אנו מצווים ב"והגדת לבנך", החובה לספר לדורות על יציאת מצרים ועל עשיית הפסח בשנים שיבואו– מה שאנו עושים למעשה בכל שנה ושנה בליל הסדר. השבת נקרא בפרשת "בא" את המצווה שה' מצווה את משה ואהרון להורות לכל משפחה בישראל לשחוט שה בי"ד בניסן, ולסמן בדמו של השה את משקופי הבתים, שכך ה' ייפסח על בתי ישראל בעת מכת בכורות כי ניתן יהיה להבדיל בין בתי המצרים לבתי ישראל. את הטלה יש לצלות ולאכול, נקרא 'אכילת קורבן הפסח' והוא מצווה לדורות.
כחלק מהציוויים של פסח נאסר על טמא, על ערל (אדם שלא נימול), ועל גויים לאכול מקורבן הפסח. אליו מצטרפים צווי אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ. המצווה לדורות מסמלת את הברית בין עם ישראל לה', ואת התנתקותו מהעבודה הזרה של המצרים. לכן, מי שבזמן הקרבת קורבן הפסח, בי"ד בניסן, היה טמא, ערל או שהיה רחוק מירושלים יכול היה להקריב קרבן פסח בי"ד באייר, שנקרא "פסח שני".
במקביל ההפטרה השבת היא בספר יהושע פרק ה' (פסוק ב'), עד פרק ו' (פסוק כז'). ב- 40 שנות המסע במדבר, מסתבר שבני ישראל לא מלו את עצמם, כלומר, מי שנולדו במדבר לא נימולו. ולכן, יהושע מחליט לחדש את מצוות ברית המילה בכדי שבני ישראל יוכלו לחוג את חג הפסח כראוי ויורשו לאכול מקורבן הפסח.
חג אביב ופסח שמח💐
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה, בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.