בשבוע שעבר הלכתי עם בתי לתיקון ליל שבועות והשתתפנו במעגלי לימוד מרתקים. אחד מהשיעורים עסק בנושא הנבואה, ובשלוש לפנות בוקר מצאתי את עצמי מנהלת דיון סוער על דבריו של המרצה, ובתי גילתה צורך עז להגן עליו. אז על מה הייתה סערת הרוחות שהמשיכה גם למחרת? בהרצאה נאמר כי בפוטנציאל של כולנו להיות נביאים, זהו למעשה שריר לא מאומן שמצוי בכולנו, והכח שנדרש בכדי לאמן אותו הוא כוח הדמיון (כח המדמה). החרידה אותי המחשבה שמי שלא יחקור ויעמיק יפרש דברים אלו כפיתוח הדימיון כפי שאנו מכירים ויחליט יום אחד שהוא או היא לגמרי נביאים…. שהרי הכוח המדמה במינוח הפילוסופי הוא כוח הדמיון, שבו יכול אדם לדמיין ככל העולה על רוחו, הן אירועים שנכח בהם ממש הן אירועים שלא התקיימו בפועל. חשוב שנבהיר כי נביא הוא אדם שמקבל מסר מה' שאותו עליו להעביר אל העם. הרמב"ם מסביר כי הדמיון הוא חרב פיפיות. הוא עלול להביא את האדם לחזיון תעתועים שהוא ביטוי ליצר הרע; אך אם האדם מתעל את כוח הדמיון נכון, זו הדרך להגעת האמת. הדמיון הוא רק כלי אחד מכלי הנביא. חלק מהקריטריונים הנדרשים לנביא שהרמב"ם מתאר כוללים: חוכמה, דעה צלולה וברורה, אופי ללא רבב, נקיות, והיותו בשליטה מלאה על יצריו ותשוקותיו. כמו כן, עליו להיות בעל מזג רגוע ושמח, לדחות חומרנות ואת מותרות החיים ולהקדיש את עצמו לחלוטין לידיעת ועבודת ה'. דברים אלו עושים את האדם ראוי יותר לקבל את הנבואה. כשהמבחן האולטימטיבי לנביא אמת הוא דיוקן של הנבואות, ואם מה שהוא אמר מתגשם הלכה למעשה.
מטרת הנבואה היא לתקן או לחזק את דרכי החברה היהודית או החברה בכללותה.
בפרשה שלנו מסופר:
"(כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה' וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: (כה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ…" (במדבר, פרק יא)
משה המכיר בערכו, ביכולותיו, במעלותיו ובחסרונותיו, מבין שהנהגתו איננה יכולה להישאר במתכונתה הנוכחית. זה למעלה מכוחותיו, ולא באמת נכון שהוא יישא לבדו את העם, שישות אחת בלבד תקבל את כל החלטות ההנהגה. לכן, אלוהים מורה לו להאציל סמכויות על ידי אספה של שבעים זקנים שייצגו את כלל העם. משה רבנו המנהיג הבלתי מעורער של עם ישראל, הדמות שמקשרת בין העם לה' דרך הכוח הנבואי העצום והייחודי לו מבטא שוב את הענווה והמסירות שלו לעם ישראל. שהרי כל כח נבואי של מישהו אחר בעם עלול להוות תחרות ואיום למנהיגותו. למרות זאת- משה שמח בנבואתם של אחרים, ואפילו מעודד ומבטא תקווה שהלוואי וכל העם יהיו נביאים. משה כמנהיג מרומם את העם לקראת המעלה הרוחנית, משמש השראה לאחרים, שמח לראות את התכונות האלה צומחות ומופיעות גם אצל אחרים, ואינו חווה אותם כמתחרים שמסכנים את ייחודו וכבודו, אלא להיפך כמצטרפים וחוברים לכל אלו שהאור והשכינה שורה עליהם. משה מלמד כל אחד ואחת מאתנו שגם אנחנו יכולים וצריכים להיות אנשי קודש.
עוד כתוב בפרשה-
": (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: (כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: (כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: (במדבר פרק יא')
הרב כרמיאל כהן מסביר-
"יהושע בן נון, משרתו של משה, בהחלט לא אהב (בלשון המעטה) נבואה זו של אלדד ומידד. מדוע? מבאר הרש"ר הירש: "יהושע סבר שאלדד ומידד חתרו תחת סמכותו של משה ופגעו בזכויותיו. שבעים הזקנים קיבלו את חלקם בנבואה רק כשותפים עם משה, ואילו אלדד ומידד התייצבו כנבחרים עצמאיים!"…
אולם משה סבר אחרת – "(כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:" (במדבר יא'). לא זו בלבד שמשה לא ראה בנבואתם העצמאית של אלדד ומידד פגיעה במעמדו, אלא אדרבה משה ראה בה מעלה גדולה, והוא אף מייחל לכך שכל ישראל יזכו אף הם לנבואה עצמאית כזו.
באירוע זה של נבואה עצמאית בעת מינוי הזקנים ובתגובתו של משה אליה רואה הרש"ר הירש "חשיבות עליונה" להבנת תפקיד ההנהגה הרוחנית בישראל; כך כתב: "הופעת אלדד ומידד בשעת מינוי הזקנים לסנהדרין הראשונה, וכן דברי משה שנאמרו באותה שעה, הם בעלי חשיבות עליונה לכל הבאים אחריהם. כי נתגלה כאן שמינוי הרשות הרוחנית העליונה בישראל לא באה לייסד מונופולין של הרוח, כי הכישרון הרוחני הניתן מאת ה' איננו מותנה בשום משרה ותפקיד, והאחרון בעם ראוי ליטול חלק ברוח ה' – לא פחות מן הראשון במשרה רמה. אולם דברי משה הם מופת נצחי לכל המורים והמנהיגים בישראל המורה להם, כי האידאל העליון של פעילותם יוגשם כאשר יזכו להיות מיותרים בעם בהגיע העם בכל שכבותיו לאותה מעלה רוחנית, שאין הוא זקוק עוד למורים ולמנהיגים!
מינוי ההנהגה הרוחנית איננו בשום פנים ואופן הפרדה בין אנשי קודש לאנשי חול. להיות אנשי קודש היא מטרתו של כל העם בכל שכבותיו. "הכישרון הרוחני הניתן מאת ה' איננו מותנה בשום משרה ותפקיד". אלדד ומידד זכו לנבואה עצמאית למרות שלא היו חלק מן ההנהגה הרוחנית הנבחרת."
בעיתות אלו, יותר מתמיד אנו משוועים ורוצים לחוות הנהגה שהיא מודל לחיקוי והשראה, מנהיגות שטובת הציבור עומדת לנגד עיניה. עלינו להטמיע ולהפנים שהשלב הראשוני הוא עבודת המידות ומידת הנקיות של כל אחד ואחת מאתנו, אין מונופול על הרוח. אכן, זו עבודה אישית ותובענית, קוראת לאחריות אישית, אך ללא ספק שכרה בצידה. המטרה להיות אנשי קודש בכל השכבות של העם. זוהי עבודה שתייצר גם הנהגה ראויה ואמינה. "בהעלותך" נקראת הפרשה, עבורי זו קריאה אישית לכל אחד ואחת מאתנו לממש את הפוטנציאל שלנו, לעלות במדרגות המוסר, להעלות את אורנו ולשאוף למדרגת הנביא כי כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, לשדרג ולהטיב, ולכן עלינו להיות בתנועה מתמדת ולנוע קדימה. אמכי"ר.
שבת שלום💓
