שני חגים מרכזיים בראשית השנה (כמובן, לאחר חג ראש השנה)- יום כיפור וסוכות שמחוברים בחוט עדין ועמוק.
יום כיפור הוא יום של התכנסות פנימה, של חשבון נפש, טיהור וניקיון רגשי.
סוכות, לעומתו, הוא חג של יציאה החוצה- בנייה, מפגש, חיים פשוטים תחת סכך דק ופתוח לשמיים.
ביום כיפור אנחנו מפסיקים לרגע את מרוץ החיים, מתבוננים פנימה ושואלים מי אנחנו באמת, ומי נרצה להיות. זהו זמן של אמת ושל התחלה חדשה.
ואז, ימים אחדים לאחר מכן, מגיע חג הסוכות ומחזיר אותנו אל היומיום.
הוא מזכיר לנו שהחיים הרוחניים לא אמורים להישאר רק בשיאים, אלא להתממש בתוך השגרה- בארוחות, בשיחות, במפגש האנושי, בבית, במשפחה ובקהילה.
הקדושה, אומר חג הסוכות, אינה נמצאת רק בבית הכנסת- היא חיה בתוכנו, בתוך החולין, בתוך הפשטות.
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל כתב על כך דברים חכמים ונפלאים:
"עמים אחרים סיפרו סיפורים על כוחם ועוצם ידם. הם בנו ארמונות וטירות כביטוי לעמידותם. עם ישראל היה אחר. הוא נשא עמו סיפור על האי-ודאות והסכנות שבהיסטוריה. היהודים סיפרו על מסעם של קדמוניהם במדבר, בלי בתים שיחסו עליהם מפני פגעי הדרך. זהו סיפור על עוצמה רוחנית, לא רק על עוצמה צבאית.
חג הסוכות הוא עדות לשרידותו של עם ישראל. גם אם יאבד את אדמתו ויוטל שוב אל הישימון, הוא לא יאבד לא את השמחה ולא את התקווה. הוא יזכור כי את שנות ילדותו הלאומית בילה בסוכה רעועה. הוא ידע כי במדבר שום חנייה איננה קבע, והוא ימשיך לנסוע עד שובו אל הארץ המובטחת, אל ישראל ביתו.
אין זה מקרה שעם ישראל הוא היחיד ששמר על זהותו לאורך אלפיים שנות גלות ופיזור. הוא העם היחיד המסוגל לגור בצריפון שגגו עשוי עלים אך להרגיש מוקף בענני כבוד. הוא העם היחיד היכול לשכון במגורי עראי ובכל זאת לשמוח.
חג הסוכות הוא סיפור על אי-ודאות. הוא מלמד אותנו שגם אם רכשנו דעת לאין קץ, לעולם איננו יודעים מה יביא עמו המחר. חיינו בזמן הם מסע במדבר. בראש השנה וביום כיפור אנו מתפללים להיכתב בספר החיים, ובסוכות אנו שמחים כי אנו מאמינים שתפילתנו נענתה. אך בהביטנו קדימה, אנו מודים כבר מן ההתחלה כי החיים שבריריים וחשופים לפגעים. איננו יכולים לנוס מן החשיפה לסכנה- אלה הם החיים… בלב האי-ודאות נגלה שאנו מסוגלים לשמוח. איננו צריכים טירות לשם הגנה, ולא ארמונות לשם ולתהילה. די לנו בסוכה צנועה.
אני מאמין כי חוויית היציאה מן הבית והכניסה לסוכה החשופה היא דרך לביית את פחדנו מפני הלא-נודע. היא אומרת: כבר היינו כאן פעם. כולנו במסע. השכינה שורה בקרבנו. אל לנו לפחד. זהו מצבר של חוסן שאנו זקוקים לו בעולמנו המתוקשר, המסוכן, נטול הוודאות."
דבריו של הרב זקס נשמעים עוצמתיים במיוחד דווקא בימים אלה.
אנחנו חיים בין שיא לשפל- בין אחדות מרגשת וכאב עמוק, בין תקווה ואתגר.
אך השאלה האמיתית היא לא מה קורה ברגעי השיא, אלא מה קורה אחריהם:
איך ממשיכים לחיות עם האור שהתגלה, איך מתרגמים את ההתעלות לכוח מעשי פרקטי, לשותפות, לאופטימיות ולחוסן פנימי ולאומי.
גם בחיינו האישיים זה כך. יש רגעים של תובנות חדשות, החלטות גדולות או תפילות מהלב. אבל האתגר האמיתי הוא “היום שאחרי”- איך להוריד את ההתחדשות אל השגרה, איך לחיות אותה בתוך הבית, עם האנשים הקרובים, בעבודה, בחברה.
סוכות מלמד אותנו שהקדושה לא נועדה להישאר בשמיים- היא צריכה להתגלם בחיים עצמם.
בימים אלה, כשהאתגרים הביטחוניים, החברתיים והאישיים נוכחים כל כך, המסר הזה חיוני מתמיד:
לקחת את רוח יום כיפור- את הסליחה, האחדות והאמונה- ולהכניס אותה לתוך היומיום, למעגלים הקטנים של החיים, אל הקהילה ואל העם כולו. מי ייתן ונזכה להפוך את האור של יום כיפור לבסיס לחיים של משמעות-
סוכה של ערבות הדדית, אהבה, אמון ותקווה.
ומתוך הלב, כולנו זועקים:
שישובו כל יקירינו הביתה לשלום, אנו זוכרים ומוקירים את כל אלו שחרפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, בריאות הגוף והנפש, ושנזכה לשבת כולנו יחד- תחת סוכה אחת של שלום, חוסן, אחדות ובביטחון🌿 אמן כן יהי רצון.
גמר חתימה טובה וחג סוכות שמח 🍎🍯 💞
לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
