חומש שמות- פרשת פקודי- תורת המראות

השבוע אנו קוראים את הפרשה האחת-עשרה והאחרונה בספר שמות – פרשת פקודי. פרשה זו מסכמת את מלאכת המשכן, את בנייתו בפועל ואת ההכנות לחנוכתו, והיא מסתיימת ברגע הנשגב שבו השכינה שורה על המשכן. לכאורה, התוכן בפרשה דומה מאוד לזה שנאמר בפרשות תרומה ותצווה, אך פרשת פקודי מדגישה נקודות חשובות ושונות: השקיפות, הדיוק, הנראות, והאחריות שבניהול התרומות והמשאבים.
שקיפות המנהיגות של משה רבנו
משה רבנו מבין שבסופו של יום, ודווקא בשל מדרגתו הנעלה, המעשים וההתנהלות שלו נמדדים בעיני כל אחד ואחת מהעם. כדי למנוע חשדות ופרשנויות לא מבוססות שמא התרומות לא מומשו כראוי, הוא בוחר לפרט ולהתנהל בשקיפות מלאה. הוא נותן דין וחשבון מפורט על כל החומרים שנעשה בהם שימוש, ומוודא שהכול נעשה ביושרה וללא מקום לספקות.

הרב שניאור אשכנזי מסביר זאת דרך דוגמה עכשווית: כאשר רב נפגש עם אדם חילוני בבית קפה שאינו כשר, מי שיראה את הרב שם עלול להטיל ספק ביושרתו, אף אם כוונת הרב טהורה והוא איננו אוכל שם כלל. למעשה, הוא נמצא שם רק כדי לסייע לאותו אדם, ועדיין – נוצר פתח לפרשנויות. משה רבנו מבין שהעם זקוק למנהיג שההתנהלות שלו תהיה ברורה וגלויה, ללא מקום לשאלות ולפקפוקים.

תורת המראות של הבעל שם טוב והמשכן כאדם
השקיפות של משה ונושא הפרשנויות מזכירים את תורת המראות של הבעל שם טוב. על פי תורת המראות, העולם משמש כמראה לאדם – מה שאנו רואים באחרים משקף את עולמנו הפנימי. אם אדם רואה חסרונות בזולת, עליו להבין שזהו רמז לבדוק את עצמו. גישה זו מתכתבת עם דרכו של משה בפרשה – הוא בוחר להיות שקוף לחלוטין עם העם, מתוך ידיעה שהאמון בין המנהיג לעם הוא קריטי.
בדיוק כפי שהתורה מדגישה שכל כלי של המשכן נעשה "כאשר ציווה ה' את משה" – ללא סטייה או שיקול אישי- כך גם האדם צריך לבחון את עצמו ולשאוף לטוהר פנימי ויושרה. תהליך זה הוא יסוד מהותי בתורת הבעל שם טוב, המדגישה שהאדם יכול להגיע לתיקון עצמי אמיתי רק כאשר הוא רואה את המציאות כמראה לליבו ונפשו.

עין הבדולח ולקיחת אחריות על המציאות
הרב יובל אשרוב פיתח תורה לטיפול נפשי בשם "עין הבדולח", המבוססת על תורת המראות של הבעל שם טוב. על פי גישה זו, כל חוויה רגשית היא השתקפות של מצבנו הפנימי. אם אדם חווה קושי או כאב בעולם החיצוני, עליו לבחון את עצמו מבפנים ולבצע תיקון פנימי.
לדוגמה, אדם שקיבל הערה פוגענית יכול להיפגע ממנה למשך שנים, או להבין שמדובר בהשתקפות של תפיסתו הפנימית- כלומר, כאבו היה שם עוד קודם להערה הפוגענית. זוהי לקיחת אחריות מלאה על המציאות שלנו מתוך הבנה שהעולם הוא מראה לנו. הרב אשרוב מסביר זאת כך: "אם אתה רואה בהשתקפות שלך כתם – הוא כנראה לא במראה, אלא בך. כל העולם הוא בעצם מראה שלך. הדרך שפירשת בה את המציאות היא זו שקובעת את עולמך הפנימי והחיצוני".
עין הבדולח מלמדת אותנו כי תהליך הניקוי הפנימי שלנו הוא זה שמשפיע על המציאות החיצונית. כשם שהמשכן נבנה בדיוק לפי ההוראות האלוקיות והפך לכלי להשראת השכינה, כך גם האדם – כשהוא עוסק בתיקון פנימי ומטהר את עצמו – הופך להיות כלי לקדושה.

