תגית: סולם יעקב

השבוע פרשת ויצא שהיא הפרשה השביעית בספר בראשית, והיא מתארת את קורותיו של יעקב אבינו ב- דרכו לחרן, בשהותו בבית לבן הארמי, נישואיו ללאה ולרחל, הולדת ילדיו ועד להחלטתו לחזור לארץ ישראל.
בעצתה של רבקה, אמו, ובברכת יצחק, אביו, יוצא יעקב אל משפחת דודו, לבן, שבחרן. עשיו, אחיו של יעקב, כועס עליו ומתכוון להורגו לאחר שלקח ממנו את ברכות הבכורה, ולכן יעקב נשלח לחרן. בדרכו לחָרָן , כשהוא לבד במדבר, הוא חולם את חלום הסולם המפורסם: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כ"ח, י"ב), מלאכים עולים ויורדים עליו, וה' מבטיח לו הגנה וברכה. חלום שמבטא את היכולת לחלום ולשאוף גבוה גם כאשר אנו נמצאים במציאות קשה ומורכבת.

בעיצומה של שנת מלחמה קשה, שבה מלחמת חרבות ברזל גבתה חיי אדם יקרים מכל, הותירה משפחות שכולות מרובות, פצועים רבים, ושוברת את לב כולנו על החטופים שעדיין לא שבו הביתה – המסר של פרשת ויצא מקבל משמעות מיוחדת. החלום של יעקב אינו רק פנטזיה; הוא מחבר בין שמיים וארץ, בין מציאות לכאב ובין תקווה למעשיות. גם אנחנו, בעיצומם של ימים מאתגרים, נדרשים להעז לחלום על מציאות טובה יותר, אך גם לפעול בנחישות למענה.

מסביר הרב נחמיה רענן,
"בזמן הבריחה לחרן, מצב הרוח הכללי של יעקב אבינו לא היה מרומם, ככל הנראה. בלא הכנה מוקדמת הוא מצא את עצמו במנוסה מפני עשיו אחיו, תוך עזיבת משפחתו וסביבתו המוכרת והליכה אל הלא נודע. על רקע הסערה הנפשית הזאת חולם יעקב אבינו את חלום הסולם, ולכן מתבקש לפרש את המסר של החלום על רקע מציאות הקושי והמשבר שבה היה נתון יעקב אבינו.
…ה"דגל מחנה אפרים" מפרש שחלום יעקב עוסק ב"סוד גַּדְלוּת וקַטְנוּת". "קטנות" מבטאת את מצב האדם בתקופת הירידה והקושי, ו"גדלות" מבטאת את התקופות הטובות והמוצלחות. בתקופות ה"גדלות" אין שום בעיה: הכול הולך טוב, וזורם בהתאם לציפיות. תקופות ה"קטנות" מתאפיינות בקושי ומשבר: שום דבר לא מצליח, והאדם לא עומד בציפיות שלו מעצמו. בתקופות ה"קטנות" האדם נאלץ להתמודד עם כישלון ושחיקה בדימוי העצמי. לעיתים הוא מאשים את עצמו בכניסה למשבר, ובנוסף לקשיים האובייקטיביים, מצפונו מייסר אותו על עצם הימצאותו בתקופת "קטנות".
"סוד קטנות וגדלות" הוא שם קוד לנקודת ההשקפה החסידית על הקטנות והגדלות. הוא כולל התייחסות עקרונית וגם כלים מעשיים להתמודדות עם תקופת ה"קטנות". הנקודה הראשונה שאותה מציין ה"דגל מחנה אפרים" בהקשר זה היא שה"קטנות" היא מציאות טבעית: אדם אינו יכול לעמוד במצב אחד תמיד, ולכן הוא מוכרח מדי פעם לרדת למצב נמוך יותר. את הרעיון הזה מבסס ה"דגל מחנה אפרים" על דרשה של סבו, הבעש"ט, על הפסוק ביחזקאל "והחיות רצוא ושוב" (א', יד). הוא מפרש שכל מי שנמצא במצב של חיים ("והחיות") אמור להיות מטולטל בין רצוא ושוב. המושג "רצוא" מקביל ל"גדלות", דהיינו תנועת הריצה וההתקדמות, ו"שוב" היא מציאות ה"קטנות", בה האדם שב ונסוג אחור. ההכרה בכך שהמשבר והירידה הן תופעות צפויות וטבעיות, מנטרלת את תחושות האשם ועשויה לעזור להתמודדות נכונה.
