חומש דברים- פרשת שופטים- קדושת החיים

השבוע פרשת שופטים שהיא הפרשה החמישית בספר דברים. בפרשת שופטים אנו מוצאים מצוות וחוקים נוספים שבני ישראל מקבלים ממשה רבנו לפני כניסתם לארץ; חוקים שידריכו את חייהם בארץ.
נראה כי פרשת שופטים נוגעת בלב-ליבה של הזהות המוסרית של עם ישראל. בתוך מכלול החוקים וההנחיות המופיעים בה, מתבלט ערך אחד החוזר ונשנה: קדושת החיים וחשיבותם. התורה מציבה את חיי האדם כיסוד שאין לערער עליו, כקו אדום שאין לחצותו.
כך למשל, מצוות ערי המקלט מלמדת אותנו להבחין בין הרג בשוגג לרצח בזדון. האדם שהרג בשגגה זוכה למקלט שיגן עליו. יש כאן אמירה ברורה: גם כאשר התרחש אסון כבד, התורה מצווה לנהוג במידת הרחמים, ולמנוע מעגל נוסף של דמים.
בדומה לכך, דין עדים זוממים משקף אחריות כבדה כלפי חיי אדם. עדות שקר שמטרתה להמיט עונש מוות על חף מפשע איננה רק פגיעה באמת, אלא ניסיון ישיר לחסל חיים. התורה מגיבה בחומרה- "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. (דברים יט, יט), כדי להרתיע ולשמור על כבוד החיים מפני עיוות הדין.
גם בהקשר של המלחמה, המקום שבו חיי אדם מונחים על כף המאזניים, התורה אינה מתעלמת מערכם. היא מצווה להציע שלום לפני פתיחת קרב, להעניק פטורים למי שחייו האישיים עדיין לא התממשו (מי שבנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארס אישה ולא נשאה). בטרם יציאה לקרב, הכהן ידבר באוזני הלוחמים ויחזק את ליבם.  בראש הלוחמים יעמדו מפקדים שיפיחו בהם רוח קרב איתנה. התורה אף אוסרת השחתה מיותרת של הטבע- " כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ, יט). התורה מכוונת אותנו להבין שגם בעתות קשות, אין להתעלם מן הערך העליון של החיים והצמיחה.
ולבסוף- דיני המשפט והשופטים: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ." (דברים טז, כ). הצדק איננו רק ערך משפטי. הוא התנאי המוסרי לחיים עצמם. חברה שלא שואפת לצדק פוגעת בחיים, מחלישה את החוסן המוסרי שלה, ומביאה חלילה לפירוד וקרע.

ערך החיים במציאות הישראלית:
בימים אלו, פרשת שופטים מהדהדת ביתר שאת. אנו נמצאים כבר קרוב לשנתיים בתוך המלחמה הארורה שהחלה באוקטובר 2023. חיי האדם הפכו לשבריריים, כל יום מביא עימו כאב חדש: חטופים שעדיין לא שבו, משפחות, חברים ובכלל מדינה שלמה שממתינה לשובם, חיילים היוצאים לקרב, פצועים המתמודדים עם מסע שיקום ארוך, ומשפחות שכולות שמנסות לחיות עם חלל שנפער בנפשם.
דווקא עכשיו, התורה קוראת לנו לראות ולהטמיע: חיי האדם אינם הפקר. כל נשמה היא עולם ומלואו. לא ניתן להשלים עם אובדן נוסף, לא במלחמה מיותרת ולא בהזנחה פנימית. האחריות לחיים- של כל אחד ואחת, וגם של האומה- מוטלת עלינו כחברה וכפרטים.
ערי המקלט מלמדות אותנו שהמציאות מורכבת: לא כל טעות היא פשע, ולא כל אשמה מצדיקה נקמה. גם אנו כעם צריכים לשמור על מורכבות זו- לדעת להיאבק באויב מתוך עוצמה ונחישות, אך בו-בזמן להמשיך להוקיר את החיים, להגן על החיילים, ולפעול בכל כוחנו להשבת השבויים הביתה וחיזוק המשפחות שאיבדו את יקירהם ואלו הממתינות לשובם.

