פרשת יתרו – תקציר

 

 

 

 

 

השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. הפרשה מתחילה מהגעת בני ישראל לרפידים בכ"ג אייר עד לאחר מתן תורה ב-ו' סיון. היא נקראת על שמו של יתרו, חותן משה רבינו, אבא של ציפורה. יתרו, ששומע על ההצלה והניסים של בני ישראל ביציאתם ממצרים, מגיע עם ציפורה ושני ילדיה, גרשום ואליעזר, למחנה ישראל במדבר סיני. משה ששמח לקראתם מספר ליתרו על גאולת ישראל ממצרים וכל הניסים שאירעו להם, בפרט קריעת ים-סוף והניצחון על עמלק. יתרו שמח מאוד על נס ההצלה של עם ישראל, מודה לאלוקי ישראל ואף מקריב לשמו עולות וזבחים.
בנוסף, יתרו נוכח לדעת כי על משה מוטלות כל הבעיות של בני ישראל, והוא יושב מבוקר עד ערב ומתמודד לבדו עם כל בעיות העם. לכן, הוא מציע לו למַנוֹת שופטים שיעבדו תחתיו, וכך יוקל לו ויתאפשר לו לתת מענה ראוי לעם. יתרו מציע לו למנות שרי אלפים, שרי מאות וכו', שכל אחד מהם יהיה אחראי לקבוצה מסוימת. "שרי עשרות" לקבוצות של עשרה אנשים, "שרי חמישים" לחמישים איש וכך הלאה. הוא מציע למשה רבינו למנות לשופטים אנשים שהוא סומך עליהם, כאלה שאינם רודפי בצע, אנשים ישרים. כך הוא יוכל להתרכז בהנהגה. כלומר, רק המשפטים והסכסוכים שאלה לא יוכלו לפתור יביאו אל משה. משה מקבל את עצת חותנו ומודיע על המינויים החדשים. לאחר מכן חוזר יתרו למקום מגוריו שבמדין.

ובמרכז הפרשה- המאורע הרב חשיבות בתולדות עם ישראל – מעמד "מתן-תורה" על הר-סיני. לאחר שלושה ימים של הכנות והתקדשות לקראת המאורע הגדול, נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד, ללא מחלוקות ותככים. הקב"ה מתגלה אל עם ישראל במעמד הר סיני – המאורע שבו כורת הקב"ה ברית עִם עם ישראל, ונותן להם את עשרת הדִיבְּרות:
ההכרה באֵל אחד שהוציאנו ממצרים;
האיסוּר לעבוד פסלים, עבודה זרה;
האיסור לָשֵׂאת את שם ה' לשוְוא, איסור על שבועת שוא;
הציווי על השַבָּת, אנו שובתים מכל מלאכה בשבת ומציינים אותה בקידוש ובהבדלה, בתחילתה ובסופה;
והציווי על כיבוד הורים;
אחריהם מופיעים 5 האיסורים על- רצח, ניאוף, גניבה, מתן עדות שקר, ולא לחמוד את אשר לזוּלַת.

פרשת בשלח- אל הלא נודע וקריעת ים סוף הפרטית שלנו!

"קפיצה קטנה לאדם – קפיצה גדולה לאנושות!" כך כותב הרב שרגא סימונס, "שלושה מליון בני אדם, ניצבים על שפת הים, כשבפניהם שתי ברירות: או לקפוץ קדימה אל תוך הים (שטרם נבקע לשניים!), או לשוב בחזרה למצרים. מי הים קרים, זרים ומבשרים רעות. מצרים היא מקום גרוע אמנם, אך מוכר וחמים.
החיילים המצרים מתקרבים בקצב מהיר ביותר. בני ישראל נכנסים לפאניקה ואז, נחשון בן עמינדב, איש פשוט משבט יהודה, עושה צעד אחד קטן אל תוך הים… אבל הים עדיין אינו נבקע. נחשון ממשיך בדרכו. המים מגיעים לו לברכיים ועדיין, הים אינו נבקע. נחשון ממשיך הלאה, יותר ויותר עמוק אל תוך הים: המים מגיעים לו כעת למותניים, לחזה. ועדיין, הים נותר שלם…. לעזוב את המקום הנינוח ולהשאירו מאחור… להתקדם הלאה, קדימה, אל עבר הלא נודע… כשהאלטרנטיבה – להישאר במקום הבטוח והמוכר, היא למעשה לדרוך במקום ובסופו של דבר, לגווע. "מצרים", חושב לעצמו נחשון, "איננה אופציה בכלל!". כעת המים כבר מכסים את צווארו של נחשון. הוא עומד בפני מבחן עצום, האם להמשיך או לסגת, אבל הוא עדיין מחליט להמשיך הלאה, אל מעמקי הים הגדול. המים מגיעים לו לאף וממש ברגע זה, ברגע האחרון… הים נבקע לשניים. כל העם ממהר אחריו אל תוך הים. סוף סוף, החופש האמיתי מגיע…"
לכולנו צמתים משמעותיים בחיים, כמו עם ישראל שנכח באותו מאורע גדול- "(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ–הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. (יד) יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן. (טו) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ." (שמות יד) עוד לפני שנחצה הים לשניים, עם ישראל צריך להחליט האם הוא עושה את הצעד האמיץ של קפיצה פנימה אל תוך הים סומך ומאמין בדרכו החדשה וללא ספק המאתגרת, בעוד המצרים מאיימים מאחור. ממשיך ומסביר הרב שרגא סימונס, "סיפור קריעתו של ים סוף מופיע בצורות אחרות גם אצלנו, בחיי היומיום. בסופו של דבר, סיפור חיינו מסתכם במספר קטן של רגעי מפתח, בהם אנו נדרשים לקבל החלטות חשובות וגורליות. ההחלטות הללו, הן שקובעות את ההבדל האמיתי בין חיים של הישגים גדולים, לבין חיים מוחמצים ומפוספסים. לעיתים קרובות מדי אנו נוטים לדחות את הקץ, עד שכבר אין בידינו כל ברירה אחרת. "הדלת נטרקת לנו מול הפרצוף" ואנחנו מנחמים את עצמנו ואומרים: 'נו, מה כבר יכולתי לעשות, העניינים פשוט לא הסתדרו כפי שציפיתי'. בשבת הקרובה, בזמן שאנו קוראים בתורה את פרשת "בשלח", קחו לעצמכם מספר דקות וערכו בדק בית קטן:
• אילו מצבים שליליים אני למעשה מנציח, רק משום שאיני מוכן לעשות את המאמץ לשנות את עצמי?
• מדוע אני פוחד משינויים?
• מהו הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות לי?
• מה מונע ממני לממש את הפוטנציאל המלא שלי?
• בעוד עשר שנים מעכשיו, על מה אצטער שלא החלטתי היום?
לפעמים התשובה היחידה היא: "פשוט עשה זאת". קפוץ אל תוך הים!"
מבחינתי זו קריאה ותזכורת שלרוב איננו יודעים מה יהיו ההשלכות לקפיצה למים. מפאת אי הוודאות, הלא נודע, ברקע תמיד יהיו חרדות, חששות, אותם מיצרים שיאיימו עלינו ולעיתים ימנעו מאתנו לממש הזדמנויות לצמיחה ומימוש עצמי. לכן בהגדה של פסח אנו אומרים, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המלה "מצרים" היא צורת הרבים של "מיצר" שפירושו "מעבר צר", במילים אחרות, בד״כ יהיו לנו סיבות טובות לדחות את ההזדמנויות, כמו- מחסור בכסף, אין זמן, ילדינו שיש לדאוג לצרכיהם, גם ככה הלוז צפוף, לא בטוח שהיכולות והכישורים שלי יתנו מענה ראוי וכו'.
להוסיף ולחזק את אותם מעברים צרים, בסוף הפרשה מסופר על המלחמה בעמלק, בגימטריה משמעותו ספק! כלומר גם אם בחרנו וקפצנו כבר למים המסע רק החל והספקות תמיד יעלו, עמלק מצוי בנפשו של כל אחד ואחת מאתנו, הציניות, הריקנות, הייאוש וכו' אותו קול פנימי שמזלזל, לועג, מתריס, קוטל, אדיש או מכרסם, עמלק הוא אויב פנימי! וכשהספקות משתקות אותנו ולא מאפשרות לנו להתקדם, להחליט, לעשות מעשה אז משמעותו שלא הבסנו את העמלק/הספק שבנו, והאמונה שהייתה בנו התערערה. לכן, כשאותן הזדמנויות שבות וצצות בפתח דלתנו כוחנו ישאב מהאמונה הטבועה בנשמתנו – אמונה שלא יודעת כל גבולות או טיעונים – אמונה שמאפשרת לראות למרחוק את אותו חזון מתגשם הלכה למעשה, את אותו יעד עתידי מתרחש וקורם עור וגידים. הרצון למשל לרדת במשקל ולאמץ תזונה בריאה ומטיבה לחיינו, יעד שכיח ומוכר, מאפשר לנו בעצם לעורר את האמונה שבנו, וכבר בעיני רוחנו לראות את התוצאות וההשלכות העתידיות למאמץ שנשקיע היום, אורח חיים בריא, האנרגיות שלנו שיעלו ויתעצמו, חיטוב הגוף, ההשפעה הטובה על הסביבה שלנו וכו׳ אותה אמונה שיצאה לאור היא שיכולה להכניע כל דבר אחר.
מי ייתן ופשוט נעשה זאת, נקפוץ לים, בין אם זה להתחתן, להתחיל עבודה חדשה, לעבור לעיר אחרת, וכו' נבחר ונאמין שביכולתנו לצמוח, להתפתח, לגדול ולממש את יעודנו והפוטנציאל שמצוי בנו, שלא נפחד משינויים ובדרך לאני הגדול שלנו נפרה ונצמיח גם את הסביבה כולה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך 🌸
https://www.youtube.com/watch?v=dvjf8RVcU54&app=desktop
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל,
  • ולהצלחתו ולפדיונו המהיר של משה בן רבקה.

