תגית: עמוס

השבוע ישנן 2 הפטרות בספר יחזקאל והפטרה שלישית בספר עמוס ולכולם יש קשר ישיר עם הפרשה שלנו השבוע, "אחרי מות". ההפטרות בספר יחזקאל פרק כ', ו-כ"ב "הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט" הן הפטרות קשות במיוחד שמתארות את חטאי ירושלים באופן חריף וקשה. אלו הן הפטרות נדירות מאד, ולכן לרוב ההפטרה שקוראים היא זו שבספר עמוס.
הרב אלחנן סמט אומר שלפי הפרקים הללו ביחזקאל הקשר הבולט לפרשת 'אחרי מות' הוא איסור גילוי עריות. הנביא עמוס מאשים את עם ישראל במרחב גדול של עבירות, אך יש משקל רציני ומשמעותי לאיסורי עריות.
הרב אלחנן סמט מוסיף שבספר עמוס-
" בפסוק הראשון הנביא אומר שאין עדיפות לעם ישראל על העמים האחרים, ומבחינת הקב"ה הם כבני כוש. כאשר אומרים 'כוש' הכוונה היא למקום רחוק… זהו המקום שבו גרים כושיים, והוא נחשב מעבר להרי החושך. בעולם העתיק הכושיים שגרים אי שם, נחשבו גם כן כבזויים ונמכרו פעמים רבות לעבדים. ובכל זאת הנביא אומר שעם ישראל לא טוב מהם. איך ניתן לומר דבר כזה? האם אין לנו ייחוס אצל הקב"ה, האם אנו עם ככל העמים? כנגד ההשוואה הזו של הנביא עומדת יציאת מצרים, שזהו מאורע מיוחד לעם ישראל… הנביא אומר… שדבר זה נעשה לעוד עמים – הקב"ה העלה את הפלשתים מכפתור, כלומר מכרתים. כמו כן, הוא העלה את ארם מקיר, כלומר מארמניה. אם כן כוונת הפסוק ברורה – מבחינת הקב"ה עם ישראל כבני כושיים. הנביא אומר זאת בגלל שעם ישראל חוטאים. אם עם ישראל חושב שחטאיהם יסלחו בגלל הייחוס שלהם, הם טועים. היחס המיוחד לא יעזור להם כל עוד הם חוטאים. על כל פנים הרעיון של ההפטרה הוא נבואת תוכחה שעם ישראל לא יחשבו עצמם כמיוחסים שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים. הנביא אומר שהייחוס שלהם לא יעזור להם – ומיצוי הדין איתם יהיה ככל העמים. … בסוף פרשת "אחרי מות" (ויקרא יח, כו-כז) – התורה משווה את עם ישראל לעמים אחרים, ואומרת שאם הם יחטאו לא יעזור להם הייחוס שלהם, אלא הארץ תקיא אותם כמו שהקיאה את הגויים הקודמים. זה אותו הרעיון שמופיע בעמוס, ובאמת בשני המקומות העונש הוא שהארץ תקיא אותם כמו שהקיאה גויים אחרים."
"(ז)הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר׃" (עמוס ט')
אז מה הרעיון של ההפטרה? מערכת 929 מסבירה-
"יש תודעה כוזבת שמתנחלת בלבבות בני האדם וממלאת אותם בתחושת ביטחון תחת הכותרת "לי זה לא יקרה". הם יכולים לראות מסביבם מחלות ואסונות, חורבנות ומהפכות ובכל זאת להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קורה. תעודת הביטוח הזו היא אחת הסכנות הגדולות לכל אדם ולכל חברה. היא כמו כדור שינה המכה בך ואינך יכול לקום ממנו. במציאות של ממלכת השומרון התהלכו אנשים בתחושת בטחון שלעולם לא יטוש האלוהים את עמו, ונחלתו לא יעזוב. בדור שלפניהם עמדה הממלכה הישראלית ערב השמדה בידי ארם מצפון, ולפתע פתאום התחולל הנס והם שוחררו מאימת האויב. מאז רווחה התודעה הכוזבת הזו, ואחזה עמוק יותר בלבות האנשים.
עמוס, שביקש להיות השעון המעורר את החברה הישראלית הזחוחה, מצא עצמו מסולק מן העיר הנהנתנית ללא שהיה בידו לפעול את פעולתו. כאן, לקראת סיום הביקור, הוא בוחר לערער ולקרוע את פוליסת הביטוח הכוזבת הזו. במילותיו הוא שובר את אחת האמונות העמוקות והיסודיות ביותר של יושבי ממלכת ישראל. במשך מאות שנים הם ידעו שהם העם הנבחר, שהם "גאון יעקב", שהם בחירי ובכורי האלוהים, שהם מיוחדים ושונים. והנה בא הנביא ומבטיח שכשם שמצרים שקעה במימי הנילוס, כך תשקע ממלכת ישראל והייתה כלא הייתה. למה? "כי כבני כושיים אתם לי".
כשם שיש לי עמים בכוש, פלשתים בכפתור וארמים בקיר, כך הייתם לי אתם בני ישראל. לא פחות אבל גם לא יותר. כשם שאותם ניערתי מביתם והפכתי ממלכות על פניהן, כך אהפוך את בתיכם עליכם והייתם כלא הייתם.
נבואה זו של עמוס היא הקשה שבכולן. היא נוגעת ביסוד העמוק ביותר של אמונת העם הנבחר, ומאתגרת אותו לבדוק שוב ושוב מה מעמדו הייחודי אל מול אלוהיו."
משתמע אם כן, שהמסר הוא למעשה לזכור שלהיות 'עם נבחר' משמעותו מחויבות (בניגוד להקלות/הנחות/הטבות) לערכים, למוסר, לדוגמא אישית, לעשייה ולהפצה של טוב בעולם. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו'). אמכי"ר.

