השבוע בפרשה יוסף יוצא מבית הסוהר, אליו הוא הושלך בעקבות תלונותיה של אשת פוטיפר, אדונו המצרי. יוסף בפרשה זו מטיב לפתור חלומות אך הפעם לא את חלומותיו שלו כי אם של שר המשקים ושר האופים. וכך, ברבות הימים, שר המשקים נזכר באותו איש עברי שהצליח לפתור חלומות, וממליץ עליו לפרעה. יוסף מטיב לפתור גם את חלומותיו של פרעה ואף מציע הצעות מעשיות להתמודדות קונקרטית עם שנות הרעב העתידות לבוא. בהמשך, מתוארת לנו התנכרות יוסף לאחיו המגיעים למצרים בעקבות הרעב, והם לא מזהים אותו. יוסף בוחן את אחיו, האם יש בהם חרטה על אשר עוללו לו, והאם הם השתנו.
" (ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת… (ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. .. "(בראשית מב). מדוע לא מזהים האחים את יוסף, אחיהם?
מסביר הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל,
"התמה היא בגדים הממלאים תפקיד מפתח בסיפור. סיפורנו הוא החמישי בסדרה. הראשון הוא סיפור יעקב הלובש את בגדי עשו ומביא לאביו ארוחה כדי לקחת את ברכת אחיו. השני הוא סיפור כותונת הפסים של יוסף, שאחיו מספיגים בדם ומביאים לאביהם כדי לומר לו שחיה רעה אכלתהו. השלישי הוא סיפור תמר המסירה את בגדי אלמנותה, מתכסה בצעיף, ומתחזה לזונה. הרביעי: הבגד שיוסף משאיר בידי אשת פוטיפר במנוסתו מפניה. והנה לנו החמישי, שבו פרעה מלביש את יוסף כמצרי רם מעלה, בבגדי שש וברביד זהב ובטבעת מלכות. המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שהלבוש מסייע בהם למעשה מרמה. בכולם נוצר מצב שבו הדברים אינם כפי שהם נראים…
חמשת סיפורי הבגדים מספרים אפוא סיפור אחד: הדברים אינם בהכרח כפי שהם נראים. החזות החיצונית מטעה. על כך מרמזת משמעותו הכפולה של השורש בג”ד – בגד כמלבוש, בגד של בגידה. האם הרמיזה לכפל משמעויותיה של מילה זו היא רק תחבולה ספרותית, דרך לשזור סדרת אירועים שאין ביניהם קשר אחר? או שמא לפנינו רעיון מהותי?
ההיסטוריון היהודי בן המאה ה-19 צבי (היינריך) גרץ הוא שהצביע על הבדל יסודי בין היהדות לבין תרבויות קדומות אחרות: “עובד האלילים תופס את האלוהי שבטבע באמצעות העין, ומתרגל להכירו כדבר שמסתכלים עליו. מנגד, יהודי תופס את אלוהים כנמצא מחוץ לטבע ואשר קָדם לו, ועל כן האלוהי מתגלה דרך הרצון ובאמצעות האוזן… עובד האלוהים חוזה באלוהיו, היהודי שומע אותו; כלומר, מבין את רצונו."
…הסיפור המקראי, ממעט מאוד בתיאורים. איננו יודעים אם אברהם היה גבוה או נמוך, ולא מה היה צבע שיערה של מרים, ולא מה היה מראהו של משה. הפרטים הוויזואליים נדירים, ונמסרים רק כאשר הם חיוניים להבנת המתרחש. מסופר לנו, למשל, שיוסף היה “יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה” (לט, ו) רק כדי שנבין מדוע, כמסופר בפסוק הבא, אשת פוטיפר חושקת בו.
