיני כולנו, גם את עיני החכמים, עלינו להתאמץ כדי לשפוט בצדק, ללא רדיפה אחרי הצדק לא יהיה צדק. אנחנו נדרשים לרדוף אחרי הצדק כדי להגיע עדיו.
ישנם שתי אמירות על פסוק זה בשם האדמו"ר החריף והתובעני ר' מנחם מנדל מקוצק, אמירות המחדדות את הדברים. בראשונה הוא אומר שהכפילות של המילה צדק בביטוי "צדק צדק תרדוף" באה ללמד שגם רדיפת הצדק צריכה להיות בצדק. כיוון שהצדק אינו זמין בקלות, לעיתים אנחנו רודפים אחרי צדק בנושא מסויים, אבל תוך כדי רדיפה זו אנחנו עיוורים מחוסר צדק שאנחנו עושים בנושא אחר.
באמירה השניה ר' מנחם מנדל מקוצק מסב את תשומת הלב לכך שרק אחרי צדק ציוותה התורה לרדוף. הוא מסביר שהסיבה לכך היא משום שהצדק דורש רדיפה מתמידה, והוא אף פעם לא מושג.
המכנה המשותף לשתי האמרות הוא שהצדק אינו זמין בקלות, הוא אינו התגובה הראשונית שלנו, שרק צריך לשמר אותה, אלא נדרש מאמץ ורדיפה גדולה כדי להגיע עדיו."
נראה כי הדרישה מהשופטים, וכל מי שמצוי במעמד המסייע לצדדים ביישוב קונפליקט, (עוד מימי יתרו, חותנו של משה אשר ייעץ לו להקים מערכת משפטית) מוצגת בפרשה זו בבהירות. דרישה הכוללת, אינטיליגנציה, ידע מקצועי, מסוגלות לקרוא ולהבין את החוק, כמו גם להסיק דבר מתוך דבר, והיכולת להפעיל שיקול דעת באופן מקצועי, ניטרלי ככל שניתן, מעמיק ויסודי. יחד עם זאת, ישנה דרישה נוספת ומחייבת והיא מידות טובות ומוסר. אין זה מספק ששופט ידע לקבוע נורמות והלכות כי אם יש צורך בביטוי ערכים אלו בחייו האישיים. בפרשה זו אנו מוצאים לכך ביטוי גם בכללים החלים בהמלכת מלך, הכלל המתייחס לענווה, " לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", ולהבחין בין טוב לרע באובייקטיביות וללא משוא פנים. כך גם שלמה המלך המבקש מה', "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע…" (מלכים א, ג פסוק ט) שיהיה האדם מסוגל לשמוע בליבו, כך שיהיה הרגש מכוון צעדיו בצד השכל. מי ייתן ונזכה לחברה בריאה ומתוקנת. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום❤️
לעורר את הסקרנות, חברתי היקרה, ציפי קרופט, שיתפה אותי כי לבית המשפט העליון יש תכנון אדריכלות ייחודי, מלבד העובדה כי מיקומו הוא בקריית בן-גוריון (קריית הלאום) בסמוך לכנסת (הרשות המחוקקת) ולמשרדי הממשלה (הרשות המבצעת).
סגנון הבניין הוא שילוב בין אדריכלות מודרנית לבין אדריכלות אקלקטית המתייחסת לירושלים ולמבניה לאורך הדורות. המבנה של בית-המשפט העליון מושפע מערכים של צדק, חוק ואמת והוא מקבל השראה ממטאפורות מקראיות. וחוץ מזה, המבנה צריך לבטא הוד והדר אך אל לו להיות מונומנטלי יתר על המידה. אחרי הכל, על המבנה להשתלב בסביבה ולכבד את אופייה של ירושלים. לכן, לחלון הפנורמי שני תפקידים מרכזיים באדריכלות הבניין. ראשית, הוא מאפשר חדירת אור טבעי, המסמל בתרבות ובמסורת תקווה, טוב, נאורות, בהירות, תבונה, שקיפות, צדק, טוהר ואמת ("האמת תצא לאור", "הצדק יצא לאור")… שנית, מהחלון הפנורמי נשקפת "תמונת ירושלים" המהווה את התפאורה המוצלחת והיפה ביותר לאופי הבניין.
"אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים פ"ה, י"ב)
וכפי שמתואר באתר בית המשפט העליון: "הסגנון הארכיטקטוני של המבנה מכונה גם "פוסט מודרני", דהיינו מצד אחד חללים ומוטיבים מודרניסטיים ומצד שני ציטוטים וזיקה לארכיטקטורה קדומה, בעיקר כפי שהיא מופיעה בירושלים. כתוצאה מסגנון זה מופיעים בכל אגפי הבניין מוטיבים מנוגדים זה לצד זה:
הישן מול החדש: אלמנטים מנוגדים היוצרים מתח אך גם השלמה. בכניסה לבניין, למשל, נראה מצד ימין קיר אבן אשר מדמה בנייה עתיקה בירושלים ומהווה זכר לעבר. מולו ישנו קיר לבן, חלק, המייצג את ההווה ואת העתיד.
הקו הישר מול הקו העגול: קו ישר וקו עגול מהווים מרכיב אופייני לבנייה מודרנית, שכן הם משקפים את שתי הצורות הגיאומטריות הבסיסיות ביותר. אך מסתבר כי הם יכולים לשמש גם כביטוי חזותי לביטויים מקראיים הקשורים לנעשה בבניין: קו עגול מתחבר למושג צדק על-פי הפסוק: "ינחני במעגלי צדק למען שמו"(תהילים פ"ה), בעוד שהקו הישר מסמל את דרך הישר ואת יושרם של המשפטים "צדיק אתה ה' וישר משפטיך" (תהילים קי"ט). הצדק במקרא הוא אידיאל נשגב שאליו תמיד צריך לשאוף, ככתוב בפרשת שופטים: "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז). הקו הישר מסמל את החוק שלו גבולות ברורים וידועים. החוק הוא יצירה מעשית יותר אשר צריכה להוביל ולשאוף לאידיאל הצדק. תפקידו של בית-המשפט הוא לקשר ולגשר בין החוק לבין הצדק."⚖️🎓