השבוע אנו פותחים מחדש את ספר התורה בפרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה כולה, אותה אנו קוראים בשבת שלאחר שמחת תורה. זו השנה התשיעית שלנו בפרויקט לימוד פרשת השבוע, והתחלה זו מסמלת לא רק קריאה מחדש, אלא הזדמנות להביט פנימה- על עצמנו, על העולם ועל אחריותנו בו.
הפרשה פורשת לפנינו את סיפור בריאת העולם– שישה ימים שבהם הכל קם לתחייה:
ביום הראשון נבראו השמיים והארץ, והופרדו האור והחושך.
ביום השני נברא הרקיע, המבדיל בין המים העליונים למים התחתונים.
ביום השלישי נגלתה היבשה ונבראו הצמחים.
ביום הרביעי נבראו השמש והירח, המאירים את הזמן.
ביום החמישי נבראו עופות השמיים ויצורי המים,
וביום השישי- החיות והאדם שנברא בצלם אלוקים.
וביום השביעי- שבת. יום של מנוחה, של קדושה בתוך המציאות, שבו "וַיְכַל אֱלֹהִים… וַיִּשְׁבֹּת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ".
העולם, כך מתברר, נבנה מהתוהו והחושך אל האור והסדר.
אבל מהר מאוד אנו מגלים כי בריאת האדם מביאה עמה לא רק פלא, אלא גם מורכבות– חטא, קנאה, אחריות ובחירה חופשית.
אדם וחווה בוחרים לאכול מעץ הדעת, קין רוצח את הבל- והעולם שזה עתה נברא נדרש כבר לתיקון.
מכאן מתחיל הסיפור האנושי- סיפור של מאבקים פנימיים, של למידה ושל אחריות.
כי מרגע שניתנה לאדם היכולת לבחור, נפתחה הדלת גם לכאב, אך גם ליכולת לתקן ולברוא מחדש.
ובמובן מסוים, זהו הסיפור שלנו גם השבוע.
בימים אלו, בתוך האזכרות הרבות כתוצאה מאירועי ה-7 באוקטובר 2023- ילדים צעירים ויפים, וא_נשים יקרים ואהובים שהקריבו את חייהם למען ביטחון הבית שלנו, אנו מתבוננים שוב במשמעות האחריות האנושית והלאומית.
המפגש עם משפחות השכול, שמגלות עוצמות בלתי נתפסות של אהבה וגבורה, מלמד אותנו שיעור נדיר על נתינה שאינה תלויה בדבר.
הן נושאות את הכאב, אך גם את הלפיד- למען העם כולו.
ובמקביל, זכינו השבוע לרגע של אור עצום- שיבת כל השבויים החיים בערב שמחת תורה, לאחר שנתיים ארוכות של ציפייה, כאב, חוסר אונים ותפילה.
המראות של האיחוד עם המשפחות הזכירו לנו את כוחו של הרוח האנושית, את היכולת להתחיל מבראשית, למרות ואף על פי התקופה של חושך שכולנו חווינו.
אירוע שהוא התגלמות של תקווה- תקווה לריפוי, לחידוש, לתיקון.
ועדיין, אנו יודעים שהשליחות איננה הושלמה.
בליבנו נוכחים גם 19 החטופים שאינם עוד, שנרצחו בדם קר, והם חלק בלתי נפרד מהסיפור שלנו.
הזיכרון והמחויבות כלפי השבתם הם נדבך מהותי בתהליך של תיקון ושל סגירת מעגל אמיתית- כחברה, כאומה, וכפרטים.
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מציין שפסוקי הבריאה- "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” הם אולי ההיגדים המהפכניים ביותר בתולדות המחשבה המוסרית. הם קובעים שכל אדם נברא בצלם אלוקים, ולכן שווה בערכו ובזכויותיו. ולמעשה, בראשית איננה עוסקת בכוח או מאבקים, אלא בדיבור ובערכים: שבע פעמים נאמר “כי טוב", ללמדנו שהעולם האלוקי מוסרי ולא כוחני. התורה מציבה את האתיקה במרכז ומלמדת שאלוקים מתעניין בצדק, ברחמים, בכבוד האדם ובקדושת החיים. "התורה זרעה רעיון אחר: עולם שבו השאלה המרכזית אינה “מי חזק יותר”, אלא “מהו טוב”.
הבריאה עצמה היא רק ההתחלה. לא אלוקים הוא שיברא עולם צודק ומוסרי- הוא כבר נתן לנו את הכלים, המשאבים וחכמת הבחירה. האחריות ליצור עולם מתוקן יותר היא שלנו! כל מעשה טוב, כל בחירה בטוב היא אקט של בריאה מחדש. בראשית אינה רק סיפור על מה שהיה- אלא על מה שיכול להיות.
ללא ספק, ביום השחור של ה-7 באוקטובר 2023 חווינו תוהו ובוהו מוחשי- חושך, כאוס ואובדן שזעזעו את עצם יסודות הבריאה. אך מתוך החורבן בקעו ניצוצות של אור ראשון: גבורה, אחריות וערבות הדדית. כמו בבראשית, גם אנו נקראים לומר שוב "יהי אור"- לברוא מציאות חדשה, טובה ומטיבה יותר, מתוך אמונה באדם וביכולתו להמשיך את מלאכת הבריאה.
במילים אחרות, פרשת בראשית מזמינה אותנו לשוב לנקודת ההתחלה, לבריאה ולאור שבוקע מתוך החושך, ולהתבונן מחדש על האחריות שלנו כלפי עצמנו, סביבתנו והחברה. דווקא אחרי תקופה של כאב, מלחמה ואובדן, היא קוראת לנו לברוא עולם עם חמלה, רכות ואחדות, ולזכור שכל אדם הוא ניצוץ אלוקי.
מי ייתן והשנה נזכה לראשית חדשה- של תיקון, אהבה, אחריות ותקווה. שנדע לשוב לבראשית- לברוא יחד עולם טוב יותר, ולהיות ראויים.
ובתוך כל זה, איננו שוכחים את כאב השעה. אנו זוכרים ומוקירים את כל אלו שחרפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, ואת המשפחות השכולות. אנו מודים ומתרגשים על חזרתם של כל החטופים החיים הביתה, סוף סוף! ומתפללים וזועקים לשיבת השבויים שגופותיהם עדיין מוחזקות בעזה.
ובתקווה גם לשובם של כל החיילים לשלום בבריאות הגוף והנפש, ולכל הפצועים רפואה שלמה ומלאה. ושבו בנים לגבולם.
🌿 אמן כן יהי רצון.
שבת מבורכת 💞
לעילוי נשמתה של ציפי בת מרים היקרה והאהובה. יהי זכרה ברוך.
לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.