וכך כתוב ב- בראשית, קכ״ו
"שנינו (במס' נגעים פ"ב משנה ה') כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ופירש הבעל שם טוב הקדוש, כל הנגעים שאדם רואה חוץ, זה נמשך מנגעי עצמו, כמאמר רבותינו ז"ל (קדושין ד"ע ע"א) כל הפוסל במומו פוסל:"
(דברי שלום פ' קרח דנ"ו ע"ב).

סיכום – המשכן כמראה לנפש האדם
כאמור, פרשת פקודי חותמת את חומש שמות, הספר שמתאר את המעבר מעבדות לחירות, מגיבוש עם ישראל ליצירת מערכת ערכים המבוססת על קדושה, חוקים ומוסר. בסיומה של הפרשה, עם חנוכת המשכן, שורה השכינה על בני ישראל – זהו רגע השיא שבו מתברר כי עבודת ה' אינה רק עמידה במצוות טכניות, אלא בעיקר חיבור עמוק, שקיפות פנימית ושאיפה לטהרה.
כפי שהמשכן היה מקום של גילוי שכינה, כך גם האדם- כאשר ליבו נקי ומכוון למלאכת התיקון האישית. כשם שמשה תיאר בפירוט כיצד מומשו התרומות, כך אנו נדרשים לבחון את עצמנו ולהיות בתהליך מתמיד של זיכוך פנימי.

בסופו של דבר, השקיפות של משה מלמדת אותנו שיעור עמוק: העולם משמש כמראה לנו, וכל מה שאנו רואים בו הוא השתקפות של עולמנו הפנימי. כך גם נוכל להפוך את עצמנו למשכן קטן, מקום להשראת אור אלוקי בתוכנו.

שבת מבורכת🇮🇱💞

לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.

לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️

וכך כתוב בבראשית, קכ״ז-
"הבעל שם טוב אמר כי האיש אשר הוא נקי לגמרי, ולא פגם כלל מעולם אפילו כל שהוא, אי אפשר לו לראות רע בשום אדם, או שישמע מרע שיעשה שום אדם, כי לא יזמין לו השם יתברך לראות רע או לשמוע שום רע, ולכן כשרואה האדם איזה איש שעושה רע, או שמספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע, ידע בבירור שיש בו שמץ מנהו מאותו הדבר עצמו, ואף אם הוא צדיק, מכל מקום יש בו קצת דקצת מאותו ענין, והזמין לו השם יתברך ראייה זהו או שמיעה זו, כדי שישים אל לבו לשוב ולתקן הפגם ההוא, ועל ידי זה ישוב גם האיש הזה העושה רע, כי הוא תלוי בו ולכן אין לאדם לדבר לשון הרע על חבירו אף שראה אותו עובר עבירה, או ששמע מאיש מהימן שעשה עבירה, דהא מזה שהוא ראה או שמע הדבר ההוא, מזה יראה שמסתמא גם בו בעצמו יש מקצת מאותו הדבר, ומוטל עליו לתקן אצלו הדבר ההוא, ועל ידי זה יתוקן גם האיש העושה רע וכו':" (ערבי נחל פ' לך, אמתחת בנימין קהלת בפ' את הכל ראיתי)

ראש השנה ויום הכיפורים- מה הופך אדם לאדם?

"יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שירבו זכויותינו כרימון" 

חודש אלול חותם את השנה העברית. למעשה אין בחודש זה חגים או כל אירוע ייחודי. נראה כי סיום השנה מוקדש כולו להכנה שלנו לשנה הבאה. שנה חדשה זו הזדמנות עבורנו להתחיל מחדש, להציב יעדים חדשים להתקדמות ולצמיחה אישית. למה הכנה? בכדי להצליח במימוש היעדים החדשים עלינו להתכונן ולהיערך. אומרים שיש כל הזמן הזדמנויות, לכן, חיוני שכל הזדמנות תפגוש אצלנו מוכנות. אותה מוכנות ונחישות הן שיסייעו לנו כאשר יופיעו אתגרים בשגרת חיינו, אתגרים שינסו לשאוב אותנו חזרה להרגלים הישנים שלנו.
לכך נועד חודש אלול. בחודש זה מתחילים לומר סליחות. תכלית הסליחות איננה למלא את ליבנו בנקיפות מצפון לגבי המעידות שלנו, אלא להתמקד ולברר היכן טעינו, כך נוכל לממש את הרצון שלנו להיות גרסה טובה יותר של עצמנו.
מחר נחגוג את ראש השנה שהוא יום חג, ויחד עם זאת הוא גם יום דין. לכאורה פרדוקס, אדם שעומד למשפט בדרך כלל מתוח במיוחד, ואילו אנו חוגגים עם סעודות ואוירה חגיגית ומשפחתית. ההסבר לכך נעוץ בתכלית המשפט. מה הופך אדם לאדם? מה הופך אדם לצלם אלוקי? כשאנו נעמוד בקרוב לדין, המטרה היא להיטיב עמנו. ראש השנה נועד כדי לסייע לנו לעשות דין וחשבון, לבדוק את עצמנו, לשאת בתוצאות של מעשינו, ולבחון האם התקדמנו למקום טוב יותר? האם יש הבדל בין ה"אני" שבסוף שנה זו ל"אני" של תחילת השנה החדשה? הברור הזה מאפשר לנו לראות מה עשינו טוב ולשמר, וגם, היכן נתקענו, איפה החטאנו את המטרה, בכדי שנצליח לשפר ולקדם.
ורק אחרי שהתכוננו, ודייקנו את עצמנו ליעד מחודש ונכון, מגיע השלב של "החזרה בתשובה", השיבה אל עצמנו. וזה הזמן להדגיש- התשובה איננה הלקאה עצמית. אלא תשובה מלשון לשוב, ולחזור למקום הנכון, המקום המדויק, ולעלות על "דרך המלך".
מיד לאחר ראש השנה, השיא של ה"ימים הנוראים", עשרת ימי תשובה, והוא- יום כיפור. יום שבו ניתן להשיג כפרה, מחיקה, לוח נקי! אחרי שעברנו את התהליך המורכב של אלול, ראש השנה ועשרת ימי תשובה, מגיע יום כיפור כדי לחתום את התהליך באופן שהשינוי יתקבע בנפשנו. אנו צמים ומתנתקים מעולם החומר, ומתמקדים בתפילה, ברוח, רוב היום.

מסביר ראי"ה קוק,
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכול נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההוויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה…" (אורות התשובה ט"ו, י').
הרב קוק ממשיך ומבהיר מהי יסודה של התשובה,
"אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו…" (אורות התשובה טז, א)

לעמוד מול המראה ולהודות שנכשלנו זו לא משימה פשוטה. ועוד יותר מאתגר, להודות מול אחרים שמעדנו. תכלית הוידוי היא לאפשר התקדמות ושינוי. א_נשים רבים משכנעים את עצמם שזה מי שאנחנו ואין לנו כנראה שום סיכוי להשתנות. הרגע המכונן שבו אני עומד ולוקח אחריות הוא תחילת החופש. כך מתאפשרת יציאה מהשיעבוד לחסרונות שלי אל מרחבי התשובה האינסופיים.
במילים אחרות, דווקא האחריות מוציאה אותנו למרחבי חופש עצומים. כיצד אנו מתמודדים כשאנו טועים או נכשלים? הרב שניאור אשכנזי מבהיר כי לאדם יש יכולת רפלקטיבית להתבונן מבחוץ על עצמו, לקיים דיאלוג של פנים וחוץ. אחרי הכל, ההחלטות שלנו הן תוצר של הבחירות שלנו, ובכל רגע נתון אנו בוחרים. המשמעות- נטילת אחריות במקום האשמת אחרים בתוצאות של הבחירות שלנו. לכן, התשובה שלנו צריכה לבוא מבפנים, מהחלטה, מתחושת המיאוס שכשלנו ולא כי ננזפנו או נתפסנו. תשובה צריכה לבוא בזמן, מתוך התעוררות הלב ומהבחירה הפנימית שלנו, וההבנה שאנו לא מונחים במקום הנכון.

