פרשת במדבר- "איש על דגלו"

Image by ElasticComputeFarm from Pixabay
במקום הסדר המופתי הזה תתארו לכם רכישה מתוך ערימה אחת גדולה…

פרשת במדבר, כשמה כן הספר – עוסקים בחיי עם ישראל במדבר. חומש במדבר פותח במניין השבטים המצטרף למניין העם, עוברת לסדר המחנה, ומיקומו של כל שבט ושבט. מה עיניין תיאור הסדר בפירוט כה רב?
גם אלו שבינינו אוהבים סדר והוא חשוב להם, לרוב נעדיף שלא לעסוק בו. מן נטייה טבעית לדחות את העיסוק בסדר עד שאין ברירה, כמובן כל אחד ע"פ המדד שלו:-) לסדר את הבית, לערוך שולחן, לסדר את הניירת, את הדואר שנערם, את ארון הבגדים… סדר מסתבר יוצר סוג של שליטה וארגון חיצוני ופנימי בתוכנו. פתאום לכל דבר יש מקום. כשיש סדר בבית ובסביבה הפיזית, יש סדר בראש ובחיים בכלל, נראה גם שסביבה מסודרת משפיעה לטובה על השלווה והרוגע של כל אחד מאיתנו.

יחד עם זאת, אומר ד"ר משה מאיר- "הסדר הוא מושג חשוב, אך גם מסוכן. הוא יכול להיות הפוך לספונטאני, לכנה, לאמיתי. אני זוכר כי למדתי פעם את פרשת יתרו עם בני כשהיה בן שלוש. הסברתי לו את הבעיה שאבחן יתרו, ואת שיטת השרים – שרי אלפים, שרי מאות ושרי עשרות – שהציע. הוא הקשיב לי ואז אמר: 'העצה של יתרו לא טובה'. 'למה?!' שאלתי בפליאה. 'יותר מידי סדר' הוא השיב לי. זאת בדיוק היתה חרדתו של משה, הבירוקרטיה תבלע את בקשת אלוהים של הבאים לשאול. הסדר יכול להביא לידי ניוון אנושי ומוסרי, יכול להרוס את היצירתיות את הגאונות. כמו בכל דבר, בעולם הערכים, צריך לשמור על האיזון." לכן, הסדר שמקיף ומקדם אותנו הוא כזה שמשפיע על הסדר שאנו חווים מבפנים, שיוצר סדר במרחב הפיזי שלנו, שמוביל לסדר פנימי ולשיפור במצבנו הרגשי, שיפור במערכות היחסים שלנו עם בני הבית, והסביבה, מפיג לחץ ותסכול, ומייצר מקום גם ליצירתיות ולמימוש עצמי.

המדבר הינו מקום ללא הסחות דעת, ללא תחושת ביטחון ומוגנות. במדבר יש חוסר במים ,במזון וחוסר הגנה מפני החום הגדול ביום והקור מנגד בלילה, מסביר הרב ד"ר יונתן זקס-
"המדבר הוא מקום של דממה. אין בו מראות המסיחים את העין, ואין בו רעש סביבתי הממסך את הקולות. נכון, בעת מתן תורה היו בהר חורב ברקים ורעמים וקול שופר ומוסדי הארץ רעדו; אבל כעבור שנים רבות, כשאליהו הנביא הגיע לאותו הר חורב, לאחר העימות שלו עם נביאי הבעל, הוא מצא את ה' לא ברעש ולא באש ולא בסופה אלא ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". ודוק: לא דממה סתם, לא אין־קול, אלא קולה של הדממה, קול קטן ודק ודומם. נראה לי כי קול הדממה הדקה הוא הקול שאפשר לשמוע רק כאשר מקשיבים. בדממת המִדְבָּר אפשר לשמוע את המְדַבֵּר ואת המְדֻבָּר. כדי לשמוע את קול האלוקים דרושה לאדם דממת־קשב בנפש."

למעשה, במדבר עם ישראל מקבל הזדמנות להתחיל ממקום נקי, ללא הסחות דעת, אחרי 210 שנים במצרים, לאחר שספג תרבות אלילית, היה צורך בארגון וחיווט מחדש. כדי לייצר שינוי יש לסדר ולארגן ברמת השבט והפרט. היכולת והחוש לסדר, לארגן ולמיין חשובים לתחומים רבים במהלך החיים. זוהי אולי תכונה מולדת, אבל אין ספק שניתן לשפר אותה ולפתח אותה באמצעות דוגמא אישית, התמדה וחינוך נכון. לרוב תלמיד מסודר לא ישכח מחברת או ספר וידע היכן הקלמר שלו וכמה זמן נותר לו במבחן וכו'. היכולת לסדר, לארגן ולמיין בצורה טובה ויעילה תשפיע בביצוע המשימות השונות בחיינו, כבר מהגן, בבית הספר וגם לאחר מכן – בצבא, אוניברסיטה ובעבודות השונות.

סדר וארגון מגדירים גבולות שהן משמעותיות וחיוניות בכדי להקנות מוגנות וביטחון, ובכדי למקד ולדייק את העשייה שלנו ולא להתפזר. הם שמאפשרים לנו מרחב ראייה בהיר, רחב, מאפשרים הבנה והפנמה של היכולות שלנו כפרט וכקבוצה ומעודדים אותנו לממש את הפוטנציאל שבנו.
המדבר באמצעות הסדר והארגון מאפשרים את ההכנה הרוחנית-נפשית של הכלל והפרט – לקראת הדבר גדול: להיות עם חופשי, מעול עבדות ותרבות זרים, בארץ ישראל תוך מימוש הפוטנציאל שבנו.

שבת שלום❤️

פרשת במדבר- תקציר!

השבוע פרשת במדבר, הפרשה הראשונה בספר במדבר, שהוא הספר הרביעי בתורה. הספר נקרא גם "חומש הפקודים" כיוון שיש בו שני מפקדים, אחד של בני ישראל ומפקד נוסף ללויים.
הפרשה מתחילה ב-" וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר…" (במדבר א')
בני ישראל נמצאים במדבר סיני כבר בשנה השנייה למסעותיהם אל עבר ארץ ישראל, והגיע העת לערוך מפקד. המחנה גדול ומורכב ממשפחות רבות, ילדים, מבוגרים וזקנים. ה' מצווה את משה לספור את כל הגברים מגיל עשרים ומעלה (לא כולל את בני שבט לוי). משה, אהרון והנשיאים של כל שבט ושבט יוצאים למשימת הספירה, והם בודקים את גודלו של כל אחד מהשבטים.
בהמשך הפרשה מתמקדים בשבט לוי שלא נכלל במפקד הכללי כיוון שמוטל עליו תפקיד ייחודי- הלויים מוקדשים לעבודת המשכן, נשיאת המשכן, פירוקו ובנייתו מחדש. שבט לוי כולל 3 משפחות מרכזיות, משפחת גרשון, משפחת קהת, ומשפחת מררי, כשלכל משפחה קיים תפקיד ייחודי בעבודת המשכן.
עבודת קודש זו הוטלה לאחר יציאת מצרים על כל בכור בעם ישראל, אך בפרשת במדבר מתקבלת ההחלטה להחליף את הבכורות בשבט לוי.

הפרשה מספרת לנו שחניית השבטים הייתה לפי סדר קבוע מראש, כשלכל שבט מקום משלו. כך גם התנהלה התנועה במדבר על פי סדר קבוע-
שבט לוי במרכז המחנה ושאר השבטים המחולקים ל 4 קבוצות המקיפות אותו מארבעת רוחות שמים:
במזרח – יהודה, יששכר וזבולון,
בדרום- ראובן, שמעון וגד
במערב – אפרים, בנימין ומנשה,
בצפון – דן, אשר ונפתלי.
למעשה, בסוף הפרשה אנו יודעים- כמה אנשים יוצאים למסע, מי האחראים על המשכן, וסדר החנייה והתנועה של עם ישראל במדבר.


השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה. המשך שבוע טוב🌼

פרשת במדבר- האם השם שלנו הוא ביטוי לשליחות שלנו?

האם השם שלנו הוא ביטוי לשליחות שלנו?
בתחילת הפרשה נאמר," (ב) שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר, א'). כלומר, הקריאה בשמות היא שמביאה את הסדר של העולם.
שימו לב, כשבני ישראל ירדו למצרים, הם ירדו עם שמות, "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה" (שמות א' א'), וכשעלו משם, הם עלו עם שמות. השם נועד בכדי שיזכירו אותו, שיקראו בו בכוונה לעורר את החיות של האדם. אומר הנעם אלימלך, כשאדם ישן, יכולים לעשות רעש גדול והוא לא מתעורר, אבל אם מזכירים את השם שלו, הוא יתעורר. אומר הרב שיינברגר שליט"א, השם מעורר את הנשמה, מדבר וקורא לנשמה. לכל אחד מאתנו יש שם ויש את השליחות שלו. השם מורה על השליחות הייחודית בעולם הזה. כתוב, "מוֹנֶה מִסְפָּר, לַכּוֹכָבִים; לְכֻלָּם, שֵׁמוֹת יִקְרָא" (תהילים קמ"ז ד'). בזמן שהמדענים מנסים למנות ולמספר את הכוכבים במרום, אומר לנו דוד המלך, שהבורא כבר ספר אותם ונתן לכל אחד שם ותפקיד. כלומר, לכל דבר בבריאה יש שם ותפקיד.
אומר השל"ה הקדוש, מניין השמות של בני ישראל הביא לכך שכל אחד יכיר בחשיבותו כחלק מהכלל, יש לו שם, יש לו תפקיד, ויוצא מכך, שיש לו גם אחריות גדולה כלפי הכלל.
כשנותנים שם לאדם, המשמעות היא שניתן לו תפקיד ; השם מבטא את התוכן של הנשמה של אותו אדם. השם זה הלבוש, הבסיס הראשוני, שנותן לאדם את הכח לעשות את התפקיד שלו. אך צריך לזכור שלכל שם יש מספר משמעויות ולנו יש בחירה חופשית באיזו משמעות נוציא את עצמנו מהכח אל הפועל.
בנוסף מתואר בפרשה שלכל שבט היה דגל משלו, וצבעו היה כצבע האבן הטובה שהיתה באבני החושן על ליבו של אהרון הכהן. על הדגל היה סמלו של כל שבט. למשל, שבט ראובן, דגלו היה אדום כאבן הרובי ועליו היו מצוירים הדודאים שהביא לאימו. כך כל שבט ושבט באפיונו הייחודי.
כל העניין של דגלים מורה על סדר שאיש על דגלו, איש על מחנהו. כל אחד יש לו את האות שלו, את התפקיד שלו, את המשמר הקבוע שלו. הכל בצורה מסודרת. ספר 'במדבר' מתאר ברובו את המסעות שעברו בני ישראל במדבר, ומשמעות המסעות הללו הן שלבים בהתפתחות שלנו כעם וכפרטים.
כל אדם מסוגל לשמוע את קול הנשמה שלו, לדעת מה תפקידו האישי המיוחד בכלל המציאות הגדולה של הבריאה. כל אחד מאתנו יכול להרים את הדגל האישי שלו ולהשמיע את הקול הייחודי שלו. ודווקא על ידי ביטול וצמצום, ויצירת מקום לאחר, דווקא על ידי 'הפיכה למדבר', יכול האדם להיות יחיד ומיוחד ולזכות לקיים את התכלית והשליחות שלו בבריאה.
מי ייתן ונצליח להיות קשובים לסביבה שלנו ולקולות הפנימיים שלנו, ולממש ולקיים בשמחה ובהצלחה את שליחותנו בבריאה. אמכי"ר.
שבת  מבורכת ❤
  השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, עופרי בת חיה,  אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולעילוי נשמתם של מיכל בן רעי, משה בן חנה רבקה, ואביבה בת מזל, יהי זכרם ברוך.