… החוויה המרכזית שמלווה את תקופת "קטנות" היא ריחוק, ריחוק של האדם מעצמו ומאלוקים. תחושה זו עשויה להוליד פנייה כנה של האדם מעומק הלב אל ה' שיקרב אותו ויסייע בידו להיחלץ מהמצוקה… כשטוב לאדם, קשה יותר להתפלל באמת. דווקא המצוקה מאפשרת תפילה כנה מעומק הלב…" מתוך הריחוק והכאב נובעת הזדמנות לצמיחה – כפי שיעקב, ברגעי הקושי הגדולים ביותר שלו, התחבר לחלום שסייע לו להאמין שניתן לייצר מציאות חדשה, טובה יותר.

וכמו יעקב, שיצא למסע ארוך מתוך תחושת אחריות לעתידו, כך גם אנחנו נדרשים להתמודד עם האובדן, הכאב והפחד – ולשאוף לעתיד שבו נבנה את חיינו מחדש. החלום על מציאות שבה יוחזרו כל החטופים, שבה נעניק תמיכה לפצועים בגוף ובנפש, ולמשפחות השכולות, ובה ניצור חברה מלוכדת וחזקה, הוא המפתח להמשיך קדימה. בדיוק כפי שיעקב התעורר מהחלום והכריז על המקום כ"בית אלוהים", כך גם אנו נדרשים להפוך את התקווה למעשים שיניחו יסודות לעתיד בטוח וטוב יותר.
הסולם של יעקב מזכיר לנו שגם מהמקומות הנמוכים ביותר אפשר לטפס מעלה, שלב אחר שלב. לא תמיד הדרך ברורה או קלה, אבל האמונה, התקווה והמעשים שלנו יכולים להוביל אותנו אל מקום טוב יותר. המאבק של יעקב, כמו המסר של חז"ל, מלמד אותנו שהשינוי מתחיל דווקא מתוך מצבים של משבר ונחישות לא לוותר. יהי רצון שנזכה לראות את כל החיילים והחטופים שבים הביתה בשלום, שנשקם את פצעי החברה ונתחזק מתוך האתגרים.
פרשת ויצא מלמדת אותנו להאמין, לחלום, ובעיקר – לפעול למען מימושו של החלום. חז"ל מדגישים שהדרך לשינוי אמנם אינה פשוטה, אך היא מתחילה בחלום המחובר למציאות ובעשייה הנובעת ממנו. עלינו לחזק את עצמנו, לשאוב כוחות מהעבר ולפעול מתוך אמונה, תקווה ואחריות – כדי להשיב את החטופים, לטפל בפצועים, לחזק את המשפחות השכולות ולבנות חברה מאוחדת. בדיוק כפי שיעקב פעל מתוך קושי, והצליח לבנות את עתיד העם כולו.

שבת שלום   
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️

כולנו מכירים את חלום 'סולם יעקב', שירים נכתבו אודות החלום המפורסם, פרטים שידועים כמעט לכל ילד בבית ספר. השבוע בפרשת ויצא אנו מקבלים דרכו הזדמנות למבט חדש על משמעות החיים. הפרשה השבוע מתארת את יציאתו של יעקב מבאר שבע לחרן. יעקב נאלץ להיפרד מכל המוכר לו בציווי אמו, רבקה, החוששת לחייו בעקבות איומי עשיו, אחיו. ובתחנתו הראשונה חולם יעקב על הסולם שממנו עולים ויורדים מלאכים. הרב תמיר גרנות התבונן במהות החוויה של יעקב אבינו, והוא שואל-" האם יש אמת בחלום? – האם זהו חלום שמקורו מהרהורי לבו של החולם, או שהחלום הוא מדיום של התגלות אלוקית? התמונה אותה רואה יעקב היא תמונה של התגלות. אולם, הוא אינו יכול להיות בטוח איזה תוקף יש לתמונה שראה- האם היא אמיתית? נראה, שיעקב אבינו אינו בטוח בדבר." יחד עם זאת, "אין ספק כי יעקב אבינו מפרש את חלומו כחוויה נבואית…" כמו בחלום 'סולם יעקב', חלומות יוסף ועוד, החלומות מסייעים לנו לבחון את מעשינו, להפיק לקחים, לשפר עמדות, להיות מועילים וטובים, ישרים בליבותינו, ולעשות את הישר והטוב. לחלום יש כוח להקים עולם מתרדמתו. ייעוד האדם, תיקונו כפרט, ה'אני' הגדול יותר, כולם מצויים ביכולת לחלום בתעוזה ולמרחקים. אומר ישראל אלדד על ה-הסולם בחלום יעקב, "זוהי צמידות לקרקע ולא צמיתות בה. ותורה היא משמיים ולא בשמיים. רק בתקופה מאוחרת מאוד יתחילו בעלי חזיונות לחלום חלומות על השמים בלבד. יעקב חולם על קשר עם השמים… מרגיש אדם את עצמו בטוח מאוד כשהוא תקוע בשתי רגליו באדמה, אך הוא מרגיש את עצמו קטן מאוד והוא רוצה לעלות." כלומר, הארץ עצמה היא שדוחפת אל השמיים, ובשביל זה צריך סולם.
