הפטרת הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, היא מתוך ספר ישעיה (פרק מב), והיא עוסקת בייעוד העם הנבחר כאור לגוים וכמדריך כלל-עולמי לדרך של תיקון עולם.
כבר בפסוק הראשון של ההפטרה מדברת הנבואה על ה' כבורא כל, ומפיח חיים "(ה) כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. (ישעיהו מב')
לגמרי מזכיר את פרשת בראשית העוסקת בבריאת העולם והאדם, וה' כמפיח חיים " (א) בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… (בראשית א')… (ז) וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. " (בראשית ב')
האדם שנברא בצלם ה', שעימו דיבר הבורא והציב בפניו ייעוד ודרך ובהמשך ה' אף קורא לאדם ושואל אותו- "אייכה"… האם אתה מצוי בייעוד ובשליחות שלך?? השאלה איכה לא נועדה לגלות היכן האדם נמצא מבחינה גיאוגרפית. היא נועדה לדחוף אותנו לתנועה נפשית של התבוננות וחשבון נפש.
הרב קוק אומר שמאז השאלה הזו מהדהדת בעולם אצל כל אדם ואדם. נראה לנו סביר והגיוני שביחס לחיים שלנו לא נדע להיכן אנחנו הולכים. מה הייעוד שלנו? שאלות שעלינו לשאול אותן בשכיחות גבוהה, ולוודא שהווייז שלנו אכן מכוון ליעד הרצוי.
לכן, מטרת השאלה הייתה, שהיא תהדהד מאז האדם הראשון ועד לסוף הדורות. האדם באופן טבעי מתחבא בין עצי הגן, מתחמק מלקיחת אחריות לחייו. השאלה איכה נועדה לעמת אותנו עם עצמנו. לעיתים גם לזעזע ולהעיר אותנו. עצם הנכונות שלנו לקבל על עצמנו את השאלה איכה, ובסופו של דבר גם להשיב עליה, זו תחילת דרכנו האמיתית.
בעוד בהפטרה לא על אדם מדובר אלא כאמור על עם! אותו עם נבחר שייעודו להיות אור לגויים, אבל שימו לב- לא חלילה מתוך עליונות התובעת זכויות יתר, אלא מתוך ביטוי לעוצם האחריות והייעוד; בנבואתו של ישעיהו מוטל גורלו של כל העולם, על כתפיו של העם הזה.
בנוסף, גם האדם בפרשה, וגם העם בהפטרה נענשים בעונש גלות. האדם מוגלה מגן עדן עקב חטאו, והעם אף הוא משולח לגלות בעקבות חטאיו אבל בעוד שבפרשה נשאר האדם בגלותו ושוב לא חזר לגן עדן, הרי הנבואה מדברת על חזרה וגאולה. אומר הרב יהודה שביב, " ואולי הקשר בין הפרשה להפטרה מלמד כי עם גאולתם של ישראל ייסגר גם מעגל נדודיו של האדם הראשון וכלל המין האנושי, וזרעו של אדם הראשון עשוי לשוב אל מחוז החפץ הנכסף, אל גן העדן."
ההפטרה, נבואת הנחמה של ישעיה, למעשה עוסקת אומר הרב בני לאו, בתודעה שנעלמה מתקוותו של עם המצוי בעומק החושך של הגלות, עם שלא מאמין שיש בו נקודה של בחירה ובברית שנכרתה עם אברהם אבינו, עם שחי בתחושה של הסתר גדול. המסר של ישעיה הוא שה' בורא ויוצר עולם, יוצר האדם, בורא גם את ישראל עם ייעוד ושליחות להיות אור לגויים. על עם ישראל להאיר את הדרך, לפקוח עיניים עיוורות לכל אומות העולם. וכפי שכל אדם באשר הוא נקרא למלא ולממש את ייעודו כך קורא הנביא לעם ישראל בגלות שיתמלא בתקווה והבנה שיש לו משימה להשלים, למלא את הארץ ואת העולם באורו של ה' ולא מתוך לאומנות, אלא מתוך שליחותו לייצר ולחולל את הדרך לגאולה.
אסיים בדבריו של הרב סטפן בארס,
"הערכים המכונים "מערביים" שהעולם המתורבת מקבל כמובנים מאליהם – "מונותאיזם", "ואהבת לרעך כמוך", "שלום עולמי", "שוויון בפני החוק", "חינוך כללי", "כל בני האדם נבראו שווים", "כבוד האדם", "ערך החיים"- כולם באים מן התורה. אדם עלול לקרוא את התורה ולחשוב בטעות שהיא נדושה ופשוטה (כי הערכים שבה ייראו לו מוכרים) בלי להבין ולדעת שהערכים של החברה שכולנו מכירים הגיעו אליה מן התורה. צריך רק להתבונן בהיסטוריה כדי לראות שהחשיבה האנושית לא הייתה תמיד כל כך ברורה ולוגית. ברבריזם ועבודת אלילים היו פעם הנורמה שמוסריותה לא עמדה בספק."
מאחלת לכולנו שנראה בשנה זו ב-ראשית להזדמנות להתחדשות, חיבור והנאה בלימוד המשותף של התורה, ושנזכה לחיבור לוויז הפנימי שלנו שיסייע לנו להגיע ולממש את יעודינו בשמחה, בבריאות, בהצלחה ובאהבה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, ורינה בת יהודית, בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
