תגית: התקווה

Photo by Dayne Topkin on Unsplash

השבוע פרשת וארא, הפרשה השנייה בספר שמות ועיקרה עוסק בשבע מתוך עשר המכות. ה' מתגלה אל משה ומבטיח לו לקיים את ההבטחה שניתנה לאבותינו, אברהם, יצחק ויעקב; ההבטחה להוציא את בני ישראל ממצרים, להוציאם מעבדות לחירות, ולהשיבם לארץ כנען. ה' פונה אל משה, ומבקש ממנו לדבר ולהודיע לבני ישראל, כי הוא עומד להוציאם מארץ מצרים. משה אומנם מדבר עם העם, אך הם עייפים מהעבדות המפרכת, ולא פנויים להקשיב לו. וכך מתואר בפרשה, "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ו, ט).

מסביר הרב יהודה זולדן,
"אחד מיסודות טבע האדם קובע כי ישנם שתי דרכים להוציא לפועל כוחות שטמונים באדם… דרך אחת היא לתת לדברים לזרום מעצמם, באופן חופשי, כפי שהם. הדרך האחרת היא, ללחוץ, לעצור ולמנוע, מה שגורם לעוצמות הצפונים לפרוץ החוצה בשטף גדול ובעוצמה חזקה. הדבר דומה לקפיץ שדורכים אותו. ככל שהלחץ גדול יותר, אזי לכשישוחרר הקפיץ הוא יזנק למרחק גדול יותר. בדומה לכך אנשים, קבוצות ועמים, מגלים כוחות ותעצומות נפש דווקא ברגעי משבר בהם הכול נראה אבוד ושאין סיכוי. הלחץ ומצבי הקיצון הם אלו שמאפשרים לאדם ללמוד על עצמו דברים חדשים שמעולם לא ידע שקיימים בתוכו, ומתוך כך הוא מגלה יכולות ונכונות לעשות דברים שלא חשב שביכולתו להשיגם…
אין משמעות הדבר כי אנו מייחלים לצרות ולמשברים ש"יעזרו" לנו לחשוף כוחות שלא הכרנו בתוכנו. אין ספק שנח הרבה יותר לזרום בנחת עם החיים, אולם מתברר כי גם לקשיים ולמצוקות יש תפקיד. גם אם אלה באים שלא מתוך בחירה ורצון, החכמה והתבונה היא לאסוף את כוחות הנפש והגוף, ולהתמודד עם הרף הגבוה המונח לפתחנו, וכשמתמודדים נכון אזי גם הירידה והנפילה הן לצורך עליה. כך יש להתמודד עם קשיים בחיים הלאומיים, החברתיים או האישיים של כל אחד מאתנו…
ההיסטוריה הארוכה והמפותלת של עם ישראל יכולה לשמש "מודל" מצוין לצורך כך. פעם אחר פעם לאורך ההסטוריה, נדמה היה כי סופו של עם ישראל קרוב וכי הוא עומד להיות מובס ונכחד. מאז הגלויות דרך מסעי הצלב, הגירוש מספרד, רדיפות האינקוויזיציה, הפרעות והפוגרומים וכלה בשואה האיומה, עמד עם ישראל במצבים קשים, ולאחר מכן, מצא את עצמו מתחדש. התחדשויות אלה הן גם מה שהביא אותנו עד הלום. גם בימים אלו אנו מתמודדים עם קשיים לא מבוטלים: מלחמות, טרור, איומים קיומיים, מצוקות חברתיות ועוד… אנו לא מרימים ידיים מלממש ולמלא את יעודנו… ויודעים כי בכדי להצליח אנו נדרשים לאורך רוח ולא ל"קוצר רוח". סבלנות, התבוננות מעמיקה ואמונה כי יש מה לשפר ולקדם, יוציאו אותנו, כמו אז, גם היום מן המייצרים אל המרחב.”