הרב אמנון בזק מוסיף שיציאתו של יעקב מחרן וחלום הסולם באים להגיד-
"…שלפעמים אדם נדרש לצאת ממקומו, ושהדינמיות היא יסוד מהותי בחייו… כמו גם היכולת לשנות מקום בשעת הצורך."
יתכן שדרך השראה מגדולי האומה שלנו, על חלומותיהם ועל עבודתם להחיות את תודעת החלום העמוקה ואת פעולתה בפיתוח חייהם, נפתח גם אנחנו את עצמנו אל חלומנו. בכתבים על פי ראובן בריינין, חיי הרצל, ניו יורק תרע"ט, עמודים 16-18 מסופר:
"פעם אחת עלתה בידי להציל מפי הרצל (זה היה כמה ימים אחדים לפני לכת הרצל לרומא להתייצב לפני האפיפיור בהיכלו) פרט חשוב מחייו הפנימיים בימי ילדותו, והנני מוסר בזה את סיפור המאורע כלשונו, כמו שרשום בפנקסי, באותו יום ששמעתי מפי הרצל:
'בהיותי ילד, עשה עלי הסיפור של יציאת מצרים, כפי אשר שמעתיו מפי המורה בבית הספר היהודי, וכפי שקראתי אחרי כן בעצמי בספר את הניסים והנפלאות של יציאה זו, רושם עמוק עד מאד.
בהיותי ילד בן 12 שנה נזדמן לידי ספר אשכנזי אחד – את שם הספר אינני זוכר כיום – ובו קראתי במקרה על אודות משיח מלך ישראל… ובמוחי נולד אז הרעיון לכתוב פואמה על אודות מלך המשיח…
והנה באחד הלילות חלמתי חלום נפלא:
מלך משיח בא, והוא זקן מלא הוד ותפארת, ויקחני על זרועותיו וידאה אותי על כנפי רוח. על אחד העננים המלאים זוהר פגשנו בתמונות של משה רבינו. (קלסטר פניו היה דומה לפני משה, החצובות שיש, אשר עשה מיכלאנג'לו. מילדותי אהבתי להתבונן בציור הפסל הזה).
ומשיח קרא למשה: "אל הילד הזה התפללתי!" ולי אמר, "לך ובשר ליהודים, כי עוד מעט ובוא אבוא, וגדולות ונפלאות אעשה לעמי ולכל העולם!"
הקיצותי, והנה חלום.
את החלום שמרתי בליבי, אך לא ערבתי לספרו לאיש!'
פגישתו המוצנעת וה"לא-מודעת" כמעט של הרצל עם עולם חלומו הפנימי, מסתבר הייתה למכוננת דרכו אל יעוד חייו.
אנחנו נוהגים לצאת לעבודה, לצבא, לבית חדש, להתנדב, לצאת ממסגרת של תיכון/ישיבה/מכינה/צבא ועוד, עלינו לזכור שיש ערך לקיומנו במקום המסוים הזה, והחלום הגדול של כל אחד ואחת מאתנו יכול לתת לנו את הכוחות לעשייה הפיזית להגשמתו.
לסיכום, יעקב אבינו יוצא את ביתו לחרן לא רק בכדי להינצל מעשיו אחיו, אלא גם בכדי לעבוד, לצמוח ולהתחשל, ליצור את הקרקע ואת הבסיס. יעקב יוצא להקים משפחה, יסודו של עם ישראל (12 השבטים), הגשמת ייעודו לאזן ולחבר בין הקצוות. יעקב אבינו יוצא מגבולות ארץ הקודש, למקום זר וחדש, ואכן, לעיתים יש צורך לצאת מארבע האמות שלנו, מאיזור הנוחות שלנו, מהבית, מהלימודים, מהבועה, לצאת לעולם להתפתח, להתחזק ולממש את הפוטנציאל הטמון בנו ולמרות ואף על פי אתגרי היומיום לצמוח ולהצליח. אמכי"ר.
