השבוע פרשת ויחי. הפרשה השתיים עשרה והאחרונה בספר בראשית, והיא מספרת על ימיו האחרונים של יעקב. הפרשה מתחילה- "(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה." (בראשית פרק מז)
מתוך 147 שנותיו, חי יעקב את שבע-עשרה שנותיו האחרונות בארץ מצרים ליד יוסף בנו האבוד והאהוב. יוסף מביא בפני יעקב את בניו, אפרים ומנשה, כדי שיברכם, ויעקב מתייחס אליהם בברכתו כאילו היו בניו.
לאחר מכן, מברך יעקב את כל בניו, מראובן ועד בנימין, כל אחד בברכה הייחודית לו. בני יעקב וילדיו של יוסף- הם אלה שמהם נוצרו שבטי ישראל. בטרם מותו, חושש יעקב שהמצרים עובדי האלילים יהפכו את קברו למקום פולחן, והוא משביע את יוסף ובהמשך מצווה גם את כל האחים שיעלו את ארונו לקבורה במערת המכפלה שבארץ כנען. יוסף נשבע לקיים את הבטחתו.
בפרשה, יעקב, על ערש דווי, מודאג מהעתיד של בניו ושל עם ישראל. הוא מברך אותם כאמור אחד-אחד לפי תכונותיהם ומקומם במשפחה, ומשאיר להם חזון ברור, גם כשנראה שהמציאות קשה, כמו תקופת השעבוד במצרים שעומדת להתחיל, יעקב שותל בזרעו את התקווה ואת הבטחת ה’ להמשכיות. בימינו, מול הדאגות היומיומיות והאתגרים הביטחוניים, אפשר לשאוב מהפרשה את הרעיון שראייה רחבה ואמונה ביכולת שלנו להשפיע יכולים להקל על תחושת אי-הוודאות. לאורך הפרשה, האחים מתמודדים עם חשש שעם מות יעקב, יוסף ינקום בהם על מכירתו לעבדות. תגובת יוסף: • “אַל תִּירָאוּ… וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה.”
יוסף מסמל את היכולת לראות מעבר לכאב הרגעי ולמציאת משמעות ותועלת גם בקשיים. כשאנו במצבי לחץ וחרדה כה מרובים, חיבור ושמירה על אחדות משפחתית ולאומית יכולים לשמש עוגן של יציבות. יעקב מבקש להיקבר במערת המכפלה, ולא במצרים. הוא מלמד אותנו שלא להיתפס רק בהווה, אלא לחפש משמעות עמוקה ונצחית. במילים אחרות, אל לנו להישאב למעגל הדאגות היומיומיות בלבד, אלא להישען על יסודות של אמונה, ערכים וחזון ארוך-טווח.
בשנה האחרונה בפרט, כשאנחנו מתמודדים עם דאגות לביטחון, כלכלה, חברה ובריאות, המסרים של פרשת ויחי מכוונים אותנו לראות את האתגרים כזמניים, תוך אמונה בצמיחה מתוכם, לאחד כוחות עם משפחה וחברים, ולפעול מתוך חזון, ערכים ולא מתוך פחד בלבד. הפרשה מזמינה אותנו לבחור במבט רחב ובתקווה. המציאות של חטופים בידי אויב וחיילים המסכנים את חייהם מעלה תחושות קשות של דאגה אינסופית, פחד וחוסר אונים. חשוב לזכור שזו מלחמה שנכפתה עלינו, ולאורך ההיסטוריה עם ישראל התמודד עם מצבים קשים ונלחם על צדקתו, וגבר.
