פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בספר במדבר, ועוסקת בהמשך ההכנות של עם ישראל למסע מהמדבר לארץ ישראל. הפרשה נפתחת בציווי להעלות את נרות המנורה במשכן, ואחריו בתיאור חניכת שבט הלווים לעבודת המשכן. בהמשך מופיעה מצוות פסח שני – הזדמנות לחוג את הפסח חודש לאחר הזמן הרגיל, למי שלא יכול היה לחוג במועד.
פסח שני, תיקון, וחמלה לאומית–
פרשת בהעלותך עוסקת באחד הרגעים האנושיים והמרגשים ביותר בתורה — הציווי על פסח שני. קבוצת אנשים שלא יכלו להשתתף בחג הפסח הראשון פונה למשה בטענה: "לָמָּה נִגָּרַע…?" למה שנישאר בחוץ? למה שלא נזכה גם אנחנו להיות חלק מהחג, מההקרבה, מהמשמעות?
ומשה? לא ממהר לדחות אותם. הוא פונה לה', שומע, ומתוך הפנייה הזו נולדת האפשרות לפסח שני– חג חלופי, מאוחר יותר, למי שלא הספיק בפעם הראשונה.
המהלך הזה לא מובן מאליו. התורה לא תמיד מאפשרת "השלמות". אבל כאן, בפרשה הזו, היא שותלת בנו את הרעיון הגדול שלפעמים צריך להקשיב למי שנותר בצד. למי שלא עמד בסטנדרט. למי שטמא, רחוק, שבור, או סתם מאחר.
"למה ניגרע?" – שאלה של חברה מתוקנת
במילים הבודדות הללו- למה ניגרע– מקופלת זעקה אנושית על צדק, הכלה ושייכות. הפרשה הזו מזמינה אותנו לשאול:
האם אנחנו כחברה יודעים לעצור וליצור מסלול חדש למי שהחמיץ את הרכבת?
האם יש מקום בלב הקולקטיב גם לאחרי, למאוחר, לנפלט?
האם אנחנו שומעים את מי שלא הצליח להגיע בזמן- או שפשוט ממשיכים בלעדיו?
ישראל של תשפ"ה – עם במסע, עם בטלטלה
בשנה כל כך מטלטלת, בה אנו חיים עם פצועים בנפש ובגוף, עם חטופים שטרם שבו, עם משפחות שנקרעו, עם ציבור שחווה טראומות מצטברות- הקריאה לפרשת בהעלותך מהדהדת בעוצמה.
אנחנו עדיין באמצע המסע. עדיין במדבר. ודווקא שם התורה מזכירה לנו שאי אפשר להשאיר אף אחד מאחור.
מי שלא הצליח לחגוג את "הפסח הרגיל", מי שפספס את הטקסים, את ההזדמנויות, את התקוות- לא נדחה אותו. לא נוותר עליו.
להיפך: נבנה עבורו פסח שני– מקום שבו יוכל להדליק מחדש את הנר, ולצעוד איתנו הלאה.
וכך כתב הרב קוק אמר:
"כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו." (שמונה קבצים, א', תנ"ד)
ככל שאדם שואף לגדול ולהיטיב- כך מתרומם עמו העולם כולו.
האמונה בכוחנו להצמיח שינוי איננה רק אמונה בעצמנו- אלא באחריות שלנו כלפי המציאות.
השפעה אמיתית מתחילה מתוכנו, מקרינה לסביבתנו הקרובה, ומתגלגלת הלאה- לעולם כולו.
אולי פסח שני לא רק מדבר על אירוע דתי מסוים, אלא על גישה לחיים.
גישה שלא מתייאשת, שלא מוותרת, שלא שופטת. גישה שמבקשת לתקן, לשוב, לשלב, ולרפא.
בימים שבהם רבים כל כך חשים פספוס, ריחוק, או קושי- הפרשה הזו קוראת לנו להנהיג חמלה, לתת הזדמנויות חדשות, ולהאמין שגם המסע המורכב ביותר- אפשרי כשצועדים בו יחד.
שבת של שלום ובשורות טובות
לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר ממש במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️