תגית: סולם

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", כך פותחת הפרשה השבוע שמספרת לנו על יציאתו של יעקב אבינו מארץ כנען בה גדל, אל חרן, הארץ ממנה הגיעו אבותיו. יעקב אבינו בורח מפני עשיו, אחיו, המבקש להורגו על שגנב ממנו את ברכות בכורתו מיצחק, אביהם. כמו כן, הוא יוצא אל חרן על פי מצוות הוריו, כדי למצוא לו אישה.

מדוע התורה פותחת בהדגש זה של- "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע", הרי ידוע שבאותה עת יעקב ישב בבאר שבע, בבית הוריו, ניתן היה לכתוב בפשטות- "וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה"? התורה מבהירה לנו שעבור יעקב ליציאה הזאת הייתה משמעות נוספת, משמעות נפשית ורוחנית.

יעקב יוצא לתודעה חדשה, מתודעת- "איש תם יושב אוהלים", לאתגרים הערכיים שעוד נכונו לו בבית דודו, לבן. כדי להתמודד עם האתגרים הערכיים הכבירים שנכונו לו בחרן אצל לָבָן דודו הרמאי, לא יכול היה יעקב להישאר בתודעת החממה הרוחנית-ערכית המוגנת של בית הוריו. הוא צריך לצאת אל תודעה חדשה, תודעת התמודדות רוחנית-ערכית בזכות עצמו.

היציאה מאזור הנוחות, מהמוכר, דורשת מאתנו אומץ, תקווה ואמונה, וכמו יעקב אבינו לא פשוט להתחיל הכל מחדש. הכי קל ונוח זה להיצמד למה שמוכר וידוע, להרגלים הישנים שלנו. כשיעקב יוצא למסע לחרן, זהו מסע שהוא יוצא אליו חסר כל, בודד, יש לשער עם רגשות אשמה על גנבת הברכה מאחיו, כאב על הנתק שהוא גרם ביחסיו עם אחיו ואביו, וללא ההגנה של אמו שליוותה אותו עד יציאתו לחרן. באותו הלילה הוא נשכב לישון על האדמה החשופה, כשהאבן משמשת לו ככרית. והוא חולם חלום: "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו…" (בראשית כח, יב-יג).
מסביר הרב חגי גרוס-
"החלום זורק ליעקב סולם כדי שנפשו המוחלשת תעלה עליו. הסולם שרגליו באדמה וראשו בשמים מחבר בין הניגודים באישיותו של יעקב, בין החומרני לאלוהי, בין הנשי לגברי ובין מצב השפל שבו הוא נמצא כרגע ליוֹכלָה (פוטנציאל) הגבוהה הטמונה באישיותו. התנועה של המלאכים למעלה ולמטה כאילו אומרת לו: ככה אנחנו כולנו, פעם אנחנו למטה ופעם אנחנו למעלה. מורכבים. החלום מחבר את יעקב אל הכוח שבו, אל הרוחניות שלו ונותן פשר לניגודים."
מוסיף הרב חגי גרוס כי-
ה"שפת אמת" מחדש דבר נפלא. האדם העולה למעלה לא נשאר אותו אדם. הוא משתנה עם כל שלב בעליה והשינוי הזה בכוחו להביא את האדם לגבהים אדירים, וכך הוא כותב:
"בפסוק והנה סולם מוצב ארצה וכו' ולא כתוב "ניצב". כי סולם זה צריך האדם להעמידו כאשר מתקן מלא קומתו. והנה הוא הסולם שגופו למטה ונשמתו מגיע השמיימה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו… לכן אדם נקרא מהלך בכל אלה המדרגות של הסולם… שהאדם המהלך ונשתנה בכל עת ועת מדרגה לדרגה במדרגות הסולם הנ"ל. נמצא תמיד הולך בדרך חדשה לגמרי. וצריך סייעתא דשמיא ביותר בכל עת".
האדם המטפס על מדרגה מסוימת משתנה באישיותו בעצם הטיפוס. אם האדם הצליח לטפס גבוה סימן שהוא לא רק התקדם אלא הוא גם השתנה. יש כאן לא רק שלב חדש אלא אדם חדש עם כוחות חדשים. הלימוד הזה פותח בפנינו הבנות בדבר כוחו של האדם. הכוחות אינם מוגבלים. איננו מכירים את עצמנו. אנו משתנים כל הזמן. השאיפה לטפס למעלה היא בעצם השאיפה להיות טובים וגבוהים יותר…
בכל אחד מאיתנו יש משהו מחלומו של יעקב, כולנו חולמים להגיע רחוק, גבוה. בין כולנו מסתובב לו יעקב עם סולם על הגב ומתחנן בפנינו אל תפסיקו לחלום תמשיכו לשאוף תמשיכו להתקדם. המפתח לשינוי נמצא בשאיפה לעלות גבוה…"

