תגית: ראייה חיובית

בפרשת שלח השבוע אומר ה' למשה- " (ב) שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם." (במדבר יג) ומשה שולח את הנשיאים לתור את הארץ ולא לרגל. לריגול לא שולחים שנים עשר אנשים, בטח לא את שנים עשר נשיאי השבטים. הם יוצאים לתור את הארץ ללא נשק. לריגול שולחים אנשים עם פרופיל נמוך, ובשקט. אנשים שעברו אימונים והכשרה תואמת ואין להם צורך לעבור דרך חומת העיר ושומרי שעריה. 
שנים עשר נשיאי השבטים שבים אל משה לאחר ארבעים יום שהם תרים את הארץ. כל הנציגים מסכימים כי הארץ היא "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" אך עשרה מהנציגים מודיעים כי היא גם "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ". כלומר, גם טובה וגם מסוכנת. אותם עשרה נציגים מתארים את תושבי הארץ כחזקים וגדולים ואינם מאמינים בסיכוי של בני ישראל להתמודד מולם – "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג, לא), "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". (במדבר יג, לג).

 ניכר כי מדובר בתפיסות עולם של הנשיאים ולא על על עובדות ממשיות. נראה כי יש ביטוי להערכה עצמית נמוכה. הם מרגישים קטנים גם ברמה הגופנית וגם ברמה הנפשית אל מול תושבי הארץ הגדולים והחופשיים, השולטים בארצם ובגורלם. ההתבוננות שלהם בעת שתרו את הארץ גרמה להם להאמין שאין ביכולתם להשפיע על מה שקורה כך שאפילו מראה הפירות המתוקים ותיאור הארץ זבת החלב ודבש לא הצליחו לעורר בהם רצון עז להגיע אליה. הם לא האמינו ביכולתם לכבוש את הארץ, ובעצם כך הם מונעים מעצמם את הסיכוי להגיע אל הארץ המובטחת. 

הרב דובב בינדיגר מסביר-
"אחת מההתמודדויות היומיומיות הלא פשוטות היא לבחור איך להסתכל על החיים שלנו.  בכל יום אני בוחר איך להסתכל על הסביבה שלי, על העבודה שלי ובכלל על החיים שלי. אפשר להסתכל לפחות בשני צדדים כמעט על כל דבר בעולם. איך אתה מסתכל על כל דבר? על המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב האישי, המצב המשפחתי ועל המצב הבריאותי. החיים מזמנים לפתחנו עוד ועוד מצבים שעלינו להתייחס אליהם. באיזה מבט אנחנו מתבוננים על החיים? אם בעין רעה אז הכול נראה גרוע, ולכן נראה שלא שווה שנתמודד אפילו עם דבר אחד בחיים הללו. אם בעין טובה אז נראה את הנקודות החיוביות שבכל אירוע. אפשר להגיע מהר מאוד לעין רעה ולפעמים זה טבעו של אדם לראות מה לא טוב ולחפש מה לא טוב. האתגר בחיים הוא איך בוחרים לראות טוב? איך מגיעים לזה?
פרשת השבוע שלנו, פרשת שלח לך, עוסקת במבט על ארץ ישראל. נתבונן על היכולת לראות טוב דרך ארץ ישראל. המרגלים נדרשו לדווח על הארץ אך הם בחרו להדגיש את הדברים הלא טובים שראו. "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג, לב), "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ" (שם, כח), "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (שם, לא) – לדעתם לא כדאי להילחם כי יהיו הרבה אבדות בדרך. אפשר לבחור להסתכל כך על כל נקודה בחיים שלנו. אבל הפרשה מראה שאפשר להסתכל על הדברים אחרת – אפשר לבחור בראייה של יהושע וכלב: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (שם, ל). השאלה תמיד תהיה באיזה ראייה אתה בוחר? ובכלל איך אתה בוחר לראות טוב? השורש ת.ו.ר מופיע פעמים רבות בפרשת המרגלים: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ… וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן… וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת… וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" (שם, א-כה). הפירוש הכי פשוט של לתור הוא לחפש או לרגל.
מעניין שהשורש הזה חוזר ומופיע גם בסוף הפרשה, בנושא אחר לגמרי, בפרשת ציצית: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". איך מילה זו קשורה למצוות ציצית?
רש"י מחבר בין שתי הפרשות: " "וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם," – ממש כמו- "(כה) וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם."… העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העברות".
בפרשת ציצית ובפרשת המרגלים התורה משתמשת בביטוי אחד –  "לא תתורו" …  כדי להראות לנו שיש דמיון בין הפרשות. הפגם בחטא המרגלים היה בבחירה של המרגלים לראות רע. הגישה הראשונית של המרגלים היתה רעה. כולם ראו אובייקטיבית אותו דבר אך ההבדל היה לאן כל אחד לקח את הדברים שראה.
בציצית כתוב "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", כלומר מצוין קודם הלב ולאחריו מצוינת העין משום שהלב קודם לעין. הלב נותן לעין את האפשרות לראות את מה שהוא רוצה, אחר כך העין רואה, ואז הדברים חוזרים אל הלב משפיעים עליו, ובסוף הגוף עושה את העברה או המצווה. לכן הבחירה לראות טוב או לראות רע תלויה בגישתו של האדם.
במצוות ציצית אנחנו מצווים לראות, כלשון הכתוב "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ". הציווי מורה לנו לבחור להסתכל בעין טובה. כשמסתכלים על הדברים החיוביים, פחות נופלים ברע. מכך מובן מדוע הציצית היא ההמשך והתיקון של חטא המרגלים ושל ההסתכלות השלילית – היא קריאת הכיוון לבחור לראות טוב והיא עוזרת לנו לכוון את המבט החיובי על החיים נשתדל בכל פינה בחיים למצוא את הטוב."