אלי שתיוי, אביו של עידן שנחטף, נרצח וגופתו מוחזקת בעזה, פתח את ליבו והתבטא בכאב נגד צורת המחאה ב"יום העצירה". "חסימות כבישים והשבתת המדינה לא יחזירו את החטופים," אמר, "זה רק מציק לאזרח הקטן."
מתוך עומק השבר האישי שלו, הוא שיתף גם את חששו מהדהוד קולות חמאס בתוך החברה הישראלית- קריאות להפיל את הממשלה ולדרוש עסקה שתכלול גם הקמת מדינה פלשתינית. "אני לא מסכים שמדינה פלשתינית תקום על הדם של הילד שלי," הדגיש.
מאחורי הדברים נשמעת זעקת אב שכול: בקשה שלא לאבד את המיקוד. לא להסיט את המאבק למחוזות פוליטיים, אלא להשאיר את הלב, המחשבה והכוח מרוכזים במשימה האחת- החזרת כל החטופים הביתה, כאן ועכשיו.

חודש אלול – מבט פנימה
השבת הקרובה היא כבר בתוך חודש אלול-  זמן של חשבון נפש ותשובה. פרשת שופטים מלמדת אותנו שהחשבון הזה איננו רק בין אדם למקום, אלא גם בין אדם לחברו. האם אנחנו יודעים לכבד חיים גם כשהם שונים משלנו? האם אנו בוחרים בצדק, או מתפתים לקצרי-רוח של נקמה, כעס ושיפוטיות?
אלול מזמין אותנו למנות “שופטים ושוטרים” פנימיים- להציב לעצמנו גבולות, לבחון את מעשינו, לשמור על מחשבותינו. כמו ששופט נקרא לא לעוות משפט, כך גם אנחנו נקראים לא לעוות את התמונה הפנימית: לא לתת לייאוש, לציניות או לפחד להאפיל על האמת הפשוטה- שחיי האדם יקרים מכל.

לסיכום
מסביר הרב חגי לונדין,
"פרשת שופטים מלמדת אותנו לבנות חברה עם משפט ומלוכה, חברה שמונהגת בידי גורמים אחראיים ומתנהלת בצדק… הפרשה פונה גם אלינו, אל כל אחד ואחת מאתנו, היושב בשער ההחלטות והבחירות על עצמו. עלינו לפסוק ולהכריע, לפעול ולהלחם. לא להתפתות אחר קוסמים וחוזים שיבטיחו את עתידנו, ולא לתלות את האשמה והאחריות בגורמים חיצוניים…"

אכן, פרשת שופטים מציבה בפנינו מראה ברורה: חברה נמדדת ביכולת שלה להגן על חיי אנשיה ולהוקיר אותם. בין אם באמצעות משפט צדק, כללי מלחמה או מניעת נקמה- המסר אחד הוא: חיי אדם אינם הפקר.
במציאות הישראלית של ימינו, המסר הזה בוער מתמיד. האחריות לשמירה על החיים- של החטופים, הלוחמים, הפצועים והמשפחות שנושאות את כאב המלחמה- מונחת על כתפינו כולנו.
חודש אלול מזמין אותנו להפנות מבט פנימה, לשוב ליסודות של צדק, רגישות ואנושיות, ולבחור בחיים כדי שנוכל יחד לעצב עתיד משותף של חוסן, תקווה ומשמעות.

שבת של שלום 🇮🇱💞 

לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.

לעילוי נשמתו של הרב היקר והאהוב מיכאל מיוסט בן אסתר בינה. יהי זכרו ברוך.

לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר ממש במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️

חומש דברים- פרשת שופטים- "צדק צדק תרדוף"

Image by Gordon Johnson from Pixabay

השבוע בפרשת שופטים אנו מוצאים מצוות וחוקים נוספים שבני ישראל מקבלים ממשה רבנו לפני כניסתם לארץ; חוקים שידריכו את חייהם בארץ. הציווי הוא להקים מערכת משפטית מסודרת הכוללת שופטים הממונים על החוק ופסיקתו, ולצידם, השוטרים הממונים על שמירת החוק. מערכת משפט זו מחייבת לערוך משפט צדק ואוסרת על לקיחת שוחד, "(כ) צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ." (דברים טז)
יחד עם זאת, כאשר באים שני נידונים לפני הדיין, או כאשר יושבים שני תלמידים לפני מורה, בטבעיות ישנה העדפה כזו או אחרת לאחד מהם, וגם אם יש לכך הסברים והצדקות בסוף היום, יש כאן הטיה. כל אדם מלא בנגיעות, הטיות ואינטרסים, שחלקם לגיטימיים ואולי גם מוצדקים, אבל דיין חייב להתנקות מהם כדי לשפוט משפט צדק. אף, בדרכים אלטרנטיבות לשפיטה כמו בגישור, בוררות, פשרה וכו' הציפייה היא לעשיית צדק. למשל, בגישור מטרת ההליך היא ליישב סכסוך ופעמים רבות אני נשאלת על ידי אחד הצדדים, "אבל זה נראה לך צודק?" מה המשמעות של צדק צדק תרדוף? האם צדק הוא סובייקטיבי ובעיניי המתבונן או אבסולוטי?

