סיפור יציאת מצרים נחשב לסיפור המכונן של בני ישראל. ה' הוציא את אבותינו הקדומים מעבדות לחירות, ובמסעם במדבר בני ישראל הפכו לעם. בהמשך מתקיים מעמד הר סיני, אירוע עוצמתי נוסף שבו נתן ה' את תורתו לעם ישראל. מצד אחד, יש המפקפקים ושואלים האם מדובר בסיפור? באמיתותו של הסיפור? קרה או לא קרה?
מצד שני, האם אחרי מאות שנים של מחקר, הסיפור התנ"כי של יציאת בני ישראל ממצרים סוף כל סוף זכה להוכחה מדעית? לפני כשנה, בינואר 2019, מחקר חדש שבוצע בידי אוניברסיטת אריזונה מצא שההתפרצות ההרסנית של הר הגעש ת'רה שבאי היווני סנטוריני אירעה מאה שנה לפני התאריך בו האמינו עד היום שהתרחשה, כלומר מסביר המאמר, במקביל לתקופה בה משערים כי משה הוליך את בני ישראל דרך ים סוף לכיוון הארץ המובטחת. כעת החוקרים מאמינים שיש קשר ישיר בין התפרצות הר הגעש לקריעת ים סוף, והפתרון המדעי שלהם הוא – צונאמי. הממצאים החדשים מאשרים את התיאוריה של האגיפטולוג הנס גודיק, שטען בעבר כי מאורעות שהתרחשו ביציאת מצרים, כמו קריעת ים סוף ועשרת המכות, ניתנים להסבר בידי התפרצות הר געש. התיאוריות של הנס, שנפטר לפני כ-5 שנים, נתמכו מאוחר יותר ע"י הגיאולוגית ברברה ג'יי.סיברטסן.
במהלך אלפי השנים שחלפו, סיפור יציאת מצרים אף קיבל משמעות אוניברסלית, כלל עולמית. למשל, המילים "שלח את עמי" שמשה הפנה לפרעה, הפכו לסיסמא של עמים המבקשים לצאת לחופשי, לדוגמא- נלסון מנדלה, לוחם החירות מדרום אפריקה השתמש בסיסמא זו. גם ברוסיה בתקופת "מסך הברזל", הביטוי 'שלח את עמי' היה הסמל של מסורבי העלייה, כמו אנטולי שירנסקי ויולי אדלשטיין ועוד רבים אחרים שנאבקו על זכותם לעלות ארצה.
כמו כל מאורע או תופעה משמעותית בהיסטוריה נמצא חוקרים ומחקרים שיחפשו הוכחה כלשהיא לקיומם. הנטייה היא שאנשים דתיים מאמינים במעשי הניסים והאירועים בתנ"ך כאמת מוחלטת וביטוי לכוחו האין סופי של ה'. לעומתם, ישנם חילוניים ואתאיסטים שמוכנים לקבל כאמת רק מה שמתרחש ע"פ הבנתם, או ע"פ גילויים שנמצאו בשטח. אבל תכלס לשלול תופעה או אירוע על בסיס העדר מציאת הוכחות, במילים אחרות, על מה שלא מצאו זו טעות בסיסית. אחרי הכל, חוקר מסיק מסקנות רק על בסיס מה שכן מצא. בטח כשמדובר בארכיאולוגים שחלק גדול מהממצאים עדיין קבור באדמה (והרבה מהממצאים היו ועדיין בתהליך גילוי וחשיפה במהלך ההיסטוריה) – או לחילופין הושמד ברבות השנים. יותר מזה, לא ברור אילו ממצאים יכלו להיוותר אחרי בני ישראל שהלכו במדבר, בחולות של סיני, לפני יותר מ-3000 שנים. קחו למשל את המסתננים מסודן, אם בעוד 3000 שנה ייצאו ארכיאולוגים למדבר סיני במטרה למצוא שריד למסעם לישראל, הם כנראה לא ימצאו דבר. לכן, משתמע שאולי כדאי להניח לדיון הטכני ולעבור למהות ולמסר.
מסביר פרופ' נתן אביעזר- "המסורת היהודית רצופה באירועים היסטוריים דרמטיים. אולם מבחינת התורה, האירוע ההיסטורי החשוב ביותר בתולדות עם ישראל הוא יציאת מצרים. לנושא זה הוקדשו ארבע פרשות שלמות בתורה: שמות, וירא, בא, ובשלח. זאת ועוד. יש חובה מהתורה לזכור כל יום את יציאת מצרים, כמו שכתוב: "תזכֹּר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דב' טז:ג). אנו מקיימים מצווה זו על-ידי קריאת שמע בכל יום, שכן הפסוק האחרון בה מזכיר את יציאת מצרים. יתר על כן ישנן כמה וכמה מצוות שטעמן המפורש בתורה הוא זכר ליציאת מצרים, ביניהן שבת (דב' ה:טו), שלשת הרגלים (ויק' כג ועוד), פדיון הבן (שמ' יג:יד), תפילין (שמ' יג:טז), והרשימה ארוכה.
חג הפסח – כל כולו מיוחד לנושא יציאת מצרים, והמצווה לספר ביציאת מצרים היא אחת מתרי"ג המצוות, ומחייבת את כולנו פעם בשנה, בליל הסדר, לדבר באריכות על יציאת מצרים לכל פרטיה ודקדוקיה ("והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", שמ' יג:ח). מצוות "סיפור יציאת מצרים" נוספת על מצוות "זכר יציאת מצרים", וחלה על נשים וגברים כאחד…
מה נשתנה האירוע של יציאת מצרים מכל האירועים החשובים האחרים בהיסטוריה שדווקא אותו קבעה התורה כאירוע מרכזי בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל עד ימינו אלה?
לראשונה נוצר עם שלם שבניו מוכנים ללכת אחרי הקב"ה, לשמוע לציוויו, ולעבדו כבני חורין. וזו גם משמעותה של ההכרזה בהגדה שכל אחד חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים: אנו, בניו של אותו העם שנוצר אז, עם חופשי שאינו מפחד מהמצרים או מגויים אחרים, ומוכן לעבוד את הקב"ה בגלוי כבני חורין. כך אנו מהווים עוד חוליה בשרשרת של עם ישראל שנוצר ביציאת מצרים.
יציאת מצרים היא אפוא האירוע המכונן בהיווצרות עם ישראל; המסר הנוקב של התורה הוא שתהליך זה של יצירת עם של בני חורין מתוך אוסף של עבדים הוא הוא האירוע המרכזי בהיסטוריה שלנו, וכל מה שאנו עושים ומקיימים היום, כעם, הוא תוצאה ישירה או עקיפה של אירועי יציאת מצרים. כך גם מתן תורה והכניסה לארץ-ישראל. רק עם של בני חורין זקוק לחוקים, דהיינו, לתורה, ורק עם של בני חורין זקוק לארץ, לארץ-ישראל. לאור זאת, אין פלא שחשיבות יציאת מצרים מודגשת בדרכים רבות ומגוונות בתורה ובמסורת ישראל." סיפור יציאת מצרים הוא סיפור של משפחה שהפכה לעם ומועבר אלפי שנים מאב לבנו.
יציאת מצרים איננה ארוע הסטורי שחלף ועבר. יציאת מצרים התחילה אז, במצרים, ונמשכת כל הזמן עד אחרית הימים. כל התקדמות מוסרית ותיקון המידות של עם ישראל, כמו כל קיום מצוה של אדם מישראל הינם למעשה יציאה מסוימת ממצרים. שנזכה לצאת מהמיצרים ולשחרר את אותם חלקי הנפש (תאוות, יצרים וכו') שאנחנו עדיין משועבדים אליהם. אמכי"ר.
שבת שלום❤🌊
לעילוי נשמתה של הילי בת יעל, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, יהי זכרה ברוך
פרשת בא- תקציר!
פרשת בא היא פרשת השבוע השלישית בספר שמות.
שלוש מכות נוספות מכה ה' את המצרים, מכת ארבה, מכת חושך, ולבסוף המכה הקשה מכולן – מכת בכורות עד שמתרצה פרעה, מלך מצרים, לשחרר את בני ישראל. פרעה המבועת מבקש מעם ישראל לקום ולצאת ממצרים.
ה' אומר למשה ואהרון כי החודש הזה (א' בניסן שנת 2,448 לבריאת העולם), בני-ישראל ייצאו מעבדות לחירות, וזהו בעצם החודש הראשון בספירת חודשי השנה, "(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (שמות יב').
בהמשך ה' מצווה את משה ואהרון להורות לכל משפחה בישראל לשחוט שה בי"ד בניסן, ולסמן בדמו את משקופי הבתים (כדי שניתן יהיה להבדיל בין בתי המצרים לבתי ישראל). את השה יש לצלות ולאכול, נקרא 'אכילת קורבן הפסח' והוא מצווה לדורות. אליו מצטרפים צווי אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ.
לאחר תיאור יציאת מצרים התורה מפרטת לגבי המצוות הקשורות לקורבן הפסח, לנושא קדושת הבכורות, והחובה לספר לדורות על יציאת מצרים – מה שאנו עושים למעשה בכל שנה ושנה בליל הסדר.
לבסוף, המצווה היא לשים דברים אלו לאות ולזיכרון על הידיים ובין העיניים, שזהו המקור למצוות תפילין- "(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם." (שמות יג')
השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, דוד בן מיכל, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
המשך שבוע טוב🌼