שבת שלום❤

השבוע פרשת ויצא, הפרשה השביעית בספר בראשית, שעוסקת בקורות יעקב בדרכו לחרן, בחייו עם לבן הארמי ובעזיבתו אותו. יעקב בורח מביתו לחרן משום שעשיו אחיו כועס וזומם להורגו לאחר שנטל ממנו את ברכותיו של יצחק אביהם. בפרשה זו אנו מתוודעים לטלטולי הדרך ולחלומו המופלא של יעקב והידוע "סולם יעקב", למגוריו וחייו בבית לבן אח של אימו, כולל הנישואין לשתי בנותיו של לבן הארמי, לאה ורחל, שמביאים בסוף לבריחה מפני לבן ומחרן.
השבוע אנחנו עולות או יורדות בסולם?
כולנו מכירים את חלום סולם יעקב, והפרטים ידועים כמעט לכל ילד בבית ספר. למרות זאת, נבחן אותם שוב ונקבל מבט חדש על משמעות החיים, וכל זאת לאור דבריו המרתקים של רבי שמשון רפאל הירש.
יעקב אבינו עוזב בהוראת אמו את ביתו אשר בבאר שבע, ופניו לכיוון חרן. יעקב כאמור נמלט מאחיו – עשיו, המתכנן להורגו בעקבות סיפור הברכות. בדרכו לחרן – "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם… וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא). חכמים כותבים שהמקום הוא המקום הידוע – הר המוריה, שכבר הוזכר אצל אברהם בתור "המקום" – "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כב, ד).
יעקב לן במקום – "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יב-יג). יעקב רואה סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. מישהו ממרום הציב את הסולם על הארץ. בחלום מתגלה הקב"ה ליעקב ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה כמו גם הגנה בדרכו. יעקב קם בבוקר נפעם מהחלום ומצהיר שזהו בית אלוהים ושער השמים, קורא למקום "בית אל", מקים שם מצבה ונודר נדר שאם אלוהים ישמור ויגן עליו, הוא יקבע את המקום כבית אלוהים ויתן מעשר מרכושו לאל כאשר יחזור. יש סוברים שהיישוב בית אל של היום נמצא שם ומכאן שמו, אך יש מפרשים שזהו הר הבית.
מה החלום הזה בא ללמד את יעקב?
מסתבר שההליכה של יעקב לחרן תוביל אותו בסופו של דבר אל המטרה הנעלה ו"השמיימית", מימוש ייעודו, להתחתן, להקים בית שיוביל לעתיד לבוא את ייסוד עם ישראל. הסולם הוא למעשה ביטוי לכך שכל הדברים והאירועים שהוא יעבור במסגרת ההליכה הזו – הלימוד, ההתמודדות במשך עשרים שנה בבית לבן בכל המישורים, קשיי הפרנסה והעבודה, הזיווג, וכו' אירועים אלו הם שיובילו אותו אל תכליתו הראויה.
למעשה כל הנקרה בדרכו של האדם במהלך יציאתו והליכתו ממקום למקום, הטרדות, הדילמות, המצוקות וכו' מטרתם היא אחת – להעלות אותו בשלבי הסולם לשמים, לתכלית הראויה, למימוש יעודו. רק כ-20 שנה מאוחר יותר יעקב חוזר לארץ ישראל למוד קשיים, ניסיונות ותחבולות, עליות ומורדות, אך כל אלו חישלו ועיצבו את מידותיו. יעקב חוזר בן אדם חדש ומאוזן.
המחזה הזה אקטואלי ורלוונטי לכל אחד ואחת מאתנו. פעמים רבות אנו חושבות שהעיסוקים היומיומיים, טרדות הפרנסה וקשיי המשפחה מונעות מאתנו מלממש את הפוטנציאל הגלום בנו. כשבעצם במקרים רבים אדם יכול להגיע אל משמעות חייו דווקא מתוך חיי העולם הזה, על כל קשייו.
הקושי מצמיח ומעלה אותנו מדרגות, זה מה שראה יעקב בחלומו וזה מה שאנחנו צריכים להפנים בלומדנו פרשה מרתקת זו.
הסולם המפורסם, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו."
