תגית: פרשת משפטים

לאחר השיא הרוחני של מעמד הר סיני ומתן תורה, התורה יורדת אל הקרקע. פרשת משפטים, השישית בספר שמות, אינה נפתחת בקולות וברקים אלא במערכת חוקים העוסקת בחיי היום־יום: יחסים בין אדם לחברו, בין עובד למעביד, בין חזק לחלש. כבר בפסוק הפותח: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א), מבהירה התורה שההתגלות האלוקית אינה מסתיימת בהר, במקום גבוה ולא נגיש, אלא מתממשת במציאות האנושית.

הבחירה לפתוח דווקא בדיני עבד עברי איננה מקרית. התורה פוגשת מציאות חברתית קיימת של עבדות, אך מסרבת להשלים עמה כפי שהיא. במקום לבטל סדר נתון באחת, היא מחדירה לתוכו עקרונות של הגבלה, אחריות וכבוד. העבד העברי אינו רכוש אלא אדם בעל זכויות, הכוללות הגנה מפני השפלה וניצול. חז"ל ניסחו זאת בחריפות: "כל הקונה עבד עברי- כקונה אדון לעצמו".

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מרחיב את רעיון כבוד האדם אל כבוד השוני. בספרו, "לכבוד השוני", הוא מדגיש שהעולם נברא בריבוי- של תרבויות, שפות ונקודות מבט, ושחברה חפצת חיים נבחנת ביכולתה להקשיב, להכיר בגבולות הכוח ולהגיב למצוקה אנושית. כבוד האדם, לפי תפיסה זו, אינו רק שמירה על זכויות, אלא נכונות לראות בצלם האלוקים שבאחר מקור לאחריות וללמידה, ולא איום.

מתוך כך, פרשת משפטים מציבה מראה חדה לימינו. כבוד האדם נבחן דווקא במצבי קצה: כלפי החלש, כלפי מי שחושב אחרת, כלפי מי שאין לו קול חזק. מול תרבויות של אכזריות ורומנטיזציה של מוות, המסורת היהודית נאחזת בחיים, בערבות הדדית ובחמלה- גם בעת מלחמה כי דווקא בזמנים קשים מתגלים כוחות החיים של החברה: התגייסות, שותפות גורל, אחריות הדדית והכלה.

בתוך הקשר ערכי זה, השבוע יצא לדרך מיזם דיבור חדש– שבוע הגישור והדיאלוג בקהילה. המיזם הוקם במטרה לחשוף את הציבור למגוון הכלים הקיימים בעולם הגישור והדיאלוג, להרחיב את מעגלי ההיכרות עם מרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה, ולהנגיש את פועלם והשירותים הניתנים בהם לרווחת הציבור.

את השבוע מובילים זו השנה השמינית מרכזי הגישור והדיאלוג בקהילה, בליווי תוכנית "גישורים" הפועלת בחסות השירות לעבודה קהילתית במשרד העבודה, הרווחה והביטחון החברתי, ובניהול עמותת מוזאיקה. בראשיתו, הוקם המיזם על ידי הרב ד"ר דניאל רוט ועמותת מוזאיקה, בהתבסס על התאריך ההיסטורי ט’ באדר- היום אשר על פי המקורות סימן את הרגע שבו חדלו בית הלל ובית שמאי לנהל את מחלוקותיהם לשם שמים, ופנו לדרכים אלימות. הבחירה לקיים את השבוע דווקא סביב תאריך זה מבקשת להדהד תזכורת ערכית: מחלוקת היא חלק בלתי נפרד מחיים אנושיים, אך הדרך שבה אנו מנהלים אותה היא הבחירה המוסרית האמיתית.

בעת של קיטוב חברתי עמוק, מחלוקות חריפות ומלחמה ממושכת וכואבת, פרשת משפטים מזכירה לכולנו שכבוד האדם אינו תלוי בהסכמה, אלא באופן שבו אנו מדברים, פועלים ומתייחסים זה לזה- במיוחד תחת לחץ ופחד. מרכזי הגישור הקהילתי בארץ מבקשים להיות המקום שבו ערכים אלה מקבלים ביטוי חי ומעשי: בשיח שמכבד גם ללא הסכמה, בהקשבה גם תחת מתח, ובבניית פתרונות שמחזקים תחושת שותפות ואחריות הדדית.

כך גם פרשת משפטים קוראת לנו לשאול לא רק איזה חוק נחקק, אלא איזו חברה אנו מבקשים להיות. חברה שבה ההתגלות אינה נשארת בהר, אלא מחלחלת אל תוך המציאות האנושית. צעד אחר צעד הופך הגישור לכלי של תיקון חברתי- כזה שמוריד את הערכים מן ההר אל הרחוב, אל מקום העבודה, אל הקהילה ואל החיים עצמם- בבניית עתיד המבוסס על כבוד, צדק, חסד וחמלה, גם כשהדרך ארוכה ומאתגרת.

שבת שלום 💞

לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, ופנחס בן אסתר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
אנו זוכרים ומוקירים את כל אלו שחרפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, ואת המשפחות השכולות ששילמו ביקר להם מכל. אנו מודים ומתרגשים על חזרתם של כל החטופים הביתה. בתקווה גם לשובם של כל החיילים לשלום בבריאות הגוף והנפש, ולכל הפצועים רפואה שלמה ומלאה. ובתקווה לפירוק החמאס וכל אויבנו מנשקם, ולסיום אמיתי של המלחמה. אמן כן יהי רצון.

 

Image by Gerd Altmann from Pixabay

לאחר הסיפור העוצמתי והרגע המכונן של מעמד הר-סיני, מעמד מתן תורה, מגיעה השבוע פרשת משפטים, הפרשה השישית בספר שמות. הפרשה כוללת 53 ציווים ורשימת דינים שעוסקים בסדר החברתי ובהתנהלות שבין אדם לחברו.
הפרשה מתחילה במילים הבאות- "(א) וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם…"  (שמות, כא')
הפרשה מתחילה בחוקים הקשורים לעבדים ומורה לנו איך לנהוג עם העבד העברי, במצבים שונים. אנו מצווים להתנהג באופן ראוי ומוסרי, ולהגן על החלשים בחברה. חוקי העבד העברי נוצרו בהתבסס על המציאות החברתית שהכירה במושג העבדות. והמקרא בוחר להסדיר את היחסים בין העבד לבין העברי ולהעניק לעבד זכויות.

כך מסביר הרב אילעאי עופרן,
"…הפרשה הקודמת תיארה את מעמד הר סיני – קולות וברקים, עננים ושופרות. פרשת משפטים, לעומתה היא כולה פרטים ודקדוקים הלכתיים – בין מזיק לניזק, בין עובד למעביד ובאופן כללי בין אדם לחברו. וי"ו החיבור בראש פרשת משפטים אומרת לנו למעשה כי פרשה זו היא ההמשך של אותו מעמד הר סיני. התורה מבקשת לומר שהקודש וההתגלות מחוברים בטבורם להוויה היום יומית, על פרטיה האפרוריים. לא די בקולות וברקים, דרוש גם תרגום הלכתי של ההתגלות האדירה לפרטי ההוויה שלנו…"

מרום הפסגות של מעמד הר סיני יורדים בני ישראל לקרקע המציאות של פרשת משפטים. בני ישראל מקבלים חוקים קצרים המכילים בחובם השקפת עולם מוצקה ומגובשת, הנוגעים לערכי החיים של שור ושל אדם ושל עבד.

מוסיף הרב חגי ולוסקי-
" …מדוע בחרה התורה לפתוח דוקא בדיני 'עבד עברי'? תשובה לכך…  עם ישראל, שעבר את "חוויית" העבד, כשהשתעבדו למצרים, יודע להאריך את היחס והרגישות כלפי עבד.
 התורה מורה לנו לגלות אמפתיה מיוחדת לאוכלוסיית החלשים בחברה. פסוקים רבים (ובהם גם בפרשתנו) מצווים על צדקה לעניים, יחס מיוחד למצבם השברירי של היתומים והאלמנות, כמו גם רגישות למעמדו של הגר ועוד.
לפני כעשור התקבל בכנסת חוק יסוד, כבוד האדם וחירותו, שנועד להגן על חייו, גופו וכבודו של אדם. החוק קובע את כבוד האדם ואת חירותו כערכי היסוד, מהן נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד, שהתקבל כ"מגילת זכויות האדם".
התבוננות בפרשת השבוע מראה שהתורה (להבדיל) כתבה זאת כבר לפני אלפי שנים, והתייחסה לכך באופן מיוחד…  העמקה והתבוננות בהוראות התורה מלמדת, שלא זו בלבד שאינו נוגד את חוק 'יסוד כבוד האדם וחירותו', הרי שמכירתו לעבד עברי רק תיטיב אתו.
התורה מסכמת את חייו של העבד אצל אדונו במילים 'כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ' (דברים טו, טז)… עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ועל כן חלה על הבעלים החובה לספק לו זכויות סוציאליות, ובהן: איסור להשפיל את העבד. אין לקרוא לו בשם 'עבד', בדרך בזיון, לא להטיל עליו עבודות ללא הגבלה בזמן או בהספק נדרש. התורה מתנגדת לעבדות ולשעבוד יהודי. ניתן לסכם את היחס לעבד, כפי שאמרו חז"ל: "כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו"."

אומרת לנו התורה, משמעות המושג "כבוד האדם" היא הכבוד הבסיסי שמגיע לאדם מעצם היותו אדם. הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל בספרו 'לכבוד השוני' ניסה להתמודד עם התהייה האם אנו באמת יכולים לתת מקום לשוני, וכך הוא כתב: "זהו ספר על הגלובליזציה; על האתגרים שהיא מציבה, על הטוב שהיא מחוללת, על הסבל שהיא גורמת, על ההתנגדות ועל הכעס שהיא מעוררת"…. הנוסחה שמניח הרב זקס לגלובליזציה חפצת החיים, כוללת: "כבוד, איפוק, ענווה, הכרה בגבולות, יכולת להקשיב ולהגיב למצוקת אנוש: מידות אלו אינן מיוצרות בשוק, אך אלו הסגולות שנזדקק להן אם התרבות הגלובלית שלנו חפצת חיים היא, וכולם חלק מהמחשבה הדתית"… הרב זקס מציע הסתכלות מעמיקה ומפוקחת, וכך הוא כותב: "…הדרו של העולם שברא אלוהים מצוי בריבוי המרהיב שבו: אלפי השפות השונות המדוברות בפי המין האנושי, שלל התרבויות ומגוון הבעותיה של היצירתיות של הרוח האנושית – שברובן נוכל, אם נטה את אוזנינו, לשמוע כיצד קולה של החוכמה מספר לנו משהו שעלינו לדעת. לכך אני מתכוון באומרי כבוד השוני".

פרשת משפטים עוסקת בדינים שבין אדם לחברו עם מיקוד בכבוד האדם, שלא לבייש ולא לבזות, אלא לחפש את צלם האלוקים שבאדם. בעוד האויבים נגדם אנו נלחמים נאחזים ברוע ובאכזריות, וכך צוטטו בערוץ אל עקצא ביולי 2014, מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה: "אנו אוהבים את המוות כפי שאויבינו אוהבים את החיים! אנו אוהבים את השהאדה באופן שבו מתו מנהיגי ‪חמאס", וראש הזרוע הצבאית לשעבר של חמאס, אחמד ג'עברי: "אנחנו מכשירים דור של גברים שלהוטים למות כפי שהאויב להוט לחיות, ובזכות הדור הזה ננצח." רוח המוות היא שמייצגת את כבוד האדם אצל החמאס. בימים מטלטלים אלו, בתקופה קשה וכואבת, כולנו מתמודדים עם טרואמה אישית, חברתית ולאומית. ועדיין, החיות, הערבות ההדדית וכבוד האדם על פי המקרא הם שמשתקפים בימים אלו, ובעוצמות, ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. בימי מלחמה, יותר מתמיד, מורגשת שותפות גורל ערכית וקיומית.

אילה פורקציה, שופטת בית המשפט העליון מבהירה –
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – פרקים כא-כג בספר שמות מאגדים נורמות משפט, מוסר ועשיית צדק בעולם הקדום של המקרא. אצורות בהם נורמות מתחום דיני הממונות, הנזיקין, המשפחה, העבודה, המשפט הפלילי, ואף מתחום זכויות האדם החוקתיות…
כבוד האדם – הכתוב מדבר על חובת המשפט והמוסר להכיר ולכבד את זכויות הפרט ל"כבוד האדם", בייחוד כאשר האדם נזקק להגנה מיוחדת של החברה בהיותו יתום, אלמנה, דל ואביון. כבוד האדם מחייב לא רק להימנע מניצול החלש ומהשפלתו, אלא גם לדאוג לו במיוחד… כבוד האדם וחירותו, מחייבת לא רק הגנה סבילה על כבודו של הפרט ומניעת השפלתו, אלא מצריכה פעולה של ממש מצד המדינה להבטיח את זכותו לקיום מינימלי בכבוד…
זכויות יסוד של הפרט, שנועדו להגן על האדם באשר הוא אדם, חלות בשיטתנו על כל מי שנמצא בישראל, גם אם אינו תושב או אזרח בה. זכויות אלה כוללות הגנה על החיים, על הגוף, על הכבוד, על הקניין, על החירות האישית, על החופש לצאת מישראל, על הפרטיות וצנעת החיים. בהגנה על זכות האדם באשר הוא אדם לכבוד ולחירות, נותנת שיטת המשפט בישראל ביטוי לערכיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית… עבר והווה מתמזגים לתפיסה אנושית הרמונית בחוליות הקשורות באותה שרשרת הנעה על פני דורות, ומכוונת את דרכי ההגנה של החברה על בן האנוש החי בקרבה."

חוסר ההסכמה על הרפורמה המשפטית יצר פה קיטוב שחילחל עמוק לכל מגרש בישראל, ועם זאת, כשפרצה המלחמה והפתיעה אותנו, האחדות וההתגייסות הכוללת של העם להלחם ולתמוך לא בחרה צד ולא זרם מסוים, כולם נרתמו! הפרשה מזכירה לנו שגם אם דעותינו חלוקות, על כולנו לשמור על כבוד האדם. והוא מתחיל בכבוד שלנו כלפי עצמנו בדיבור ובמעשה. איך אנו מתנהלים בעולם הזה, איזה דפוס של אנשים היינו רוצים לראות, ומה יחשוף את צלם האלוקים שבנו, ובחברה שלנו על אף הלחצים, המתחים והדאגה האינסופית. אחרי הכל, אנו רוצים לקיים חברה שיש בה ערכי יסוד של כבוד, חסד, צדק וחמלה. ולכן, תחילה, אנו מחויבים למציאת ערוצי ההידברות והדיאלוג שיקדמו אותנו כאומה וכפרטים, וישאירו אותנו מאוחדים. אמן כן יהי רצון.

בשורות טובות ושבת של שלום 🇮🇱💞

לעילוי נשמתם של כל חללי מלחמת "חרבות ברזל" האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם המלא והבריא של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל אזרחי ותושבי ישראל. אמן כן יהי רצון.

לאחר הסיפור העוצמתי והרגע המכונן של מעמד הר-סיני, מעמד מתן תורה, מגיעה השבוע פרשת משפטים, הפרשה השישית בספר שמות. הפרשה כוללת 53 ציווים ורשימת דינים שעוסקים בסדר החברתי ובהתנהלות שבין אדם לחברו.
הפרשה ממשיכה לפרט חוקים המאפשרים את קיומה של חברה בריאה. והיא מתחילה ב- "(א) וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם…"  (שמות, כא').
כלומר, הפרשה מתחילה בחוקים הקשורים לעבדים ומורה לנו איך לנהוג עם העבד העברי, במצבים שונים. כמו כן, הפרשה דנה במקרים של רשלנות, גניבה או מקרים בהם בכוונה תחילה הביאו לפגיעה בגוף או ברכוש. לאחר שהפרשה מסיימת לדון בדיני "נזיקין", כאלו שגורמים נזק לרכוש ולנפש, היא מתייחסת לחוקים חברתיים, שגורמים נזק לחברה כולה. למשל, לא להונות או לגזול את הגר (זר); עלינו לזכור איך התייחסו אלינו כשהיינו גרים בארץ מצרים. אנו מצווים לא לקחת שוחד, לא לענות יתומים ואלמנות, ובשורה התחתונה, אנו מצווים להתנהג באופן ראוי ומוסרי, ולהגן על החלשים בחברה. נראה כי הפרשה שלנו, כשמה כן היא, מלאה במשפטים, אשר רבים מהם הפכו במהלך הדורות לביסוס חלק מרכזי מיסודותיה של מערכת משפט עברי רחבה.

האיזון הדק – בין החתירה לצדק חברתי במסגרת המשפט לבין השמירה על "כללי משחק" הוגנים ממשיך להיות מונח לפתחנו גם היום. בפרט, לאור המתח בין מציאות החיים לבין האידאל המוסרי המנותק ממנה. בימים אלו מהדהד בחוזקה המאבק הציבורי נגד הרפורמה המשפטית שהממשלה החדשה מציעה. הציבור נאבק על קיום מערכת איזונים ובלמים ראויה שלא תאפשר ריכוז של כוח רב בידי הרשות המבצעת. ולאור הרפורמה המוצעת, נראה כי מידת עצמאות הרשות השופטת ומידת האפקטיביות שלה כגורם המגביל ומרסן את הרשות המבצעת- תפגע. ועל כך התווספו גם הגבלות על עיתונות חופשית ועצמאית.
כלומר, שינויים חוקתיים ומשפטים מהותיים כמו אלו שנשקלים כיום בישראל יש לבצע בזהירות יתרה וחרדת קודש. בעקבות זעקת ומחאת הציבור, יזם הנשיא מתווה לפשרה ברפורמה במערכת המשפט המצריכה את הצדדים להתכנס להידברות, ובכך בעצם, למנוע שימוש של הקואליציה מלהשתמש בכוח "הרוב".
ללא ספק, לאור המתחולל בימים אלו, והחששות האמיתיים שעולים יש צורך להתייחס ברצינות ממשית לקולות המחאה המושמעים, ולא לבטלם כלאחר יד.

השבוע בפרשה נאמר לנו כי- "(ב) לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים–לְהַטֹּת". (שמות כג), מסתבר שהכלל כי "הרוב קובע" לא בהכרח תופס. נראה כי כל אחד ואחת מאתנו מצווה שלא להגרר בהכרח אחרי החלטת הרוב. לבטח כאשר מדובר בשופטים בבית משפט הפוסקים פסק דין לנאשם. זהו סוג של איתות לקלות שבה אנו נוטים, לעתים, להצטרף לרוב וללכת אחריו.
מדרש ההלכה מסביר כי קשה לפרט להביע עמדה שהיא בניגוד לעמדות שסביבו. הפסוק כאמור מזהיר אותנו מפני כוחו להרע של הרוב והקושי לעמוד בפרץ. וזה שייך לכולנו. כל אחד ואחת מאתנו עלול לקבל החלטה להתייחס לא יפה לאדם אחר בגלל שמועה ששמענו או בגלל ש"כולם יודעים שהוא…". הפרשה קוראת לנו לעצור ולבדוק. כי לא תמיד הרוב צודק.
מסביר הרב שניאור אשכנזי, כי ממעמד מתן תורה, מעמד רם ונעלה, ה-"אורות הגבוהים", פרשת משפטים מנחיתה אותנו לקרקע, ובעצם מדגישה לנו שבכל יום אנו מצווים "להיות אנשים טובים וערכיים", בכל רגע,  עלינו להתנהל כ- "ממלכת כוהנים" המתייחסת לכל אדם, באחריות, בכבוד, ורואה את הצלם האלוקי שבו. כל שכן, זו הציפייה מהשופטים שישפטו בצדק ויזכרו כי כל אדם נברא בצלם אלוקי.

למעשה, הפרשה מחזקת את הערך של הדעה השונה. ברשתות אנו נוטים לחפש אחר אנשים הדומים לנו. מבהיר הרב אשכנזי, כי דווקא החיפוש אחר השונה הוא שיפרה וירחיב את ההתבוננות שלנו, ויסייע לנו להפוך לגירסה טובה יותר של עצמנו. התפיסה היהודית מעודדת את "המחלוקת", את ההתדיינות והדיאלוג. יותר מזה, על פי ההלכה, כאשר דנים בדיני נפשות, דיון שמתחיל בהסכמה של כל השופטים, מתבטל הדיון ועובר לבית דין אחר, מדוע? כי חייב להיות וויכוח, ומחלוקת לשם שמיים הכוללים הקשבה, למידה וסיעור מוחות, כי רק אז אפשר לתת פסק דין. הנפש היא עשירה ומורכבת, ואדם אחד לא יכול לחשוב בראש של כולם. כאשר הסנהדרין פותח בהסכמה, משמעותו שמישהו בהכרח לא חשב, ויש רובד של חשיבה ותפיסה שלא מיוצג ומונע את האפשרות לגבש דעה אמיתית, וכוללת. המשמעות היא, שבסופו של דבר, מגוון הדעות מייצג מגוון צדדים וקולות של הסיפור, ורק כך ניתן להגיע לחקר האמת ועשיית צדק. רק לאחר ששקלנו את הצדדים השונים ובחנו את התמונה כולה בבהירות. לכן, גם הלימוד בבית המדרש, למשל, הוא בחברותא, כפי שנאמר במסכת תענית כג, א, "אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא".
מוסיף הרב אשכנזי, ושואל האם אנו יכולים לתת מקום לשוני? ומדוע אנו אומרים "שלום בית" או "שבת שלום"? מדוע הבחירה היא דווקא בשלום? והתשובה היא ש"שלום" הינה הברכה הכי מרוממת על פי החסידות, כי משמעותה "שיתוף פעולה", שני כוחות סותרים שיכולים לעבוד יחדיו. שלום מלשום שלם. השלום מבטא הפרייה הדדית של אנשים שונים, כאשר כל אחד ואחת מביא/ה את עצמו/ה אל תוך הקשר כי יש מקום, והם מסוגלים להתמודד עם השוני, ולעיתים אף עם הקוטביות, ומצליחים לייצר יחד את המיטב. ממש כמו בתזמורת המשלבת כלים שונים בתכלית ועם זאת, מייצרת יצירה אחת הרמונית.

הברכה שלנו היא אחדות ולא אחידות. מחלוקת מלשון חלק. כלל החלקים מרכיבים את השלם, והם אשר יביאו שלום. כאשר מתאפשר לכל אחד להעניק את התרומה הייחודית לו, אזי מתאפשר לראות תמונה רחבה יותר וכאמור להפוך להיות גרסה טובה יותר של עצמנו. הרי, השלם גדול מסך כל חלקיו, ממש כמו גוף האדם. פאזל אנושי היוצר שלם אחד, עם אחד. מחלוקת לשם שמיים משמעותה ניהול דיאלוג תוך התייחסות עניינית ולא רגשית או אישית, ללא כותרות או האשמות, תוך הקשבה, שיקוף, כבוד, אמון והערכה לזולת. ואלו ממש ערכי הגישור, כלי נפלא ליישוב וניהול סכסוכים. הלוואי ונשכיל לאתר את הטוב, לנטות אליו, ולהיות אחריו גם כשאין זו הטיית הרבים. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום💞

הפרשה השבוע ממשיכה את פרשת יתרו. השבוע, בפרשת משפטים, בני ישראל מקבלים השלמה למצוות שניתנו להם במעמד הר סיני. מעניין שהנושא הראשון שפותח את הפרשה הינו: "עבד עברי", מדוע?

יתכן שהסיבה נעוצה בכך שדיני עבד עברי מהווים במידה רבה רגישות חברתית שמצריכה מאתנו כוחות נפש גדולים של עבודה על המידות. במרכז הגישור האקדמי הראשון בישראל שבאוניברסיטת בר אילן, כחלק מהתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים זכיתי לגשר בתיקים שהמרכז מקבל מבית הדין לעבודה. התיקים משקפים קונפליקטים בין העובד למעביד, ולהיפך. כמה טבעי לכעוס ולרצות לסגור חשבון על ממון שמגיע לי, סביבת עבודה לא מוגנת, תקשורת לקויה, תחושה וחוויה של אי- הוגנות ואי מימוש הציפיות ועוד. רגש הנקמנות הוא רגש טבעי לגמרי שמתעורר בנו כשאנו מרגישים שנעשה לנו עוול. התורה מסבירה לנו שמקום עבודה הוא גם ביטוי לזהות שלנו, מקום שמייצר עבורנו משמעות ומגדיר אותנו.

לכן, התורה פותחת ומבקשת מאתנו לעשות עבודת מידות – הראשונה לסלוח לגנב, ואז- להעסיק אותו כפועל על חשבון ערך הגניבה, ולבסוף להעניק לו בתום עבודתו גם זכויות סוציאליות. הפרשה שלנו השבוע עוסקת ברובה במסגרת המחויבות החברתית של "מצוות שבין אדם לחברו". מצוות חברתיות שמקיפות את כל תחומי החיים הן מצד הממון, כמו בדיני נזיקין, והן מהצד הערכי-רגשי, כמו בדיני אלמנה ויתום. הדאגה והחשיבה על היותר מוחלשים בחברה.

דפנה ברק-ארז, שופטת בבית המשפט העליון, שואלת- "עד כמה אחראים השופטים לשינויים חברתיים?" ותשובתה- "הצלילה אל "המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א), מלמדת כי האתגרים שמציב החוק המקראי דומים לאלה של שיטות משפט בנות ימינו, ובהן המשפט הישראלי. אתייחס בקצרה לשניים מהם: אתגר הפרשנות ואתגר הצדק החברתי.
אתגר חשוב ראשון, שבולט ממרחק השנים, נסב על התפקיד המרכזי, שלא לומר הקריטי, של הפרשנות המשפטית. הנורמה הבסיסית של עשרת הדיברות – נותרת בעינה. לעומת זאת, היישום והפרשנות של המשפטים הנובעים ממנה עוברים שינויים של ממש. דיני עבד עברי עשויים לשמש כיום מקור השראה לדיני עבודה המבוססים על הגינות, ולא לכינונם של דיני עבדות הגונים. העיקרון של "עין תחת עין" פורש עוד לפני דורות רבים כמכוון ל"ממון", כלומר לפיצוי.
גם בשיטות משפט מודרניות התפתחות המשפט מבוססת במידה רבה על פרשנות (שמתבצעת בידי בתי המשפט וגם בידי מלומדי משפט), ולא רק על חזרה למחוקק. התפתחותו של המשפט העברי היא דוגמה מצוינת לשיטת משפט שבה לפרשנות יש מעמד מרכזי – דווקא משום שהחזרה להליך החקיקה הראשוני אינה אפשרית.
אתגר נוסף נוגע לחתירה לצדק חברתי באמצעות המשפט. החוקים שבפרשתנו מטילים מגבלות על ניצול חולשתו של העני, למשל באמצעות גביית נשך או תפיסת שמלתו של העני לעת ערב. עם זאת, גם דל אין להדר בריבו. האיזון הדק – בין החתירה לצדק חברתי במסגרת המשפט לבין השמירה על "כללי משחק" הוגנים ממשיך להיות מונח לפתחנו גם היום. מגבלה נוספת הנוגעת ליכולת להשיג צדק חברתי באמצעות המשפט נוגעת למתח בין מציאות החיים לבין האידאל המוסרי המנותק ממנה.
חוקי עבד עברי נקבעו לרקעה של מציאות חברתית שהכירה בעבדות. החוק המקראי, שעולה ממנו הסתייגות ממוסד העבדות, אינו שולל אותו כליל, אלא בוחר להסדירו ולקבוע לו מגבלות ששואפות להגבלתו ולהענקת זכויות גם לעבד. אף זוהי דוגמה לאתגר המתמיד שניצב בפני מחוקקים ושופטים: עד כמה ניתן להנהיג שינוי חברתי באמצעות המשפט, ומהן המגבלות על היכולת להנהיג שינוי כולל כזה, להבדיל משינוי חלקי בלבד, בכלים משפטיים."

אכן, היהדות היא שילוב נפלא שמתבטא בפתיחת הפרשה ב-וו החיבור " (א) וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" (שמות כא) שבין עשרת הדברות לפרשת משפטים, בין הלכות מעשיות לערכים נצחיים. התורה היא אורח חיים אבל גם דרך מחשבה. פרשת משפטים לאחר פרשת יתרו מחברת אותנו מהרעיונות הגדולים לחיי המעשה.

אילה פורקציה גם כן שופטת בבית המשפט העליון, מוסיפה- "פרקים כא-כג בספר שמות מאגדים נורמות משפט, מוסר ועשיית צדק בעולם הקדום של המקרא. אצורות בהם נורמות מתחום דיני הממונות, הנזיקין, המשפחה, העבודה, המשפט הפלילי, ואף מתחום זכויות האדם החוקתיות. הם עוסקים בכללים לעשיית משפט צדק, ובכלל זה בעקרון שוויון הכול בפני החוק.
ממקבץ הנורמות הללו אעסוק בשני נושאים שבהם בולטת זיקת הדין הקדום למשפט של ימינו: האחד – זכות היסוד של הפרט "לכבוד האדם", ובמיוחד זכותו של החלש לכבוד אנושי; והשני – עקרון שוויון הכול בפני החוק, המחייב כי הירידה לחקר האמת ולעשיית משפט צדק ייעשו ללא משוא פנים וללא העדפה של החלש או החזק, שכן הכול שווים בפני החוק.
…בעיני המשפט הישראלי המודרני, הזכות החוקתית לכבוד האדם, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מחייבת לא רק הגנה סבילה על כבודו של הפרט ומניעת השפלתו, אלא מצריכה פעולה של ממש מצד המדינה להבטיח את זכותו לקיום מינימלי בכבוד… זכויות יסוד של הפרט, שנועדו להגן על האדם באשר הוא אדם, חלות בשיטתנו על כל מי שנמצא בישראל, גם אם אינו תושב או אזרח בה. זכויות אלה כוללות הגנה על החיים, על הגוף, על הכבוד, על הקניין, על החירות האישית, על החופש לצאת מישראל, על הפרטיות וצנעת החיים. בהגנה על זכות האדם באשר הוא אדם לכבוד ולחירות, נותנת שיטת המשפט בישראל ביטוי לערכיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית. …הכתוב מדבר על החובה לנהל משפט צדק כדי להגיע לחקר האמת – "לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס: לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטת: ודל לא תהדר בריבו" (כג, א-ב); ו"לא תטה משפט אביונך בריבו" (ו). הכתוב מדבר בחובה לקיים משפט צדק, לצד האיסור להיות עד שקר המעיד לטובת הרשע, יש לקיים את עקרון השוויון בפני החוק והאובייקטיביות השיפוטית: לא לנטות אחרי הרבים בפסיקת הדין, ומנגד, לא להטות משפט לטובת האביון, שכן הכול שווים בפני החוק.
ערכי כבוד האדם ושוויון הכול בפני החוק משתלבים אלה באלה למערכת ערכים הרמונית. לרוב ולמיעוט בחברה, לחזק ולחלש, לתושב ולזר – לכולם נתונות זכויות אדם בסיסיות שהמשפט מגן עליהן. החלש, העני והזר, החשופים לניצול הרוב החזק, זקוקים להגנה מיוחדת של המשפט באין אחר שיגן עליהם. עם זאת, באכיפת החוק ובפסיקת הדין הכול שווים, ואין להבחין בין חזק לחלש בבירור האמת. וכך מתמזגת תפיסת הדין הקדום את זכויות האדם וטוהר ההליך השיפוטי עם תפיסת המשפט החוקתי הישראלי המודרני. עבר והווה מתמזגים לתפיסה אנושית הרמונית בחוליות הקשורות באותה שרשרת הנעה על פני דורות, ומכוונת את דרכי ההגנה של החברה על בן האנוש החי בקרבה."

המעבר המבורך לחברה שאינה מקבלת כיום את מציאות השימוש בעבדים מהווה דוגמא לשינויים החברתיים שחלים בחברה עם הזמן. על אף השינויים הללו המבדילים את החברה המקראית מזו של היום, אנו רואים שהסוגיות המשפטיות החברתיות עימן התחבטו קובעי החוק אז והיום אינן שונות באופן מהותי והתורה רלוונטית מתמיד עם התייחסות למציאות חיינו כיום. לא נותר אלא לקוות שעם כל צעד נוסף שאנו עושים כחברה מתוקנת ששואפת להנהיג שינוי חברתי באמצעות משפט, גישור או כל הליך מקובל לפתרון סכסוך וקונפליקט, נצליח לצמצם את הפער שבין מתח מציאות החיים לבין האידאל המוסרי להשגת צדק חברתי במגמה לקדם את החברה ולהבטיח את שלומה ובו בזמן להגן על זכויות האדם ושלטון החוק. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום ⚖️

בהמשך למעמד הר סיני ומתן תורה הפרשה פותחת- " (א) וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם." (שמות כ"ב)
מסביר רש"י 'וְ-אֵלֶּה'- "מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני." הרב זלמן ברוך מסביר- "…המשפטים הללו הם עיקרה של תורה. סדר המשפט בישראל הוא מיסוד התורה. עניינה של התורה הוא שיהיה משפט בישראל על פי חוקיה…"

כלומר, המצוות שאנו מקיימים בחיים השוטפים, חיי היום יום, מלמדים אותנו שעשרת הדיברות ניתנו בהר סיני וגם פירוט המצוות של פרשת משפטים ניתן בהר סיני, והם עיקרה של תורה. המציאות הטבעית והאנושית קוראת לנו לברר ולפרוט כיצד עלינו לנהל את חיינו בשגרה, תוך הטמעת מוסר ועבודת מידות. מיד לאחר המשפטים, החוקים, והמצוות, מתוארת לנו שוב, בסוף הפרשה, עלייתו של משה להר סיני. במילים אחרות, חיי הרוח ביום-יום מבקשים מאתנו גם לעלות לעיתים לפסגת ההר, לשאוף לנשום אויר של חוויה רוחנית, רגע לפני שאנו יורדים שוב אל מישור החיים הארצי והחומרי.

מוסיף הרב זלמן- "עוד אומר רש"י, "'אשר תשים לפניהם' – … לא נאמר כאן 'אשר תלמדם' אלא 'אשר תשים' – "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". צריך ללמד את התורה בצורה מלאה, מושלמת, כל דבר בטעמו. לא רק לשנות פעמיים-שלוש עד שידעו את הדברים כלשונם, אלא שיבינו את טעמיהם."
התורה פונה אל הדיין, השופט ובכלל אל כלל עם ישראל באותה הלשון ובאותו נוסח ציווים, כמו שמבהיר הרב יובל שרלו-
"אין חלוקת מעמדות בפני החוק- חוקי התורה מנוסחים בלשון שווה ואחידה לכול: "מכה איש ומת מות יומת", "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת", וכו'. כל מי שרוצח אדם אחר או גונב רכוש לאדם אחר – נענש. אין זה משנה אם הרוצח או הגנב הוא בן מעמד כזה או אחר, וגם אין זה משנה מה מעמדו של הנרצח או הנגנב – תורה אחת ודין אחד לכולם"

נראה שמטרת ניסוח סגנון זה נועדה בכדי להעביר לכל איש מישראל את תחושת האחריות לניהולה התקין של מערכת המשפט כי גם כל אחד ואחת מאתנו מחויב לנהוג על פי הציוויים המתייחסים לדיינים/שופטים. במילים אחרות, יש פה קריאה מפורשת ללקיחת אחריות אישית בהנהגת דרך ארץ ומשפט צדק. התורה מייחדת ציוויים ואיסורים בכדי להגן על החלשים, ובהם גר, אלמנה, יתום, עני, דל ואביון. היחס המיוחד לחלשים נדרש כחלק מהאחריות הקולקטיבית שיש לכל אחד ואחת מאתנו, הצורך לגלות איכפתיות, להבחין בחסר של האחר, ולסייע במידת הצורך, זה המוסר האלוקי. יחד עם זאת מצוות אלו מלמדות אותנו יסוד הלכתי פשוט וברור- האדם אחראי. הוא אחראי לשורו ולחמורו שלא יזיקו, הוא אחראי לאש היוצאת מתוך שדהו; הוא אחראי לבהמותיו שלא תנגחנה; ובעיקר – הוא אחראי למעשיו שלו עצמו. זהו העיקרון היסודי של ההלכה. המשפטים פותחים בדיני עבד עברי, ולא בכדי, כעבדים שהיינו אנו בעצמנו במצרים, 210 שנים. מדובר ברגישות חברתית המצריכה מאיתנו כוחות נפש גדולים של עבודת מידות. הכי טבעי לכעוס ולמהר לסגור חשבון עם מי שגונב מאתנו את רכושנו. התסכול, והנקמנות הם רגשות טבעיים המתעוררים בנו כשאנו מרגישים שנעשה לנו עוול. לכן, התורה מקדימה ואומרת לנו- "ואלה המשפטים שעלינו לשים לפנינו, כלומר, מסביר לנו המחנך אלכס גליקסברג- "התורה מבקשת מאתנו עבודה כפולה ומשולשת על מידותינו: אחת – לסלוח לגנב, שנית – להעסיק אותו כפועל על חשבון ערך הגניבה, שלישית – להעניק לו בסיום עבודתו זכויות סוציאליות… כשאדם עומד במשימה המשולשת הנובעת מדיני עבד עברי, הוא בעל חוסן נפשי עצום. הוא מסוגל להתמודד עם רגש הנקמנות ונטירת שנאה, ולמרות העבר הוא מודע למצוקה של הזולת שפגע בו… המציאות החברתית של עבד עברי מבוססת על שיקומו של הגנב. מעין סוג של "עבודות שירות" לטובת הנגזל. במקרה זה לא מרחיקים אותו מהחברה (בניגוד להרחקת רוצח לעיר מקלט). מבחינה זו, דיני עבד עברי מבטאים נאמנה סוג של סבלנות וסובלנות אישית וציבורית." האדם שגנב, עשק וכד' מחויב לתת את הדין על מעשיו, ועם זאת המענה החברתי הוא 'משפחה אומנת' ומשקמת לאותו בעל חוב. זוהי יצירת מציאות של ערבות הדדית, ובניית בסיס איתן לחברה בריאה ויציבה באמצעות בניית יחסים בינאישיים תקינים המבוססים על צדק ומוסר בתחום הממוני ובתחום הערכי- רגשי.    

אחריות משמעותה נכונות לוותר על האגו האישי למען מטרה אנושית, מוסרית וערכית, והיא פיתוח הרגש לזולת וצרכיו מתוך עבודת מידות אישית. התורה כולה נלמדת בכלל ופרט. כך גם ניתנה התורה, עשרת הדברות הם – הכלל, ופרשת משפטים נועדה לפרט את אותם העשרה הכללים היסודיים.

חברה מתוקנת חייבת להתבסס תחילה על החוקים ה"אזרחיים" שבין האדם לזולתו במטרה ליצור מערכת משפטית ראויה ומכבדת. רק על בסיס שכזה יכול האדם לשאוף לרמות מוסריות גבוהות יותר, ולפגוש את הנקודה האלוקית שבו. הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מסכם- "היהדות כוללת אמונה ומעשה…"נעשה ונשמע", בהתבארו כ"נעשה ונבין", פירושו: נעשה כולנו באותה דרך, אך נבין כל אחד בדרכו. אני מאמין שהמעשה מאחד אותנו, ומותיר לנו מרחב למצוא איש איש את דרכו לאמונה."

שבת שלום❤️

לרפואתה השלמה של מזל בת עליזה בתוך שאר חולי ישראל.