תגית: מציאות פנימית

Photo by Oleg Vakhromov on Unsplash

פרשת לך לך היא הפרשה השלישית בספר בראשית. בסוף הפרשה הקודמת, פרשת נח, התורה מספרת לנו על התולדות שלאחר המבול ועל משפחתו של אברהם אבינו. השבוע הפרשה כולה עוסקת באברהם אבינו ובסיפור חייו.
בפרשת לך לך אנו פוגשים לראשונה את אברם; הוא למעשה ראשון המאמינים ב-אל אחד ומייסד האומה העברית. כמו כן, השפעתו של אברהם ומעמדו היו בקנה מידה עולמי. הפרשה פותחת-
"(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה". (בראשית יב')
הציווי הראשון של ה' לאברהם- לקום ולהתחיל מחדש, ללכת למסע לארץ לא נודעת- ארץ כנען. מסע שגלומה בו ההבטחה. ואברם אכן קם, עוזב הכל והולך לארץ כנען.

בשבועות האחרונים הצליחו לזעזע לנו את הנפש ולערער את הערכים והאמונות שלנו בפרט בטובו של האדם. האמונה שלנו היא כח פנימי שמניע אותנו קדימה ומאפשר לנו להגשים ולממש את רצונותינו, להרגיש משמעותיים, מוערכים ובטוחים. שוחחתי עם לא מעט אנשים שחווים בלבול, כעס ותחושת חוסר אונים אל מול המציאות שהתנפצה להם. האמונה והרצון לשותפים אמיתיים לשלום ולהכרה בקיומנו ובביתנו בארץ ישראל, התפוגגה.
"לֶךְ-לְךָ" שולח אותנו לצאת מקיבעון ומהרגלים שמהווים לרוב חסמים ביצירת שינוי ובמימוש ייעודנו. רק יציאה מעצמנו ומאזור הנוחות שלנו יאפשר שינוי משמעותי. שתי המילים הקצרות בהן פותחת הפרשה, "לך לך", מבהירות לנו את התהליך הנפשי הנדרש ביצירת שינוי בחיינו:
לֶךְ – היפרדות – היפרד, התרחק, צא למסע.
לְךָ – ייחוד – לעצמך, למהות שלך, להתגבשות של זהותך, לייחוד שלך כאדם.
ב-7 לאוקטובר, שכננו, הערבים, הבהירו באופן חד משמעי שלמרות רצוננו העז לשלום ולחיים רגועים ושלווים, הם מציעים לנו גישה ואמונה המושתתות על שנאה, אכזריות ואלימות.
אברהם אבינו בהתנהלותו מבהיר לנו שאמונה אמיתית לא נובעת מניסיון כוחני וכפייתי לשנות את צורת החשיבה וההתנהלות. אלא, היא נובעת מהאמון העמוק והנקי שלנו בנו, ובסביבה שלנו. זוהי אמונה המעניקה לנו תחושה שהכל אפשרי; היא משחררת מחסימות ותחושת התקיעות, ומעניקה לנו רצון לעשייה ותקווה לעתיד טוב יותר.

מסביר הרב דוד אגמון-
"כארבעת אלפים שנה עברו מאז שהתהלך כאן אברהם אבינו. מי היתה אותה דמות אגדית ואיזה קשר יש לה בכלל אל מציאות חיינו כיום? ברור שאברהם אבינו אינו רק הדמות היסטורית שמייצגת את תחילת האומה הישראלית… במבט המקובלים, אברהם אבינו הוא כח עצום הפועם ופועל בתוך הנפש של כל אחד ואחת מאתנו, כח שאנו חייבים להכיר על מנת להגיע אל תכלית העבודה שלשמה אנחנו פה.
רבים ומרתקים המדרשים על תחילת דרכו של אברהם… כדי להבין מיהו אברהם אבינו עבורנו כיום, יש להתייחס לאותו ציווי שקיבל אברהם ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו, לצאת מכל המוכר, ללכת אל מציאות חדשה…
אברהם אבינו, ראש לכל המאמינים, גדל בביתו של תרח אביו, גדול מפיצי העבודה הזרה בזמנו. דווקא ממקום שהיה מקור הטומאה והזוהמה צומח אברהם אבינו ומגיע אל כל המדרגות הגבוהות אליהן הגיע. דווקא מתוך החושך הגדול של נסיבות חייו הראשוניות מתחיל אברהם אבינו לא רק את תיקונו עצמו, אלא את תיקונו של עולם שלם…"

ימים לא פשוטים עוברים עלינו, ועל העם שלנו. רגעים רבים של תחושת חוסר אונים ותסכול, אך יחד איתן גם חוויה מעצימה של סולידריות. לצד אירועי הטרור והמלחמה המתמשכת, ניתן לראות שפע של יוזמות אזרחיות מרגשות. בזמנים אלו, כאשר המתח משפיע על כולנו, הנפש והגוף מיד מגיבים.  ובאופן טבעי גם ה"לך לך" שלנו מתערער. האמונה שלנו בטוב, בשלום, בשיח מקרב לבבות התערערה וניכר הצורך בחישוב מחדש… אז איך מתמודדים ומכוונים את המצפן שלנו?

