הקשר בין יום כיפור לסוכות: מהנשגב אל היומיומי

שני חגים מרכזיים בראשית השנה (כמובן, לאחר חג ראש השנה)- יום כיפור וסוכות שמחוברים בחוט עדין ועמוק.
יום כיפור הוא יום של התכנסות פנימה, של חשבון נפש, טיהור וניקיון רגשי.
סוכות, לעומתו, הוא חג של יציאה החוצה- בנייה, מפגש, חיים פשוטים תחת סכך דק ופתוח לשמיים.

ביום כיפור אנחנו מפסיקים לרגע את מרוץ החיים, מתבוננים פנימה ושואלים מי אנחנו באמת, ומי נרצה להיות. זהו זמן של אמת ושל התחלה חדשה.
ואז, ימים אחדים לאחר מכן, מגיע חג הסוכות ומחזיר אותנו אל היומיום.
הוא מזכיר לנו שהחיים הרוחניים לא אמורים להישאר רק בשיאים, אלא להתממש בתוך השגרה- בארוחות, בשיחות, במפגש האנושי, בבית, במשפחה ובקהילה.
הקדושה, אומר חג הסוכות, אינה נמצאת רק בבית הכנסת- היא חיה בתוכנו, בתוך החולין, בתוך הפשטות.

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל כתב על כך דברים חכמים ונפלאים:
"עמים אחרים סיפרו סיפורים על כוחם ועוצם ידם. הם בנו ארמונות וטירות כביטוי לעמידותם. עם ישראל היה אחר. הוא נשא עמו סיפור על האי-ודאות והסכנות שבהיסטוריה. היהודים סיפרו על מסעם של קדמוניהם במדבר, בלי בתים שיחסו עליהם מפני פגעי הדרך. זהו סיפור על עוצמה רוחנית, לא רק על עוצמה צבאית.
חג הסוכות הוא עדות לשרידותו של עם ישראל. גם אם יאבד את אדמתו ויוטל שוב אל הישימון, הוא לא יאבד לא את השמחה ולא את התקווה. הוא יזכור כי את שנות ילדותו הלאומית בילה בסוכה רעועה. הוא ידע כי במדבר שום חנייה איננה קבע, והוא ימשיך לנסוע עד שובו אל הארץ המובטחת, אל ישראל ביתו.
אין זה מקרה שעם ישראל הוא היחיד ששמר על זהותו לאורך אלפיים שנות גלות ופיזור. הוא העם היחיד המסוגל לגור בצריפון שגגו עשוי עלים אך להרגיש מוקף בענני כבוד. הוא העם היחיד היכול לשכון במגורי עראי ובכל זאת לשמוח.
חג הסוכות הוא סיפור על אי-ודאות. הוא מלמד אותנו שגם אם רכשנו דעת לאין קץ, לעולם איננו יודעים מה יביא עמו המחר. חיינו בזמן הם מסע במדבר. בראש השנה וביום כיפור אנו מתפללים להיכתב בספר החיים, ובסוכות אנו שמחים כי אנו מאמינים שתפילתנו נענתה. אך בהביטנו קדימה, אנו מודים כבר מן ההתחלה כי החיים שבריריים וחשופים לפגעים. איננו יכולים לנוס מן החשיפה לסכנה- אלה הם החיים… בלב האי-ודאות נגלה שאנו מסוגלים לשמוח. איננו צריכים טירות לשם הגנה, ולא ארמונות לשם ולתהילה. די לנו בסוכה צנועה.
אני מאמין כי חוויית היציאה מן הבית והכניסה לסוכה החשופה היא דרך לביית את פחדנו מפני הלא-נודע. היא אומרת: כבר היינו כאן פעם. כולנו במסע. השכינה שורה בקרבנו. אל לנו לפחד. זהו מצבר של חוסן שאנו זקוקים לו בעולמנו המתוקשר, המסוכן, נטול הוודאות."

דבריו של הרב זקס נשמעים עוצמתיים במיוחד דווקא בימים אלה.
אנחנו חיים בין שיא לשפל- בין אחדות מרגשת וכאב עמוק, בין תקווה ואתגר.
אך השאלה האמיתית היא לא מה קורה ברגעי השיא, אלא מה קורה אחריהם:
איך ממשיכים לחיות עם האור שהתגלה, איך מתרגמים את ההתעלות לכוח מעשי פרקטי, לשותפות, לאופטימיות ולחוסן פנימי ולאומי.
גם בחיינו האישיים זה כך. יש רגעים של תובנות חדשות, החלטות גדולות או תפילות מהלב. אבל האתגר האמיתי הוא “היום שאחרי”- איך להוריד את ההתחדשות אל השגרה, איך לחיות אותה בתוך הבית, עם האנשים הקרובים, בעבודה, בחברה.
סוכות מלמד אותנו שהקדושה לא נועדה להישאר בשמיים- היא צריכה להתגלם בחיים עצמם.

