השבוע, פרשת תצווה שהיא המשך ישיר לבניית המשכן- ההוראות לעבודה במשכן, ולכוהנים העובדים בה. בשבוע של פרשת תצווה חל גם פורים. מה הקשר בין הפרשה לחג הפורים?
כולנו יודעים שבפורים יש עיסוק בבגדי המלכות, בנראות, בתחפושות, ובמצג שווא ומצג אמת. במקביל, בפרשה אנו למדים על חשיבות ומשמעות בגדי הכוהנים. מסביר הרב משה שיינפלד-
"אחד הדברים המבטאים ביותר את ההבדל המהותי בין בני אדם לבעלי חיים הוא הבגד. בני אדם לובשים בגדים, ואילו בעלי חיים מהלכים בכסות הטבעית שלהם. כיצד מבטאים הבגדים את ההבדל שבין בני אדם לבעלי חיים? הבגד מסמל את "יכולת הכיסוי" של השכל על הגוף. כלומר: בין הגוף והשכל שורר מתח תמידי – הגוף נמשך לעניינים רבים שהשכל מנסה להימנע מהם, ואילו השכל מנסה להטיל מרות על הגוף, אולם לא תמיד מציית הגוף להוראותיו. הבגדים מזכירים לאדם: יש לך יכולת לכסות ולרסן את כוחות גופך. יש לך זכות בחירה בין טוב לרע. הבגד החיצוני מבטא את המעלה הפנימית המיוחדת שהמין האנושי זכה לה – יתרון היכולת השכלית על פני הדחף הגופני. לעומת זאת, בעלי החיים אינם עוטים מלבוש על גופם, משום שכוחות הגוף מקיפים את כל ישותם. אין להם מערכת מוסרית מודעת…".
ע"פ הסוד, הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י מסביר כי הגוף הוא למעשה הלבוש לנשמה הבלתי נראית, שהיא האדם עצמו, מהותו.
בפרשת תצווה יש למעלה מארבעים פסוקים שמוקדשים לתיאור בגדי הכהונה. מטרת הבגדים מפורשת בתורה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת." (שמות כ',ב')
פרשנים שונים מסבירים שהבגדים מטרתם לסייע לכוהנים בעבודתם, להזכיר להם את חשיבות תפקידם ואת החובה להתכוון, ולהתמקד בעת עבודתם, ובו בעת לשקף את חשיבות שליחותם גם בעיני הבריות. בסופו של דבר, הבגד עושה את האדם- פנימה והחוצה. האישיות והפנימיות שלנו מתגלה החוצה באמצעות הבגדים. אכן, אנו זקוקים לבגד בכדי לשמור על המודעות המלאה של תפקידנו, הדימוי שלנו, וכדי שהסביבה תדע מה יש לנו לומר. יחד עם זאת, יש לזכור שקיים גם מצג שווא, עליו מספרת לנו המגילה. אנשים שהבגד שלהם איננו מבטא דבר מאישיותם, אנשים הלבושים בבגדי תפארה אך ריקים מתוכן, סוג של תחפושת שאינה מעידה כלל על פנימיותו של אותו אדם.
בפרשה מתואר לנו כי כהן רגיל (הדיוט) לובש בעת עבודתו בבית המקדש ארבעה בגדים, וכהן גדול שמונה. באפוד ובחושן ישנם אבנים טובות שעליהן כתובות שמות בני ישראל. כלומר, הכהן הגדול נושא את בני ישראל על ליבו "(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ: לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד." (שמות כ"ח), ועם כל תפארת והדרת לבושו, מעמדו וערכו קיימים רק בזכות היותו שליחם של כלל ישראל; כן, הכהן הוא משרת ציבור.
לכן, מסתבר שיש בנוסף ציווי בפרשה המבהיר מי יכול להכין את בגדי הכהן- "(ג) וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי." (שמות כח') כלומר, מכיני המלבושים, החייטים, חייבים להיות 'חכמי-לב'. מה זה אומר חכמי-לב? שהרי הלב והמוח הן שתי מערכות שונות בתפקיד ובתפקוד שלהן. התלות ההדדית שלהם האחת בשנייה, היא המשמעותית והחשובה ביותר בגוף האדם. אני זוכרת שהבן שלי היה בגן הוא שאל אותי- " אמא, מה יותר חשוב הלב או המח?" אם כן, להכנת בגדי הכהן נדרשת תכונה ייחודית זו של חכמת הלב. מסביר הרב מרדכי מלכא, "…משכן חכמתו הוא במוח ולא בלב, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו אחרת שיש שילוב של הלב לתואר של חכם לב כי יסוד החכמה של התורה הקדושה מתחילה בלב ולא בשכל… אין חכם בלי לב טוב כי דרך ארץ קדמה לתורה ובלי מידות טובות לעולם לא יכול להיות גדול בתורה, אולי יהיה לו ידיעות כמחשב, אבל אינה תורה הקדושה אשר מאצילה ומעדנת את האדם ומיישרת את דרכו והנהגתו עם הבריות…".
גם מגילת אסתר כאמור עמוסה בבגדים ובמלבושים. הבגדים מהווים תפאורה מתחלפת לדרמות המתרחשות ורומזים לנו להתבונן ולשים לב להתרחשויות. הגיבורים מתלבשים בהתאם לתחושתם, מעמדם ומצבם, ואף לובשים לבוש שממחיש את מצבם הרגשי. מרדכי קורע את בגדיו ולובש שק ואפר כדי לבטא את צערו הפנימי. אסתר שנחרדת ממעשיו, שולחת בגדים להלבישו, ומרדכי מסרב לקבל אותם. אסתר המלכה, נדרשת לצאת בשליחות בכדי להציל את עמה, שליחות המחייבת אומץ ומסירות נפש. גם היא לובשת בגדי מלכות בכניסתה ל"קודש", כשם שעושה הכוהן הגדול- "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מגילת אסתר ה', א'). היא מתכסה בבגדים ייחודיים המזכירים לה את עמה ואת השליחות אותה עומדת לבצע. בדומה לכוהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים ביום המקודש ביותר ומסכן את חייו עבור עם ישראל, כך אסתר מוכנה להסתכן ולהקריב עצמה בשביל עמה.
מרדכי ואסתר מתלבשים באופן שמשקף את מהותם – היותם שליחים של עם ישראל, ולכן הלבוש משתנה בהתאם למצב. הבגדים המפוארים של המן המוזכרים במגילה הינם בגדים של אגו, של חיפוש ורדיפה אחר כבוד המשקפים מצג שווא. "(ז) וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל-הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. (ח) יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ" (מגילת אסתר ו') יש אנשים שמחפשים הכרה וכבוד ללא כל כיסוי. ממש כמו בבגדי המלך החדשים, בגדים ריקים מתוכן ממשי.
הבגדים נועדים לתודעה הפנימית, כמו תזכורת קבועה בליבם של הכוהנים. לזכור ולכבד את היותם שליחי ציבור ובו בזמן לקבוע את התודעה הסביבתית כלפי עבודתם. מעניין לראות את הדמיון המופלא שבין תיאור בגדי מרדכי לבגדי הכהן-
"(טו) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן;" (פורים ח')
"(ד) …"וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי. (ה) וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן… " (שמות, כח').
מסתבר, שהבגדים שאנו נבחר ונקפיד ללבוש בכוחם וביכולתם לגלות לנו ולסביבה את הפנימיות שלנו. בקרוב, אומנם במהדורה מצומצמת מהרגיל, נלבש תחפושות ונשים מסכות. האם יהיה זה בכדי להחצין משהו פנימי, כן ואמיתי? לכאורה הנוהג להתחפש וללבוש מסיכות בפורים מצביע על משמעות הפוכה, ההסתתרות שלנו מאחורי מסיכות ותחפושות, אך נראה כי המסכות בפורים דווקא מטרתם להסתיר את המסכות הרגילות שמסתירות אותנו, ולאפשר לעצמנו לפחות פעם אחת בשנה להיות ממש אנו עצמנו.
חג פורים שמח, ושבת מבורכת😷🎭👘