השבוע מתחילים בקריאת התורה מבראשית. למעשה כל נקודת סיום היא גם פתיחה להתחלה חדשה. אותה בחירה ראשונית להתחיל מבראשית תעצב ותשפיע על היום שלנו וההתפתחות שלנו. ההתחלה מבראשית מאפשרת לנו גם לחדש את פועלנו ומי שאנחנו. החידוש מביא עימו התרגשות ואנרגיות טובות אשר מקדמות לעשייה ויצירה.
למעשה, בכל יום אנו מקבלים הזדמנויות להתחיל מבראשית, איך אנו קמים בבוקר? איך אנו פותחים את יום העבודה שלנו? איך אנו מקבלים את פני ילדינו? איך אנו מתמודדים עם עשייה שלא צלחה? וכו'.
הרב משה שינפלד מסביר, "אילו יכולתי לחזור אחורה במנהרת הזמן" – חושב האדם לעצמו – "למחוק אי אלו רגעים מביכים, נפילות, מעידות, אזי הכול יראה אחרת…" פרשת בראשית – נוסכת בנו תקווה ומזרימה אמביציה וכוחות מחודשים… אכן, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אולם בידנו לעשות משהו אחר, והוא – להתחיל מבראשית… זוהי משימה לא פשוטה ונשתדל להסבירה.
מה אדם מחפש, שינוי או יציבות?
שאלתי שאלה זו פעמים רבות בקבוצות שונות, והתשובות שקבלתי היו רבות ומגוונות. אציג בפניכם את המסקנה אליה הגעתי, מובן שכל אחד מוזמן לבדוק את העניין בעצמו…
האדם, בבסיסו, חפץ ביציבות ולא בשינוי. לפעמים, האדם מחפש גם שינויים, אבל הדבר נובע ממקור אחר לגמרי, לא מחיפוש השינויים עצמם. כל אדם באשר הוא, עמל כל חייו לשם מטרה אחת: ליהנות. אמנם יש לו יעדי ביניים, אבל זוהי המטרה הסופית. ליהנות פירושו למלא את החסר.
אדם יחפש שינוי, רק כאשר השינוי יוביל אותו למצב טוב יותר בשגרת המחר. כאשר אדם חושב שיכול להיות טוב יותר – הוא ישאף לשנות את המצב. אם הוא סבור שהשינוי לא ישפר את המצב, הוא לא יחפש שינוי, אדרבה, הוא יבקש להמשיך את השגרה. בדרך כלל, בחור בן עשרים שואף לשינוי. הוא מאמין שהעתיד יכול להיות טוב יותר. לעומתו זקן בן שמונים מחפש בעיקר – שגרה…
אדם המעוניין לסלול לעצמו דרך חדשה, שתוביל אותו לגבהים אישיים, הרבה אבני נגף מונעות בעדו מלהגשים את חזונו. הוא חש בהרבה נקודות חולשה. נולדתי עצלן, אומר הוא לעצמו, נולדתי ביישן, עצוב, עצבני… אני יכול להשתנות?
גם אם החלטנו להשתנות, האם המשימה אפשרית? האם אנחנו יכולים להשתנות? באה הפרשה ופונה אל כל אחד מאיתנו: יש בתוכך את כל מה שאתה חולם להיות…
ננסה להבין: מיהו ה"אדם"? ממה הוא מורכב ומה הן יכולותיו? לשם כך נעיין יחדיו בפסוק המתאר את בריאת האדם:
"וַיִּיצֶר ה' אלקים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית פרק ב', פסוק ז').
האדם מורכב משני ממדים, גוף גשמי שמקורו מן האדמה, ונשמה רוחנית, שמימית, שמקורה מן העליונים… אז מדוע אדם נקרא "אדם"? התשובה לכאורה פשוטה, אדם מזכיר את חומר הגלם ממנו נברא – אדמה.