בימים אלה, כשהאתגרים הביטחוניים, החברתיים והאישיים נוכחים כל כך, המסר הזה חיוני מתמיד:
לקחת את רוח יום כיפור- את הסליחה, האחדות והאמונה- ולהכניס אותה לתוך היומיום, למעגלים הקטנים של החיים, אל הקהילה ואל העם כולו. מי ייתן ונזכה להפוך את האור של יום כיפור לבסיס לחיים של משמעות-
סוכה של ערבות הדדית, אהבה, אמון ותקווה.
ומתוך הלב, כולנו זועקים:
שישובו כל יקירינו הביתה לשלום, אנו זוכרים ומוקירים את כל אלו שחרפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, בריאות הגוף והנפש, ושנזכה לשבת כולנו יחד- תחת סוכה אחת של שלום, חוסן, אחדות ובביטחון🌿 אמן כן יהי רצון.

גמר חתימה טובה וחג סוכות שמח 🇮🇱 🍎🍯 💞

לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.

חג סוכות- המפגש המחודש עם החיים

Photo by Esther Wechsler on Unsplash

חג סוכות מגיע מיד אחרי יום כיפור, והמסר לכולנו ייחודי ומשמעותי- ימי התשובה אינם דרך החיים הרגילה שלנו. כלומר, לימים של התכנסות, חשבון נפש, צער וחרטה, יש תפקיד חשוב, אבל התכלית היא חג הסוכות.
הרב יוני לביא מסביר, "…עצים, מסמרים, סדינים, ענפי דקל – מה רוחני פה בכלל?! איפה אלוקים מתקשר לכל העסק הזה?! ובכל זאת, זו החוליה האחרונה והגבוהה ביותר בשרשרת החגים שפותחת לנו את השנה. יום כיפור, עם כל גדלותו, הוא רק שלב מעבר. חלק הכרחי בתהליך תיקון והיטהרות, אך אי אפשר לעצור בו. המגמה הסופית היא לחזור אל החיים. לשוב אל הטבע והעולם, ועם כל האנרגיות האדירות שצברנו להתחבר מחדש לחיים ולרומם אותם. נאמר זאת כך – אחרי יום הכיפורים חייב לבוא סוכות, וסוכות יכול לבוא רק אחרי יום הכיפורים. למה? כי ימי התשובה אינם צורת חיים טבעית ובריאה של אדם. אלו ימים של מיעוט כוחות. התכנסות, חשבון נפש, צער. יש להם תפקיד חשוב בהחזרת האיזון שאבד בגלל החטא, אך הם אינם המטרה. התכלית היא דווקא חג הסוכות בו האדם חוזר אל העולם ומתחבר אל הטבע עם כל עוצמות החיים. זהו האידיאל היהודי, שלא דוגל בהתנזרות ופרישה מן העולם (כמו בתפיסה הנוצרית), אלא בלהעלות ולקדש אותו… אומנם, חיבור עמוק אל החיים יכול לבוא רק אחרי זמן של היטהרות כמו יום כיפור, בהם האדם שב אל מקורו ומתחבר אל בוראו…  יחד עם זאת, לצאת אל הטבע ולבנות בתוכו בית שהשכינה תהיה שרויה בו 365 ימים בשנה, זהו האתגר האמיתי."

