חג הסוכות- תזכורת למה?

בראש השנה היינו עסוקות במחשבה, לעשות תשובה ולהתחבר לפנימיות שבנו, כדי שנוכל להוציא את עצמנו לאור, ולממש את מה שמצוי בנו. ביום כיפור העיסוק שלנו היה בדיבור, בווידויים, בבקשת וקבלת סליחה ומחילה, ועכשיו, בחג סוכות כולנו עסוקים בעשייה, בבנייה, בלצאת החוצה מביתנו ולהתחיל ליישם, תאכלס!
אז מה עניין הארעיות שבו? באחד השיעורים ששמעתי נאמר שבשבעת הימים אנו מצווים לעשות כמעט הכל בסוכה, לאכול, לשתות, להתפלל, ללמוד, לישון, ואפילו לטייל, מה פירוש? לטייל בסוכה🤔, קצת קטנה לא? הרב שיינברגר מסביר שכל העולם מצוי בסוכה, וזה בכלל עורר תהייה. בעצם כולנו ארעיים, זמניים פה בעולם, אנו נולדים מתוך ידיעה שחיינו הינם זמן קצוב שבו אנו מקווים למלא ולממש את ייעודנו ושליחותנו. התחושה שלכל אחד ואחת יש מקום וייעוד, ושאנחנו רצויים, נצרכים, ואהובים כפי שאנחנו (עם כל החסרונות והפגמים) מביאה לשמחה ולרגיעה.
לכל אדם בעולם תפקיד ייחודי ובלעדי שמותאם אך ורק לו ובהתאם לשורש נשמתו. על פי האמונה היהודית, ומתוך הקדושה הייחודית של חג הסוכות, השמחה, הפשטות של הסוכה, ותחושת ה"ביחד" שאנחנו חווים, מבהיר לנו יותר מה תפקידנו ומקומנו בעולם, וכך אנחנו נטענים במוטיבציה ובכוחות מחודשים לשנה שלמה לממש אותם.
 משתמע, שהסוכה היא תזכורת ממשית לעובדה שכל אדם הוא עולם קטן בתוך עולם גדול, ושאכן אנחנו פה בעולם הגדול זמניים, ארעיים, ארציים וברוב הזמן עסוקים בגשמי, ובשגרה השוטפת שלנו.
הסוכה מאפשרת לנו להתנתק ל-7 ימים מהחיפוש אחר נוחיות ומיצוק כל היציבות שהבית שלנו משקף.  חז"ל מלמדים אותנו בפרקי אבות ש"מרבה נכסים מרבה דאגה", במילים אחרות,  "פחות זה יותר". כשאנחנו יוצאים מהבית, עוזבים את הפינוקים הרבים והמובנים מאליהם ויושבים בסוכה, אנו מבינים שפיתחנו יותר מדי תלות ב"צעצועים הגשמיים" של חיינו ולא ממש מפנים זמן וחשיבות מספקת לתדלק את הנשמה והרוח שבנו. הסוכה זה מקום שבו אין שום אחיזה לכל הרדיפה והשאיפה הזאת אחרי ה"עוד ועוד" ואחר החומר.
חג סוכות שמח🌿💐

פרשת ניצבים- ובחרת בחיים

בפרשת ניצבים אומר לנו משה רבינו- " (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע…(יט)… וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ." (דברים ל'). קצת תמוה, אנחנו צריכים שהתורה תצווה עלינו לבחור בחיים? האם יש אדם שפוי, אדם בריא בנפשו שבחר או יבחר במודע ובכוונה תחילה במוות?

יתכן שהתורה קוראת לנו לקבל החלטה מודעת לחיות, ולא רק מתוך כוח האינרציה, אלא מתוך בחירה, היותנו נחושים ובתודעת חיים. זה לא מובן מאליו. רבים מאתנו מוכנים לנטוש את החלומות, מטרות ויעדים שלנו, ולהיכנע לנוכח הסימן הראשון של התנגדות, קושי או תקלה. משמעות הציווי האלוקי "ובחרת בחיים" היא להיות נחוש לחיות חיים מלאי משמעות, לחיות אורח חיים מוסרי המוקדש למטרה נעלית. והאמת היא שבכל יום ובכל רגע אנחנו בוחרים בין חיים למוות, כי מוות מסמל את אפסיותו של הדבר שיכול לעמוד מול עינינו במלוא עוזו, אך הוא זמני לחלוטין ולא שורד. בעוד, חיים אמיתיים הם קיום נצחי, דבר שאין לו סוף, שאותו אנו חווים בנבכי ליבנו. יש שמשווים זאת לגוף שהוא זמני והנפש שהיא נצחית.

תאכלס, באפשרותנו לבחור למצות את כל ההנאה האפשרית מהמציאות שסביבנו, ולהעריך את הייחוד שבחיים האמיתיים שהוענקו לנו… כשאנו בוחרים לעשות זאת, אנחנו מופתעים לגלות כמה פשוט לכל אחד ואחת מאתנו ליהנות מחיי היומיום שלנו.

וזה מזכיר לי את המשפט של הרב נריה זצ"ל שאימצתי בסטטוס שלי: "אנשים כל כך מתאמצים להוסיף שנים לחיים שלהם, במקום להוסיף חיים לשנים שלהם."

שתהא לכולנו שנה טובה ומלאת חיים, שנה של הגשמת חלומות, מימוש היכולות והכישורים שלנו, שנזכה לצמיחה וגדילה שלנו כפרטים, כמשפחה, כחברה ובכלל. אמכי"ר.