מוסיף ומרחיב על כך הרב צחי להמן, "… מה התורה רוצה ללמד אותנו? האם זה לא ברור שתפקיד השופטים לשפוט משפט צדק? לשם מה שופטים אם הם לא שופטים משפט צדק? האם לא ברור שאסור להטות משפט להכיר פנים ולקחת שוחד? האם לא ברור שצריך לרדוף אחר הצדק? לכאורה התורה אומרת כאן דברים אלמנטריים?  
ראשית יש לומר שיתכן ואכן התורה אומרת דברים אלמנטריים וגם אותם צריך לומר ואף לשנן. הקריטריון של התורה מה לכתוב ומה לא לכתוב אינו תלוי בשאלה האם יש בדברים חידוש. התורה כותבת דברים משום שהם חשובים ולאו דווקא משום שהם חידושים. יש בפסוקים אלו אמירה שהיא התשתית לחיי חברה תקינים וצריך לומר אותה גם אם אין בה חידוש. ירושת הארץ, חיי חברה תקינים, תלויה במערכת משפט תקינה וראויה. גם אם אין בכך חידוש צריך לומר את זה משום שזה חשוב, ובעיקר משום שזה לא תמיד קל להשגה ולא תמיד מצוי.
 על גבי זה נראה שאת הרובד העמוק יותר בפסוקים, את החידוש שבהם, ניתן לחשוף בעזרת דברי חז"ל. בספרי "נאמר לא תטה משפט – שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי: לא תכיר פנים – שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר" ובהמשך "אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד".
במחשבה ראשונה, כשאנו קוראים פסוקים אלו, אנו חושבים שהתורה אוסרת קבלת טובת הנאה לשם הטיית הדין, וממלא חושבים שכל מי שנמנע מזה הוא רודף צדק. הצדק נראה כקל להשגה, כל שעלינו לעשות הוא לשמור על השיפוט הראשוני והטבעי שלנו ולא לקבל שוחד או להטות דין. אולם חז"ל בעקבות הפסוק מלמדים אותנו שהטיית דין אינה רק כאשר מקבלים כסף או שווה כסף אלא כל הטיה אפילו קטנה שבקטנים אסורה, וכל הכרעת דין מתוך השפעה זרה כזו או אחרת היא חוסר צדק.
נראה לנו שהצדק זמין, שהשיפוט הראשוני שלנו הוא חסר הטיות, אבל האמת היא שבאופן טבעי יש לנו הטיות כאלו ואחרות, שאנחנו בדרך כלל לא מודעים אליהם…
השאיפה לצדק טבעית לנו אבל השיפוט הראשוני שלנו אינו נקי מהטיות וטובת הנאה. שופט נדרש לנקות את עצמו מכל שיקול זר ומכל הטיה ואינטרס כדי לשפוט ממקום נקי. כולנו שופטים. גם המורה בכיתה וגם ההורים בבית. השוחד המוטמע בנו מעוור את עיני כולנו, גם את עיני החכמים, עלינו להתאמץ כדי לשפוט בצדק, ללא רדיפה אחרי הצדק לא יהיה צדק. אנחנו נדרשים לרדוף אחרי הצדק כדי להגיע עדיו.
ישנם שתי אמירות על פסוק זה בשם האדמו"ר החריף והתובעני ר' מנחם מנדל מקוצק,  אמירות המחדדות את הדברים. בראשונה הוא אומר שהכפילות של המילה צדק בביטוי "צדק צדק תרדוף" באה ללמד שגם רדיפת הצדק צריכה להיות בצדק. כיוון שהצדק אינו זמין בקלות, לעיתים אנחנו רודפים אחרי צדק בנושא מסויים, אבל תוך כדי רדיפה זו אנחנו עיוורים מחוסר צדק שאנחנו עושים בנושא אחר.
באמירה השניה ר' מנחם מנדל מקוצק מסב את תשומת הלב לכך שרק אחרי צדק ציוותה התורה לרדוף.  הוא מסביר שהסיבה לכך היא משום שהצדק דורש רדיפה מתמידה, והוא אף פעם לא מושג.
המכנה המשותף לשתי האמרות הוא שהצדק אינו זמין בקלות, הוא אינו התגובה הראשונית שלנו, שרק צריך לשמר אותה, אלא נדרש מאמץ ורדיפה גדולה כדי להגיע עדיו."

נראה כי הדרישה מהשופטים, וכל מי שמצוי במעמד המסייע לצדדים ביישוב קונפליקט, (עוד מימי יתרו, חותנו של משה אשר ייעץ לו להקים מערכת משפטית) מוצגת בפרשה זו בבהירות. דרישה הכוללת,  אינטיליגנציה, ידע מקצועי, מסוגלות לקרוא ולהבין את החוק, כמו גם להסיק דבר מתוך דבר, והיכולת להפעיל שיקול דעת באופן מקצועי, ניטרלי ככל שניתן, מעמיק ויסודי. יחד עם זאת, ישנה דרישה נוספת ומחייבת והיא מידות טובות ומוסר. אין זה מספק ששופט ידע לקבוע נורמות והלכות כי אם יש צורך בביטוי ערכים אלו בחייו האישיים. בפרשה זו אנו מוצאים לכך ביטוי גם בכללים החלים בהמלכת מלך, הכלל המתייחס לענווה, " לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו", ולהבחין בין טוב לרע באובייקטיביות וללא משוא פנים. כך גם שלמה המלך המבקש מה', "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע…" (מלכים א, ג פסוק ט) שיהיה האדם מסוגל לשמוע בליבו, כך שיהיה הרגש מכוון צעדיו בצד השכל. מי ייתן ונזכה לחברה בריאה ומתוקנת. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום❤️

לעורר את הסקרנות, חברתי היקרה, ציפי קרופט, שיתפה אותי כי לבית המשפט העליון יש תכנון אדריכלות ייחודי, מלבד העובדה כי מיקומו הוא בקריית בן-גוריון (קריית הלאום) בסמוך לכנסת (הרשות המחוקקת) ולמשרדי הממשלה (הרשות המבצעת).
סגנון הבניין הוא שילוב בין אדריכלות מודרנית לבין אדריכלות אקלקטית המתייחסת לירושלים ולמבניה לאורך הדורות. המבנה של בית-המשפט העליון מושפע מערכים של צדק, חוק ואמת והוא מקבל השראה ממטאפורות מקראיות. וחוץ מזה, המבנה צריך לבטא הוד והדר אך אל לו להיות מונומנטלי יתר על המידה.  אחרי הכל, על המבנה להשתלב  בסביבה ולכבד את אופייה של ירושלים. לכן, לחלון הפנורמי שני תפקידים מרכזיים באדריכלות הבניין. ראשית, הוא מאפשר חדירת אור טבעי, המסמל בתרבות ובמסורת תקווה, טוב, נאורות, בהירות, תבונה, שקיפות, צדק, טוהר ואמת ("האמת תצא לאור", "הצדק יצא לאור")… שנית, מהחלון הפנורמי נשקפת "תמונת ירושלים" המהווה את התפאורה המוצלחת והיפה ביותר לאופי הבניין.
 "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים פ"ה, י"ב)
וכפי שמתואר באתר בית המשפט העליון: "הסגנון הארכיטקטוני של המבנה מכונה גם "פוסט מודרני", דהיינו מצד אחד חללים ומוטיבים מודרניסטיים ומצד שני ציטוטים וזיקה לארכיטקטורה קדומה, בעיקר כפי שהיא מופיעה בירושלים. כתוצאה מסגנון זה מופיעים בכל אגפי הבניין מוטיבים מנוגדים זה לצד זה:
הישן מול החדש:  אלמנטים מנוגדים היוצרים מתח אך גם השלמה. בכניסה לבניין, למשל, נראה מצד ימין קיר אבן אשר מדמה בנייה עתיקה בירושלים ומהווה זכר לעבר. מולו ישנו קיר לבן, חלק, המייצג את ההווה ואת העתיד.
הקו הישר מול הקו העגול: קו ישר וקו עגול מהווים מרכיב אופייני לבנייה מודרנית, שכן הם משקפים את שתי הצורות הגיאומטריות הבסיסיות ביותר. אך מסתבר כי הם יכולים לשמש גם כביטוי חזותי לביטויים מקראיים הקשורים לנעשה בבניין: קו עגול מתחבר למושג צדק על-פי הפסוק: "ינחני במעגלי צדק למען שמו"(תהילים פ"ה), בעוד שהקו הישר מסמל את דרך הישר ואת יושרם של המשפטים "צדיק אתה ה' וישר משפטיך" (תהילים קי"ט). הצדק במקרא הוא אידיאל  נשגב שאליו תמיד צריך לשאוף, ככתוב בפרשת שופטים: "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז). הקו הישר מסמל את החוק שלו גבולות ברורים וידועים. החוק הוא יצירה מעשית יותר אשר צריכה להוביל ולשאוף לאידיאל הצדק. תפקידו של בית-המשפט הוא לקשר ולגשר בין החוק לבין הצדק."⚖️🎓