בפרשה הקודמת כאשר משה מבשר לעם על הגאולה הקרבה, העם מביע אמון לדבריו, אך בהמשך כאשר פרעה מוסיף ומכביד את עולו, אין להם פניות ויכולת לראות או לשמוע את בשורת הגאולה. בני ישראל הכורעים תחת נטל העבודה ואימת השלטון המצרי, בקושי מצליחים לנשום מרוב מאמץ, וכאמור למי יש פנאי ואמונה להבטחות עתידיות, ומורשת עתיקה; הם מבקשים רק רגע לשבת ולהסדיר נשימה.  גם בימים אלו, רבים מאתנו חווים את העול והכאב הכבד, תחושת קוצר רוח ומועקה לאחר שלושה חודשי לחימה על הבית, מלחמה שנכפתה עלינו, ושאת קיצה, לצערנו, אנו מתקשים לראות. ע"פ הדיווחים בעיתונות, עלות הלחימה עלתה ל-217 מיליארד שקלים, המפונים עדיין לא רואים את החזרה לבתיהם הן בדרום והן בצפון. חטופים רבים עדיין בשבי החמס. יש כבר יותר מ-12,000 פצועים שטופלו ומטופלים, והידיעה "הותר לפרסום…" מרסקת את ליבנו כל פעם מחדש.  בנוסף, יש עלייה באנטישמיות ברחבי העולם (והאבסורד הכי גדול- הזימון להישפט בהאג…). נראה שמלחמת חרבות ברזל, ככל שתימשך, תהיה היקרה במלחמות ישראל, הן לצבא והן לעורף ולמשק. ישראל מתמודדת עם קשיים שמעולם לא נאלצה להתמודד איתם.
תחושות הייאוש, אי הוודאות, הזעזוע הנפשי, אבדן שליטה על החיים, ואף חוסר תקווה וביטחון, יכולות לשאוב אותנו בקלות לתהומות חשוכים וזוללי אנרגיה, ולכן, עולה צורך אדיר במציאת דרכים לבניית חיים חדשים עם משמעות, אמונה ותקווה.
הכאב, כשם שהוא מניע לפעולה, יכול גם לשתק, להכעיס ולעורר זעם שאינו מנותב לעשייה מקדמת, להיפך, עלול להוביל להתנתקות וויתור על יצירת שינוי. הפרשה מבהירה לנו שאם נרצה לממש את אותן הזדמנויות חבויות מאחורי הכאב העצום הזה, עלינו ללמד את עצמנו להחזיק ראש מעל המים, לפתח אורך- רוח (תיקון לקוצר רוח) וליישם עבודה פנימית (מקום שבו יש לנו שליטה ובחירה) של התבוננות, סבלנות, אמונה ותקווה שביכולתנו כפרטים וכאומה ליצור שינוי, להתרומם ולשנות את המציאות.
נראה לי שתמצית החוסן היא לקבל את עצמנו עם המורכבות, ולא להאבק בעצמנו. לחפש ולייצר איים של טוב (אנו בפתח ראש חודש שבט, שנשמע בשורות טובות).

הרמח"ל במאמר הקיווי מלמד אותנו לקוות לטוב, מהי כוחה של התקווה, כח התקווה בנפש האדם, כח מניע ומעורר חיות. לתקווה תפקיד חשוב ומשמעותי בקבלת החלטות בפרט בעתות משבר, טראומה ומצוקה, שכן היא מטמיעה גישה חיובית ופרספקטיבה לעתיד. התקווה ממוקדת יותר בסיכויים מאשר בהפסדים. האוטומט שלנו הוא להישאב ולעסוק בחסר, בהפסד ובקושי, והתוצאה היא שהפחד עובר להתגורר אצלנו, ואנחנו נחלשים. לכן, החלופה היא להרחיב את התודעה ולזכור שמחשבה יוצרת מציאות, למילים שלנו יש כח. יותר מזה, ברגעי משבר, מסתבר, שאנו מגלים בתוכנו פנימה כוחות של חיים חבויים עם הרבה סבלנות לדרך ארוכה. ואני מתפללת ומקווה שיהיה לנו את מלוא הסבלנות והערבות ההדדית להיות ראויים לשבת ולחיות בחוסן, בשמחה ובשלום בארצנו הקטנה, ארצנו היחידה. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום וראש חודש טוב שופע בשורות טובות❤️
לעילוי נשמתם של כל חללי מלחמת "חרבות ברזל" האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם המלא והבריא של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל תושבי ישראל. אמן כן יהי רצון.