במהלך הפרשות האחרונות שקראנו כתוב במספר מקומות, "ואני אקשה את לב פרעה" כלומר, נראה שלפרעה לא היו ממש ברירות כי כתוב בפירוש שהקב"ה הקשה את ליבו. משה ממשיך ודורש מפרעה לשחרר את העם מעבדות לחירות, ופרעה גם כשנענה בחיוב מתחרט ואינו משחרר. הרב סטפן בארס כותב- "הסוציולוגיה טוענת שהאדם הוא תוצר של סביבתו. היהדות אומרת שהאדם הוא תוצר של מעשיו."
ספר החינוך מסביר:
"דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות… כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו". (ספר החינוך, מצווה ט"ז)
המשמעות היא שפעולה חיצונית-גופנית מעוררת אצל האדם את מחשבת הלב.
כלומר ההתמודדות הרגשית של פרעה היא נושא מרכזי בפרשה. כאמור רגע אחד הוא רוצה לשחרר את עם ישראל, ורגע אחר הוא מתחרט. חכמים רבים עסקו ועוסקים בשאלה האם לפרעה הייתה בכלל בחירה חופשית? אחד ההסברים מבהיר שהבחירה החופשית מצטמצמת ככל שאנחנו בוחרים ברוע. כלומר, בהתחלה כל אדם חופשי לבחור, אבל אם הוא מתמיד בבחירות רעות – היכולת לבחור אחרת פשוט מתמעטת עם הזמן. מי שבוחר ללכת בנתיב של מעשים רעים מאבד מהרגישות והעדינות שלו, המצפון והיצר כבר לא נאבקים כמו פעם. כך גם פרעה שהמשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות הלכה ונעלמה ממנו. סיוון רהב מאיר מטיבה לתאר- "…מקריאת הפסוקים רואים בפירוש את הבדלי התפיסה ביניהם (בין משה לפרעה). "לכו נא הגברים ועבדו את ה'", אומר פרעה. כלומר, הוא מסכים שהגברים בעם ישראל ייצאו ממצרים, רק לכמה ימים, כדי "לעבוד את ה'" ולחזור. משה רבנו מתייצב נגדו בפסוק חשוב, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו… כי חג ה' לנו". יש פה ביטוי לחלק מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו מנסה ללמד את פרעה, ואת בני ישראל, וגם אותנו הקוראים: התורה היא של גברים ונשים, ושל צעירים ומבוגרים. יש חלק ומקום לכל חלקי העם, כולם חלק מהסיפור הזה. הפרשנים לאורך הדורות מדגישים בעיקר את הבאת הילדים אל המעמד הזה, ורואים בפסוק הזה תזכורת לכך שהחינוך ביהדות מתחיל כבר מגיל אפס."
אנו מעצבים את האישיות שלנו מהפעולות המעשיות שאנחנו עושים בעבודה, אבל גם ממה שאנו בוחרים לעשות בשוטף- הספרים שאנחנו קוראים, החברים שאנחנו בוחרים, אורח החיים שלנו, התזונה שלנו, כיצד אנו נוהגים, משוחחים… כל פעולה שלנו, משפיעה על מי שאנחנו… ומגדירה אותנו.
הפעולות הללו משנות את המהות שלנו, משפיעות על המחשבות והרגשות שלנו. במילים אחרות, יש לנו בחירה, אבל ככל שאנחנו מתמידים לבחור בדרך שלילית מסוימת, הדרך החיובית מתרחקת בכל פעם מחדש. כי האופי שלנו, מצב הרוח, התכונות, הגישה והרגישויות – מעוצבים על ידי אותן פעולות היומיום שלנו.
אכן מאתגר לעקוב אחר השפעותיהן של רוב הפעולות. אבל בסוף היום אנחנו מדברים על מי אנחנו רוצים להיות, ובאיזו דרך אנו רוצים להלך, ולכן חיוני שנבדוק בזהירות את הערכים השונים וההשפעות השונות של מעשינו כדי שנהפוך לאנשים חושבים יותר, למודעים יותר ולמצפוניים יותר..
מי ייתן ונבחר בנתיב של הטוב כך שידבק בנו, ושנזכה לראות גם את הטוב שבקושי עוד בימינו. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך🌺
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל,
ולהצלחתו ולפדיונו המהיר של משה בן רבקה.
פרשת ויחי – תקציר והקדשה לפרפרים של עומר!
התקציר- השבוע פרשת ויחי. זוהי הפרשה האחרונה בספר בראשית, והיא מספרת על ימיו האחרונים של יעקב. הפרשה מתחילה במילים הבאות: " (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה." (בראשית פרק מז) מתוך 147 שנותיו, חי יעקב את שבע-עשרה שנותיו האחרונות בארץ מצרים ליד יוסף בנו האבוד והאהוב.
יוסף מביא בפני יעקב את בניו, אפרַים ומנשה, כדי שיברכם, ויעקב מתייחס אליהם בברכתו כאילו היו בניו. אחר כך מברך יעקב את כל בניו, מראובן ועד בנימין, כל אחד בברכה המיוחדת לו. בני יעקב וילדיו של יוסף- הם אלה שמהם נוצרו שבטי ישראל. בטרם מותו, חושש יעקב שהמצרים עובדי האלילים יהפכו את קברו למקום פולחן, והוא משביע את יוסף ובהמשך מצווה גם את כל האחים שיעלו את ארונו לקבורה בארץ כנען.
לאחר שחונטים את גופתו של יעקב, מבקש יוסף מפרעה רשות לעלות לארץ כנען ולקבור את אביו. פרעה מעניק את הרשות המבוקשת.