הדברים נכונים, אך מדוע נבחרה דווקא האדמה להיות מונצחת בשם האדם, האין זה מן הראוי להנציח את מציאותה של הנשמה בשמו? מדוע מנציחים את המימד הפחות לכאורה – את האדמה? זאת ועוד, בפרשתנו מתואר שהבורא ביקש מהאדם לקרוא שמות לכל בעלי החיים:
"וַיִּצֶר ה' אלקים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית פרק ב', פסוק יט')…
המהר"ל מפראג מפענח את החידה. כשאדם אמר, קוראים לי אדם "שנבראתי מן האדמה", אין כוונתו להנציח בשמו את חומר הגלם ממנו נוצר, שהרי כל בעלי החיים נבראו מן האדמה. "אדמה" במהותה היא פוטנציאל. היא יכולה להצמיח מנגו עסיסי, ומאידך היא יכולה להצמיח קוצים וברקנים. היא יכולה לרעוד ולהביא למותם של בני אדם, ומאידך היא טומנת בחובה זהב ויהלומים. אם האדם זורע גרעיני מנגו והוא משקיע בגידולו – יגדלו פירות טובים, ואם האדם לא משקיע באדמה יגדלו שם עשבים שוטים…
האדם קובע: אני היצור היחיד שקבלתי את תכונת האדמה, גם אני פוטנציאל! אדם יכול להיות טוב לסביבה ואדם עלול להיות רע לסביבה, אדם יכול להביא מזור ורפואה לאנושות ואדם יכול להביא למותם של מיליונים, הכול תלוי בו. לכן, ראוי להיקרא לו אדם, "שנבראתי מן האדמה" וקבלתי את תכונותיה…
בנוסף, בפרשת בריאת האדם נאמר בתורה: "ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א', כ"ו), "נעשה" לשון רבים. אל מי דיבר הבורא? בפשטות הכוונה שהוא דיבר עם המלאכים, וכך אמנם כותב רש"י. אולם בזוהר הקדוש מובא הסבר נוסף. האדם נברא אחרון לכל הנבראים. כשאלוקים ברא אותו הוא אמר לכל היקום כולו, לארץ ולשמים, לבעלי החיים ולצמחים, בואו כולם ביחד "נעשה אדם!", כל אחד מהנבראים יתרום מהייחודיות שלו לאדם. אכן, כל נברא תרם מייחודיותו ונתן לאדם…
אם האדם מעוניין להיות מודע לעוצמות הטמונות בו, עליו להתבונן בעולם הקסום הסובב אותו. כל כוח ותכונה שיש ביקום, יש באדם! יש בנו הכול, בפוטנציאל כמובן… הבריאה, על כל יפי מרכיביה משמשת כמראה למה שיש בתוכי… לו ירצה האדם, יטה היטב את אוזנו וישמע את אמירת האלוקים: "נעשה אדם" חודרת אל מעמקי הווייתו, וייתן לאמירה זו להפיח בו כוח להתחלה חדשה, ונשמת חיים חדשה, זכה וטהורה… נכון, אמנם אין באפשרותנו להחזיר את הגלגל לאחור, אבל בידינו לפתוח דף חדש, פשוט "להתחיל מבראשית"…"
כל שנה אנו פותחים בקריאת פרשת בראשית, אלא שבכל שנה אנו מצויים במקום אחר בקריאה שלנו על בריאת העולם. לכן, יש חשיבות לחזור על הבראשית בכדי לשלב בין המקום שבו אנו נמצאים כיום עם הניסיון, הוותק, החלומות והרצונות יחד עם תחושה של התרעננות והתחדשות כמו שחווינו "בהתחלה". שילוב אשר יסייע לנו להטען באנרגיות מחודשות אשר יניעו אותנו להתפתחות ולהתקדמות מטיבה.
שבת שלום🪴
פרשת בראשית- פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת
הפטרת הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, היא מתוך ספר ישעיה (פרק מב), והיא עוסקת בייעוד העם הנבחר כאור לגוים וכמדריך כלל-עולמי לדרך של תיקון עולם.
כבר בפסוק הראשון של ההפטרה מדברת הנבואה על ה' כבורא כל, ומפיח חיים "(ה) כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. (ישעיהו מב')
לגמרי מזכיר את פרשת בראשית העוסקת בבריאת העולם והאדם, וה' כמפיח חיים " (א) בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ… (בראשית א')… (ז) וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. " (בראשית ב')
האדם שנברא בצלם ה', שעימו דיבר הבורא והציב בפניו ייעוד ודרך ובהמשך ה' אף קורא לאדם ושואל אותו- "אייכה"… האם אתה מצוי בייעוד ובשליחות שלך?? השאלה איכה לא נועדה לגלות היכן האדם נמצא מבחינה גיאוגרפית. היא נועדה לדחוף אותנו לתנועה נפשית של התבוננות וחשבון נפש.