מסע יעקב אבינו מכנען לחרן ובחזרה מספק הצצה אל חייו של יעקב בתקופה לא פשוטה שבמהלך 20 שנה הוא נאלץ להתמודד עם אתגרים מרובים. ואומנם על אף האתגרים שיעקב מתמודד איתם בבית לבן, במהלך מסעו הוא מצליח להקים משפחה גדולה וענפה בחרן, וחוזר לארצו עם רכוש רב. יעקב לא נשאר אותו אדם, צמיחתו ועלייתו במדרגות התבטאה אף בשינוי שמו מיעקב- לישראל.

אסיים עם דבריו של אלוף אמיר אשל, מפקד חיל האוויר לשעבר-
"לחלום, לזהות את החסר, להעז לשנות, להינשא על כנפי המורשת ולהגשים, זו תמצית המתכון למנהיגות דגולה. השאלה – מה הם המרכיבים החיוניים באמתחתו של מנהיג – הדריכה רבים לאורך ההיסטוריה. בפרשיית 'חלום יעקב' סמלים רבים ותשובות למרכיבי מנהיגות הכרחיים. מנהיג חייב לחלום, להתעלות מעל ל'כאן ועכשיו' ולהפליג מעלה והרחק "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה (כח, יב). החלום אינו על שינוי מעשה ידי אלוהים או על נס. "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים" (שם). זַרעי החלום ושורשיו עולים מהאדם אל השמים. האדם הוא מקור הנביעה הרעיונית והוא שינהיג את מימושה – הראש בחלום והרגליים היטב על הקרקע, באופן המאפשר חשיפה לקושי ולחוסר המיידי או הצפוי והדורש שינוי. יעקב בוחר להניח למראשותיו אבנים ולא יריעה וצמחים. הממשק לאדמה, אבנים קשות וקרות, אינו מצע נוח. נינוחות איננה מעודדת הנהגה לגיוס תעצומות נפש. הבנת הקושי והחוסר תצמיח שינוי.
יעקב, דור שלישי לאברהם, מופתע לגלות "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (כח, טז). כך נשמרה מורשת אברהם?! בתהליך שינוי ובניית משהו חדש נדרשת בתחילת הדרך יכולת להינתק מהמוכר ומהבטוח. בהמשך הדרך נדרש מנהיג בעל יכולת לבסס את השינוי ולהטמיעו. החוליה המקשרת בין השניים היא המורשת, המהווה מצפן לכיוון המחבר בין עבר לעתיד. החפץ חיים חייב להיות נטוע היטב בעברו.
לחלום, לזהות את החסר, להעז לשנות, להינשא על כנפי המורשת ולהגשים, זו תמצית המתכון למנהיגות דגולה."

