הפטרת אחרי מות- "להיות עם נבחר"


השבוע ישנן 2 הפטרות בספר יחזקאל והפטרה שלישית בספר עמוס ולכולם יש קשר ישיר עם הפרשה שלנו השבוע, "אחרי מות". ההפטרות בספר יחזקאל פרק כ', ו-כ"ב "הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט" הן הפטרות קשות במיוחד שמתארות את חטאי ירושלים באופן חריף וקשה. אלו הן הפטרות נדירות מאד, ולכן לרוב ההפטרה שקוראים היא זו שבספר עמוס.
הרב אלחנן סמט אומר שלפי הפרקים הללו ביחזקאל הקשר הבולט לפרשת 'אחרי מות' הוא איסור גילוי עריות. הנביא עמוס מאשים את עם ישראל במרחב גדול של עבירות, אך יש משקל רציני ומשמעותי לאיסורי עריות.
הרב אלחנן סמט מוסיף שבספר עמוס-
" בפסוק הראשון הנביא אומר שאין עדיפות לעם ישראל על העמים האחרים, ומבחינת הקב"ה הם כבני כוש. כאשר אומרים 'כוש' הכוונה היא למקום רחוק… זהו המקום שבו גרים כושיים, והוא נחשב מעבר להרי החושך. בעולם העתיק הכושיים שגרים אי שם, נחשבו גם כן כבזויים ונמכרו פעמים רבות לעבדים. ובכל זאת הנביא אומר שעם ישראל לא טוב מהם. איך ניתן לומר דבר כזה? האם אין לנו ייחוס אצל הקב"ה, האם אנו עם ככל העמים? כנגד ההשוואה הזו של הנביא עומדת יציאת מצרים, שזהו מאורע מיוחד לעם ישראל… הנביא אומר… שדבר זה נעשה לעוד עמים – הקב"ה העלה את הפלשתים מכפתור, כלומר מכרתים. כמו כן, הוא העלה את ארם מקיר, כלומר מארמניה. אם כן כוונת הפסוק ברורה – מבחינת הקב"ה עם ישראל כבני כושיים. הנביא אומר זאת בגלל שעם ישראל חוטאים. אם עם ישראל חושב שחטאיהם יסלחו בגלל הייחוס שלהם, הם טועים. היחס המיוחד לא יעזור להם כל עוד הם חוטאים. על כל פנים הרעיון של ההפטרה הוא נבואת תוכחה שעם ישראל לא יחשבו עצמם כמיוחסים שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים. הנביא אומר שהייחוס שלהם לא יעזור להם – ומיצוי הדין איתם יהיה ככל העמים. … בסוף פרשת "אחרי מות" (ויקרא יח, כו-כז) – התורה משווה את עם ישראל לעמים אחרים, ואומרת שאם הם יחטאו לא יעזור להם הייחוס שלהם, אלא הארץ תקיא אותם כמו שהקיאה את הגויים הקודמים. זה אותו הרעיון שמופיע בעמוס, ובאמת בשני המקומות העונש הוא שהארץ תקיא אותם כמו שהקיאה גויים אחרים."
"(ז)הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר׃" (עמוס ט')
אז מה הרעיון של ההפטרה? מערכת 929 מסבירה-
"יש תודעה כוזבת שמתנחלת בלבבות בני האדם וממלאת אותם בתחושת ביטחון תחת הכותרת "לי זה לא יקרה". הם יכולים לראות מסביבם מחלות ואסונות, חורבנות ומהפכות ובכל זאת להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קורה. תעודת הביטוח הזו היא אחת הסכנות הגדולות לכל אדם ולכל חברה. היא כמו כדור שינה המכה בך ואינך יכול לקום ממנו. במציאות של ממלכת השומרון התהלכו אנשים בתחושת בטחון שלעולם לא יטוש האלוהים את עמו, ונחלתו לא יעזוב. בדור שלפניהם עמדה הממלכה הישראלית ערב השמדה בידי ארם מצפון, ולפתע פתאום התחולל הנס והם שוחררו מאימת האויב. מאז רווחה התודעה הכוזבת הזו, ואחזה עמוק יותר בלבות האנשים.
עמוס, שביקש להיות השעון המעורר את החברה הישראלית הזחוחה, מצא עצמו מסולק מן העיר הנהנתנית ללא שהיה בידו לפעול את פעולתו. כאן, לקראת סיום הביקור, הוא בוחר לערער ולקרוע את פוליסת הביטוח הכוזבת הזו. במילותיו הוא שובר את אחת האמונות העמוקות והיסודיות ביותר של יושבי ממלכת ישראל. במשך מאות שנים הם ידעו שהם העם הנבחר, שהם "גאון יעקב", שהם בחירי ובכורי האלוהים, שהם מיוחדים ושונים. והנה בא הנביא ומבטיח שכשם שמצרים שקעה במימי הנילוס, כך תשקע ממלכת ישראל והייתה כלא הייתה. למה? "כי כבני כושיים אתם לי".
כשם שיש לי עמים בכוש, פלשתים בכפתור וארמים בקיר, כך הייתם לי אתם בני ישראל. לא פחות אבל גם לא יותר. כשם שאותם ניערתי מביתם והפכתי ממלכות על פניהן, כך אהפוך את בתיכם עליכם והייתם כלא הייתם.
נבואה זו של עמוס היא הקשה שבכולן. היא נוגעת ביסוד העמוק ביותר של אמונת העם הנבחר, ומאתגרת אותו לבדוק שוב ושוב מה מעמדו הייחודי אל מול אלוהיו."
משתמע אם כן, שהמסר הוא למעשה לזכור שלהיות 'עם נבחר' משמעותו מחויבות (בניגוד להקלות/הנחות/הטבות) לערכים, למוסר, לדוגמא אישית, לעשייה ולהפצה של טוב בעולם. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו'). אמכי"ר.

