השבוע, פרשת תצווה שהיא המשך ישיר לבניית המשכן- ההוראות לעבודה במשכן, ולכוהנים העובדים בה. בשבוע של פרשת תצווה חל גם פורים. מה הקשר בין הפרשה לחג הפורים?
כולנו יודעים שבפורים יש עיסוק בבגדי המלכות, בנראות, בתחפושות, ובמצג שווא ומצג אמת. במקביל, בפרשה אנו למדים על חשיבות ומשמעות בגדי הכוהנים. מסביר הרב משה שיינפלד-
"אחד הדברים המבטאים ביותר את ההבדל המהותי בין בני אדם לבעלי חיים הוא הבגד. בני אדם לובשים בגדים, ואילו בעלי חיים מהלכים בכסות הטבעית שלהם. כיצד מבטאים הבגדים את ההבדל שבין בני אדם לבעלי חיים? הבגד מסמל את "יכולת הכיסוי" של השכל על הגוף. כלומר: בין הגוף והשכל שורר מתח תמידי – הגוף נמשך לעניינים רבים שהשכל מנסה להימנע מהם, ואילו השכל מנסה להטיל מרות על הגוף, אולם לא תמיד מציית הגוף להוראותיו. הבגדים מזכירים לאדם: יש לך יכולת לכסות ולרסן את כוחות גופך. יש לך זכות בחירה בין טוב לרע. הבגד החיצוני מבטא את המעלה הפנימית המיוחדת שהמין האנושי זכה לה – יתרון היכולת השכלית על פני הדחף הגופני. לעומת זאת, בעלי החיים אינם עוטים מלבוש על גופם, משום שכוחות הגוף מקיפים את כל ישותם. אין להם מערכת מוסרית מודעת…".
ע"פ הסוד, הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י מסביר כי הגוף הוא למעשה הלבוש לנשמה הבלתי נראית, שהיא האדם עצמו, מהותו.
בפרשת תצווה יש למעלה מארבעים פסוקים שמוקדשים לתיאור בגדי הכהונה. מטרת הבגדים מפורשת בתורה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת." (שמות כ',ב')
פרשנים שונים מסבירים שהבגדים מטרתם לסייע לכוהנים בעבודתם, להזכיר להם את חשיבות תפקידם ואת החובה להתכוון, ולהתמקד בעת עבודתם, ובו בעת לשקף את חשיבות שליחותם גם בעיני הבריות. בסופו של דבר, הבגד עושה את האדם- פנימה והחוצה. האישיות והפנימיות שלנו מתגלה החוצה באמצעות הבגדים. אכן, אנו זקוקים לבגד בכדי לשמור על המודעות המלאה של תפקידנו, הדימוי שלנו, וכדי שהסביבה תדע מה יש לנו לומר. יחד עם זאת, יש לזכור שקיים גם מצג שווא, עליו מספרת לנו המגילה. אנשים שהבגד שלהם איננו מבטא דבר מאישיותם, אנשים הלבושים בבגדי תפארה אך ריקים מתוכן, סוג של תחפושת שאינה מעידה כלל על פנימיותו של אותו אדם.
בפרשה מתואר לנו כי כהן רגיל (הדיוט) לובש בעת עבודתו בבית המקדש ארבעה בגדים, וכהן גדול שמונה. באפוד ובחושן ישנם אבנים טובות שעליהן כתובות שמות בני ישראל. כלומר, הכהן הגדול נושא את בני ישראל על ליבו "(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ: לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד." (שמות כ"ח), ועם כל תפארת והדרת לבושו, מעמדו וערכו קיימים רק בזכות היותו שליחם של כלל ישראל; כן, הכהן הוא משרת ציבור.
