תגית: בית המקדש

הפטרת פרשת אמור היא בספר יחזקאל פרק מ"ד (פסוק טו-לא). ההפטרה מתמקדת בעבודת הכוהנים במקדש ובהלכותיהם, ובכך ישנה הקבלה לפרשה. סוף ספר יחזקאל עוסק למעשה בנבואות על בית המקדש העתידי. 
השבוע אנו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות, ימים שבהם אנו מספרים את סיפורם של כל כך הרבה קורבנות שחייהם נגדעו בטרם עת במאבק על קיום עצמאותנו במדינת ישראל. הרבה כאב ודמעות ורצון עז לנחם ולחזק, יתכן והסיבה להפטרה השבוע- הוא חזון הגאולה, מתן תקווה.
מסביר הרב משה ליכטנשטיין- "יחזקאל איננו מנבא על המקדש כדבר חשוב בפני עצמו בלבד אלא מעמיד אותו במוקד תיאורו את גאולת ישראל… כינון המקדש והשראת השכינה בו. בנין המקדש בעקבות הגלות והחורבן מעניק לתיאור העבודה והלכותיה משמעות נוספת כמבשר ומיישם את הגאולה."
מוסיף ומסביר הרב כי המטרה "היא לנחם אותם ולבשר לישראל שיוכלו להתקדש ולהתעלות כשהבית ייבנה מחדש. להבנת העניין, עלינו להבין את הספק המכרסם בלב העם בעקבות החורבן, והוא שמא לא ניתן יהיה לחזור ולחדש את אהבת הנעורים שבין ישראל לאביהם שבשמים ושאף אם יבנה המקדש, לעולם לא תהיה בו השראת שכינה כבעבר… שמא האהבה תיפגם ולא תשרה בה שכינה כפי שהייתה אמורה להיות? זוהי השאלה שיחזקאל מנסה להתמודד אתה בבואו לנבא על בנין הבית העתידי, ובשורתו לעם היא החזרת עטרה לישנה"
יחזקאל מדגיש ומבהיר שהשראת השכינה במקדש המתחדש מותנה בנאמנותם ובתפקודם של הכוהנים בשמירת הקדושה, וקורא לפסול את הכוהנים שתעו בדרכם ובמחויבותם. השאיפה וההבטחה היא שבית המקדש העתידי יהיה גדול יותר ונשגב יותר למרות החורבן, ותוספת הקדושה שבו, תתבטא בדיני הכוהנים, וזו הנחמה שיחזקאל מבשר לעם בנבואתו.
מבחינה חברתית ודתית חשיבות ההפטרה במאבקים על הלגיטימיות של הכהונה בימי הבית השני, מתבטאת בשאלה שהיא רלוונטית לנו גם היום- מהי הנהגה ראויה, מהם מבחניה ומהן חובותיה?
יחזקאל פוסל את קבוצות העילית וההנהגה של העם שטימאו את דרכי העם; מוסיף הרב פרופ' יהוידע עמיר "… דברי יחזקאל רלוונטיים לנו עד כאב. לעם, לנו, תהיה תקומה רק אם נדע לשוב ולהציב לנו הנהגה ראויה, ישרה, הנכונה לשרת אותנו ולכוון דרכינו אל האמת והטוב. האם יימצא כוח החיים לעשות זאת?"
הדרך להשראת השכינה היא בתיקון המידות שלנו, ובימים אלו, בכדי שנוכל לקבל את התורה בחג השבועות שקרב ובא נדרשת מאתנו עבודה רוחנית יום יומית שמתבטאת בספירת העומר, עבודה יומית ערכית הנמשכת עד לחג מתן תורה.
מי יתן ונצליח בעבודת תיקון המידות שלנו, להתקדם, לצמוח ולהעביר לדורות הבאים חברה של אהבת חינם, שרואה ומרגישה את האחר, חברה שמוקירה ושיודעת לנחם, לחזק ולתמוך. אמכי"ר