הסוכה מעניקה לנו כלים חיוניים שמנחים ומסייעים לנו במפגש המחודש עם החיים והטבע. מוסיף הרב לביא, "ראשית, צריך להעמיד מחיצות. אי אפשר להיות פתוח ומחובר לכל דבר המתרחש בעולם. יש דברים רעים שצריך להישמר מהם. האדם צריך למצוא את המקום שלו ולהקיף מחיצות סביבו. אומנם, הסגירה אינה הרמטית. להלכה מספיק "שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח", כדי לסמן את הגבול בין הפְּנִים לחוץ ולהחליט מה לברור ולקחת ומה לדחות ולהותיר בחוץ. אין צורך במחיצות מברזל אך לפחות שיוכלו לעמוד ברוח מצויה. שיאפשרו לשמור על עמדה עצמית, ולא להתכופף בפני כל רוח רעה. הסוכה נעשית מחומרים פשוטים, טבעיים וזולים. ללמדנו שהאושר והאהבה יִשְכּנוּ בביתנו בלא תלות במספר החדרים שיכיל ובאיבזור והפאר שישררו בו. הם ינבעו בעיקר מן התוכן והרוח שאנחנו ניצוק לתוכו. זו הסיבה שגם חשוב להשאיר חרכים בסכך מבעדם נוכל לראות את הכוכבים. אם לא נהיה מחוברים לשמים ולאור העליון המנחה אותנו, נהיה מנותקים, ארציים ויבשים. הבית הזה חייב להיות 'עראי'. להיות מסוגל כל הזמן להשתנות, להתפתח ולהשתכלל. לא להינעל על צורה אחת ולהתקבע לנצח. צילתה גם צריכה להיות 'מרובה מחמתה'. כדי שנזכור תמיד, שמעבר למה שגלוי לעיניים, שניכר באור החמה, יש עוד מרחבי חיים עצומים, שנמצאים בצל, בסתר. תפקידנו הוא לחשוף אותם. צעד אחר צעד, בסבלנות, מתוך אמונה באורות הגדולים שעוד עתידים להתגלות."

חג סוכות מזמין אותנו לאמץ הסתכלויות שעשויות לעורר בנו שמחה (אמונה וביטחון, עין טובה, התמקדות בחצי הכוס המלאה) ולמלא את המצברים שלנו בטוב. לכן, בחג סוכות אנו אוכלים, שותים, שמחים ואפילו ישנים. אנו חיים את החיים הרגילים במטרה לרומם אותם. זוהי תפיסתה של היהדות לחיים הגשמיים, לא להתנזר מהם, אלא לרומם אותם.
כך גם "ארבעת המינים המשולים לארבע דרגות של בני אדם", שאנו מכניסים לסוכה-
אדם המשול לאתרוג יש בו גם תורה (חכמה) וגם מעשים טובים (גם טעם וגם ריח);
אדם המשול ללולב ולהדס, יש בו תורה (חכמה) או מעשים טובים,
ואדם המשול לערבה אין בו לא תורה (חכמה) ולא מעשים טובים (לא טעם ולא ריח).

אך למרות השוני הניכר שבין המינים אנו עדיין קושרים אותם יחד לאגודה אחת. סוכה היא חג האחדות נטילת ארבעת המינים יחדיו מסמלת את האחדות של כלל העם היהודי. יש לנו הזדמנות לפתוח את הסוכה ואת הלב, ולנצל את חג הסוכות הזה להכניס אושפיזין, אורחים, לסוכה. להכיר, לקבל ולהכיל את כולם בפשטות ובשמחה.

יתכן, וזו הסיבה שבסוכות אנו קוראים את מגילת קוהלת; לברר ולממש את התכלית שלשמה הגענו לעולם. קהלת שואל: "…(יב) כִּי מִי-יוֹדֵעַ מַה-טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים, מִסְפַּר יְמֵי-חַיֵּי הֶבְלוֹ…" (קוהלת ו'), וכתשובה קוהלת אומר שבע פעמים מה "טוב" לאדם. דוגמא לכך בפרק ה'- "(יז) הִנֵּה אֲשֶׁר-רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר-יָפֶה לֶאֱכוֹל-וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת-הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי-חַיָּו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים–כִּי-הוּא חֶלְקוֹ", גם בפרק ג', "…(יב) יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּם–כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו" ועוד. על האדם להשתלב במחזוריות החיים ולהיות פעיל בכל חלק וחלק שבהם. מסכם ד"ר גבריאל ח' כהן-
"על האדם להבין שהוא חלק ממחזוריות הקיום האנושי והעולמי, ועליו 'לזרום' עם זרמי הקיום ברוח טובה, לנצל את זמנו עלי אדמות כדי למלא את חייו, ולתת להם משמעות. כדבריו היפים של הרי"צ קרליבך (הי"ד), כי דווקא ההשתלבות במחזורי החיים והמודעות לזמניות החיים יכולים )וצריכים) לתת לאדם כוח ויכולת פנימית למלא את ייעודו בחיים באחריות, ביצירתיות ובחדווה." מאחלת לכולנו שנתמלא באנרגיות טובות ומקדמות ושנממש את תכליתנו בשמחה ומתוך חיבור לעצמנו ולסביבתנו. אמן כן יהי רצון.