לכן, מסתבר שיש בנוסף ציווי בפרשה המבהיר מי יכול להכין את בגדי הכהן- "(ג) וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי." (שמות כח') כלומר, מכיני המלבושים, החייטים, חייבים להיות 'חכמי-לב'. מה זה אומר חכמי-לב? שהרי הלב והמוח הן שתי מערכות שונות בתפקיד ובתפקוד שלהן. התלות ההדדית שלהם האחת בשנייה, היא המשמעותית והחשובה ביותר בגוף האדם. אני זוכרת שהבן שלי היה בגן הוא שאל אותי- " אמא, מה יותר חשוב הלב או המח?" אם כן, להכנת בגדי הכהן נדרשת תכונה ייחודית זו של חכמת הלב. מסביר הרב מרדכי מלכא, "…משכן חכמתו הוא במוח ולא בלב, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו אחרת שיש שילוב של הלב לתואר של חכם לב כי יסוד החכמה של התורה הקדושה מתחילה בלב ולא בשכל… אין חכם בלי לב טוב כי דרך ארץ קדמה לתורה ובלי מידות טובות לעולם לא יכול להיות גדול בתורה, אולי יהיה לו ידיעות כמחשב, אבל אינה תורה הקדושה אשר מאצילה ומעדנת את האדם ומיישרת את דרכו והנהגתו עם הבריות…".
גם מגילת אסתר כאמור עמוסה בבגדים ובמלבושים. הבגדים מהווים תפאורה מתחלפת לדרמות המתרחשות ורומזים לנו להתבונן ולשים לב להתרחשויות. הגיבורים מתלבשים בהתאם לתחושתם, מעמדם ומצבם, ואף לובשים לבוש שממחיש את מצבם הרגשי. מרדכי קורע את בגדיו ולובש שק ואפר כדי לבטא את צערו הפנימי. אסתר שנחרדת ממעשיו, שולחת בגדים להלבישו, ומרדכי מסרב לקבל אותם. אסתר המלכה, נדרשת לצאת בשליחות בכדי להציל את עמה, שליחות המחייבת אומץ ומסירות נפש. גם היא לובשת בגדי מלכות בכניסתה ל"קודש", כשם שעושה הכוהן הגדול- "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מגילת אסתר ה', א'). היא מתכסה בבגדים ייחודיים המזכירים לה את עמה ואת השליחות אותה עומדת לבצע. בדומה לכוהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים ביום המקודש ביותר ומסכן את חייו עבור עם ישראל, כך אסתר מוכנה להסתכן ולהקריב עצמה בשביל עמה.
מרדכי ואסתר מתלבשים באופן שמשקף את מהותם – היותם שליחים של עם ישראל, ולכן הלבוש משתנה בהתאם למצב. הבגדים המפוארים של המן המוזכרים במגילה הינם בגדים של אגו, של חיפוש ורדיפה אחר כבוד המשקפים מצג שווא. "(ז) וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל-הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. (ח) יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ" (מגילת אסתר ו') יש אנשים שמחפשים הכרה וכבוד ללא כל כיסוי. ממש כמו בבגדי המלך החדשים, בגדים ריקים מתוכן ממשי.
הבגדים נועדים לתודעה הפנימית, כמו תזכורת קבועה בליבם של הכוהנים. לזכור ולכבד את היותם שליחי ציבור ובו בזמן לקבוע את התודעה הסביבתית כלפי עבודתם. מעניין לראות את הדמיון המופלא שבין תיאור בגדי מרדכי לבגדי הכהן-
"(טו) וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן;" (פורים ח')
"(ד) …"וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי. (ה) וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן… " (שמות, כח').
מסתבר, שהבגדים שאנו נבחר ונקפיד ללבוש בכוחם וביכולתם לגלות לנו ולסביבה את הפנימיות שלנו. בקרוב, אומנם במהדורה מצומצמת מהרגיל, נלבש תחפושות ונשים מסכות. האם יהיה זה בכדי להחצין משהו פנימי, כן ואמיתי? לכאורה הנוהג להתחפש וללבוש מסיכות בפורים מצביע על משמעות הפוכה, ההסתתרות שלנו מאחורי מסיכות ותחפושות, אך נראה כי המסכות בפורים דווקא מטרתם להסתיר את המסכות הרגילות שמסתירות אותנו, ולאפשר לעצמנו לפחות פעם אחת בשנה להיות ממש אנו עצמנו.
חג פורים שמח, ושבת מבורכת😷🎭👘
פרשת תצווה- הבגד עושה את האדם- האומנם?
כשאנו בביתנו ובפרט במרחב הציבורי, אנו חייבים לשים לב ביתר שאת לאופן ההתנהלות הכוללת שלנו. גם אם היינו רוצים לחשוב שההצלחה שלנו תלויה אך ורק ביכולות ובהשקעה ואין למראה חשיבות, זה לא המצב, לפחות לא על פי מחקרים רבים שנעשו.
בפרשה השבוע מתוארים כל פרטי הלבוש המיוחדים של הכוהנים, לאהרון הכהן הגדול יש לבוש אפוד ועליו החושן, על החושן יש אבנים, ועליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל, מעיל אפוד, כותונת תשבץ, מצנפת, ועליה ציץ זהב. בנוסף, מתוארים גם בגדי בניו של אהרון שילבשו כותנות, אבנטים ומגבעות. מה עניין הפירוט והעיסוק בלבוש?
ישנם מחקרים רבים שמראים שלהתלבש בהתאם לתפקיד אותו אנחנו רוצים זה חלק משמעותי בלהשיג אותו. אחת המסקנות ממחקרים אלו היא- שאם אנחנו למשל לא נראים כמו מנהיגים אז סיכוי קלוש, אם בכלל, שיתנו לנו להנהיג. וזה הופך את ההופעה למשהו שצריך לתת עליו את הדעת.
המראה שלנו מסתבר הוא מסנן שדרכו אנחנו נמדדים על היכולות, המסוגלות וכישורי התקשורת שלנו. ולכן, עובדים למשל עם ביצועים מצוינים לא יקבלו קידום, אם הם לא נראים כמסוגלים לעשות את התפקיד במדרגה הבאה.
איך שאנחנו מופיעים מעביר מסר לעולם לא פחות מהדברים שעשינו. בשביל לעבור מסך כמקצועיים, מנהיגים, מובילים, רציניים, יצירתיים או כל תדמית אחרת נראה שצריך גם להראות את זה. הלבוש כמו ההתנהגות שלנו מעביר מסר גם כשאנו לא מודעים לפשרו.
מחקרים מצאו כי האמרה שהבגד עושה את האדם לא הגיעה במקרה. כשאנו מתלבשים בצורה רשמית אנו נוטים להסתכל על העולם בצורה אחרת. תנסו פעם לעבוד מהבית עם הפיג'מה או עם בגדים רשמיים, החוויה שונה בתכלית.
הכוונה בלבוש הינה ממש לפרטי לפרטים, אורך החצאית, אורך המכנסיים, חולצה רק עם גופיה מתחתיה ואיזה סוג גופיה, כמות התכשיטים, האיפור ועוד. במשרדים רבים קיים קוד לבוש קפדני של חולצה מכופתרת או חצאית עיפרון עם עקבים, אך עדיין במרבית המקרים בארץ מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו נחשבים לתלבושת מספקת בהחלט. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים באוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת נורתרידג' בקליפורניה מצא יתרון לאלה שבוחרים את הבגדים שלהם בקפידה בבוקר. המחקר מצא כי זה משנה את האופן שבו אנשים חושבים ועוזר להם להתמקד בתמונה הגדולה. אחד ממחברי המחקר, מיכאל סלפיאן, מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה ציין "כי בגדים רשמיים גרמו לאנשים להרגיש יותר חזקים, מה שהוביל לסיכוי גבוה יותר לאמץ חשיבה מופשטת ברמה גבוהה יותר." הוא גם הוסיף שבגדים רשמיים עשויים לשפר את מצב הרוח של הלובש אותם, כל עוד נוח להם בהם, והם חושבים שהם נראים טוב.
למרות שמחנכים אותנו מילדות לא לשפוט ספר על פי הכריכה שלו, במילים אחרות, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו", המציאות מלמדת שרוב האנשים מתקשים ליישם ברגע האמת ונוטים לשיפוט מהיר על פי מראה חיצוני.
הרב יצחק סבתו מסביר- "לאורך כל הדורות על ציר ההיסטוריה, יש לעולם הלבוש חלק משמעותי בחיי האדם ובסדר יומו. עושר הלבושים, סגנונם, צורתם וגודלם, מגוונים ביותר ומתחדשים תדיר. לכל תרבות ולכל תקופה יש לבושים משלה. דרך הלבושים אפשר להתבונן בפני התקופה ולחוש את הלכי הרוח המנשבים בקרבה. ראשית נושא הלבוש נעוץ באדם הראשון: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילּבִשם" (בראשית ג, כא), וסופו בא לידי ביטוי בכל אחד מאתנו, הבוחר יום יום את הבגדים שאיתם הוא הולך, אותם הוא קונה ובאמצעותם מבטא את זהותו והשתייכותו החברתית… יש משהו פרדוקסאלי בלבוש: מצד אחד הוא מכסה, מסתיר, מצפין את התוכן, ומהצד השני הוא זה שמגלה את התוכן בדרך הנכונה. הלבוש, כמו הגוף לנשמה שהוא כלבוש לה, שדרכו היא באה לידי ביטוי."
תכלס, בכל פעם שאנחנו פוגשים אדם חדש, אנו מגבשים דעה לגביו ע"פ התרשמותנו. האם הוא יהיה חבר טוב? האם הוא מתאים כשותף? האם הוא אדם טוב ומוסרי? משתנים רבים משפיעים עלינו בגיבוש ההתרשמות, יחד עם זאת, אחד השיקולים המשמעותיים הוא המראה החיצוני.
ברוב המקרים אנו אפילו לא מודעים לכך שאנו עושים את זה. ולכן ע"פ רוב נופתע למשל אם אדם שנראה מוזנח יתברר כמנהל בחברה מאוד מצליחה, או אם נראה הומלס ברחוב, יפתיע אותנו אם הוא ידבר אתנו ברהיטות ובשפה גבוהה. לכן, הלבוש בעצם מאפשר לנו להרחיב את התודעה שלנו לחשיבות כוחו של הלבוש, ולהבנה שבסוף היום אנחנו אלו שבוחרים איך לשלב את הלבוש עם מה שיש לנו להגיד, עם היכולות, ועם הביצועים, עם מה שחשוב באמת.
כך גם בגדי הכוהנים בפרשה השבוע, הבגדים הינם תזכורת בכל אחד מפרטי לבושם לשליחותם ולתפקידם בקודש. חז"ל אפילו פירטו כנגד מה כל אחד מהבגדים. בנוסף, מלבושם הינו ביטוי למתן כבוד למשכן, כליו ולעבודתם בקודש.
ממשיך הרב יצחק סבתו ומבהיר- " בלבושים, עם כל גדלותם, יש סכנה. סכנה להשתעבד אליהם, סכנה לחשוב שהם הקובעים את התוכן ואינם משרתים אותו… מעמדו של אדם, המשרה שהוא נושא, התפקיד שהוא ממלא, הוא כמו לבוש שדרכו האדם מתבטא ופועל בעולם, זה כבודו… בהנהגת הלבוש יש מימד קדוש של הופעה פנימית, וכך הדרך האמיתית לגלות ולבטא דברים פנימיים ותכנים עמוקים ויקרים. תכונה זו של צניעות מזכה במלכות. האצילות הפנימית מולכת. מאידך גיסא, הנפילה היא כאשר משתעבדים להופעה והופכים אותה למרכז במקום שתהיה מכוונת לבטא את התוכן הפנימי שאותו צריכה היא לבטא ולשרת… פורים הוא חג של לבושים ותחפושות, הנס בא בלבוש, במגילת אסתר הנס מסתתר, קו אסתר מולך במהלך פורים, אין שם ה' במגילה. אך פנימיות פורים היא שהנס הגדול מתגלה במשתה היין, "חייב איניש לבסומי" ואז התוכן הפנימי מתגלה…"
מי יתן ונצליח לשלב את האיכויות, תוכן, עומק, ואת האופן בו אנחנו מופיעים כדי להעביר את המסר האמיתי שלנו לעולם. אמכי"ר.
שבת שלום וחג פורים שמח ובריא🤹🏼♂🎭
פרשת תזריע מצורע- תקציר!
השבוע פרשות תזריע-מצורע בספר ויקרא. בשנים שאינן מעוברות, כמו השנה, קוראים את פרשת תזריע יחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מצורע. הפרשות עוסקות גם באותם דינים של טומאה וטהרה, דיני הצרעת, המחלה המקראית העתיקה, ומה צריך לעשות אדם שלקה במחלה זו כדי להיטהר.
בפרשת תזריע אנו קוראים על דין האישה היולדת, ודיני הצרעת.
מחלת הצרעת- היא ביטוי לאיסור לרכל ולהגיד לשון הרע על אנשים אחרים, בין אם הם בני משפחה, חברים ובין אם אלה אנשים שאיננו מכירים. מחלת הצרעת מופיעה כעונש לאדם שחטא. כשהמחלה פורצת, כל גופו או ביתו או בגדיו נגועים בצרעת (פצעים רבים ומזעזעים וכתמים). הכהן מטפל באדם שנגע הצרעת בא עליו, ועל אותו אדם לקבל את הוראותיו של הכהן, לצאת אל מחוץ למחנה ולהִיטַהֵר. הכהן אחראי להכריז שאותו אדם חלה וטמא אך גם אחראי לטהר אותו ממחלתו.
כאשר מבריא המצורע ממחלתו עליו לעבור טקס טַהֲרָה. הטקס כולל הבאת קרבן, כיבוס הבגדים, המתנה של שבוע והבאת קורבן נוסף ביום השמיני.
במקרה שגם הבגד "נדבק" בצרעת – שהיא נְגָעִים על הבגד עצמו, גם אז יש לפנות אל הכוהן, והוא יטפל בטהרה ע"פ הצורך- יורֶה על שְׂרֵיפַת הבגד, או על כיבוס במים, או על חיתוך מקום הצרעת על הבגד.
ובבית הנגוע בצרעת מוציאים תחילה את האבנים הנגועות, ואם עדיין הצרעת מתפשטת בשאר הקירות, יש להרוס את הבית. במקרה זה כמו בכל הקודמים לו, הפוסק היחידי הוא הכהן שמחליט אם אכן מדובר בצרעת או לא. הפרשה הינה למעשה ספר הוראות לכהן המסביר לו כיצד לאבחן שמדובר בצרעת וכיצד לרפא אותה. מה שמעיד כי מדובר בעיקר במחלה רוחנית, כי בנגע פיזי או פציעה, קובעת התורה את זכותו של הרופא לרפא.
בהמשך הפרשה נידונים סוגי טומאה נוספים ואופן טהרתם.
השיעור מוקדש-
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, דוד בן מיכל, רבקה בת תמרה, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, דניאל דב בער בן רבקה זלדה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, שושנה יוסלין בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
פרשת תצווה- האם יש קשר בין לבוש להתנהגות?
האם יש קשר בין לבוש להתנהגות?
כמה הילדים שלנו ואנחנו משקיעים בבגדים ובחיצוניות שלנו, כמה הנושא הזה חשוב ומה המקום שלו במסגרת/בסביבה שלנו ?
לחילופין אם אשאל אתכם- מה יותר חשוב – מה שבפנים או מה שבחוץ? אני זוכרת לפני שנים כשהגעתי פעם ראשונה לבקר בבית חמותי הכרתי את גיסתי הצעירה שהייתה אז בת ארבע. במהלך חילופי הדברים בינינו אמרתי לה שהיא ילדה יפה. ללא היסוס מיד הגיבה חמותי היקרה ושאלה אותה, איך את יפה? וגיסתי, להזכירכם בת הארבע, חייכה והדגישה שהיא יפה מבפנים…"
אז מה יותר חשוב האישיות של האדם, הנפש, התכונות שלו – או איך שהוא נראה מבחוץ? רובנו נגיד ש- "ברור שמה שבפנים!" אבל בפועל אנו מקדישים הרבה אנרגיות ותשומת לב לגוף שלנו, ולמראה שלנו, והשאלה כמה אנו מקדישים כדי לפתח את האישיות והתכונות הטובות שלנו?
הרב יוני לביא מסביר, "לגוף האנושי, החלק הגשמי שלנו, יש כוח והשפעה מאוד חזקים. בקלות רבה אנו יכולים ללכת שבי אחריו ולשכוח את מה שבפנים, את הנפש, את האישיות, את הנשמה. זה הרי בדיוק מה שקרה שם בחטא עץ הדעת – "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים"…היופי החיצוני היה כל כך מסנוור עד שגרם לה לשכוח שהפרי הזה אסור ואינו מיועד להם.
אז איך התורה מתייחסת לבגדים? זוכרים בספר בראשית מה לבשו אדם וחוה בגן עדן… כלום! "ויהיו שניהם עירומים האדם ואשתו ולא יתבוששו" (בראשית ב,כה). הפעם הראשונה בה הרגישו צורך להתלבש הייתה רק אחרי החטא הראשון – כשאכלו מעץ הדעת. מדוע? מה הקשר בין הדברים?"
בפרשה שלנו השבוע, פרשת תצווה, כחלק מתהליך כניסת אהרן ובניו לתפקידם במשכן אומר ה' למשה:
(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. (ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת… (מ ) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. (מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם–וְכִהֲנוּ לִי." (שמות, כח, א'-ב', מ'-מ"א)
מה משמעות הכבוד והתפארת הכרוכה בבגדי אהרן ובניו?
היהדות אמורה להתמקד בפנימיות, ברוחניות, אז מדוע העיסוק בעניינים חיצוניים כמו בגדים? פרשנים רבים מסבירים שהבגד עושה את האדם – לבוש מכובד גורם לסביבה לכבד את האדם, וגם משפיע על היחס שלנו כלפי עצמנו. ב"ספר החינוך" מוסבר כי הלבוש המיוחד השפיע לא רק על הסביבה אלא גם על הכוהנים עצמם, כי הלבוש הוא למעשה תזכורת לתפקידנו וייעודנו.
מובן שאין הכוונה שנסתובב כל היום עם חליפה, אבל כשאנו נפגשים עם מישהו שחשוב לנו, יש משמעות גם למה שאנחנו לובשים. כלומר, הדרך שבה אנחנו מתלבשים משפיעה על ההתייחסות שלנו לעצמנו ולכל דבר שאנחנו עושים – ובהתאם משפיעה על התנהגותנו.
הרמב"ן ואבן עזרא מדגישים את הייחודיות שבלבוש אהרן ובניו הכוהנים שזוכים להם בזכות עבודתם במשכן. שניהם מדגישים את חשיבות המאפיינים החיצוניים כגורם סמלי המבטא את ייחודיותו של האדם ("אין אחד מישראל שילבש כאלה.."), המעניקים לו בטחון עצמי, המאפשר התפתחות חיובית של האישיות. הדרך שבה אנו מתלבשים משפיעה על הדימוי העצמי וההרגשה שלנו, בין אם במודע או לאו. (מדברי הרב יוני לביא, ומרדכי שפייר)
לבישת בגדי הכהונה בפרשה מבהירה לנו שעם העבודה הפנימית שלנו, עלינו לבחון באילו כלים חיצוניים אנחנו משתמשים. כי בעבודת הקודש יש צורך להאיר את הפנים, אבל גם להאיר את החוץ. עלינו לקחת אחריות על הדרך שבה אנו מופיעים גם כלפי חוץ בעולם. הבגדים של הכוהן הגדול הם למעשה ביטוי למידות נצרכות בכדי להתנהל בעולם- בענווה, במתינות, בהקשבה, במאור פנים, בנימוס, בסבלנות, בעדינות – להיות מוארים מבפנים, ובמקביל לדעת כיצד לגשת אל העולם שסביבנו.
שנזכה להדליק את האור הפנימי שבנו, ללבוש את הבגדים שיתנו לנו את האיזון שבין הפנימיות לחיצוניות, ויסייעו לנו במימוש יעודנו. ושנזכה כולנו להיות מצווים מבפנים להתחבר ולקרב לבבות, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, משה בן חנה רבקה, חמדה בת זהבה, אברהם לייב בן חיה סאסל, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.