בטקס רב-רושם יוצאים האחים עם כל עבדי פרעה וזקני ארץ מצרים לקבור את יעקב. מלכי כנען והאומות הסמוכות אף הם מצטרפים לטקס הלוויה ולאבל הכבד.
לאחר שיעקב מת, חששו אחֵי יוסף שיחסו הטוב אליהם נבע מכך שהוא לא רצה לפגוע ביעקב, אביהם, ועתה יתנקם בהם. אך יוסף מרגיע אותם, ומבטיח להם שימשיך לדאוג להם גם עתה, לאחר שמת יעקב. הוא אומר לאחיו- "יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי." (בראשית פרק נ') יוסף מבהיר שהעובדה שנמכר הייתה מאת האלוקים, על-מנת שיוכל לפרנס את אחיו בשנות הרעב הכבד.
בטרם נפטר, מצווה יוסף לאחיו שכאשר הם יצאו ממצרים ויחזרו לכנען, ייקחו עמם את עצמותיו.
יוסף מת בן מאה ועשר שנים.
פרשת ויחי-
מוקדש לעילוי נשמתה של עומר בת איילת, ומוקדש למשפחתה וחבריה היקרים בהערכה רבה.
חשבתי השבוע על השם "ויחי" שהוא ביטוי לחיים והוא מופיע גם בשם של פרשת "חיי שרה", ושתי הפרשות עוסקות במוות. חיי שרה פותח במותה של שרה אימנו, ואילו הפרשה שלנו השבוע, "ויחי", עוסקת במותו של יעקב/ישראל אבינו ובסופה גם במותו של יוסף הצדיק.
אז מה העניין?
חז"ל אמרו "צדיקים במיתתן נקראים חיים", כלומר מסביר הרב רונן נויבירט, "הצדיקים, משאירים חותמות של נצח כאן בעולם, חותמות המשאירות אותם בחיים. חותמות הנצח שהשאירו כאן בעולם, ממשיכות להדהד, מאות ואלפי שנים לאחר מותם. במובן הזה, צדיקים אלו לא מתו. הם הנציחו את עצמם בעולם ובכך נצחו את המוות וכפי שכותב הרב קוק באורות הקודש : "השאיפה אל הדר הנצח, מנצחת את המוות ומוחה דמעה מעל כל פנים".
ביטוי החיים אינו נמדד ע"פ אורך שנותיו של האדם, כי אם ע"פ התוכן אותו הוא יוצק לזמנו. יש מי שניתנו לו חיים ארוכים ובמובן הזה, כמעט ולא חי. אמנם יש מי שניתנו לו חיים קצרים יותר – אך היו אלו חיים מלאי תוכן, מלאי יצירה, מלאי רוח – צדיק זה ממשיך לחיות גם לאחר מותו.
ולכן, נקראת פרשתינו פרשת "ויחי". זוהי אינה פרשה של מוות. זהו אינו עוד סיפור שחולף. זוהי פרשה חיה, פרשה של חיים. ובכל שנה נחזור לפרשה זו. לעד ולעולמי עולמים. זהו סיפורם הנצחי של אבותינו הקדושים, אשר גם במותם נקראו חיים."
השבוע שוחחתי עם אמא של עומר ז"ל, איילת היקרה, שיזמה יחד עם חברים ומשפחה את הפרויקט המדהים ומעורר השראה. הפרויקט נקרא "הפרפרים של עומר" מיזם מבורך המושתת על הרעיון בסרט "העבר זאת הלאה",‘
טוב ליבה של עומר ועשייה בלתי נדלית של מעשים טובים הם הבסיס למיזם. בכמה מילים מהאתר-
" …בדרך לטרק בנפאל, האוטובוס בה נסעה התגלגל לתהום ועומר נהרגה במקום.
אנחנו, המשפחה של עומר והחברים הקמנו להנצחתה את עמותת "הפרפרים של עומר". מטרתה לעודד עשיית מעשים טובים באמצעות צמיד הפרפרים של עומר (הצמיד האדום) שעובר מאדם לאדם במעשה טוב, ויוצר שרשרת אנושית של מעשים טובים. "
כלומר, מי שמעוניין להשתתף מקבל צמיד, עושה מעשה טוב, משהו קטן (אין ציפייה למעשה גדול אלא פשוט להרים את הראש ולהסתכל סביבנו ולראות כיצד אנחנו יכולים לרומם את מצב הרוח להקל ולהיטיב עם הסביבה/אח/שכן/חברה וכו') ואז לתת את הצמיד למי שעשינו עבורו את המעשה טוב, עכשיו תורו, המקבל ממשיך את השרשרת האנושית ועושה מעשה טוב ושוב מעביר את הצמיד וכך הלאה.
רעיון פשוט ומעורר השראה, ובשיחה עם אמא של עומר, איילת, פתאום כל עניין צדיקים במותם נקראים חיים, היה כל כך ברור ומובן, עומר אומנם נהרגה בתאונה טרגית ונותר כאב עצום, אבל עומר לגמרי חיה בהשפעתה, פרויקט שרק הולך ומתפשט ובזכותה "עולם חסד יבנה" ירבו המעשים הטובים ותתרחב התודעה שלנו לכמה פשוט להרים את הראש ולראות את האחר, פשוט לעשות טוב. עוצמה המעוררת השראה ומניעה לפעולה. מי ייתן וכולנו נהיה חלק מאותה שרשרת אנושית טובה ומטיבה.
תודה ושבת שלום❣
[12:53 PM, 12/29/2017] דנה: