השבוע אנו מסיימים עם חומש במדבר עם פרשת מסעי ויש לנו יומן מסע. לכאורה ההתמקדות היא ב-לאן הגענו ומה היעד הבא, כמה כבר הספקנו וכמה עוד נותר. המיקוד הוא בעתיד, מה הלאה? יחד עם זאת, במהלך המסע מפורטים גם שמות מקומות החנייה. מעניין ששמות המקומות קשורים למצבים רגשיים, כמו- (במדבר לג), "וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה." " וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה." וַיַּחֲנוּ, בִּקְהֵלָתָה." וַיַּחֲנוּ, בְּהַר-שָׁפֶר", וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה.", "וַיַּחֲנוּ, בְּמִתְקָה." ועוד. כלומר, התורה מעניקה משמעות לחשיבות מקומות החנייה ולא רק לחשיבות הדרך. כשאנו חונים, אנו שוהים ומסכמים מה היה לנו, והאם היה לנו העוז לפרוץ את מרחב הנוחות שלנו. אלו עצירות ביניים שמביאות אותנו להביט לאחור ולבחון את הדרך שעשינו עד כה, מה לשמר, מה לשנות הלאה, האם הגדלנו את מרחב הנוחות שלנו, במקביל לנצור את הזיכרונות שיעוררו בנו לא פעם געגוע.
למעשה, התורה מצווה אותנו לזכור את הדרך באמצעות המסע והחניות שלנו בדרך. החיים הם מסע, לכל אחד ואחת מאתנו יש סיפור שהוא נושא עימו, והפרקים השונים בספר הינם מקומות החנייה שבחיינו. כל פרק, מצב ביניים, שאנו מסיימים מציב בפנינו את היעד הבא. התורה מזמינה אותנו להיות כאן ועכשיו ויחד עם זאת לנצור את החוויות, ואת כל תחנות הביניים בחיינו שקידמו ועיצבו אותנו במהלך מסענו.
מסביר ומוסיף הרב אריאל קונסטנטין –
"פרשת "מסעי" מגוללת את נדודי עם ישראל במדבר, כמאמר הפסוק הפותח: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם". בפסוק מופיע צמד המילים "מוצאיהם למסעיהם" פעמיים, כל פעם בסדר אחר, והשאלה היא כמובן מדוע.
אחת התשובות האפשריות לשינוי טמון במילים "על פי ה'". הווי אומר: חלקו הראשון של הפסוק נובע מהפרספקטיבה של הקב"ה, בעוד החלק השני מיצג את המבט של העם. העם ממוקד ביעד. כשנסעו ציפו לחנייה וכשחנו חשבו מתי שוב ייסעו ולאן. מבחינת ה', לעומת זאת, לכל מסע יש תכלית. העם אף פעם לא מסופק בנוגע למצב בו הוא נמצא בבחינת "מסעיהם למוצאיהם" – תכלית המסע היא להגיע למוצא הבא.
החיים עצמם הם מסע של חוויות, ניסיונות, אתגרים והישגים. מדד ההצלחה של בני האדם נעוץ לרוב אך ורק בתחום ההישגים. אדם המשתדל מאוד בעבודה מסויימת, אך איננו משיג את התוצאות המקוות, בדרך כלל יפוטר. גם אם התלמיד מתאמץ בלימודים אך נכשל במבחנים, ההשלכות ברורות.
אצל הקב"ה המדדים הם אחרים. אדם לא נבחן על פי הישגים אלא לפי המאמץ, ההשתדלות וההתחייבות להשתפר. הקב"ה מחשיב את ההתמודדות עם הנפילה, לא פחות מההצלחה. אדם שמנסה אך נכשל, אך איננו נכנע לחולשותיו, או גרוע מכך הופך אותן לתיאוריה, הוא המנצח האמתי אצל ריבונו של עולם…
הקב"ה מכוון אותנו לחיים של "מוצאיהם למסעיהם", כשהעיקר הוא לצאת מאזורי הנוחות אל ההתמודדות והמסע. כמו אברהם אבינו שיצא מארץ מולדתו באור כשדים ולא ידע לאן יגיע, עלינו לאתגר את עצמנו שוב ושוב בקבלות טובות והחלטות שאינן טבעיות לנו ברגע הראשון. זוהי מהות צלם אלוקים שבאדם המסוגל לפתח ולחדד את מידותיו וכישרונותיו מדי יום ביומו…
בסיפור המסעות של עם ישראל במדבר יש עליות וירידות. "ויסעו מהר שפר" (כלומר יצאו ממקום טוב מלשון שפיר) "ויחנו בחרדה" (הגיעו למקום חדש שגרם להם חרדות). החרדה מכישלון מונעת התקדמות בחיים. התורה ממשיכה: "ויסעו מחרדה, ויחנו במקהלות". המילה "מקהלה" באה מתחום המוזיקה וההרמוניה אך גם מהמילה "קהילה". כמו תפקידו של המנצח בתזמורת, תפקידו של המנהיג הוא להבטיח את ההרמוניה שבה ישנה התקדמות אצל הכלל והפרט באמצעות מעבר מתמיד ממוצא למסע."
ההבנה שהדגש הינו על ההשתדלות, והמאמץ עם חיבור למקום שלנו במסע באותו רגע, משחררת אותנו מהלחצים שאנו צוברים בכדי להשיג את היעד הבא. וצריך לזכור שבסופו של דבר גם הכישלונות שלנו מקדמים ומלמדים אותנו לפעמים עוד יותר מההצלחות. עבודה, לימודים, מערכות יחסים, מטרות אישיות וכו', בכל אלו יש לנו מרחב נוחות שבו אנו פועלים, ולעיתים יכולים גם להיכשל. כישלונות הם אומנם לא נעימים, אך הם חלק בלתי נפרד מהחיים ובלי לקחת סיכונים ולהסכים לשלם את המחיר מדי פעם, יהיה מאתגר להתקדם, להרחיב את מעגל הנוחות שלנו, ולהשיג את המטרות שלנו. אין ספק, שמקומות החנייה שלנו הינם פסק זמן משמעותי ומקדם. התורה מלמדת אותנו שבמסע יש גישה שאומרת שמטרת היום היא בכך שהוא מקדם את המחר. כלומר, החשיבות היא רק למה שיבוא בעקבותיו של אותו יום. יחד עם זאת, יש גישה נוספת שמבהירה שעם כל החשיבות של היום כמקדם את המחר, כמקדם את היעד הבא, יש לו ראשית כל חשיבות בפני עצמו.
מסכם הרב אהרון ליכטנשטיין,
"וזהו שבאה התורה ללמדנו בכותבה את כל המסעות. לומר לך, שגם לאדם שמת בין עלמון דבלתימה ליריחו ולא נכנס לארץ – יש חשיבות מרובה במסעות שעשה. לכל מסע ומסע יש חשיבות; יש חשיבות לכל התהליך ולא רק לנקודת המוצא ולנקודת הסיום. כל יום אמנם מקדם את נקודת הסיום, מקדם את יום המחר, אולם חשיבותו נובעת בראש ובראשונה בשל עצמו."
שבת שלום🎯
מוקדש לעילוי נשמתה של ציפורה בת מלכה, יהי זכרה ברוך.