פרשת תצווה נותנת לנו פירוט מרובה על בגדי הכהונה שאותם לובשים הכוהנים בשעת עבודתם בקודש. מה עניין הפירוט? הרי תמיד השיח והדגש הוא על פנימיות האדם, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". בשבוע שעבר עסקנו בכל פרטי המשכן ובית המקדש, גם כן לפרטי פרטים והשבוע בגדים! מדוע עיסוק כה רב בעניינים חיצוניים?
פרשנים רבים מסבירים שהבגד עושה את האדם – לבוש מכובד גורם לסביבה לכבד את האדם, וגם משפיע על היחס שלנו כלפי עצמנו. ב"ספר החינוך" מוסבר כי הלבוש המיוחד השפיע לא רק על הסביבה אלא גם על הכוהנים עצמם, כי הלבוש הוא למעשה תזכורת לתפקידנו וייעודנו.
כשאנחנו מבחינים באדם שלבוש באופן חריג ושונה מהקוד המוכר והמקובל, סביר להניח שנשייך אותו לפרופיל מסוים- אישיות, אופי, סגנון, עיסוק וכו'. דוגמא שכיחה נוספת, כשיש לנו ההתלבטות מה ללבוש לראיון עבודה או להרצאה, היא בד"כ מלווה בתהייה- "מה יחשבו עליי". במילים אחרות, בהתאם להופעתם החיצונית של אנשים אנו מגבשים עליהם רושם ראשוני.
יש לי חברה שלובשת בגדים רשמיים בכל פעם שהיא נשארת לעבוד מהבית, לטענתה זה משפיע על החשיבה והתייחסות שלה לעבודה, והיא הרבה יותר אפקטיבית… כלומר, הדרך שבה אנחנו מתלבשים משפיעה על ההתייחסות שלנו לעצמנו ולכל דבר שאנחנו עושים – ובהמשך משפיעה על התנהגותנו. פורים קרב ובא, ופעמים רבות נראה שמרגע שהתחפושת על ילדינו הם מתנהגים אחרת, כאילו הבגדים הם מטה קסם שמעניק להם כח.
הרמב"ן ואבן עזרא מדגישים את הייחודיות שבלבוש אהרן ובניו הכוהנים שזוכים להם בזכות עבודתם במשכן. שניהם מדגישים את חשיבות המאפיינים החיצוניים כגורם סמלי המבטא את ייחודיותו של האדם ("אין אחד מישראל שילבש כאלה.."), המעניקים לו בטחון עצמי, המאפשר התפתחות חיובית של האישיות. הדרך שבה אנו מתלבשים משפיעה על הדימוי העצמי וההרגשה שלנו, בין אם במודע או לאו. (מדברי הרב יוני לביא, ומרדכי שפייר)
מסביר הרב ישראל שווץ-
"…האדם ניכר בבגדיו. על פי הבגדים אפשר להכיר את אופי האדם, את תכונותיו, לאיזה חברה הוא שייך. הבגדים מבטאים את האופי הפנימי. הבגדים גם משפיעים על האדם… נחזור לבגדי הכהונה. "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת". במסכת זבחים דף פ"ח: נאמר: "אמר ר' ענני בן ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך, מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים". כלומר לעצם לבישת בגדי הכהונה על ידי הכהן הגדול כבר יש תפקיד של כפרה.
הבגדים נועדו לא רק לצורך העבודה בהם, אלא בעצם לבישתם מתקיימת כפרה על חטאים. כותנת מכפרת על שפיכות דמים. מכנסים מכפרים על גילוי עריות והמצנפת מכפרת על גסי הרוח. אבנט מכפר על הרהור הלב. כל בגד קודש שלובש הכהן הגדול על גופו מקדש את גופו ומטהר אותו.
הכהן הגדול אינו אדם פרטי, הוא אישיות כללית, כלל ישראלית, כל מעשה שהוא עושה נוגע לכל ישראל. הוא מתקדש וזה משפיע על הכלל כולו… הכפרה היא שורשית. כפרה שמתחילה אצל הכהן הגדול, וכשהוא מתעלה בעוד דרגה רוחנית של צניעות, נמשכת ממנו השפעה על הכלל כולו… מדברי חכמים אלו יכולים אנו ללמוד על ערך הבגדים בכלל…"
לבישת בגדי הכהונה בפרשה מבהירה לנו שבעבודת הפנימיות שלנו, עלינו לבחון באילו כלים חיצוניים אנחנו משתמשים. כי בעבודת הקודש יש צורך להאיר את הפנים, אבל גם להאיר את החוץ. הדרך שבה אנו מופיעים גם כלפי חוץ בעולם זו האחריות שלנו. הבגדים של הכוהן הגדול הם למעשה ביטוי למידות נצרכות בכדי להתנהל בעולם- בענווה, במתינות, בהקשבה, במאור פנים, בנימוס, בסבלנות, בעדינות – להיות מוארים מבפנים, ובמקביל לדעת כיצד לגשת אל העולם שסביבנו.
הפרשה שלנו עוסקת בכלים של הקרבת קורבנות, האחד במזבח העולה שעמד בחצר המשכן, והשני בתוך ההיכל, מזבח קטן יותר מצופה זהב, שנועד להקטרת הקטורת…. אומרים חז"ל שבכוחם של בגדי הכהן הגדול לכפר על עוונות בני ישראל. כל עניין הקרבת הקורבנות – הוא מלשון קירוב לבבות והתקרבות.
שנזכה להדליק את האור הפנימי שבנו, ללבוש את הבגדים שיתנו לנו את האיזון שבין הפנימיות לחיצוניות, ויסייעו לנו במימוש יעודנו. ושנזכה כולנו להיות מצווים מתוכנו- להתחבר ולקרב לבבות; להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אמכי"ר.
שבת מבורכת ורגועה🌸