בתקופות קשות, חיבור למשפחה, חברים ולקהילה מספק יציבות ותחושת שותפות. שיחה פתוחה על רגשות, שיתוף בתחושות, וחיפוש אחר מקורות עידוד משותפים יכולים להקל. תרומה למאמץ הלאומי, כמו סיוע למשפחות החטופים, חיזוק החיילים, או השתתפות בפעילויות קהילתיות, עוזרת להפיג תחושת חוסר אונים. כאשר אנחנו פועלים למען אחרים, אנחנו מרגישים חלק ממשהו גדול יותר ומשיבים לעצמנו תחושת שליטה. זוהי תקופה קשה, ובאפשרותנו לבחור כיצד להתמודד עם הקושי, הבחירה ב- לתמוך זה בזה, ולפעול מתוך אחדות, אמונה ותקווה לשובם של כל החטופים לשלום ולשלום חיילינו יכולה לחזק אותנו ולשמור על כוח פיזי ונפשי להתמודד עם המציאות. החברה שלנו מורכבת מזרמים מגוונים, אך רב המשותף על השונה. לצד ההבדלים, כולנו חולקים ערכים כמו משפחה, ערבות הדדית ושאיפה לעתיד משותף טוב יותר. הכרה בשונות תוך התמקדות באחדות מאפשרת לבנות חברה חזקה ומלוכדת, שבה ריבוי הקולות יוצר הרמוניה מגוונת. "השלם גדול מסך חלקיו" מזכיר לנו לראות את הערך והפוטנציאל בשיתופי פעולה, באחדות ובכוחו של הגיוון. דווקא כאשר אנחנו מתמודדים עם אתגרים אישיים או קולקטיביים, החיבור בין הפרטים ליצירת מכלול עשוי להוביל לעוצמה, יצירתיות ופתרונות שגדולים מהיכולת האישית של כל אחד מאיתנו.
ממש כפי שיעקב מתייחס לכל אחד מבניו לפי אופיו, תכונותיו ותפקידו העתידי. הוא מכיר בשונות שלהם ומכוון אותם לממש את הפוטנציאל שלהם. בעולם מורכב ומלא אתגרים, חשוב להכיר בייחודיות של כל אדם, לעודד אותו לתרום בדרכו המיוחדת ולהבין את מקומו כחלק ממערכת שלמה. ברכות יעקב מדגישות את חשיבות התרומה האישית, אך גם את השותפות ביצירת עתיד משותף לעם ישראל. בתקופות מאתגרות, כמו בימינו, אנו נדרשים לפעול יחד כאומה, תוך שמירה על אחריות אישית למעשים ולתרומה לחברה. יעקב מברך את בניו מתוך ראייה ארוכת טווח, ומעביר להם את האמונה בהתגשמות הבטחות ה’. למרות האתגרים הצפויים, כמו השעבוד במצרים, יעקב מכוון אותם להאמין שעם ישראל יגשים את ייעודו. גם כשאנחנו עומדים מול אתגרים לאומיים ואישיים, צוואת יעקב מזכירה לנו לשמור על תקווה ואמונה שימים טובים יגיעו. יעקב מצווה להיקבר במערת המכפלה, כדי לחזק את הקשר של צאצאיו לארץ ישראל ולמורשת האבות. יש חשיבות בשמירה על קשר לשורשים, למסורת ולערכים שמגדירים אותנו כיחידים וכאומה, גם בזמנים של משבר. יעקב מברך גם את שמעון ולוי, שהיו מעורבים באירועים קשים, מתוך כוונה לנתב את כוחם לאפיקים חיוביים. גם כשיש חולשות או אתגרים במציאות, אפשר לברך, לתקן ולבנות עתיד טוב יותר מתוך הכוחות והפוטנציאל הקיימים.
פרשת ויחי מסכמת את ספר בראשית ומעניקה לנו מסרים רלוונטיים לימינו, העוסקים בהתמודדות עם דאגות לעתיד, מורשת ואחדות. יעקב, בברכותיו לבניו, מלמד אותנו לראות את הייחודיות של כל אדם, לשלב אחריות אישית עם אחריות קולקטיבית, ולפעול מתוך חזון ואמונה גם בזמנים של חוסר ודאות. יוסף מדגיש את הכוח שבאחדות ואת היכולת למצוא משמעות גם בקשיים. הפרשה מזכירה לנו את חשיבות החיבור לשורשים, שמירה על ערכים, ופעולה מתוך תקווה, אמונה ואחדות – כלים שמסייעים להתמודד עם אתגרי ההווה ולבנות עתיד טוב יותר. אמן כן יהי רצון.
שבת מבורכת
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️