משה שולח את מיטב הנציגים לתור את הארץ, "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם." (במדבר יג) ללמדנו כי כל נשיא עמד באופן עצמאי וייחודי עם אופי, רקע ודיבור משלו לשליחות הזו, ובהתאם הציפייה מהם- שדעת כל אחד מהם תהא עצמאית. תכלית השליחות הייתה לבחון מה יראה כל אחד מהנציגים ומה יבחר הוא להדגיש בשובו. המציאות היא מורכבת ורבת פנים הן לחיוב והן לשלילה. האם יצליחו נשיאי השבטים לראות בטוב הארץ, ובטיב פירותיה ואנשיה או שהם יסתגרו בפחדם?
נראה כי טבע האדם נוטה להתמקד בחסר, בדברים הפחות טובים. יתכן שזה נובע ממניע הישרדותי, כלומר אדם יכול להיות מוצלח ומבורך בשפע של כל טוב, אבל הוא מבחינתו יחווה אומללות ומסכנות כי חסר לו משהו. רבים הספרים בנושא "הראייה החיובית" אשר ממליצים על צמצום אותן מחשבות מגבילות, חיזוק האמונה ש'יכול נוכל', שיש להרבות חסד ואהבה, להכיר תודה, לדון לכף זכות, ולהרבות דיבור של טוב.

המנחה רוני ויינברגר הטיב לסכם-
"הסיפור הפנימי–
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה, הוא רק סיפור,
הוא לא באמת מה שקורה,
הסיפור אינו "המציאות".
התחושות והרגשות שאנו חווים, כתוצאה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו
הם אמיתיים – לגמרי!
הם מה שקורה.
גם אם הקשר בין הסיפור לבין המציאות רופף או לא קיים
המילים והמעשים שלנו הם המציאות.
גם כשהסיפור שלנו מדומיין
הסבל, הכאב, הפחד והכעס שלנו אמיתיים ומורגשים.
כמו גם, האושר, השמחה והאהבה.
כולם קורים במציאות ומשפיעים עליה.
הסיפור שלנו יוצר מציאות ומשנה אותה.
כל הזמן.
גם עכשיו.
מה שאנו מספרים לעצמנו, על עצמנו על אחרים, משפיע מיידית על חיינו, על החיים של מי שסביבנו, ועל הסביבה.
הסיפור שלנו: על ילדינו, על הזוגיות שלנו, על המנהלת שלנו, על העמיתים שלנו, על הלקוחות שלנו, על החברים שלנו, על הפגישה האחרונה, על האימייל ששלחו לנו, על ההודעה שקיבלנו, ועל מה שעשו או אמרו לנו,
הוא רק סיפור…
ולמרות כל זאת –
הסיפור שלנו הוא המציאות שלנו.
הסיפור המדומיין שלנו, הוא בעצם,
הדבר הכי מציאותי שיש.
יהי רצון שנזכה לפרש את המציאות בצורה טובה, בעין טובה, בצורה בונה ומקדמת!"

אמן כן יהי רצון.
שבת שלום 👀💞

מוקדש לרפואתו המלאה של מתן בן סמדר, ילד יקר ואהוב, בתוך שאר חולי ישראל. בשורות טובות❤️