חג שמח ושבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה, בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

 

הפטרת פרשת וישב היא בספר עמוס (פרק ב' פסוק ו ועד פרק ג' פסוק ח), והיא פותחת ב: " (ו) כֹּה, אָמַר יְהוָה…  עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם." (עמוס ב')

האירוע המרכזי בפרשת וישב הוא מכירת יוסף, אירוע שמניע את כל שאר אירועי הפרשה. כך גם בהפטרה, המפרשים דורשים פסוק זה בקשר למכירת יוסף, שהרי נזכר לדורות: " מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק ", אנו שומעים הד ברור לאשר אירע בדותן כשהאחים מכרו את יוסף אחיהם עבור עשרים כסף. הפסוק מדבר על מכירת אנשים לעבדות. רמיסת הדלים והחלשים, עיוות של יַשְרוּת מוסרית בסיסית.

למעשה ההפטרה השבוע מספרת לנו שחברת שפע שיוצרת עוותים חברתיים-כלכליים, ופוגעת בשכבות חלשות בעצם מביאה על עצמה כלייה.

כמובן שעמוס לא מוכיח את אנשי דורו על אירוע מכירת יוסף שהיה זמן רב לפני תקופתם, אלא עמוס מוכיח את התנהלות העם, שפוגעים בצדיקים וישרי דרך, ובחלשים שבחברה, וכל זאת בכדי להפיק רווחים שוליים או מפוקפקים.

עמוס פעל כנביא באחת מתקופות השיא של מלכויות ישראל ויהודה, לאחר פילוג המלוכה – ימי עוזיהו מלך יהודה וימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. שניהם זכו לממלכות רחבות וחזקות, ועם שפע חומרי.

אומר הרב דוד נתיב, מרצה לתנך-

"קורה ונוצרת מציאות מעוותת.. גם אם קשה היא – יש דרך להתמודד ולתקן: למזער עיוותים ותוצאות קשות. זה היעד בתיקון ותשובה. תנאי בסיסי לכל תיקון: התבוננות אמיצה במציאות ומוכנות לצאת לדרך של תיקון. התעלמות מן המציאות המעוותת והכחשתה, היא התנהלות שתנציח אותה ותוביל להתרסקות. בסדרה של שבע שאלות רטוריות מסתיימת ההפטרה. כולן מציגות קישור הכרחי בין סיבה לתוצאה. מי שלא מבין מה הקשר בין המצב בו מצויה החברה ובין התנהלותה, לא מוכן להתבונן במציאות באומץ…"

בישראל בימינו נשפטו ונאסרו ראש ממשלה, נשיא מדינה ומשרתי ציבור רבים שנחשפו כנטולי אמת מידה מוסרית,  אומר עו"ד דני זמיר, מייסד מכינת רבין- "גם אם לא כולם עומדים לדין פלילי על כך, ראויה קריאת הנביא שתהדהד כקריאת אזהרה: כי מי שמתעקש לחזור ולתת יד למעל ולניצול בני האדם – בסופו של יום אין לו תשובה והוא שותף ממשי, הרבה יותר משונאינו ואויבינו המרים, לסיכון קיומו של הבית היהודי הלאומי בארץ ישראל."

יחד עם זאת, בהתבוננות פנימית של כל אחד ואחת מאתנו אומר הרב אשלג, עלינו לעשות את התיקון הפרטי שממילא יביא כבר לתיקון הכללי. בהסתכלות אמיתית נמצא שבפרשת וישב מדובר על משפחה (עדיין לא עם) ועל ההשלכות הקריטיות למערכת היחסים המשפחתיים, אם ברמת הפרט ואם ברמת הקשרים שבין האחים, בין האחים לאביהם יעקב, ובין האחים לסביבה. ההתנהלות ואופן ההתמודדות בתוך התא המשפחתי, ביטויי יחסי שנאה- אהבה, התקשורת, הציפיות וכו' מתבטאים בסופו של דבר גם במעגלים הרחבים יותר, ויכולים להביא להרס של ממש. ניכר פער עצום בין הפרשנות של האחים לבין הפרשנות של יוסף והפרשנות של אביהם, יעקב, למעשים והאירועים השונים, כמו במקרה הכותונת פסים שהכין יעקב ליוסף. הפרשנות הסובייקטיבית הובילה למתחים, קונפליקטים ומריבות ויצרה פירוד. ולכן, עלינו לזכור שהרגשות והמחשבות שלנו הם תוצר ישיר של הפרשנות הסובייקטיבית שלנו, וככל שנצליח לראות, לתקשר, להבין, ולהרגיש את האחר כך נוכל לאמץ פרשנות סלחנית, חיובית מפרגנת ומקדמת יותר.

מי ייתן ונצליח להתבונן ולהירתם לתיקון אמיץ פנימי של עצמנו שיביא לשגשוג ופריחה של החברה כולה. אמכי"ר.

שבת שלום ומבורך,

השיעור מוקדש לשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה, לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.