שבת מבורכת❤

היא ההפטרה האחרונה בשרשרת הפטרות המקדש שבספר מלכים א' פרק ז':נ"א, ופרק ח':כ"א, ולכן היא אינה עוסקת עוד בבנינו אלא בטקס חנוכת המקדש. כלומר, ההפטרה מתייחסת לפסוקי הסיום של פרשת פקודי בספר שמות שמתארים את השראת השכינה במקדש ומבטאים את שיאה של הפרשה.
מבהיר הרב משה ליכטנשטיין-
" ישנו הבדל גדול בין תהליך השראת השכינה במקדש לבין תהליך השראת השכינה במשכן…
במדבר, ישראל הצטופפו בצל השכינה שניהלה את כל חייהם בהשגחה צמודה ונגלית. עמוד הענן ועמוד האש הובילו אותם, לחמם ירד מן השמים וכל הנהגתם היתה בדרך נס ז.א. במעורבות אלקית ישירה. בעולם מעין זה, בו השכינה שורה מאליה ומלווה אותם בכל דרכיהם, אף השראת השכינה במשכן נעשית כדבר המובן מאליו. ברגע שהבנין מוכן והמשכן הוקם, אזי השכינה נכונה לרדת ואין צורך בהכנות נוספות. לכן, בעת שמשה מסיים את הקמתו, ענן ד' יורד על המשכן והכבוד ממלא אותו.
בירושלים, לעומת זאת, המציאות הרוחנית וההנהגה האלוקית שונים בתכלית. מרגע כניסתם של ישראל לארץ, התחילה הנהגה בדרך הטבע. המן פסק, עמוד הענן הסתלק והחיים נכנסים למסלול שבו השכינה אינה מלווה את ישראל בניהול חייהם היום-יומיים… בעולם כזה, אין ירידת השכינה ויצירת נוכחות קבועה של כבוד ד' בעולמו של האדם, מעשה האמור לקרות מאליו ועל האדם להזמין את הקב"ה לתוך עולמו. השתדלות אנושית רוחנית, בדמות התקהלות העם, שותפותו בהעלאת הארון, הבאת הקרבנות והפניה לקב"ה שישרה את שכינתו נצרכים בכדי להביא לגילוי כבוד ד' בבית…"
ניתן לראות את זה בכך שלטובת המשכן העם נותן ונותן עד שהתבקש לחדול, בני ישראל מתלהבים לתרום למשכן מתוך רגש דתי ורצון טוב, וכל מלאכתם נעשית בהתנדבות בעוד שלבית המקדש שלמה המלך המתואר כבונה המקדש ואחראי עליו, (לעומת משה שאיננו רואה את עצמו בונה את המשכן כבנין) מגייס את העם מכוח הסמכות המלכותית והם עובדים עבורו כמס המוטל עליהם. בנוסף, המשכן היה אינטימי וקטן ואילו בית המקדש היה מאופיין בבנייה מלכותית מונומנטלית… ולכן, במקדש היה חשש שהבית מקדש יתפס כמפעלו הפרטי של שלמה המלך, ועל כן היה צורך בהכנות והתפילות המפורטות בהפטרה.
במילים אחרות, ישנם שני דגשים, האחד להירתם ולהתנדב כי הם כבר לא מצויים בטבעיות ועלינו להפוך אותם לטבע שני שלנו, ושנית, התודעה שלנו צריכה להשתנות ברצון להיות שותפים וחלק כדי שלא ייווצר החשש שבית המקדש יהפוך לקניינו הפרטי של שלמה המלך ולא של הכלל.
השבוע עמותת "שפרה ופועה עזרה ליולדת ברעננה" יזמה גיוס לשותפות השנתית לתמיכה בעוד יולדות שארגון חבד מעורב בו, בקיצור, עשייה מבורכת! הקריאה לציבור הייתה "אמצי יולדת" וחשבתי איך בשתי הפרשות האחרונות, 'ויקהל' –'פקודי' מתואר גיוס התרומות מעם ישראל לטובת בניית המשכן עד לנקודה שבה משה רבנו נאלץ לבקש מהעם לחדול מלתת תרומות למשכן כי כבר יש די והותר… פשוט נפלא! ותהיתי אם אתקשר לעמותה זו או אחרת יש מצב שהמענה שאקבל הוא שכבר אין צורך כי נאספו מספיק תרומות! אין ספק שבמדבר עם ישראל שכן בצל השכינה שניהלה את חייו וליוותה אותו בכל דרכיו, אלא שעתה בכניסתנו לארץ ישראל עלינו לעבוד, להתמיד, להשתדל, ולהשקיע ביצירת שותפות, קהילתיות, השכנת האלוקות בתוכנו כך שנראה לנגד עינינו גם את צרכיו של האחר יותר בטבעיות ומתוך אכפתיות, תקשורת מקדמת ואהבת חינם, רק כך נוכל לייצר חברה מגובשת, מאמינה ושדואגת אחד לרעהו. אמכי"ר.
"(ו) וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא. (ז) וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה–לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר." (שמות לו')
שבת שלום ומבורך💞
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה, בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.