פרשת בא- האם לפרעה הייתה בחירה חופשית?

במהלך הפרשות האחרונות שקראנו כתוב במספר מקומות, "ואני אקשה את לב פרעה" כלומר, נראה שלפרעה לא היו ממש ברירות כי כתוב בפירוש שהקב"ה הקשה את ליבו. משה ממשיך ודורש מפרעה לשחרר את העם מעבדות לחירות, ופרעה גם כשנענה בחיוב מתחרט ואינו משחרר. הרב סטפן בארס כותב- "הסוציולוגיה טוענת שהאדם הוא תוצר של סביבתו. היהדות אומרת שהאדם הוא תוצר של מעשיו."
ספר החינוך מסביר:
"דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות… כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו". (ספר החינוך, מצווה ט"ז)
המשמעות היא שפעולה חיצונית-גופנית מעוררת אצל האדם את מחשבת הלב.
כלומר ההתמודדות הרגשית של פרעה היא נושא מרכזי בפרשה. כאמור רגע אחד הוא רוצה לשחרר את עם ישראל, ורגע אחר הוא מתחרט. חכמים רבים עסקו ועוסקים בשאלה האם לפרעה הייתה בכלל בחירה חופשית? אחד ההסברים מבהיר שהבחירה החופשית מצטמצמת ככל שאנחנו בוחרים ברוע. כלומר, בהתחלה כל אדם חופשי לבחור, אבל אם הוא מתמיד בבחירות רעות – היכולת לבחור אחרת פשוט מתמעטת עם הזמן. מי שבוחר ללכת בנתיב של מעשים רעים מאבד מהרגישות והעדינות שלו, המצפון והיצר כבר לא נאבקים כמו פעם. כך גם פרעה שהמשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות הלכה ונעלמה ממנו. סיוון רהב מאיר מטיבה לתאר- "…מקריאת הפסוקים רואים בפירוש את הבדלי התפיסה ביניהם (בין משה לפרעה). "לכו נא הגברים ועבדו את ה'", אומר פרעה. כלומר, הוא מסכים שהגברים בעם ישראל ייצאו ממצרים, רק לכמה ימים, כדי "לעבוד את ה'" ולחזור. משה רבנו מתייצב נגדו בפסוק חשוב, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו… כי חג ה' לנו". יש פה ביטוי לחלק מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו מנסה ללמד את פרעה, ואת בני ישראל, וגם אותנו הקוראים: התורה היא של גברים ונשים, ושל צעירים ומבוגרים. יש חלק ומקום לכל חלקי העם, כולם חלק מהסיפור הזה. הפרשנים לאורך הדורות מדגישים בעיקר את הבאת הילדים אל המעמד הזה, ורואים בפסוק הזה תזכורת לכך שהחינוך ביהדות מתחיל כבר מגיל אפס."
אנו מעצבים את האישיות שלנו מהפעולות המעשיות שאנחנו עושים בעבודה, אבל גם ממה שאנו בוחרים לעשות בשוטף- הספרים שאנחנו קוראים, החברים שאנחנו בוחרים, אורח החיים שלנו, התזונה שלנו, כיצד אנו נוהגים, משוחחים… כל פעולה שלנו, משפיעה על מי שאנחנו… ומגדירה אותנו.
הפעולות הללו משנות את המהות שלנו, משפיעות על המחשבות והרגשות שלנו. במילים אחרות, יש לנו בחירה, אבל ככל שאנחנו מתמידים לבחור בדרך שלילית מסוימת, הדרך החיובית מתרחקת בכל פעם מחדש. כי האופי שלנו, מצב הרוח, התכונות, הגישה והרגישויות – מעוצבים על ידי אותן פעולות היומיום שלנו.
אכן מאתגר לעקוב אחר השפעותיהן של רוב הפעולות. אבל בסוף היום אנחנו מדברים על מי אנחנו רוצים להיות, ובאיזו דרך אנו רוצים להלך, ולכן חיוני שנבדוק בזהירות את הערכים השונים וההשפעות השונות של מעשינו כדי שנהפוך לאנשים חושבים יותר, למודעים יותר ולמצפוניים יותר..
מי ייתן ונבחר בנתיב של הטוב כך שידבק בנו, ושנזכה לראות גם את הטוב שבקושי עוד בימינו. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך🌺
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל,
ולהצלחתו ולפדיונו המהיר של משה בן רבקה.

