תגית: הפטרת מחר חודש

פרשת קדושים ויום השואה- להיות אדם!
לפני 17 שנים בדיוק זכיתי ללדת את בני היקר, הזכייה לתת חיים ביום שבו אנו מזכירים את כל המיליונים שחייהם נלקחו מהם באכזריות רבה ובלתי נתפסת. השבוע בנוסף, בפרשת קדושים מוזכרות מצוות רבות שעלינו לקיים בכדי להיות 'קדושים', והן עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום- לא לרכל, לא לנטור, לא לנקום, אהבת חינם, קידוש השבת ועוד מצוות רבות וחשובות כשמנגד אנו כאמור שומעים השבוע סיפורים רבים על הזוועות שאירעו בשואה.
במפגשים של 'זיכרון בסלון' אנו עדיין זוכים לשמוע עדויות ממקור ראשון של ניצולי שואה שמשתפים אותנו וכואבים את הטראומות שחוו יחד עם האובדן העצום כאילו הם קרו רק אמש… מה שנקרא- המחשה איתנה ליצר הבהמי והיצר האלוקי שמצוי ושוכן באדם והבחירה שבידו. כיצד משמרים את האמון והאמונה? את התקווה? כיצד ממשיכים לקדש את האדם שבנו שלא נצטרך לחפש ולשאול היכן היה האדם בשואה? או מה זה אומר להיות אדם?
בשבת אנו קוראים את הפטרת "מחר חודש", אנו נעמוד בפתחה של תקופה חדשה, הזדמנות לפתיחת דף חדש. במילים אחרות, אנו הולכים לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה, סוג של נקודת אור, תקווה ואפשרות לייצר מציאות חדשה. השבת, ערב ראש חודש, היא למעשה זו שמחברת אותנו עם פרשת קדושים (איך להיות אדם?!) ויום השואה, אותה נקודת זמן שבה רבים, שראו עצמם כ-יהודי /גרמני, יהודי/פולני, יהודי/צרפתי וכו' לא האמינו לשינויים שהמשטר הנאצי איים, קיים והצליח בכפיית האידיאולוגיה הגזענית שלו ובאכזריות כה רבה, כי הם לא האמינו שבן אנוש מסוגל להפוך למפלצת שכזו, להפוך למכונת הרג משומנת להפחיד. יחד עם זאת בתוך כל הזוועות הללו אנו שומעים על סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של בחירה "להיות אדם", סיפורים אנושיים של הצלה, נתינה, סיכוני חיים שמתעצמים עוד יותר ברקע השואה. סיפורים של להיות "קדושים".

בנוסף, ערב ראש חודש בשבת הקרבה ובאה, מחבר אותנו גם עם יום הזיכרון בשבוע הבא. יום אבל לאומי שנועד לכל עם ישראל ללא קשר לשכול אישי, ומוקדש לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שנלחמו, נאבקו ושילמו בחייהם, כדי שנשוב להיות אומה במדינה משלה, מדינת ישראל, בריבונות עצמאית. מדהים לראות באיזו נקודה חשוכה היינו באירופה, במדינות רבות שהיהודים ראו את עצמם כאזרחיה השווים; נקודת זמן כה משמעותית שבה ניסו להכחיד אותנו, וההבנה שבעקבותיה נוצרה מציאות חדשה.

חגית ריין, אם שכולה, אמו של רב סרן בנייה ריין הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה, בראיון לערוץ 7 סיפרה, "הייתי אתמול ביד ושם, וניגש אלי אחד המדריכים וסיפר לי שהם כל הזמן קוראים בטקסים בפולין, את הדברים שבנייה כתב בביקור במחנות ההשמדה, דווקא שם הוא כתב ביומן האישי שלו, שהוא גאה להיות חייל בארץ ישראל, ושהמוות שלהם הקנה לנו את החיים. שם בתוך התופת, בנייה חשב על הזכות שלנו להמשיך את החיים." והיא מוסיפה- "…בזכות אלה שנהרגו אנחנו יכולים לחגוג אחר כך את יום העצמאות… ההתמודדות האמיתית היא למצוא את האיזון בין המוות לחיים בין השמחה לעצב."

מי ייתן ונצליח לשמור על צלם האלוקים שבנו, ולקדש את האדם שבנו. שנצליח לשמור על עצמאותנו, וחירותנו, ולהוות דוגמא אישית ולהשפיע טוב על הסביבה כולה. אמכי"ר.

השיעור מוקדש לעילוי נשמתם של כל אלו שנספו בשואה, נהרגו במערכות ישראל ונפגעי בפעולות האיבה.