רי"ד סולובייצ'יק, על התשובה, (עמ' 45-44), 
"תשובה בעיני הרמב"ם היא מעין עבודה שבלב. זוהי מצווה שעיקרה אינו במעשים ובפעולות, אלא בתהליך הנמשך לעיתים על פני שנות חיים. תהליך שתחילתו בחרטה, ברגש אשמה… עד לתכלית שהיא התשובה עצמה. התשובה אינה קשורה במעשה אחד ומכריע, אלא צומחת וגדלה, צמיחה איטית וממושכת עד שמביאה את האדם למֶטָמוֹרְפוֹזָה, ואז לאחר שהשתנה ונעשה אדם אחר, מגיע מעשה התשובה. ומה מעשה התשובה? הווה אומר: הוידוי…
בהלכה, במעשה המצוות, הוא נותן את התשובה האובייקטיבית, המעשית, 'כיצד מתודין' וכו'. אך בכותרת, בהגדרת המצווה, הוא  מטעים את החוויה הפנימית שבתשובה… ואז, כאשר התשובה הבשילה די צרכה, כשיעשה תשובה – 'ויתודה'… התשובה עצמה  היא אפוא… כהרבה מצוות אחרות, כגון התפילה וכגון מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'; גם זו היא מצוה הכרוכה בשורה של מעשים של חסד, עזרה לריע וכו' – אך מהותה באהבה עצמה, ברגש בלבד. "

כבר בבראשית, האדם האשים את האישה, קין האשים את הבורא, וראובן היה בעצם הראשון שנטל אחריות על מעשיו מתוך בחירה אישית,  ולא בגלל שנתפס. ההבנה שאני חטאתי זה גם המפתח שישחרר אותי ויאפשר לי להשתנות. כשאני מאשימה אחרים אני תלויה בהם, כבולה בבחירות והחלטות שלהם, ולהיפך, כאשר אני נושאת באחריות אני תלויה בבחירות, בהחלטות ובשינויים שלי. תשובה אמיתית זה לעמוד באומץ מאחורי החטא, הכישלון, והטעויות שלי. להסתכל פנימה ולהבין שאם חטאתי כנראה שיש משהו אצלי פנימה מקולקל, להבין את שורש הקלקול, ויחד עם זאת, באפשרותי לתקן ללא הלקאה עצמית אלא ע"י נטילת אחריות אישית שהיא תוצר של הבחירה החופשית, יסוד של התשובה.

מוסיף הרב שג"ר, שובי נפשי, עמ' 132
"...אחרי שהאדם מקבל את עצמו, הוא עשוי לקבל מוטיבציה חזקה לפעולה."
העבודה שלנו בחודש אלול היא למחוק את ההרגלים הפחות מוצלחים שלנו, ולהתחיל מחדש לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. הבחירה החופשית זו עסקת חבילה המגיעה יחד עם נטילת אחריות על תוצאות המעשים והפעולות שלנו. בראש השנה אנו מקבלים הזדמנות לחדש ולשדרג את התוכנה שלנו, תיקון מלשון התקן משדרג. זוהי תזכורת חשובה- אם אני מאמין שאפשר לקלקל- להאמין שאפשר גם לתקן.

שנחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה, לשנה של צמיחה והתקדמות, שנה של בשורות טובות ושמחה,
חג שמח ושבת שלום❤️🍯🍎