השבוע בכיתה של ביתי היה ארוע שהתסיס את הכיתה, המחנכת ואת ההורים. עלה נושא חשוב לשיח והתייחסות. הנושא- המרחב הציבורי, הפיזי והוירטואלי. הועלתה תמונה ברשת, תמונה פרטית שהפכה לנחלת הכלל לפחות לפרק זמן מה עד שהוסרה… ברוך השם שהסביבה הייתה אוהדת, חברים, הורים… בקיצור, סביבה עוטפת דואגת ואוהבת. אבל הסביבה יכולה מהר מאוד להשתנות, אנחנו נמצאים בעידן שכולנו חשופים במרחב הוירטואלי בפרט, הרבה מעבר למה שאנו חושבים ויודעים… וברוח עשרת הדברות והפנייה ללקיחת אחריות אישית, נחוץ שכל אחד ואחת מאתנו נדע להיות שם! להיות יותר 'קנאים' לפרטיות שלנו, ובמקביל לדעת לכבד את הפרטיות של הזולת. יותר מ- 50% מהילדים בכיתות ד-ט חווים הצקות במרחבים הווירטואליים, פרופ' רולידר אומר ש- "יכולת ההורה לדעת מה עובר על ילדו מאוד מוגבלת" ילדינו חיים בתוך עולם שפחות מוכר לנו המבוגרים, עולם שיש בו שפע אפשרויות, הזדמנויות, פיתויים וסכנות. המסכים (מה שאני קוראת 'עבודה זרה') הולכים ומשתלטים על תחומי חיינו – ילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד- וכמעט לא ניתן לחשוב על תחום שלא חדרו לתוכו. האחריות היא לא רק של הפוגע ברשת אלא של כולנו! מה שמצריך אותנו, להבין שיש אחריות אישית של כל אחד ואחת באירועי הפגיעות ברשת. עלינו לעודד את ילדינו לשתף בשאלות שצצות להם בגלישה, בדילמות, בהתמודדויות. חשוב להסביר להם את המשמעות של היקף החשיפה של הדברים שהם כותבים, של תמונות שהם מעלים וכו' את חוסר השליטה שלהם על התפוצה שלהם, ואת העובדה שלא ניתן להכחיש דברים שנכתבו…
הרב שמואל ריינר מלמד אותנו שעשרת הדיברות הינם כאמנה חברתית. מצד אחד הם הופכים למצע קולקטיבי שפונה לאנושות כולה, ומצד שני עשרת הדיברות הינם אמנה שמדברת לכל אחד ואחת בפנייה אישית. כך אנו למדים כיצד להיות מחויבים לשני הצדדים הללו, הכלל והפרט, באמצעות עשרת הדברות.
בפרשת "יתרו" קוראים על אחד מרגעי השיא של התורה: מעמד הר סיני ומתן עשרת הדברות. בדרך כלל השימוש הוא בלשון רבים "דבר אל בני ישראל", כלומר, הפניה היא אל העם אל הציבור כולו. אך עשרת הדברות נאמרות בלשון יחיד, דווקא הם נאמרים בלשון יחיד. לאחר עשרת הדברות חוזרת ההתייחסות אל העם.
"(ב) … לֹא-יִהְיֶה
לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. (ג) לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה… (ד) לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה
לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם.. (ו) לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא:.. (ז) זָכוֹר
אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. (ח) שֵׁשֶׁת
יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. (ט) וְיוֹם,
הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה
אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר
בִּשְׁעָרֶיךָ. (יא) כַּבֵּד
אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ… ( יב) לֹא
תִרְצָח, {ס} לֹא תִנְאָף; {ס} לֹא תִגְנֹב,
{ס} לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. {ס} יג לֹא תַחְמֹד,
בֵּית רֵעֶךָ; {ס} לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ
וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. {פ}
(יד) וְכָל-הָעָם
רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר,
עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק." (שמות כ')
מפרשים רבים שעסקו בדיבור שאינו מופנה רק לעם, ראו בכך הוכחה שעשרת הדברות אינן נאמרות רק לעם ישראל אלא יש להם משמעות אוניברסלית. אומנם מדובר על אירוע שבו נוכחים רק בני ישראל, אבל עשרת הדברות נאמרות למעשה לאנושות כולה, לאדם באשר הוא אדם.
הפרשנות הנוספת היא שעשרת הדברות פונות אל כל אחד ואחת מאתנו ומזמינות אותנו לשמוע דיבור אישי, פנייה אישית. לכל אחד מאתנו יש סיפור יציאת מצרים משלו ומשמעות עמוקה לאיסור עבודה זרה. במילים אחרות, ה' פונה לאנושות, לעם וגם ליחיד. ה' מצווה את האדם לחיים מוסריים ומשמעותיים. חיים של אמת, חיים שיש בהם שבת (פסק זמן, מנוחה, שובתים), חיים של כיבוד אב ואם, וכו'.
ד"ר אברהם גוטליב מסביר-
"…השאיפה לאחדות עם ישראל והדגשה שעל כל אחד ואחד בנפרד לתקן ולשפר דרכיו. המסקנה היא שעל האדם החכם והנבון לחפש ולמצוא את כישלונותיו וחסרונותיו אצלו ולא אצל זולתו, כדרך מאמרי חז"ל המכירים את האדם לנִבכי נפשו: "מוּם שבך אל תאמר לחברך" (בבא מציעא נט ע"ב), או: "קשוט (= דוּן דין אמת) עצמך ואחר כך קשוט (= תדוּן) אחרים" ( בבא מציעא קז ע"ב ) ועוד. היסוד החינוכי-ערכי הבסיסי הוא: "אל תדין (= תדוּן) את חברך עד שתגיע למקומו", כפי שאמר הלל הזקן (אבות ב, ד), ומשמעות דבריו – לא לשפוט את הזולת ולא לחדור לנפשו, לפרטיותו, שהרי אין אנו יודעים עליו הכול וגם לא צריכים לדעת הכול. עלינו אך ורק לנסות ולהתעסק עם עצמנו, לתקן ולשפר את דרכינו."
ובתקווה שחשבון הנפש ותיקון המידות שלנו, לקיחת האחריות והחיבור לנעשה סביבנו, יהיו המענה הראוי לשוב למסלול תקין של התנהגות מוסרית- ערכית ראויה ושאז ממילא תתוקן החברה כולה… אמכי"ר.
שבת מבורכת