יתכן וזו הסיבה שכתוב בפרק כט, " (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ" אדם שיוצא למשימה עם חשק ומוטיבציה- הולך בקלילות, נחשב כנושא את רגליו. הוא שולט עליהן וכאילו הוא סוחב אותן. הספורנו מסביר שאותה קלילות הגורמת לאדם לשאת את רגליו קיימת כשלאדם יש יעד ברור אליו הוא הולך. הפרשה מלמדת אותנו שיש מצבים ורגעים שבהם הערכים עליהם גדלנו ואותם קיבלנו מן המוכן הם בהחלט מתנה נפלאה אך בכדי לגבש את עולמנו וזהותנו, עלינו לצאת מאיזור הנוחות שלנו ולפעול בזכות עצמנו, בזכות מאמצינו, בזכות בחירותינו.

שבת שלום🚶🏻‍♀️🎁🚶🏻‍♂️

האדם מתחיל את מהלך חייו ברחם אמו בטהרה גמורה וידע של התורה כולה. בניין הבית בישראל מתחיל ממעמד החופה והקידושין וכל שבעת ימי המשתה וכן הלאה. כלומר, אנו מתחילים מנקודה של קדושה, ואז יורדים אל הארציות, הגשמיות, חיי המעשה כדי לברר את שייכותם אל הקודש.
המעשים מתחילים בארץ, והרעיונות מובילים אותם השמימה. צריך להגשים את הרעיונות. המעשה מגשים את הרעיון השלם במחשבה. אין עניין שיהודי יעלה בסולם הרוחניות ויישאר שם, מנותק מן המציאות הגשמית; העניין הוא לרדת אל המציאות ולפעול בתוכה באותה מדרגת קדושה שהגיע אליה בעבודה קשה וממושכת. תכליתה של ההתעלות ברוחניות היא- לרדת אחר כך ולהעלות את המציאות הגשמית.
וולט דיסני כבר אמר-
״אם אנחנו יכולים לחלום על זה,
אנחנו יכולים לעשות את זה.״
שימו לב!!! תחושה של קדושה יש גם בשטיפת כלים, הכנת שיעורי בית עם הילדים, העבודה השגרתית במשרד, במערכות היחסים השונות וכו' אנו נוטים להתייחס למשימות אלו לא פעם בזלזול, לעומת זאת אם ניתן להם משמעות ונרגיש את חשיבותם, נמצא את העוצמה והעומק דווקא במשימות השגרתיות, ולא נפספס את כל הדברים הנפלאים שסביבנו; נמצא בהם ממש קדושה, כפי שכתוב בפרשת ויצא "(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי." (בראשית פרק כח) רק כשנתעורר ונשים לב- נתחבר, נממש ונחווה, מה שנקרא- נהייה נוכחים!
שנזכה להתחבר לכוח של יציאה והצבת מטרות בהתמודדות, בעשייה ובהתמדה, הכח של "סולם יעקב" שמחבר באיזון טוב ומטיב בין השמים לארץ, בין הרוחניות לגשמיות בעולם היומיומי שלנו, בשוטף. שנאמין ונזכה למצוא, לממש ולחוות את הקדושה שבשגרה. אמכי"ר
שבת רגועה ושלווה🌺