חג סוכות שמח💞🌍

סוכות-האומנם זמן שמחתנו?

Photo by Ben White on Unsplash

ע"פ המשנה מצווה גדולה להיות בשמחה, בטח לקראת החג המכונה "זמן שמחתנו", חג הסוכות, אך מסתבר שלרובנו, בוודאי בתקופה מתמשכת זו, יש קשיים ואתגרים להביא את השמחה לידי ביטוי, זה לא כ"כ פשוט למרות הכמיהה שלנו לשמוח, במילים אחרות- חידת השמחה האנושית הנכספת. הרב מיכי יוספי מתייחס לשאלתו של איתמר מור למה רוב הזמן אנחנו לא שמחים?
"מהי ברירת המחדל הטבעית של האדם, או האם בני אדם, מעצם טבעם, הם יצורים שאינם שמחים? התשובה לשאלה זו היא שהשמחה היא חלק מהותי ומקורי מאתנו. השמחה איננה זרה לנו. היא לא משהו חיצוני. השמחה טבעית לנו. אנשים אולי מתקשים לשמוח משום שהתהליכים שהם חווים במהלך חייהם מאז לידתם גורמים להם, לעיתים, לכסות ולהסתיר חלקים מהותיים מתוכם שהשמחה היא אחת מהם. כשאדם אומר על עצמו שהוא "חסום" הוא, בין השאר, מתכוון לומר שהטוב והשמחה שתמיד היו בו מתקשים לבוא לידי ביטוי. החלק הזה באישיותו נמצא, אך הוא  בהסתרה, והעבודה היא לעורר מחדש את השמחה ולהביא אותה לידי גילוי והופעה במציאות.
 יש דרכים רבות להביא לגילוי השמחה. בסוכות, לדוגמא, הקב"ה מעניק לנו שבעה ימים לצורך העניין,  מה שמסביר גם את שמו של החג כ"זמן שמחתנו". היציאה מהבית לסוכה, למשל, היא תהליך שאיננו משמח ברמה החיצונית, שהרי אדם מוותר על דירת קבע, נוחה ומסודרת לטובת סוכה ארעית, קטנה ולא מוגנת. לכאורה איך אפשר לשמוח בדבר שכזה? התשובה לכך טמונה בעצם מצוות הסוכה שמבקשת להראות לנו כי את השמחה והסיפוק עלינו לחפש ולמצוא בתוכנו ולא בעניינים החיצונים שעוטפים את המציאות. בסוכות אנו מתנתקים מהתפאורה, מכל המיותר, ומנסים לשמוח במה שקיים בתוכנו. מי שמצליח לגעת במקומות הללו מגיע גם לשמחה אמיתית… 
כשמתבוננים לעומק במה שר' נחמן אומר בתורת "אזמרה" רואים שהעיקרון המנחה שם הוא הפרדה בין הטוב והרע. אצל רוב האנשים קיים בחיים ערבוב בלתי פוסק בין הטוב והרע. רובנו חיים את סך החוויות והמקרים שעוברים עלינו, הדברים הטובים והרעים ביחד, כמין סלט שאין בו סדר או הרמוניה. ר' נחמן אומר שבמצב שכזה תמיד הצד השלילי ייקח פיקוד, דבר שבא לידי ביטוי בתחושה של עצבות וכבדות.
לעומת זאת, כשאני מוצא נקודה טובה, כשאני מבליט את הטוב ומעמיד אותו במרכז הבמה ומפסיק את הערבוב שבין הטוב והרע, אז החיובי לוקח פיקוד על החיים, אבל כדי שזה יקרה חייבים להפריד. חייבים למצוא, להבליט ולאחוז בנקודות הטובות… אני לא מתעלם לרגע מהרע ומהמיותר שקיים בתוכי, אבל אני גם מבין שהדרך היחידה לתקן אותו היא באמצעות העיסוק בטוב. הפרדוקס הוא שרובנו מנסים לתקן את הרע באמצעות עימות חזיתי איתו. בא ר' נחמן ומספר לנו שזו איננה הדרך. תבליט את הטוב, תתחזק ממנו וכך עצם ההפרדה בין הטוב לרע, מחלישה את הרע.
 …היכולת של האדם להיות בשמחה קשורה ביכולתו להיות מודע לרגע הנוכחי ולהוות אותו… גם רגש קשה או כאב אמורים להיות נחווים בידי האדם ולא להיות מודחקים. מציאות קשה או מסובכת שמודחקת גורמת רק לעוד סיבוכים וגוזלת מהאדם אנרגיה יקרה שהייתה יכולה וצריכה לבוא לידי ביטוי בדרך חיובית. לא בכדי המילה "רגש" מורכבת מאותן אותיות כמו המילה "גשר". היכולת שלי להרגיש בזמן הווה כל רגע ורגע, היא הגשר שלי אל הרגע הבא. מי שמחפש לברוח, להדחיק או להתנחם באמצעים חיצוניים, למעשה איננו כאן. אדם כזה איננו פוגש את החיים. לעומת זאת, מי שכן חי את ההווה, נענה בכך להזמנתו של הקב"ה למצוא תובנות, שמחה ונקודות אור בכל מציאות, ותהיה הקשה ביותר.
 ר' נחמן אומר כי הדבר באמת קשה כשמתייחסים אל החיים כיחידה אחת. הסתכלות שכזאת עלולה להביא לייאוש כי השינוי הנדרש הוא כ"כ גדול ועצום שהאדם מרגיש שאין לו סיכוי. אבל כשאדם מבין שאין לו כי אם את אותו הרגע בלבד; אם הוא אומר לעצמו שאין לו כי אם את אותו היום ואת אותה השעה, אז לא רק שהמשא הוא קל, אלא ר' נחמן אף נוקט בלשון "לא יהיה לו משא כלל".
הכלל השני שר' נחמן מדבר עליו באותה תורה זה לא לדחות דברים למחר. הלשון שר' נחמן משתמש בה היא מאוד מדוייקת והוא אומר: "וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום". רוצה לומר: כשאתה דוחה דברים אתה בעצם דוחה את עצמך מלהתקדם. השינוי מתחיל מצעד אחד קטן ברגע בודד. ביכולת לקחת אחריות רק על ההווה, וכשאין לך את הכובד של העבר והעתיד, והצלחת באמת להתחבר לרגע הנוכחי, הנה שבת ופגשת את השמחה שהייתה כאן מתמיד."

במילים אחרות,
השנה כנראה שכולנו נשהה בסוכה/בית שלנו לפחות עוד 7 ימים והשאלה מה הצלחנו ל'אסוף' איתנו ל"חג האסיף"? כל ה-מעשים, שיחות, מחשבות, הרהורים… אחרי טלטלה וברור פנימי שחווינו עוד מחודש אלול אנחנו עוברים לעשייה ויצירה ובונים סוכה. אנו מקבלים הזדמנות לצאת מהבית ולהתבונן בו מבחוץ פנימה; האם אני "בעל הבית" או "אורח" בהתנהלות שלי בחיים? אולי הסיבה לסגר שרק מתהדק זה הצורך לוודא שלא נמהר לשוב להרגלנו ולוודא שאכן מצויה בנו הנכונות והמוכנות ליצור משהו חדש ובמקביל לוודא שמצאנו את האיזון שבין ארעי לקבוע. בשמחה של סוכות יש חיים, בהוויה של כאן ועכשיו, התחדשות יחד עם נחת ורוגע.

סוכות זה סוג של תחנה לפני שמתחילים שוב מחדש, וכנראה שקיבלנו הארכה השנה לשהות בתחנה הזו, ולהבין שהמשימה של כולנו היא להתחבר ולחנך לא רק פנימה לתוך הבית השמור, החם והמוגן, אלא מחובתנו להוציא לאור את הערכים וה'אני מאמין' שלנו מחוץ לבית בכל זמן ובכל מקום, והבחירה היא גם באיזה אופן.

בכך אנו מייצרים המשך טבעי לקודש הקודשים של ראש השנה, ויום כיפור בתהליך התשובה שחווינו ומתוך נקיון וחיבור הלב למחשבות ולדיבור אנו עוברים לתוך פשטות החיים של סוכת הטבע בחג הסוכות, עוברים למדרגה נוספת שהיא המעשים שלנו. מי ייתן ונצליח להסיר את כל אותם כיסויים והסחות הדעת ונפגוש ונוציא לפועל את השמחה והטוב שמצוי בנו. אמכי"ר.

 חג סוכות שמח ⏳🏠

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, שושנה יוסלין בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.