שבת רגועה ומבורכת❤

הפטרת 'מחר חודש'- התחדשות, תקווה ומציאות שונה-

השבת הפטרת "מחר חודש", שמואל א, פרק כ' (פסוקים יח'-מב').  והיא פותחת ב- "(יח) וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ;" (שמואל א, כ')
השבוע שבת חלה בערב ראש חדש ולכן, נוהגים להפטיר את הפטרת 'מחר חודש', כי ראש חודש יחול ביום ראשון הקרוב. המנהג הזה הוא ייחודי ביחס לכל ההפטרות מכיוון שזו ההפטרה היחידה שלא עונה לכלל שנקבע ע"י חכמי התלמוד במסכת מגילה, והוא שההפטרה צריכה להיות דומה לפרשה שקראו באותה השבת. ההפטרה של 'מחר חדש' היא הפטרה שאיננה קשורה לשום דבר בשבת עצמה, אלא רק לכך שמחר יהיה ראש חדש. הרב משה ליכטנשטיין מסביר-
" עיקר ענין ההפטרה הוא להדריך את האדם במעגל החיים ובמציאות הקיומית שלו בדברים הנוגעים למצבו מתוך דברי הנביאים. אחת מן הנקודות הללו היא ערב ראש חדש, שהרי האדם ניצב בפתחה של תקופה חדשה ויש לו הזדמנות לפתיחת דף חדש וארגון חייו מחדש, לאור הנסיבות המשתנות שכל חודש מביא עמו… חלק מן המסר של נבואה זו קשור בדיוק בנקודה זו, ועל כן היא משמעותית לאדם ההולך לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה שלאורו הוא חי את חייו."
במוקד ההפטרה עומדות למבחן מערכות יחסים אנושיות של אמון ונאמנות, שנתקלות במחסומים ואיומים שמטרתם פגיעה וערעור המחויבות ההדדית, אך בסופה של ההפטרה הנאמנות גוברת. הקביעה הזו עולה מיד מתוך קריאה ראשונית ושטחית של הפרק. אבל בהפטרה ישנה דרמה אנושית המורכבת ממערכת יחסים משולשת, הכוללת את דוד, יהונתן ושאול.
הקשר שבין ההפטרה לבין ראש החודש שקרב ובא הוא בכך שהפרק מתאר את חגיגת ראש חודש, והעלילה היא מסביב לנעשה בסעודת ראש חודש. אבל למעשה נבחנת פה יכולת ההתמודדות של הגיבורים עם העתיד לבוא. שאול וביתו עומדים בפני מציאות בלתי צפויה שמעמידה בסכנה את המשך מלכותו. שאול רואה את בניו ממשיכים את בית המלוכה, ולכן, הוא איננו מוכן לגלות גמישות ולהכיר בשינויים שחלים. הוא איננו מוכן לקבל את המציאות החדשה, להסתגל אליה ולפעול במסגרתה. ואילו יהונתן, בנו, מבין שמהלך המלכות הישראלית שונה ולא יחזור למצב שאביו, שאול, מקווה לו. לכן, בזמן ששאול נלחם מלחמה נואשת וחסרת סיכוי כנגד דוד, יהונתן מתחבר לדוד, מכריז על הכרתו במלכות דוד ומחפש דרך לפעול במסגרתו.
ועל כך מוסיף הרב ליכטנשטיין-
"ההכרזה של "מחר חדש" מעמידה אותנו על כך שתקופה חדשה, או לכל הפחות האפשרות לשינוי ולמציאות חדשה, קרבה ובאה. אמנם, בהחלט ייתכן שהחודש הנכנס רק יחזור על המחזוריות הקבועה של גילוי והעלם, אך יש גם לקחת בחשבון את האפשרות שהחודש המתחדש יבשר את בואה של תקופה חדשה ומציאות שונה ממה שהיה בעבר. הצגת שתי הדמויות של האב, שאול, והבן, יהונתן, שאחת נשארה מקובעת בתפיסתה ומנהלת מלחמת חורמה לשמירת העבר ההולך ונעלם, כשהשנייה מסתכלת בעין בוטחת על העתיד מבלי לחשוש מן ההסתגלות אליו ולהשלכותיו, באה להכין אותנו לקראת העתיד הממשמש ובא אלינו. וזאת לאו דוקא אם היום כבר ראש חדש, אלא אדרבא, אם 'מחר חודש', אזי זהו הזמן להתכונן אליו ולהיות נכון להתמודד ולהסתדר עמו."
היום יום השואה ובתוך כל החשיכה וסיפורי הזוועה שאנו שומעים, אומרת לנו ההפטרה שיש קרן אור ותקווה למציאות חדשה, מציאות שנציין כבר בשבוע הבא ביום הזיכרון וביום העצמאות, הבחירה להילחם על חירותנו ועצמאותנו כעם, ויום הכרזת הקמת מדינת ישראל.
שבת שלום💞