פרשת בא- תקציר והמסע שלנו!

פָּרָשַׁת בֹּא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות. המכות מוסיפות לבוא על מצרַים. הפעם מכה ה' במכת אַרבֶּה, ובחוֹשך על כל הארץ. לקראת המכה הקשה מכולן – מכת בכוֹרוֹת. הקב"ה מצווה את ישראל לשחוט שֶׂה בי"ד בניסן, ולסמן בדמו את משקופֵי הבתים (כדי שניתן יהיה להבדיל בין בתי המצרִים לבתי ישראל). את השֶׂה צולים וצריך לאוכלו, מה שנקרא 'אכילת קורבן הפסח' והוא מִצוָוה לדורות. אליו מצטרפים צוֵוי אכילת מצה ואיסור על החמץ. בהמשך מסופר על יציאת מצרים. ובסוף הפרשה מוזכרות מצווֹת הקשורות לקורבן הפסח, הקדשת הבְּכוֹרים והחובה לסַפֵּר לדורות על יציאת מצרַים – מה שאנו עושים למעשה בכל שנה ושנה בליל הסדר🤓

המסע שלנו-

בוא משמעותו שאנו לא לבד, אנו צועדים במסע הזה של החיים- יחד. כך פונה הקב"ה למשה בתחילת הפרשה, אין ציווי של לך או חזור אל פרעה, אלא – " (א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: (שמות פרק י')
לרוב קל לנו להבחין בדברים הטובים שקורים לנו בחיים, ובטח להרגיש אותם. לעומת זאת, כשאנו חווים מקרים וחוויות קשות, מאתגר לנו להבחין בחיובי שבהם. זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל, בתהליך שהקב"ה מעבירם בכדי להוציא אותם מעבדות לחרות. כשמשה ואהרון ניגשים לפרעה ומבקשים ממנו לשחרר את בני ישראל, הם נתקלים בסירוב חוזר ונשנה, יותר מזה נראה שבתחילת הדרך הכל נעשה גרוע יותר, ומצבם של בני ישראל מתדרדר, פרעה מוסיף על עבודתם הקשה, אבל למעשה, כל ההתרחשות הזאת מהווה רק חלק מהמסע שעובר עם ישראל, שבסופו בני ישראל מוצאים ממצרים בעזרת נסים גדולים ואדירים, והלא יאומן הופך לאמין בהחלט. וזו נקודת אור משמעותית עבורנו, גם כשנראה לנו שהחיים שלנו בירידה, עלינו לזכור ולהפנים שדווקא כשנראה שהכי קשה, פעמים רבות דווקא אלו הרגעים שלפני השיפור הגדול. מה שמצריך מאתנו להיות סבלניים ומאמינים בכדי לזכות ולראות את המהלך כולו, בכדי לחוות את הטוב גם בקשיים שבאים עלינו לטובה🍯