המפתח להבנת חמישיית הסיפורים מצוי בהמשך התנ”ך, בסיפוריהם של שני מלכי ישראל הראשונים. לשאול היה מראה מלכותי. הוא היה “מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבוֹהַּ מִכָּל הָעָם” (שמואל-א’ ט, ב). הוא היה תמיר. הייתה לו נוכחות. אבל חסר לו ביטחון עצמי. הוא הלך אחרי העם במקום להובילו…
והיפוכם של דברים אצל דוד… הדחף הראשון של שמואל היה למשוח את אליאב, שכמו שאול היה גבה קומה ומרשים למראה. אך ה’ אמר לו, “אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתו, כִּי מְאַסְתִּיהוּ. כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה’ יִרְאֶה לַלֵּבָב” (שם טז, ז).
רק משקראנו את כל הסיפורים הללו, אנו יכולים לשוב לסיפור שטרם הזכרנו, שבעצם הוא הראשון לכל הסיפורים שבגדים נוטלים בהם חלק: סיפור אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת וגילו שעירומים הם. הם התביישו ועשו להם כותנות עור… זהו סיפור על עיניים ואוזניים, על ראייה ושמיעה. חטאם של אדם וחוה היה קשור לכך שהם נתנו למראה עיניהם לדחוק אל הצד את משמע אוזניהם.
“וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ”. מדוע לא הכירוהו? מפני שעוד מן ההתחלה הם נתנו ללִבם לָתוּר אחר מראה עיניהם, אחר כותונת הפסים שהציתה את קנאתם באחיהם הצעיר. אם תשפטו אנשים ומצבים על פי ההופעה החיצונית – תחמיצו את האמת שמתחתיה. גם את הקב”ה עצמו תחמיצו, כי אותו אי אפשר לראות אלא רק לשמוע. משום כך צו היסוד של היהדות הוא “שמע ישראל”, ומשום כך אנו מכסים את עינינו באמרנו את המילים הללו. לשמוע, ולא לנהות אחר המראה הכוזב. החזות מטעה. הבגדים בוגדים. כדי להבין לעומק אנשים אחרים, וגם כדי להבין את רצון ה’, אי אפשר להסתפק במראה עיניים. כדי לבחור בין טוב לרע, בין אמת לשקר – כדי לחיות את חיי המוסר – חובתנו לוודא שאיננו רק מביטים, אלא גם מקשיבים."
למעשה, כל האירועים שחווה יוסף בפרט המאתגרים שבהם, כולל המלבושים והדמויות כולן, אינם חזות הכל. זוהי תזכורת חשובה עבורנו, בפרט בימים אלו, כשכל יום אנו מדליקים נר נוסף בחנוכייה, ומעצימים את ההארה סביבנו. יוסף נזרק לבור, נמכר כעבד לישמעאלים, נזרק לכלא ללא עוול בכפו… ולבסוף, מתמודד עם אחיו. אין ביכולתנו לבחור את האירועים שאנו חווים, אך בכל סיטואציה בחיינו, אנו יכולים לבחור כיצד להתמודד עימה. בסופו של דבר, ההקשבה חושפת בפנינו אינספור פרשנויות, ומגלה לנו חלקים נוספים מתוך התמונה הגדולה. האמונה בטוב וב-לטובה מסייעת לבריאות הנפש והגוף. היא מצמצמת עד ביטול, את התסכול והייאוש, ומעניקה לנו את יכולת ההקשבה ואת הכוחות להמשיך הלאה, ולעשות את המיטב. שלמה המלך מבקש מה' : " וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע…"(מלכים א, ג) ליוסף זה עבד בגדול, עם כל תלאותיו, בעודו בכלא, הוא התעניין לשלומם של שר המשקים ושר האופים ובזכות זה הוא משתחרר ועולה לגדולות. כמו כן, יוסף איננו נוטר לאחיו. הוא מחפש פיוס אמיתי ומלא. למרות שהשמיעה תלויה באיבר האוזן ולא בלב, ניכר כי השמיעה אינה פעולה טכנית אלא היא נעשית עם לב, עם רגישות, ועם איכפתיות, והיא מסייעת לנו באמצעות היציאה מעצמנו וראיית האחר, להתחזק ולהתקדם.
שבת שלום וחג חנוכה מאיר ושמח💞🕎
