האם יש קשר בין לבוש להתנהגות?
כמה הילדים שלנו ואנחנו משקיעים בבגדים ובחיצוניות שלנו, כמה הנושא הזה חשוב ומה המקום שלו במסגרת/בסביבה שלנו ?
לחילופין אם אשאל אתכם- מה יותר חשוב – מה שבפנים או מה שבחוץ? אני זוכרת לפני שנים כשהגעתי פעם ראשונה לבקר בבית חמותי הכרתי את גיסתי הצעירה שהייתה אז בת ארבע. במהלך חילופי הדברים בינינו אמרתי לה שהיא ילדה יפה. ללא היסוס מיד הגיבה חמותי היקרה ושאלה אותה, איך את יפה? וגיסתי, להזכירכם בת הארבע, חייכה והדגישה שהיא יפה מבפנים…"
אז מה יותר חשוב האישיות של האדם, הנפש, התכונות שלו – או איך שהוא נראה מבחוץ? רובנו נגיד ש- "ברור שמה שבפנים!" אבל בפועל אנו מקדישים הרבה אנרגיות ותשומת לב לגוף שלנו, ולמראה שלנו, והשאלה כמה אנו מקדישים כדי לפתח את האישיות והתכונות הטובות שלנו?
הרב יוני לביא מסביר, "לגוף האנושי, החלק הגשמי שלנו, יש כוח והשפעה מאוד חזקים. בקלות רבה אנו יכולים ללכת שבי אחריו ולשכוח את מה שבפנים, את הנפש, את האישיות, את הנשמה. זה הרי בדיוק מה שקרה שם בחטא עץ הדעת – "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים"…היופי החיצוני היה כל כך מסנוור עד שגרם לה לשכוח שהפרי הזה אסור ואינו מיועד להם.
אז איך התורה מתייחסת לבגדים? זוכרים בספר בראשית מה לבשו אדם וחוה בגן עדן… כלום! "ויהיו שניהם עירומים האדם ואשתו ולא יתבוששו" (בראשית ב,כה). הפעם הראשונה בה הרגישו צורך להתלבש הייתה רק אחרי החטא הראשון – כשאכלו מעץ הדעת. מדוע? מה הקשר בין הדברים?"
בפרשה שלנו השבוע, פרשת תצווה, כחלק מתהליך כניסת אהרן ובניו לתפקידם במשכן אומר ה' למשה:
(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. (ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת… (מ ) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. (מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם–וְכִהֲנוּ לִי." (שמות, כח, א'-ב', מ'-מ"א)
מה משמעות הכבוד והתפארת הכרוכה בבגדי אהרן ובניו?
היהדות אמורה להתמקד בפנימיות, ברוחניות, אז מדוע העיסוק בעניינים חיצוניים כמו בגדים? פרשנים רבים מסבירים שהבגד עושה את האדם – לבוש מכובד גורם לסביבה לכבד את האדם, וגם משפיע על היחס שלנו כלפי עצמנו. ב"ספר החינוך" מוסבר כי הלבוש המיוחד השפיע לא רק על הסביבה אלא גם על הכוהנים עצמם, כי הלבוש הוא למעשה תזכורת לתפקידנו וייעודנו.
מובן שאין הכוונה שנסתובב כל היום עם חליפה, אבל כשאנו נפגשים עם מישהו שחשוב לנו, יש משמעות גם למה שאנחנו לובשים. כלומר, הדרך שבה אנחנו מתלבשים משפיעה על ההתייחסות שלנו לעצמנו ולכל דבר שאנחנו עושים – ובהתאם משפיעה על התנהגותנו.
הרמב"ן ואבן עזרא מדגישים את הייחודיות שבלבוש אהרן ובניו הכוהנים שזוכים להם בזכות עבודתם במשכן. שניהם מדגישים את חשיבות המאפיינים החיצוניים כגורם סמלי המבטא את ייחודיותו של האדם ("אין אחד מישראל שילבש כאלה.."), המעניקים לו בטחון עצמי, המאפשר התפתחות חיובית של האישיות. הדרך שבה אנו מתלבשים משפיעה על הדימוי העצמי וההרגשה שלנו, בין אם במודע או לאו. (מדברי הרב יוני לביא, ומרדכי שפייר)
לבישת בגדי הכהונה בפרשה מבהירה לנו שעם העבודה הפנימית שלנו, עלינו לבחון באילו כלים חיצוניים אנחנו משתמשים. כי בעבודת הקודש יש צורך להאיר את הפנים, אבל גם להאיר את החוץ. עלינו לקחת אחריות על הדרך שבה אנו מופיעים גם כלפי חוץ בעולם. הבגדים של הכוהן הגדול הם למעשה ביטוי למידות נצרכות בכדי להתנהל בעולם- בענווה, במתינות, בהקשבה, במאור פנים, בנימוס, בסבלנות, בעדינות – להיות מוארים מבפנים, ובמקביל לדעת כיצד לגשת אל העולם שסביבנו.
שנזכה להדליק את האור הפנימי שבנו, ללבוש את הבגדים שיתנו לנו את האיזון שבין הפנימיות לחיצוניות, ויסייעו לנו במימוש יעודנו. ושנזכה כולנו להיות מצווים מבפנים להתחבר ולקרב לבבות, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, חמדה בת זהבה, אברהם לייב בן חיה סאסל, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.