חג שמח ושבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה, בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

הפטרת פרשת תצווה- עבר הווה עתיד חוברים יחד!

הפטרת פרשת תצווה היא בספר יחזקאל פרק מ"ג (פסוק י' ועד סוף הפרק).
פרשת תצוה כמו בפרשה הקודמת לה, 'תרומה', עוסקת במשכן וכליו וגם הפטרתה משתלבת ברצף ההפטרות של ספר שמות העוסקות בנושא המשכן.
אז מה בכל זאת ההבדל?
בהפטרת פרשת תצווה אנו לוקחים הפסקה מהעיסוק בבניית בית המקדש הראשון (אליו נחזור בפרשות ויקהל-פקודי) ומתקדמים כבר לעבר בית המקדש לעתיד לבוא. הפטרתנו נמצאת בסוף ספר יחזקאל שעוסק בנבואות עתידיות על בית המקדש. חלק זה של ספר יחזקאל מתחיל מפרק מ' ועד סוף הספר. יחזקאל מנבא אותו ארבע עשרה שנה לאחר החורבן.
ההפטרה מתארת את מידות בית המקדש השלישי, ואת הטקס שיש לקיים ביום בו יחנכו את המזבח. טקס מיוחד זה יתקיים במשך שבעה ימים ורק בסופו עבודת בית המקדש תתנהל כסדרה. כפי שכתוב גם בפרשת תצוה על חנוכת המזבח שהיה במשכן, טקס שנמשך גם הוא במשך שבעה ימים.
עיקר ההפטרה עוסקת במזבח, ולא במקדש, לו היא מקדישה את עיקר תשומת לבה. וזה גם מה שמקשר בין ההפטרה לפרשה, שהרי חלק עיקרי מההפטרה (פסוקים י"ח-כ"ז) מתייחס לחנוכת המזבח, ובעצם מסמנים לנו בהצבת המזבח וחנוכתו שזהו מרכיב מרכזי בהשראת השכינה בקרב עם ישראל.
הרב משה ליכטנשטיין מביא הסבר נוסף על הקשר של הפרשה להפטרה – "…העיסוק בהפטרה זו בבית העתידי שטרם נבנה ולא בתיאור מקדש העבר שכבר נבנה יוצר גשר בין העבר ההווה והעתיד, בין המשכן במדבר והמקדש שנבנו ע"י משה ושלמה לבית האמור להיבנות לעתיד לבא, בין תיאור מציאות ותהליך שהתרחשו לבין חזון נשגב. בכך ההפטרה משתלבת היטב במהלך הסיום של פרשת תצוה העוסק בחנוכת המשכן ובמעבר מן נקודת הזמן במדבר לעבודה שתעשה בו לדורות ("אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם")."
שואל הרב יהודה שביב זצ"ל – "ומה היחס בין המשכן, בית המקדש הראשון ובית המקדש השלישי שייבנה לעתיד לבוא?"
ועונה- "בתרומה, גם בפרשה וגם בהפטרה שמענו על תפארת עבר, זו שבמשכן וזו שבמקדש ראשון. ואילו הפטרת תצוה מדברת בחזון שעדיין לא נתגשם. והרי זה מלמד שהעיסוק בענייני מקדש אינו רק בגדר התרפקות נוסטאלגית על הוד שחלף, אלא עיון ולימוד בדברים שיש להם משמעות אקטואלית והם צפויים ועומדים."
מסר חשוב שההפטרה השבוע מעבירה לנו הוא- הרלוונטיות, החיבור, הקשר החזק שיש לעתיד לבוא עם העבר וההווה של עם ישראל. זוהי קריאה לכולנו לזכור מהיכן הגענו, ומה שליחותנו, ובדרך למרות האתגרים ,לזכור את חשיבות התהליך שיוביל בסוף למימוש החזון הנשגב בעתיד. אני קוראת למסר הזה- אופטימיות ובשורות טובות. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך💞
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.