השבוע פרשות ויקהל ופקודי, הפרשות שמסיימות את ספר שמות. פרשות אלו עוסקות בעיקרן בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציווים על הקמת המשכן ובגדי הכהונה שפורטו בפרשות 'תרומה' ו'תצוה' באים לכלל ביצוע בפרשות אלו, ויקהל, והפרשה שאחריה, פקודי .
פרשות 'ויקהל' 'פקודי' מהוות את השלב האחרון בתכנון ובביצוע של הקמת המשכן.
"(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם." (שמות לה) משה חוזר על הדברים שנאמרו לבני ישראל במעמד הר-סיני. תחילה מצווה הוא על שמירת השבת ומבהיר את חשיבותה, ואחר-כך משה חוזר על כל ציווי בניית משכן ה'. החל מהתרומה שנצטוו לתת – "(ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: " (שמות לה), ועד פירוט חוזר של מבנה המשכן וכליו. בנוסף מתוארת מלאכת בניית המשכן הלכה למעשה.
הנבחרים לבנות את המשכן הם בצלאל בן אורי בן חור, משבט יהודה, ולעזרתו הועמד אהליאב בן אחיסמך משבט דן, ככתוב- "(ב) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ–כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ." (שמות לו) בפרשות אלו מפורטים גם החומרים ששימשו למלאכת המשכן וכליו, ומתוֹארת הכנת בגדי הכוהנים.
אלו שברשותם החומרים הדרושים לבניית המשכן הזדרזו להביאם; הם תרמו בשמחה ובהתלהבות את תכשיטי הזהב שלהם, ואת האבנים היקרות שנדרשו עבור האפוד והחושן של הכהן הגדול. בשלב מסוים משה מודיע לעם כי אין צורך בתרומות נוספות מאחר ונאספו די והותר.
בסופה של המלאכה מובאים כל כלי המשכן אל משה, ומשה מאשר את המלאכה שנעשתה ע"פ מצוות ה', והוא מברך את כל העוסקים בה.
המשכן הוקם ב-א' בניסן, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. לאחר שהוקם המשכן מכסה הענן את אוהל מועד, ומסמל בכך את שכינת ה' במשכן.
לבני ישראל ניתן סימן: כששורה עמוד הענן על המשכן ביום, או שורה עליו עמוד האש בלילה, חונים בני ישראל במקום. כשעולה הענן מעל המשכן – "יִסעוּ בני ישראל בכל מַסְעֵיהָם".
