לשבת זו, יש הפטרה מיוחדת, בספר מלאכי פרק ג'. הפסוק המסיים את הפטרת השבת מסוף ספר מלאכי (מלאכי הוא אחרון הנביאים וזו הנבואה האחרונה בספרי הנביאים), מציין: "(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ… לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃" ולכן השבת שבה קוראים את הפסוק שבו המילה ה'גדול' נקראת: שבת הגדול. יחד עם זאת, 'שבת הגדול' זכתה לריבוי פנים והסברים, מה שלא זכתה כל שבת אחרת שבשנה.
בהפטרה יש רמזים רבים לפסח הקרב ובא. הנביא מלאכי מבשר את בשורת הגאולה לעתיד לבוא. הבשורה על גאולת מצרים הייתה בשבת לפני הפסח, ולכן, אנו קוראים בשבת שלפני הפסח את בשורת גאולת העתיד. הנביא מלאכי הנחיל לדורות את הכמיהה לבואו של אליהו- "(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ (כד) וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם" (מלאכי פרק ג') אליהו הנביא כמחבר בין הדורות, ושיקרב את הלבבות בכדי למנוע מלחמת אחים. רלוונטי מאוד בפרט בימים אלו, ימי הבחירות… נראה שמלאכי מבשר על אליהו עם האש המטהרת, כנביא שיכול למנוע אסון עתידי ב"בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", שדווקא הקנאות שלו, היא שיכולה למנוע אש חמורה בהרבה.
ההפטרה בספר מלאכי למעשה מדברת על תיקון המציאות הקשה שמחייב בירור והסכמה על מערכת ערכים שעליהם תושתת התנהלות החברה במציאות המתוקנת. השאלות שמפנה הנביא אל העם, נועדו לעורר אותו לבירור זה. ההיחלצות מן המציאות הקשה בהווה – מחייבת התבוננות בעבר, הסקת מסקנות, ובניית עתיד המושתת על מסקנות אלה. במילים אחרות, רגע לפני פסח, בעיצומם של הניקיונות, הלחץ, והבלגן- חשוב הבירור וההבנה שחוויית היציאה ממצרים איננה רק אירוע מהעבר, אלא אירוע מכונן – שצריך להיות שותף בעיצוב העתיד. כך גם בהפטרה של הפרשה השבוע, פרשת מצורע. המסר עבורנו הוא שהצמיחה האישית שלנו איננה מצויה רק בשעותינו היפות, במפגשים המסחררים שבהם אנחנו בשיאנו. אנחנו יכולים להרוויח לא פעם דווקא מרגעי השפל. לגלות את עצמנו במקומות הנמוכים והשפלים אליהם אנחנו לעיתים מתדרדרים. באותה תקופה בשומרון שורר רעב ומצוקה קשה, והשפל המוסרי בעקבותיו, הרב ד"ר יונתן זקס כתב על "הא לחמא עניא" שבהגדת פסח-
"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעה דמצרים. כל דכפין ייתי וייכול"- זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים. כל הרעב יבוא ויאכל… זהו לחם העבדים אך גם הלחם שאכלו בני ישראל כשיצאו את מצרים כבני-חורין. מה שהפך את לחם העוני ללחם החירות הוא הנכונות לחלוק אותו עם אחרים… התחלקות במזון היא המעשה הראשון שבאמצעותו הפכו עבדים לבני-חורין. האדם החושש מן המחר אינו מציע את לחמו לרעהו. אבל מי שמוכן לחלק את מזונו עם זר כבר הוכיח שהוא מסוגל לאחווה ולאמונה, שני הדברים שמהם נולדת התקווה. כשאנו מושיטים יד לאחר, עוזרים לנצרך וחוברים לגלמוד, אנחנו מביאים לעולם חירות, ועם החירות- את אלוהים."
פסח נותן לנו את ההזדמנות במהלך העבודה הקשה והמאתגרת של היציאה מהמיצרים שלנו, מאותם מקומות נמוכים, להרים לרגע את הראש, להתבונן בשיאו של תהליך הבירור שלנו כש-4 הבנים מצויים בתוכנו- החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול- כלומר, כבר שם מתחילה בשורת הגאולה מלשון גילוי. התורה מבהירה שגאולה תלויה תחילה בגאולה הפנימית, בבהירות נפשית, ביכולת של האדם לעמוד ולהגדיר את עצמו, להגיד מי ומה הוא.
ואסיים בדבריה של ד"ר מירב (טובול) כהנא, חוקרת לשון חז"ל והתפתחות ההלכה-
"חירות היא היכולת לעוף, לשוטט במרחב
לעלות, לרדת, להתרחק לצדדים
לנוע ללא פחד, להשתחרר מכל הכבלים
להתחבר לאני שלי, לנשמתי, לייעודי, לשליחותי
לא לפזול הצִדה. לגלות אלוקות."
חג שמח ושבת מבורכת💞