תורתה של ימימה, החשיבה ההכרתית, יכולה לסייע לנו בימים אלו כי היא מעבירה את המשקל מעיסוקו של אדם במערכת היחסים עם העולם ועם האחר לעיסוק במערכת היחסים שלו עם עצמו. מתקשר ממש ל-'לך לך'- לעצמך, לפנימיותך. ימימה מציעה לנו להבחין בין המציאות החיצונית למציאות הפנימית. למה זה טוב? והתשובה- המציאות החיצונית איננה בשליטתנו בניגוד למציאות הפנימית. בימים אלו של מלחמת קיום על הבית שלנו, ההבנה הזו קריטית. ככל שנפנים שאין לנו שליטה למשל, על מצב החטופים, האזעקות, מה יהיה… מתי זה יסתיים, כמות הנפגעים וכ"ו, נבין שנכון לשחרר את המחשבות והדאגות בנושאים אלו. סביר להניח שהם ימשיכו להטריד אותנו אך עם ההבנה השכלית שהללו אינם בשליטתנו. לעומת זאת, במציאות הפנימית שלנו, ניתן להתחבר ליכולת לבקש עזרה, לתחום את זמן הצפייה בחדשות, בסרטונים קשים, ותמונות שמערערות את הנפש, לפעול ולסייע, ובכלל להתחבר לכוחות שלנו- זהו מרחב שבשליטתנו, מרחב שבו אנו יכולים לעשות ולשנות. הטמעת התבוננות זו מסייעת לנו להתמקד ולנתב את המשאבים האנושיים והמוגבלים שלנו ביעילות ובאופן מקדם שעוזר לנו לשמור על האיזון והשפיות.
אכן, הפתיעו אותנו באופן אכזרי וכואב אך המציאות הפנימית והחוסן של העם שלנו מאפשר לנו כאמור, לקבל פיקוד על המציאות הפנימית שלנו באמצעות המחשבות והמעשים שלנו וניתובם. ובסופו של דבר הם גם משפיעים על המציאות החיצונית. וכך ימימה מחדדת-
"… לעסוק בעיקר על מנת שכל בית יוסיף מאור לסביבה שבו,
בית שנישמר בהתפשטותו מאורו הוא גם שומר על בתים אחרים בסביבה.
אנחנו נישמר, נתחם ונישאר באור. להתרכז בהתחזקות, לאסוף חלקים מחזקים…
ההבנה פועלת כשיש תיחומים וקשב."
אך ראשית, אומרת לנו ימימה, יש להתייחס ולתת הכרה ומקום לרגשות ולתחושות שלנו, להיתמך ולבקש עזרה, לשתף, להתקשר לחברים, שכנים ובני משפחה ולוודא שהם בסדר, לברר מה הצרכים שעולים, לגלות אוזן קשבת (גם לעצמנו), תוך הגבלה ותיחום כאמור, של הזמן והתכנים אליהם אנו נחשפים. הקבלה העצמית של החולשות, הפחד, חוסר האונים וכו׳ זה כח אמיתי שניתן להתחזק ממנו.

בשבועות האחרונים הקבלה וההכלה שלנו, אחד לרעהו, מעוררת השראה. הערבות ההדדית מתבטאת במיזמים אינסופיים של עשייה ונתינה. יש לנו עם נפלא ומרגש שמוכיח כי החמאס ושכמותם למרות אכזריותם וביטויי הרוע בהתגלמותו, לא ישברו ולא יחלישו אותנו. זה לגמרי הזמן לגלות את כוחות הריפוי שבנו, ולהיאחז בכל נקודת אור שיש, ויש. לגלות את היכולת לקבל את עצמנו עם כל המורכבות של חושך ואור גם יחד, נשיאת הפכים שהיא גם ביטוי לחוסן. ובמציאות הפנימית שלנו גם לבנות מרחב מוגן שישמור עלינו. השבוע בפרשה יש קריאה לאחריות הדדית, "לך לך"- כפרט וכציבור, הניכרים בשבועות אלו בערבות הדדית ומסירות אין קץ לזולת. השנה, ה"לך לך" כולל תמיכה, אהבה, ותפילה לשובם ולשלומם המהיר והמלא של השבויים, הלוחמים והנעדרים, וביטחונם של כל תושבי ישראל. אמן כן יהי רצון.

בשורות טובות ושבת שלום💞