השבוע הפרשה התשיעית בספר שמות, פרשת כי תשא שפותחת בפסוק : (יב) "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם .." (שמות, ל'). פרשת כי תשא פותחת בציווי על מחצית השקל, שבו כל אדם תורם סכום שווה למען המשכן. בכך מלמדת אותנו התורה על חשיבותו של כל פרט בתוך הכלל. אין אדם פחות חשוב מהשני, ודווקא השילוב בין כולם, ללא הבדלים מעמדיים או אישיים, יוצר את הכוח המשותף. העיקרון הזה רלוונטי במיוחד לימינו, כאשר החברה שלנו מתמודדת עם אתגרים קיומיים, ואנו נדרשים להכיר בכך שכל אחד ואחת הם חלק בלתי נפרד מהמערכה, בין אם בחזית או בעורף.
אך לצד האחדות, הפרשה מציפה גם את שבריריותה של האמונה האנושית. בני ישראל, שאך לפני זמן קצר חוו את מעמד הר סיני, נתקפים בפחד ואי ודאות כאשר משה מתעכב לשוב. התחושה שמשה נעלם גורמת להם לחפש תחליף מוחשי – וכך נוצר חטא עגל הזהב. רגע זה מהווה עבורנו תמרור אזהרה: כמה קל לאבד את הדרך ברגעי משבר, וכמה חשובה היכולת להחזיק באמונה, בפרט כאשר המציאות אינה ברורה. בחברה הישראלית של ימינו, כאשר הביטחון מתערער והאתגרים רבים, אנו נקראים לבחור האם לתת לפחד לנהל אותנו, או להיאחז באמונה, בערכים ובדרך המשותפת…
שבירת הלוחות על ידי משה אינה רק ביטוי לזעם, אלא גם מעשה עמוק של אחריות מנהיגותית. משה רואה לנגד עיניו עם שאינו בשל לקבל את התורה כפי שהיא- שלמה, ולכן הוא שובר את הלוחות כדי להמחיש שדרוש תהליך של בנייה מחודשת, בנייה מלמטה. משה רבנו לא בוחר בעצמו או בתורה אלא בוחר בעם ישראל. זהו מסר חשוב עבורנו: בפרט בתקופה זו כאשר אנו עומדים מול מציאות כואבת, שבה נדמה כי הכל נשבר, ועדיין, מתוך השבירה ניתן לצמוח ולבנות מחדש, כפי שבני ישראל עשו לאחר מכן עם קבלת הלוחות השניים ובניית המשכן. כך גם היום- מתוך המשברים הלאומיים והאישיים שאנו חווים, אנו יכולים לבחור כיצד לבנות את עצמנו מחדש. שבירת לוחות הברית מסמלת רגע שיא של משבר, אך גם נקודת מפנה. לעיתים דווקא במצבי קיצון, כשהמציאות מטלטלת אותנו, אנו נדרשים להתבוננות פנימית עמוקה, לחשבון נפש כנה, ולבחינה מחודשת של דרכנו- לאן פנינו מועדות, ומה אנו באמת מבקשים לחיות ולהגשים.
בתוך מציאות קשה ומורכבת, הבחירה הופכת להיות הכוח החזק ביותר שלנו. משה רבנו בוחר בעם ישראל, גם כאשר הוא ניצב מול החטא הגדול שלהם. הוא מסרב להצעה להקים עם חדש תחתיו, ובמקום זאת נלחם עליהם, מבקש עליהם רחמים ומוליך אותם לתיקון. זו בחירה שמגלמת אהבה, מחויבות ונכונות לשאת אחריות. כיום, כאשר אנו נדרשים לעמוד מול אתגרים לאומיים, אנו גם נקראים לבחור – האם נתייאש, או נמשיך להילחם ולתמוך זה בזה, מתוך הבנה שגורלנו משותף?
