דנה בפרשה

הפטרת פרשת בשלח עוסקת בסיפור מלחמת ברק ודבורה בסיסרא ומסתיימת בשירת דבורה, ספר שופטים פרקים ד'- ה', והיא מקבילה לשירת הים בפרשה שלנו השבוע, פרשת בשלח, שמות פרקים יג'-יז', (ע"פ מנהג ספרד קוראים רק את השירה וע"פ מנהג אשכנז קוראים גם את סיפור המלחמה עצמו). השירה היא מרכז הפרשה וההפטרה אבל יש גם קווי דמיון בין סיפור קריעת ים סוף לבין סיפור המלחמה בסיסרא, שמחבר ומקשר בין הפרשה להפטרה.
סיפור דבורה וברק נפתח בשופטים פרק ד' בשלושה פסוקים שחיוניים להבנת הסיפור:
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת: וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר-צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה"
בשני הסיפורים בני ישראל משועבדים לעם אחר, בסיפור ההפטרה מדובר באמצעות כוח צבאי לא גדול במיוחד אבל עדיין מרשים בעוצמתו. בכדי לשחרר את בני ישראל יש צורך בהתערבות אלוקית. בספר שמות ההתערבות מתחילה כבר בפרשת שמות, העם דיי פסיבי, מתלונן וזועק לעזרה, ה' שולח את משה ואחיו אהרון לשחרר את בני ישראל מהשעבוד. בהפטרה אנו מבחינים בהתערבות אלוקית אך גם במאפייני זירוז ונסיון ההימנעות:
דבורה מזרזת את ברק והוא מנסה להימנע (פסוקים ו'-ח'):
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא-צִוָּה ה' אֱלֹקי-יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין וְאֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ".

הרב משה ליכטנשטיין מסביר- "המוקד בסיפור מלחמת דבורה וברק בסיסרא הוא לקיחת האחריות של המעטים הפורצים את האדישות ומחליטים לעשות מעשה.
סיפורה של יעל הוא סיפור היחיד המתנדב ושומע את הקול הפנימי הקורא לו לפרוץ את האדישות הסביבתית וחוסר היוזמה הטבוע באדם מעצם טבעו, ולעשות מעשה. סיסרא מגיע אל האהל שלה מתוך הנחה ברורה שהמקום אמור להיות מקלט בטוח, ואף בזה יש ללמדנו עד כמה יעל יוצאת מתוך הגדר הצפוי לכיוון התעוזה האישית. בזה היא מהווה מופת חיובי להתנדבות והקרבה ונהפכת לגיבורת העלילה.
בזה קביעתה של דבורה לברק בתחילת ההפטרה- "(ט) כִּי בְיַד־אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת־סִיסְרָא"(שופטים ד') מתקיימת, אך דרך יעל ולא דרכה. שלא כמו ברק שהיה מהוסס וסירב לפעול לבדו, פעלה יעל בניגוד לסביבתה בנחישות מרשימה ועל כן היא זוכה בקרדיט על מות סיסרא.
במציאות המתוארת ע"י דבורה בעת שהקב"ה יצא משעיר וצעד משדה אדום, כל עולם הטבע וההיסטוריה נמוגו מפניו ולא היה צורך ביזמה אנושית ובהתנדבות. ואולם, עם המעבר להנהגה של טבע והשוני שחל עם כניסתם של ישראל לארץ וחטאיהם בתקופת השופטים, לא ניתן עוד לסמוך על נס אלוקי והאדם נדרש ליוזמה. תגובותיהם השונות של הנפשות הפועלות היא נושא השירה, כשדבורה מרוממת את המתנדבים המבורכים ומשתלחת במתחמקים למיניהם."
בני ישראל יוצאים ממצרים, עם משועבד ופסיבי באמצעות התערבות אלוקית ניסית, ובהנהגתם של משה ואהרון. עתה בפתח מסעם במדבר, מסע שימשך 40 שנה, בני ישראל מתגבשים לעם עם מערכת חוקים, ערכים ואמונה ברורה באל אחד, תהליך ממושך ללימוד לקיחת אחריות על חייהם והתנהלותם, ללא הסתמכות על הנס האלוקי. מסר חשוב עבור כל אחד ואחת מאתנו.