השבוע פרשת ויצא, הפרשה השביעית בספר בראשית, שעוסקת בקורות יעקב בדרכו לחרן, בחייו עם לבן הארמי ובעזיבתו אותו. יעקב בורח מביתו לחרן משום שעשיו אחיו כועס וזומם להורגו לאחר שנטל ממנו את ברכותיו של יצחק אביהם. בפרשה זו אנו מתוודעים לטלטולי הדרך ולחלומו המופלא של יעקב והידוע "סולם יעקב", למגוריו וחייו בבית לבן אח של אימו, כולל הנישואין לשתי בנותיו של לבן הארמי, לאה ורחל, שמביאים בסוף לבריחה מפני לבן ומחרן.
השבוע אנחנו עולות או יורדות בסולם?
כולנו מכירים את חלום סולם יעקב, והפרטים ידועים כמעט לכל ילד בבית ספר. למרות זאת, נבחן אותם שוב ונקבל מבט חדש על משמעות החיים, וכל זאת לאור דבריו המרתקים של רבי שמשון רפאל הירש.
יעקב אבינו עוזב בהוראת אמו את ביתו אשר בבאר שבע, ופניו לכיוון חרן. יעקב כאמור נמלט מאחיו – עשיו, המתכנן להורגו בעקבות סיפור הברכות. בדרכו לחרן – "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם… וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא). חכמים כותבים שהמקום הוא המקום הידוע – הר המוריה, שכבר הוזכר אצל אברהם בתור "המקום" – "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כב, ד).
יעקב לן במקום – "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יב-יג). יעקב רואה סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. מישהו ממרום הציב את הסולם על הארץ. בחלום מתגלה הקב"ה ליעקב ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה כמו גם הגנה בדרכו. יעקב קם בבוקר נפעם מהחלום ומצהיר שזהו בית אלוהים ושער השמים, קורא למקום "בית אל", מקים שם מצבה ונודר נדר שאם אלוהים ישמור ויגן עליו, הוא יקבע את המקום כבית אלוהים ויתן מעשר מרכושו לאל כאשר יחזור. יש סוברים שהיישוב בית אל של היום נמצא שם ומכאן שמו, אך יש מפרשים שזהו הר הבית.
מה החלום הזה בא ללמד את יעקב?
מסתבר שההליכה של יעקב לחרן תוביל אותו בסופו של דבר אל המטרה הנעלה ו"השמיימית", מימוש ייעודו, להתחתן, להקים בית שיוביל לעתיד לבוא את ייסוד עם ישראל. הסולם הוא למעשה ביטוי לכך שכל הדברים והאירועים שהוא יעבור במסגרת ההליכה הזו – הלימוד, ההתמודדות במשך עשרים שנה בבית לבן בכל המישורים, קשיי הפרנסה והעבודה, הזיווג, וכו' אירועים אלו הם שיובילו אותו אל תכליתו הראויה.
למעשה כל הנקרה בדרכו של האדם במהלך יציאתו והליכתו ממקום למקום, הטרדות, הדילמות, המצוקות וכו' מטרתם היא אחת – להעלות אותו בשלבי הסולם לשמים, לתכלית הראויה, למימוש יעודו. רק כ-20 שנה מאוחר יותר יעקב חוזר לארץ ישראל למוד קשיים, ניסיונות ותחבולות, עליות ומורדות, אך כל אלו חישלו ועיצבו את מידותיו. יעקב חוזר בן אדם חדש ומאוזן.
המחזה הזה אקטואלי ורלוונטי לכל אחד ואחת מאתנו. פעמים רבות אנו חושבות שהעיסוקים היומיומיים, טרדות הפרנסה וקשיי המשפחה מונעות מאתנו מלממש את הפוטנציאל הגלום בנו. כשבעצם במקרים רבים אדם יכול להגיע אל משמעות חייו דווקא מתוך חיי העולם הזה, על כל קשייו.
הקושי מצמיח ומעלה אותנו מדרגות, זה מה שראה יעקב בחלומו וזה מה שאנחנו צריכים להפנים בלומדנו פרשה מרתקת זו.
הסולם המפורסם, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו."
כל אחד יודע שלמלאכים יש כנפיים, לא רגליים. מדוע הם צריכים לטפס על סולם? מה הרעיון?
כשאנו מטפסים כלפי מעלה, אנחנו לא בהכרח צריכים כנפיים. ישנו סולם, המסלול הרוחני שתוכנן עבורנו; מסלול שבו עלינו להתקדם צעד אחר צעד, שלב אחרי שלב. הדרך לשמים, למעלה, היא הדרגתית, שיטתית ועבור כל אחד, לא רק עבור מטיבי לכת.
"רבים חוששים לצאת למסע רוחני, כי הם חושבים שלשם כך צריכים מנה גדושה של אמונה. נראה להם כי המטרה נמצאת בעולם אחר. אבל כשמאמצים את הגישה ההדרגתית והעקבית, ניתן לגלות כי המסע הרוחני ניתן למימוש, וכי היעד לא נמצא בחלל החיצון.." (הרב יוסי גולדמן)
יש הרואים את הסולם בחלום כמשקף את חיי האדם בעולם, המקשרים בין הארץ לשמיים. הסולם מצביע על כך שאין ניתוק בין העולם הגשמי לעולם הרוחני- האדם מתחיל את חייו בארץ, אך הוא יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות.
"והנה סֻלם מֻצב ארצה ורֹאשו מגיע השמימה" – אומרים חז"ל: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו". חלום הסולם אינו חזיון חיצוני ליעקב, אלא מבטא את הלכי רוחו וערגתו הפנימית, השתקפות עולמו הפנימי של האדם. יתכן שיעקב היה מוטרד לגבי ההתמודדות שלו עם המעבר מלימודי התורה והרוח לביתו של דודו, לבן, בחרן עם כל המשתמע? כיצד ניתן יהיה לגשר את הפערים?