הקשר בין פרשת כי תשא לבין מגילת אסתר אותה נקרא השבוע, מחזק עוד יותר את רעיון הבחירה. במגילה, שם ה' אינו נזכר, והמציאות נראית כאוטית, מציאות של הסתרה מלאה, אך דווקא שם מתגלה הכוח הפנימי של עם ישראל. מדגיש הרב שניאור אשכנזי, כאשר אסתר פונה למרדכי ומבקשת "לך כנוס את כל היהודים", היא מדגישה את חשיבות האחדות דווקא בזמן הסתר הפנים. כפי שהפרשנים מציינים, אפילו ביציאת מצרים רק חמישית מהעם הלך אחרי משה, ובימי מתתיהו, רק חצי אחוז, נלחם לצידו, ואילו בימי פורים – בצאת הגזרה, "להשמיד, להרוג, ולאבד את כל היהודים…" (אסתר ג, יג) בתוך שיא של גלות ופירוד, היהודים "המפוזרים", כולם, בוחרים להיאסף ולחבור יחד ולפעול להצלת העם היהודי.
וכך נאמר על חודש אדר: "משנכנס אדר מרבין בשמחה"– חז"ל מצווים אותנו להרבות בשמחה, משום שהיא אינה מובנת מאליה, במיוחד בזמנים קשים. במציאות הכואבת שאנו חווים, כיצד נוכל להרבות בשמחה?
לרוב, שמחתנו תלויה בתנאים חיצוניים, וכאשר אלו נעלמים, העצבות תופסת את מקומה. אך בעוד שעצבות מחלישה ושואבת כוחות, השמחה מעניקה חוסן, מחזקת את הרוח, מסייעת בהתמודדות עם אתגרים ואף משפיעה לטובה על הבריאות. היא הכוח שמניע אותנו לחיות בעוצמה ולממש את ייעודנו בעולם. התקופה הזו העמידה בפנינו בחירה מהותית – כיצד נבחר להתמודד עם הכאב? האם נישאר שבויים בכאב ובשכול, או שנמצא בתוכנו את הכוח להמשיך, לתמוך, להילחם ולהיבנות מחדש? חודש אדר וחג פורים מזכירים לנו כי גם במצבים הקשים ביותר, קיימת בנו היכולת לבחור בשמחה- לא ככיסוי לכאב, אלא כביטוי לצידו. אכן, אין זו אותה שמחה שלפני האובדן, אך עדיין יש בכוחה לחזק ולרומם ולו במעט את הנפש. כך גם בני ישראל לאחר חטא העגל – לא הסתפקו בחרטה, אלא ביטאו את מחויבותם על ידי שיתוף ונתינה נדיבה לבניית המשכן. וכך גם בימי מרדכי ואסתר – היהודים לא נכנעו לגזירה, אלא התאחדו ופעלו להצלתם.
השמחה שאנו מצווים עליה אינה שמחה של שכחה, אלא שמחה של מחויבות – מחויבות להמשיך את דרכם של אלו שהקריבו למעננו, לחיות לאור הערכים שעליהם מסרו נפשם, ולהעביר את הלפיד לדורות הבאים. השמחה משנה את המציאות: היא אינה תוצאה של מציאות טובה, אלא גורמת למציאות להיות טובה יותר. זו שמחה פנימית רוחנית שמגיעה מתוך חוסן, אחדות, ואמונה בדרך. וזהו כוחה של השמחה- לא רק לשקף מציאות טובה, אלא לעצב אותה, להפוך את האור הפנימי לכוח שמאיר גם ברגעים החשוכים ביותר.
חג פורים שמח, צום מועיל ושבת מבורכת
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
השבוע אני מקדישה את הפרשה באהבה רבה גם להוריו ומשפחתו של דביר חיים רסלר שנהרג ב-7 באוקטובר כאשר הגן בגבורה על חבריו במיגונית שהותקפה על ידי מחבלים. דביר חיים רסלר הגיבור הי"ד שירת בגולני, בגדוד 51, והוריו ואחיו היקרים הולכים בנאמנות בדרך המורשת שהותיר, מורשת של "שמחה ואחדות". ועם כל האתגר שבכך, כל יום מחדש ה-בחירה בחיים על כל המשתמע מכך. יהי זכרו ברוך.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️