הרב קוק אומר שמאז השאלה הזו מהדהדת בעולם אצל כל אדם ואדם. נראה לנו סביר והגיוני שביחס לחיים שלנו לא נדע להיכן אנחנו הולכים. מה הייעוד שלנו? שאלות שעלינו לשאול אותן בשכיחות גבוהה, ולוודא שהווייז שלנו אכן מכוון ליעד הרצוי.
לכן, מטרת השאלה הייתה, שהיא תהדהד מאז האדם הראשון ועד לסוף הדורות. האדם באופן טבעי מתחבא בין עצי הגן, מתחמק מלקיחת אחריות לחייו. השאלה איכה נועדה לעמת אותנו עם עצמנו. לעיתים גם לזעזע ולהעיר אותנו. עצם הנכונות שלנו לקבל על עצמנו את השאלה איכה, ובסופו של דבר גם להשיב עליה, זו תחילת דרכנו האמיתית.
בעוד בהפטרה לא על אדם מדובר אלא כאמור על עם! אותו עם נבחר שייעודו להיות אור לגויים, אבל שימו לב- לא חלילה מתוך עליונות התובעת זכויות יתר, אלא מתוך ביטוי לעוצם האחריות והייעוד; בנבואתו של ישעיהו מוטל גורלו של כל העולם, על כתפיו של העם הזה.
בנוסף, גם האדם בפרשה, וגם העם בהפטרה נענשים בעונש גלות. האדם מוגלה מגן עדן עקב חטאו, והעם אף הוא משולח לגלות בעקבות חטאיו אבל בעוד שבפרשה נשאר האדם בגלותו ושוב לא חזר לגן עדן, הרי הנבואה מדברת על חזרה וגאולה. אומר הרב יהודה שביב, " ואולי הקשר בין הפרשה להפטרה מלמד כי עם גאולתם של ישראל ייסגר גם מעגל נדודיו של האדם הראשון וכלל המין האנושי, וזרעו של אדם הראשון עשוי לשוב אל מחוז החפץ הנכסף, אל גן העדן."
ההפטרה, נבואת הנחמה של ישעיה, למעשה עוסקת אומר הרב בני לאו, בתודעה שנעלמה מתקוותו של עם המצוי בעומק החושך של הגלות, עם שלא מאמין שיש בו נקודה של בחירה ובברית שנכרתה עם אברהם אבינו, עם שחי בתחושה של הסתר גדול. המסר של ישעיה הוא שה' בורא ויוצר עולם, יוצר האדם, בורא גם את ישראל עם ייעוד ושליחות להיות אור לגויים. על עם ישראל להאיר את הדרך, לפקוח עיניים עיוורות לכל אומות העולם. וכפי שכל אדם באשר הוא נקרא למלא ולממש את ייעודו כך קורא הנביא לעם ישראל בגלות שיתמלא בתקווה והבנה שיש לו משימה להשלים, למלא את הארץ ואת העולם באורו של ה' ולא מתוך לאומנות, אלא מתוך שליחותו לייצר ולחולל את הדרך לגאולה.
אסיים בדבריו של הרב סטפן בארס,
"הערכים המכונים "מערביים" שהעולם המתורבת מקבל כמובנים מאליהם – "מונותאיזם", "ואהבת לרעך כמוך", "שלום עולמי", "שוויון בפני החוק", "חינוך כללי", "כל בני האדם נבראו שווים", "כבוד האדם", "ערך החיים"- כולם באים מן התורה. אדם עלול לקרוא את התורה ולחשוב בטעות שהיא נדושה ופשוטה (כי הערכים שבה ייראו לו מוכרים) בלי להבין ולדעת שהערכים של החברה שכולנו מכירים הגיעו אליה מן התורה. צריך רק להתבונן בהיסטוריה כדי לראות שהחשיבה האנושית לא הייתה תמיד כל כך ברורה ולוגית. ברבריזם ועבודת אלילים היו פעם הנורמה שמוסריותה לא עמדה בספק."
מאחלת לכולנו שנראה בשנה זו ב-ראשית להזדמנות להתחדשות, חיבור והנאה בלימוד המשותף של התורה, ושנזכה לחיבור לוויז הפנימי שלנו שיסייע לנו להגיע ולממש את יעודינו בשמחה, בבריאות, בהצלחה ובאהבה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, ורינה בת יהודית, בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.