פרשת שופטים עוסקת רבות בהנהגה של עם ישראל, יש הקוראים לה פרשת המשכ"ן= מלך, שופט, כהן, נביא.
משה רבנו מבין שחשיבה מדינית מחייבת כינון של שלטון מרכזי. איזו מדינה רואה משה לנגד עיניו? כיצד משלבים מלכות בשר ודם עם מלכות שמיים?
הרב יעקב אריאל מסביר, "מלך ישראל בארץ-ישראל מוגבל בסמכויותיו ואין הוא רשאי לנהוג כמלך גוי בצורה שרירותית כאילו הוא מקור הסמכות. עליו לדעת שהוא שליח ציבור, וכל סמכותו יונקת מן הציבור ולכן הוא רשאי לפעול רק לטובת הציבור ולא לטובת עצמו…
שני צדי הקשת החברתית, הדתית והחילונית, למרבה הפרדוכס, נוהגים לעומת זו מול זו את התורה ואת המדינה. כאילו התורה שוללת מדינה דמוקרטית. והמדינה – מעצם היותה מסגרת דמוקרטית-אנושית – שוללת כביכול תורה מן השמים. הצגת הדברים בצורה דיכוטומית זו הינה מוגזמת ולעתים אף מעוותת והיא טומנת בחובה סכנה לעתידה של המדינה… אין סתירה מהותית בין השתיים… העם הוא מקור סמכותו של המלך. והעם מאציל סמכות בדרך דמוקראטית: "אחרי רבים להטות". פסוק זה נאמר בטרם היות אתונה בעולם.
לכל חברה דמוקרטית יש עקרונות יסוד מוסריים שמהם היא אינה רשאית לסטות, וסטייה מהם אינה חוקית. לעם ישראל מספר העקרונות האלו רב. ההבדל הוא לא רק כמותי, הוא איכותי. עקרונות אלו מקיפים את כל תחומי החיים – האישיים, המשפחתיים, החברתיים והלאומיים."
משה מבין שעם הרוצה לחיות כראוי בארצו, מוסיף הרב צחי להמן, "צריך שתהיה לו הנהגה ראויה. ההנהגה עצמה אמורה להיות מאוזנת ע"י גורמים שונים שאינם תלויים אחד בשני, על מנת ליצור איזונים בין הכוחות. בכדי למנוע שלטון יחיד ועריצי בעם, שלטון המרכז כוח ורודה באזרחיו בלי חשבון…
הפרשה פותחת בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". על השופט והשוטר להיות בשער העיר, אל לו להיסגר בד' אמותיו במגדל השן. אלא עליו לחוות את חיי העם, אכן מרדכי ישב בשער המלך. בשער העיר מתרחשים חיי העיר: המסחר, המקח וממכר וקביעת שער המדד והמחיר."
כלומר, מנהיגות אנושית שרואה את טובת הציבור לנגד עיניה צריכה להיות מחוברת לצרכי העם ולמה שמתרחש סביבה. ע"כ מפרט לנו משה את מצוות "(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", (דברים יז) שלא כמנהג העמים סביב, הציווי מונע מהמלך לפתח נטייה לכבוד, לצבירת כח ורכוש לצרכיו האישיים. המלך מחויב להיות עניו, "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו".
ועל כך הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מחדד-" למנהיגים גדולים יש סגולות רבות, אך ענווה בדרך כלל איננה אחת מהן… זוהי אחת המהפכות שהיהדות חוללה בתולדות הרוחניות. בעולם העתיק, הרעיון שמלך צריך להיות עניו היה ודאי נשמע כבדיחה גרועה… המאמין שיש אלוקים שאנו עומדים בפניו – מאמין מתוך כך שהוא עצמו אינו מרכז העולם. ה' הוא מרכז העולם. "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", אמר אברהם, אבי האמונה. "מִי אָנֹכִי?" שאל משה, אדון הנביאים. ענוותנות זו לא גרמה להם להיות רופסים או חנפנים. אברהם כינה את עצמו "עפר ואפר" דווקא בשעה שהרהיב להתמקח עם אלוקים על העונש שהשית על סדום וערי הכיכר. משה, העניו מכל אדם, הוא־הוא אשר העז לקרוא לה' שיסלח לבני ישראל "וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". אברהם ומשה היו מנועזי הרוח הגדולים שהעמידה האנושות. ענווה איננה שפלות…
העניו מעריך את עצמו, ובטוח בהערכתו זו, ועל כן אינו זקוק לאישור מפי אחרים. על כן אין העניו מרגיש צורך להוכיח את עצמו ולהראות שהוא חכם מהאחרים, פיקח מהם, מוכשר מהם או מוצלח מהם. … אבל כדי להבין מדוע חשובה הענווה אין צורך להיות דתי. בכתב העת למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד פורסמו בשנת 2014 תוצאות סקר שהראה כי "המנהיגים הטובים ביותר הם מנהיגים ענווים". אלה הם מנהיגים הלומדים מביקורת. ביטחונם העצמי איתן, והוא מאפשר להם להאציל סמכויות ולשבח אחרים על תרומתם. הם מסַכנים את עצמם למען טובת הכלל. הם משרים על סביבתם נאמנות ורוח צוות. ומה שנכון לגבי מנהיגים נכון גם לכל אחד מאתנו כבן־זוג, כהורה, כעמית־לעבודה, כבן־קהילה, כחבר.
אחד האנשים הענווים ביותר שפגשתי בחיי היה הרבי מלובביץ', זכר צדיק לברכה. לא היה בו שמץ של שפלות רוח. הוא התנהל מתוך גאון חרישי. הוא בטח בעצמו, והוד מלכות שרה עליו. אבל כאשר נמצאת איתו ביחידות, הוא גרם לך להרגיש שהאדם החשוב בחדר הוא אתה. זה היה כישרון יוצא דופן. מלכות בלי כתר. גדוּלה בבגדי חול. מהליכותיו למדתי שהעניו אינו זה החושב שהוא עצמו קטן – אלא זה היודע כי באנשים אחרים שוכנת גדוּלה…"
משה מדריך אותנו ביחסי שמיים וארץ במרחב של הפרט אך גם במרחב של הכלל. משה מסביר לבני ישראל כיצד לכונן מלכות בשר ודם עם תודעה של מלכות שמיים. במצוות המלכת מלך/מנהיג, מתוארת לנו מנהיגות ענווה שתפתח לנו את הדלת לחיבור הראוי שביניהם, ובו בזמן תזכיר לנו שמה שנכון עבור המנהיגים שלנו נכון גם עבור כל אחד ואחת מאתנו בהנהגה הפרטית שלנו, בבית, עם חברים, בעבודה, ובקהילה.
שבת שלום❤️