רבי עקיבא במסכת אבות: אמר- "הכל צפוי והרשות נתונה".
ופרופסור יורם יובל שואל "הכל צפוי או הרשות נתונה? איזה בחירה חופשית באמת יש לנו, בעולם שבו הכל קבוע וידוע מראש?
האם מה שקורה לנו בחיים הוא תוצאה של ההחלטות שלנו, או שהדברים נקבעים ביד המקרה, או מלמעלה, על ידי גורמים שאין לנו שליטה עליהם, רוב האנשים עונים שזה גם וגם: יש לנו מידה מסוימת של השפעה על מה שיקרה לנו בחיים, אבל היא לא מלאה, כי יש גם גורמים שהם מעבר לשליטתנו. אבל כמה תלוי בנו? הרבה או מעט? אנשים שחושבים שרוב מה שקורה להם תלוי בהם ובבחירות שלהם נקראים אנשים עם "מוקד שליטה פנימי". לעומתם, אנשים שחושבים שרוב מה שקורה להם נקבע על ידי הגורל, או המזל, או אלוהים, הם אנשים בעלי "מוקד שליטה חיצוני"… אנשים עם מוקד שליטה פנימי הם אלה שלרוב יצליחו יותר בחיים – יצליחו להגשים את החלומות שלהם, ולגרום לדברים לקרות בעולם. מדוע? כי הם אלה שחושבים שיש טעם להתאמץ ולהשתדל, ושעם הרבה עבודה קשה ורצון טוב אפשר להפוך גורל רע לגורל טוב.
ולכן, לסיום… ההמלצה החמה שלי היא לנהוג על פי עצתו של מאמין גדול ופילוסוף גדול… שנולד וגדל באלג'יריה לפני יותר מ-1600 שנים, אוגוסטינוס…: "התפלל כאילו הכל תלוי באלוהים; פעל כאילו הכל תלוי בך"."

למעשים ולבחירות שלנו יש השפעה על חיינו וסביבתנו. מי ייתן ונצליח כמו משה ואהרון, דבורה ויעל באמונה מלאה להוציא מהכח אל הפועל את האחריות שלנו על החיים שקיבלנו במתנה. אמכי"ר.

שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

… הים נבקע לשניים. כל העם ממהר לחצות את הים… סוף סוף, חירות! לכולנו צמתים משמעותיים בחיים, כמו לעם ישראל שנכח באותו מאורע גדול- חציית ים סוף. הספקות שעולות אם לקפוץ למים, אי הוודאות, תמיד ילוו אותנו החששות ואותם המיצרים שיאיימו עלינו ולעיתים אף ימנעו מאתנו לממש הזדמנויות לצמיחה ומימוש עצמי. לכן בהגדה של פסח אנו אומרים, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המלה "מצרים" היא צורת הרבים של "מיצר" שפירושו "מעבר צר", במילים אחרות, יש לנו סיבות טובות לדחות הזדמנויות, בגלל ש- "חסר כסף, אין זמן, הלו"ז של ילדינו, משימות אינסופיות, יכולות וכישורים לא ראויים" וכו'.
אנחנו אפילו מקבלים חיזוק נוסף לאותם מעברים צרים בסוף הפרשה כשמסופר על המלחמה בעמלק. בגימטריה עמלק משמעותו ספק! כלומר גם אם בחרנו וקפצנו כבר למים המסע רק החל והספקות תמיד יעלו, עמלק מצוי בנפשו של כל אחד ואחת מאתנו, הציניות, הריקנות והייאוש, אותו קול פנימי שמזלזל, לועג, מתריס, קוטל, אדיש או מכרסם. עמלק הוא אויב פנימי! וכשהספקות משתקות אותנו ולא מאפשרות לנו להתקדם, להחליט, לעשות מעשה, המשמעות היא שלא הבסנו את העמלק/הספק שבנו, ובמקביל ערערנו את האמונה שבנו.
לכן, כשאותן הזדמנויות שבות וצצות בפתחנו כוחנו נשאב מהאמונה הטבועה בנשמתנו – זו אמונה שלא יודעת גבולות או טיעונים – אמונה שמאפשרת לראות רחוק. לראות את אותו חזון מתגשם הלכה למעשה, לראות את אותו יעד עתידי מתרחש וקורם עור וגידים. הרצון למשל לרדת במשקל ולאמץ תזונה בריאה ומטיבה בחיינו, יעד שכיח ומוכר, מאפשר לנו בעצם לעורר את האמונה שבנו, וכבר בעיני רוחנו לראות את התוצאות וההשלכות העתידיות למאמץ שנשקיע היום- אורח חיים בריא, אנרגיות גבוהות, חיטוב הגוף, הרגשה טובה שתשפיע גם על הסביבה שלנו וכו׳. אותה אמונה שהוצאנו לאור היא שיכולה להכניע כל דבר אם נשכיל לשלב זאת יחד עם האקט המעשי של לפעול להשגת אותו יעד .
מי ייתן ונדע לקפוץ למים- להחליט להתחתן, להתחיל עבודה חדשה, לעבור לעיר אחרת, לסלוח, וכו' שלא נפחד משינויים ובדרך למימוש האני הגדול שלנו נפרה ונצמיח גם את הסביבה כולה. אמכי"ר.