האדם מתחיל את מהלך חייו ברחם אמו בטהרה גמורה וידע של התורה כולה. בניין הבית בישראל מתחיל ממעמד החופה והקידושין וכל שבעת ימי המשתה וכן הלאה. כלומר אנו מתחילים מנקודה של קדושה, ואז יורדים אל הארציות, חיי המעשה כדי לברר את שייכותם אל הקודש.
המעשים מתחילים בארץ, והרעיונות מובילים אותם השמימה. צריך להגשים את הרעיונות. המעשה מגשים את הרעיון השלם במחשבה.
אין עניין שיהודי יעלה בסולם הרוחניות ויישאר שם, מנותק מן המציאות הגשמית; העניין הוא לרדת אל המציאות ולפעול בתוכה באותה מדרגת קדושה שהגיע אליה בעבודה קשה וממושכת. הרי זוהי תכליתה של ההתעלות ברוחניות, לרדת אחר כך ולהעלות את המציאות הגשמית.
נאמר ליעקב- היעוד שלך הנו לרשת את הארץ שהבטחתי לאבותיך אברהם ויצחק. את זה לא תוכל לעשות אם תתרכז ברוחניות תוך ניתוק מן הגשמיות; עליך לרדת לחרן, מקום נחות ביותר מבחינה רוחנית, ודווקא שם לשאת אישה, להוליד ילדים, להתפרנס, וכל הזמן לשמור על אותה מדרגה רוחנית שיש לך כעת. כלומר, תחושה של קדושה יש גם בשטיפת כלים, הכנת שיעורי בית עם הילדים, העבודה השגרתית במשרד, במערכת יחסים שנראית שגרתית וכד', יש חשיבות עצומה בעשייה היומיומית, במשפחה, בעבודה, עם חברים וכו', העשייה האפורה כביכול. ניתן להתייחס למשימות אלו בזלזול, אבל אפשר להרגיש חשיבות ולמצוא עוצמה ועומק דווקא במשימות השגרתיות ולא לפספס את כל הדברים הנפלאים שסביבנו, למצוא בהם ממש קדושה, כפי שכתוב בפרשה זו "טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי." (בראשית פרק כח) רק כשנתעורר ונשים לב- נתחבר!
שנזכה להתחבר לכוח של יציאה והצבת מטרות בהתמודדות ובהתמדה, הכח של "סולם יעקב" שמחבר באיזון טוב ומטיב בין השמים לארץ, בין הרוחניות לגשמיות בעולם היומיומי שלנו, בשוטף. ושנזכה למצוא ולחוות את הקדושה שבשגרה, אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך 
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, חגית בת אושרה ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל