השבוע פרשת חיי שרה שהיא הפרשה הרביעית בספר בראשית. היא מספרת את סיפור פטירתה של שרה אימנו בגיל 127 שנים, ועל המו"מ שניהל אברהם כדי לרכוש עבורה חלקת קבר בחברון. שרה נקברת במְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שבחברון שהופכת בהמשך לאחוזת הקבר של האבות .מסופר על השליחות המיוחדת של אליעזר, עבדו של אברהם, למצוא שידוך ראוי ליצחק. ואכן, הכלה המיועדת, רבקה, מתגלה כאישה רגישה, שכולה נתינה וחסד. רבקה היא למעשה בתו של בתואל, בן אחיו של אברהם. לאחר פטירתה של שרה משיב אברהם את פילגשו הגר, המכונה קטורה, ונולדים להם ילדים נוספים. בגיל 175 שנים נפטר אברהם אבינו. ובסיום הפרשה מספרת התורה על שושלת משפחת ישמעאל, ועל כך שהוא נפטר בגיל 137 שנים.
התובנה שאתמקד בה מהפרשה היא איך להפוך את הכתוב בתהילים "כִּי-אָמַרְתִּי–עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פ"ט ג'), למציאות חיים נגישה, פעילה, מעשית וחיה. הפרשה שלנו השבוע מציפה את השאלה מה מונע אותנו מלעשות חסד מכל הלב, ולהיות משפיעים? ידוע שאברהם אבינו הוא ביטוי למידת החסד, ואליעזר, השדכן הראשון בהיסטוריה שבפרשה זו מתגלה במידותיו הטובות, מסירות נפש ונאמנות מלאה לאברהם במילוי שליחותו, מנסה למצוא שידוך ליצחק, מישהי שהמעלה העיקרית שלה היא טוב-לב ונכונות לעזור לזולת. וכמו אליעזר גם אני בוחרת השבוע את רבקה. רבקה שבוחרת להתנדב ולסחוב בעצמה כמות אדירה של מים, משימה מאתגרת וכל מאמציה עבור אליעזר אותו לא הכירה כלל, ועבור הגמלים הצמאים שלו. רבקה מלמדת אותנו כיצד ביכולתנו לרומם את חיינו ואת חיי הסובבים אותנו, בעזרת השמחה האמיתית שבנתינה נקייה; מה שנקרא נתינה מכל הלב.
בחיי היום יום של כל אחת ואחד מאתנו, אנו ודאי פוגשים אנשים, מכרים, קרובים וכו שייתכן וזקוקים לסיוע מכל סוג שהוא. אבל, פעמים רבות הם מתביישים או חשים אי נעימות לבקש עזרה במפורש. במצבים אלו אנו יכולים ללמוד מהנהגתה של רבקה אמנו, שמהווה השראה לסיוע ומתן מענה לצרכיהם של אחרים. כמה אנו רגישים להבעת פניו של אדם, פליטת פה, או הערה שולית כלשהי שיכולות להצביע על צורך מסוים? כולנו עסוקים בשוטף, כולנו שאובים לתוך השגרה עם כל המחויבויות שבה, ומפספסים לא פעם את הרמזים, והסימנים לצורך בעזרה. בנוסף, מהצד השני, כשאנו אלו הזקוקים לעזרה, לא נעים ולא מרגיש לנו בנוח לבקש את העזרה "וחוצמזה אנחנו יכולים להסתדר לבד" , יתכן כי ע"פ הנורמות החברתיות עליהם גדלנו, בקשת עזרה היא ביטוי לחולשה ותלות באחר חס ושלום?! בשורה התחתונה, יש רגעים לא מעטים שהיינו שמחים לקבל תמיכה, עזרה, אפילו רק חיבוק אוהב תומך ומפרגן אבל מסתבר שרבים מאתנו לא ממש חזקים בלבקש… אני מאמינה שיש לנו את היכולת והכח לפתח מודעות ורגישות לרמזים, סימנים ותגובות שאנו מקבלים מאחרים, כמו היכולת לפתח ולחזק שריר בגוף, ובכך להגדיל את יכולתנו לעשות חסד עם הזולת.
הנחלת ערכים של סובלנות, רגש לזולת, וכבוד הדדי הם יסוד חיוני לחברה בריאה. אני זוכרת מצבים שידעתי על קשיים מסוימים שחברות שלי חוו כמו, בגידה, גירושים, מחלות וכו ותהיתי האם נכון לפנות אליהן ולברר באופן ישיר שמא ביכולתי לעזור בדרך כלשהי? ההרגשה, לא פעם היא של מבוכה, וחדירה למרחב שהוא לא שלי… לא לפגוע, ולא להעליב חלילה. מצד שני, יותר מידי סיפורים שמענו למשל על הורים שלא הבחינו בקשיים אמתיים שילדם עובר בבי"ס, או הבחינו וחששו לשאול, הילד לא שיתף, ולא פעם הקשיים נחשפו רק כשהגיעו לקצה… אני מאמינה שנכון להיות אקטיביים ולא לחכות לבקשות עזרה, לפתח רגישות לסביבה, אבל חשובה לא פחות הדרך, כיצד אנחנו נכנסים לאותו מרחב של האחר, ועם איזו תחושה השארנו אותו/אותה? האם גם ידענו להרפות כשצריך ולהפנים שהעיקר הוא ההשתדלות שלנו? האם הצלחנו להעביר את המסר שאנחנו פה עבורם, שהנתינה שלנו נקייה וטהורה, רצון אמיתי להשפיע טוב?! אני מניחה שאם המסר לא צלח לנו כדאי שנתבונן ונברר מה באמת מניע אותנו והאם הנתינה שלנו נקייה?! אני עוצמת עיניים ומדמיינת את הנתינה של רבקה שמיהרה ורצה לעשות חסד, כפי שמתואר בפרשה,
"{יח} וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל-יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ: {יט} וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֨יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם-כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת: {כ} וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל-הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶל-הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל-גְּמַלָּֽיו:.. {כה} וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם-תֶּ֥בֶן גַּם מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם-מָק֖וֹם לָלֽוּן:" (בראשית כד')
אז חומר למחשבה בשבת
מה מידת האחריות שלנו כלפי האחר והסביבה? ומה מניע אותנו בעשיית חסד?
שנזכה כולנו ללימוד, חינוך, אימון, ועבודה פנימית להגיע למעלה של 'ואהבת לרעך כמוך', שנגיע לשמחה האמיתית שבנתינה הנקייה, ונזכה להוסיף חסד לעולם. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך
השיעור מוקדש לרפואתם השלמה של נוי לאה בת יהודית, ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל.