כל אחד יודע שלמלאכים יש כנפיים, לא רגליים. מדוע הם צריכים לטפס על סולם? מה הרעיון?
כשאנו מטפסים כלפי מעלה, אנחנו לא בהכרח צריכים כנפיים. ישנו סולם, המסלול הרוחני שתוכנן עבורנו; מסלול שבו עלינו להתקדם צעד אחר צעד, שלב אחרי שלב. הדרך לשמים, למעלה, היא הדרגתית, שיטתית ועבור כל אחד, לא רק עבור מטיבי לכת.
"רבים חוששים לצאת למסע רוחני, כי הם חושבים שלשם כך צריכים מנה גדושה של אמונה. נראה להם כי המטרה נמצאת בעולם אחר. אבל כשמאמצים את הגישה ההדרגתית והעקבית, ניתן לגלות כי המסע הרוחני ניתן למימוש, וכי היעד לא נמצא בחלל החיצון.." (הרב יוסי גולדמן)
יש הרואים את הסולם בחלום כמשקף את חיי האדם בעולם, המקשרים בין הארץ לשמיים. הסולם מצביע על כך שאין ניתוק בין העולם הגשמי לעולם הרוחני- האדם מתחיל את חייו בארץ, אך הוא יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות.
"והנה סֻלם מֻצב ארצה ורֹאשו מגיע השמימה" – אומרים חז"ל: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו". חלום הסולם אינו חזיון חיצוני ליעקב, אלא מבטא את הלכי רוחו וערגתו הפנימית, השתקפות עולמו הפנימי של האדם. יתכן שיעקב היה מוטרד לגבי ההתמודדות שלו עם המעבר מלימודי התורה והרוח לביתו של דודו, לבן, בחרן עם כל המשתמע? כיצד ניתן יהיה לגשר את הפערים?

האדם מתחיל את מהלך חייו ברחם אמו בטהרה גמורה וידע של התורה כולה. בניין הבית בישראל מתחיל ממעמד החופה והקידושין וכל שבעת ימי המשתה וכן הלאה. כלומר אנו מתחילים מנקודה של קדושה, ואז יורדים אל הארציות, חיי המעשה כדי לברר את שייכותם אל הקודש.
המעשים מתחילים בארץ, והרעיונות מובילים אותם השמימה. צריך להגשים את הרעיונות. המעשה מגשים את הרעיון השלם במחשבה.
אין עניין שיהודי יעלה בסולם הרוחניות ויישאר שם, מנותק מן המציאות הגשמית; העניין הוא לרדת אל המציאות ולפעול בתוכה באותה מדרגת קדושה שהגיע אליה בעבודה קשה וממושכת. הרי זוהי תכליתה של ההתעלות ברוחניות, לרדת אחר כך ולהעלות את המציאות הגשמית.
נאמר ליעקב- היעוד שלך הנו לרשת את הארץ שהבטחתי לאבותיך אברהם ויצחק. את זה לא תוכל לעשות אם תתרכז ברוחניות תוך ניתוק מן הגשמיות; עליך לרדת לחרן, מקום נחות ביותר מבחינה רוחנית, ודווקא שם לשאת אישה, להוליד ילדים, להתפרנס, וכל הזמן לשמור על אותה מדרגה רוחנית שיש לך כעת. כלומר, תחושה של קדושה יש גם בשטיפת כלים, הכנת שיעורי בית עם הילדים, העבודה השגרתית במשרד, במערכת יחסים שנראית שגרתית וכד', יש חשיבות עצומה בעשייה היומיומית, במשפחה, בעבודה, עם חברים וכו', העשייה האפורה כביכול. ניתן להתייחס למשימות אלו בזלזול, אבל אפשר להרגיש חשיבות ולמצוא עוצמה ועומק דווקא במשימות השגרתיות ולא לפספס את כל הדברים הנפלאים שסביבנו, למצוא בהם ממש קדושה, כפי שכתוב בפרשה זו "טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי." (בראשית פרק כח) רק כשנתעורר ונשים לב- נתחבר!
שנזכה להתחבר לכוח של יציאה והצבת מטרות בהתמודדות ובהתמדה, הכח של "סולם יעקב" שמחבר באיזון טוב ומטיב בין השמים לארץ, בין הרוחניות לגשמיות בעולם היומיומי שלנו, בשוטף. ושנזכה למצוא ולחוות את הקדושה שבשגרה, אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך 
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, חגית בת אושרה ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל