פרשת תצווה- בגד או בגידה?

Image by Free-Photos from Pixabay

השבוע, פרשת תצווה שהיא המשך ישיר לבניית המשכן- ההוראות לעבודה במשכן, ולכוהנים העובדים בה. בשבוע של פרשת תצווה חל גם פורים. מה הקשר בין הפרשה לחג הפורים?

כולנו יודעים שבפורים יש עיסוק בבגדי המלכות, בנראות, בתחפושות, ובמצג שווא ומצג אמת. במקביל, בפרשה אנו למדים על חשיבות ומשמעות בגדי הכוהנים. מסביר הרב משה שיינפלד-
"אחד הדברים המבטאים ביותר את ההבדל המהותי בין בני אדם לבעלי חיים הוא הבגד. בני אדם לובשים בגדים, ואילו בעלי חיים מהלכים בכסות הטבעית שלהם. כיצד מבטאים הבגדים את ההבדל שבין בני אדם לבעלי חיים? הבגד מסמל את "יכולת הכיסוי" של השכל על הגוף. כלומר: בין הגוף והשכל שורר מתח תמידי – הגוף נמשך לעניינים רבים שהשכל מנסה להימנע מהם, ואילו השכל מנסה להטיל מרות על הגוף, אולם לא תמיד מציית הגוף להוראותיו. הבגדים מזכירים לאדם: יש לך יכולת לכסות ולרסן את כוחות גופך. יש לך זכות בחירה בין טוב לרע. הבגד החיצוני מבטא את המעלה הפנימית המיוחדת שהמין האנושי זכה לה – יתרון היכולת השכלית על פני הדחף הגופני. לעומת זאת, בעלי החיים אינם עוטים מלבוש על גופם, משום שכוחות הגוף מקיפים את כל ישותם. אין להם מערכת מוסרית מודעת…".

ע"פ הסוד, הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י מסביר כי הגוף הוא למעשה הלבוש לנשמה הבלתי נראית, שהיא האדם עצמו, מהותו.

בפרשת תצווה יש למעלה מארבעים פסוקים שמוקדשים לתיאור בגדי הכהונה. מטרת הבגדים מפורשת בתורה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת." (שמות כ',ב')
פרשנים שונים מסבירים שהבגדים מטרתם לסייע לכוהנים בעבודתם, להזכיר להם את חשיבות תפקידם ואת החובה להתכוון, ולהתמקד בעת עבודתם, ובו בעת לשקף את חשיבות שליחותם גם בעיני הבריות. בסופו של דבר, הבגד עושה את האדם- פנימה והחוצה. האישיות והפנימיות שלנו מתגלה החוצה באמצעות הבגדים. אכן, אנו זקוקים לבגד בכדי לשמור על המודעות המלאה של תפקידנו, הדימוי שלנו, וכדי שהסביבה תדע מה יש לנו לומר. יחד עם זאת, יש לזכור שקיים גם מצג שווא, עליו מספרת לנו המגילה. אנשים שהבגד שלהם איננו מבטא דבר מאישיותם, אנשים הלבושים בבגדי תפארה אך ריקים מתוכן, סוג של תחפושת שאינה מעידה כלל על פנימיותו של אותו אדם.

בפרשה מתואר לנו כי כהן רגיל (הדיוט) לובש בעת עבודתו בבית המקדש ארבעה בגדים, וכהן גדול שמונה. באפוד ובחושן ישנם אבנים טובות שעליהן כתובות שמות בני ישראל. כלומר, הכהן הגדול נושא את בני ישראל על ליבו "(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד." (שמות כ"ח), ועם כל תפארת והדרת לבושו, מעמדו וערכו קיימים רק בזכות היותו שליחם של כלל ישראל; כן, הכהן הוא משרת ציבור.
לכן, מסתבר שיש בנוסף ציווי בפרשה המבהיר מי יכול להכין את בגדי הכהן- "(ג) וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי." (שמות כח') כלומר, מכיני המלבושים, החייטים, חייבים להיות 'חכמי-לב'. מה זה אומר חכמי-לב? שהרי הלב והמוח הן שתי מערכות שונות בתפקיד ובתפקוד שלהן. התלות ההדדית שלהם האחת בשנייה, היא המשמעותית והחשובה ביותר בגוף האדם. אני זוכרת שהבן שלי היה בגן הוא שאל אותי- " אמא, מה יותר חשוב הלב או המח?" אם כן, להכנת בגדי הכהן נדרשת תכונה ייחודית זו של חכמת הלב. מסביר הרב מרדכי מלכא, "…משכן חכמתו הוא במוח ולא בלב, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו אחרת שיש שילוב של הלב לתואר של חכם לב כי יסוד החכמה של התורה הקדושה מתחילה בלב ולא בשכל… אין חכם בלי לב טוב כי דרך ארץ קדמה לתורה ובלי מידות טובות לעולם לא יכול להיות גדול בתורה, אולי יהיה לו ידיעות כמחשב, אבל אינה תורה הקדושה אשר מאצילה ומעדנת את האדם ומיישרת את דרכו והנהגתו עם הבריות…".

גם מגילת אסתר כאמור עמוסה בבגדים ובמלבושים. הבגדים מהווים תפאורה מתחלפת לדרמות המתרחשות ורומזים לנו להתבונן ולשים לב להתרחשויות. הגיבורים מתלבשים בהתאם לתחושתם, מעמדם ומצבם, ואף לובשים לבוש שממחיש את מצבם הרגשי. מרדכי קורע את בגדיו ולובש שק ואפר כדי לבטא את צערו הפנימי. אסתר שנחרדת ממעשיו, שולחת בגדים להלבישו, ומרדכי מסרב לקבל אותם. אסתר המלכה, נדרשת לצאת בשליחות בכדי להציל את עמה, שליחות המחייבת אומץ ומסירות נפש. גם היא לובשת בגדי מלכות בכניסתה ל"קודש", כשם שעושה הכוהן הגדול- "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מגילת אסתר ה', א'). היא מתכסה בבגדים ייחודיים המזכירים לה את עמה ואת השליחות אותה עומדת לבצע. בדומה לכוהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים ביום המקודש ביותר ומסכן את חייו עבור עם ישראל, כך אסתר מוכנה להסתכן ולהקריב עצמה בשביל עמה.
מרדכי ואסתר מתלבשים באופן שמשקף את מהותם – היותם שליחים של עם ישראל, ולכן הלבוש משתנה בהתאם למצב. הבגדים המפוארים של המן המוזכרים במגילה הינם בגדים של אגו, של חיפוש ורדיפה אחר כבוד המשקפים מצג שווא. "(ז) וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל-הַמֶּלֶךְ:  אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. (ח) יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ" (מגילת אסתר ו') יש אנשים שמחפשים הכרה וכבוד ללא כל כיסוי. ממש כמו בבגדי המלך החדשים, בגדים ריקים מתוכן ממשי.

הבגדים נועדים לתודעה הפנימית, כמו תזכורת קבועה בליבם של הכוהנים. לזכור ולכבד את היותם שליחי ציבור ובו בזמן לקבוע את התודעה הסביבתית כלפי עבודתם. מעניין לראות את הדמיון המופלא שבין תיאור בגדי מרדכי לבגדי הכהן-

"(טו) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן;" (פורים ח')

"(ד) …"וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי. (ה) וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן… " (שמות, כח').

מסתבר, שהבגדים שאנו נבחר ונקפיד ללבוש בכוחם וביכולתם לגלות לנו ולסביבה את הפנימיות שלנו. בקרוב, אומנם במהדורה מצומצמת מהרגיל, נלבש תחפושות ונשים מסכות. האם יהיה זה בכדי להחצין משהו פנימי, כן ואמיתי? לכאורה הנוהג להתחפש וללבוש מסיכות בפורים מצביע על משמעות הפוכה, ההסתתרות שלנו מאחורי מסיכות ותחפושות, אך נראה כי המסכות בפורים דווקא מטרתם להסתיר את המסכות הרגילות שמסתירות אותנו, ולאפשר לעצמנו לפחות פעם אחת בשנה להיות ממש אנו עצמנו.

חג פורים שמח, ושבת מבורכת😷🎭👘

פורים- מה מגלה המגילה?

Image by Engin_Akyurt from Pixabay

פורים- מה מגלה המגילה?

"משרד הבריאות פרסם את ההנחיות המלאות עבור מאות אלפי הישראלים ששבו מחו"ל בשבועיים האחרונים. מחלת הקורונה הגיעה בחודש האחרון לישראל, והשבוע הוחלט על שליחת כל הישראלים שחוזרים למדינה לבידוד ביתי במשך 14 ימים… " כך פורסם השבוע במעריב.
נגיף הקורונה הגיע בתחילת מרץ כבר למעל 100 מדינות ועורר בהלה עולמית  .מוסיף הגלובס- "וירוס הקורונה פגש את הכלכלה העולמית ואת השווקים במצב טוב, מהטובים אי פעם… תחושת עושר ותיאבון צרכני מוגבר…" כעת, התגובה לקורונה גם עלולה ליצור משבר כלכלי עד מיתון עולמי.
זהו מצב שמעורר שאלות כמו- איך ניתן לצמצם את היקף המחלה? איך מתמודדים ומהם סימני המחלה? האם עובדים יפוצו על היעדרות מעבודה? וכיצד יש לנהוג במקרה של בידוד בית? ועוד ועוד.

לרבים מאתנו קרה וקורה שאנחנו מתכננים תכניות, והכל נראה ברור ולעיתים אף מרגש, ואז מגיעים כל אותם אירועים לא צפויים המגלגלים אותנו לכל מיני מקומות הכי לא מתוכננים; מן רגע כזה בחיים שצפה השאלה איפה אני נמצא, ואיך מתקדמים מפה? במגילה מסופר לנו כיצד מלכת אסתר חווה חוויה זו ובעוצמות, איך היא, יהודייה יתומה, התגלגלה לארמון המלך הנוכרי, אחשוורוש? וכיצד גורל עם ישראל לפתע בידיה?
בלבול עצום, והרצון שלנו להבין, לקבל הסבר, למצוא הגיון בשיגעון, והצורך המיידי להשתלט על המצב. סיפור מגילת אסתר התרחש לאחר חורבן בית ראשון, כשעם ישראל כבר לא זכה יותר לראות נסים, ועידן הנביאים גם כן כמעט ונעלם. הייתה זו תקופה של הסתר פנים. ותכלס כל אחד מאירועי המגילה נראה כטבעי בפני עצמו ונדמה שתוכנן בידי אדם-
1.)  המלך השתכר והחליט לקרוא לאשתו שתופיע בפני אורחיו – לגיטימי.
2.) המלכה אשתו, ושתי, מסרבת להופיע לפניו, והוא כעצת חכמיו מענישה ומחליפה במלכה חדשה, אסתר המלכה – בהחלט יכול לקרות.
3.) המן מנסה להרוג את מרדכי תוך השגת רשותו של המלך – אפשרי.
4.)  המלך סובל מנדודי שינה ונזכר בטובה ישנה שהוא חייב למרדכי – בהחלט יתכן.
העניין הוא שכל האירועים הללו מתרחשים בסמיכות זה לזה, חיבורם הוא "צירוף מקרים" ענק, ויחד הם יוצרים נס. כוח נסתר שמתגלה ברגע אחד. זוהי תקופה של "הסתר פנים", ובכל זאת יש יותר מדי "צירופי מקרים" שמתחברים זה לזה בפשטות רבה מדי. כשאנו נמצאים בעיצומו של מצב קשה, אנו רואים רק אפלה וחשים בלבול. לכן, המסר הייחודי של פורים הוא להבין שיש התערבות חיצונית, חזקה, כמו גם בחיינו ביומיומיים.

המילה "עולם" מלשון "העלם", "נעלם", מוסתר, חבוי. שמו של ה' אינו מופיע במגילה, אך לאחר שהכל כבר נאמר, נוכחותו מורגשת בכל מקום. בימים אלו, הוראות הבידוד הקפדניות, והדרישה לנתק מגע עם הסביבה הקרובה והרחוקה קוראים לכולנו להיות זהירים, ולקחת פסק זמן משמעותי מהשגרה העמוסה של כולנו. קוראים לנו להתפנות לבידוד, או לחילופין לעודד ולתמוך באלו שנאלצים להיות בבידוד, וזאת בצל אפשרות של חרדה וחשש מפני הנגיף המדבק. במילים אחרות, יש אומנם חיוב לבידוד אבל בפירוש קריאה בו זמנית למצוא את הדרך להתחבר ולחבר למרות ואף על פי האתגרים.

הדרך הטובה ביותר לצאת משגרת הלחץ היא התחדשות עצמית. כמה מאתנו מכניסים ללוז היומי שלנו מנוחה, התבודדות ורוגע, זמן משפחה, עיסוק בתחביבים וכו'. התבודדות חיצונית ופנימית מאפשרת לנו לנתח ולשפר את מעשינו, להבין מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים דווקא כך ולא אחרת. התבוננות פנימית מאפשרת לנו להיות מודעים יותר להשלכות של הבחירות שלנו ולדייק אותם בהתאם. פינוי הזמן להתבוננות מאפשר לאלו שבבידוד ולסביבתם הדואגת לצורכיהם ללמוד מהחיים וליישם את מה שהרב נריה זצ"ל נהג לומר-
"אנשים כל כך מתאמצים להוסיף שנים לחיים שלהם במקום להוסיף חיים לשנים שלהם."

החוסר וודאות ובטח תחושת חוסר השליטה נוטים להציף אותנו בכעס ובתסכול. וכן, כנראה שאף פעם לא נדע או נבין באמת כיצד זה מצטרף לכל חלקי הפאזל של חיינו. האמונה, שהיא מעל הטבע, היא שנכנסת לחיינו בדיוק במקום שבו נגמרים ההסברים, היא זו שיכולה לתת לנו את הכוחות הנדרשים להמשיך הלאה ובכל העוצמה שבנו.
האמונה בהשגחה, והמעשים הטובים שלנו, כל מעשה טוב בין אדם לחברו- מילה טובה, מתן תשומת לב, עצם ראיית והרגשת האחר, יכולים לחזק אותנו כי בזכותם אנו יוצרים עולם טוב יותר. דווקא למרות ההתבודדות אנו מתאחדים ברצון המשותף למגר את הנגיף, ולסייע אחד לשנייה-
"(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם." (מגילת אסתר, פרק ט)

חג פורים שמח, בריא ובשורות טובות❤🎭