שבת מבורכת💞

הפטרת פרשת בא היא בספר ירמיהו פרק מ"ו (פסוקים יג-כח).
גם השבוע ההפטרה עוסקת במפלת מצרים בידי צבא נבווכדנאצר והיא משלימה את נבואת יחזקאל שקראנו בשבוע שעבר, בהפטרת פרשת וארא.
הנביאים ירמיהו ויחזקאל ניבאו באותו זמן, לפני חורבן הבית, בעוד שירמיהו פעל בארץ ישראל, יחזקאל ניבא בבבל.

בשנת 605 לפנה"ס, נלחמו מצרים ובבל על ירושת האימפריה האשורית הקורסת. הקרב התנהל על גדות נהר פרת. הגלגל מתהפך בעולם ונבוכדנאצר, מלך בבל, מכריע את צבא מצרים. הנביא ירמיהו מתאר זאת בשיר הלל לנפילת מצרים-
"(יג) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבֹוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכֹּות אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם… (כד) הֹבִישָׁה, בַּת-מִצְרָיִם; נִתְּנָה, בְּיַד עַם-צָפוֹן. (כה) אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל-אָמוֹן מִנֹּא, וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם, וְעַל-אֱלֹהֶיהָ וְעַל-מְלָכֶיהָ; וְעַל-פַּרְעֹה–וְעַל הַבֹּטְחִים, בּוֹ. (כו) וּנְתַתִּים, בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, וּבְיַד-עֲבָדָיו;" (ירמיהו מו')

בפרשת השבוע אנו קוראים שפרעה מתרצה ומשחרר את בני ישראל ממצרים לאחר המכה העשירית, מכת בכורות. ואילו בהפטרה אנו קוראים על כניעתה של מצרים לבבל, ועל ישועת ישראל העתידית המובטחת. בסוף ההפטרה יש ממש פנייה ישירה לעם ישראל-
"(כז) וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחֹוק וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹוב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: (כח) אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם-ה' כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי- אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ:"

ההפטרה מסיימת בהבטחה שבני ישראל יעמדו גם הם לדין על עוונותיהם ולא יחמקו, ויחד עם זאת ישנה הבטחה של קיבוץ גלויות והבטחה שאומות העולם יכלו, ועם ישראל יוותר. במילים אחרות, מעצמה – גדולה וחזקה ככל שתהיה, היא איננה נצחית, וה' נמצא שם להושיע את עם ישראל.
לרוב אנו מבחינים בקלות בדברים הטובים שקורים לנו בחיים, ובטח מרגישים אותם. לעומת זאת, כשאנו חווים מקרים וחוויות קשות, מאתגר לנו מן הסתם להבחין בחיובי שבהם. זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל, בתהליך שה' מעבירם בכדי להוציאם מעבדות לחרות פיזית ותודעתית. כשמשה ואהרון ניגשים לפרעה ומבקשים ממנו לשחרר את בני ישראל, הם נתקלים בסירוב חוזר ונשנה, יותר מזה נראה שבתחילת הדרך הכל נעשה גרוע יותר, ומצבם של בני ישראל מתדרדר, פרעה מוסיף על עבודתם הקשה, אבל למעשה, כל ההתרחשות הזאת מהווה רק חלק מהמסע שעובר עם ישראל, זהו מסע שבסופו בני ישראל יוצאים ממצרים בעזרת נסים גדולים ואדירים, כפי שגם מתואר בהפטרה מפלתה המוחצת של מצריים- משמעותם: שהלא יאומן הופך לאמין בהחלט. זוהי נקודת אור משמעותית עבורנו, גם כשנראה לנו שהחיים שלנו בירידה, עלינו לזכור ולהפנים שדווקא כשנראה שהכי קשה, פעמים רבות דווקא אלו הרגעים שלפני השיפור הגדול.
מי ייתן ונצליח לגייס סבלנות, ביטחון ואמונה בכדי לזכות ולראות את המהלך כולו, ובכדי שנצליח לחוות גם את הטוב שבקשיים הבאים עלינו לטובה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

ספר החינוך מסביר שפעולה חיצונית-גופנית מעוררת אצל האדם את מחשבת הלב. ההתמודדות הרגשית של פרעה היא נושא מרכזי בפרשה שלנו. רגע אחד הוא רוצה לשחרר את עם ישראל, ורגע אחר הוא מתחרט. חכמים רבים עסקו ועוסקים בשאלה האם לפרעה הייתה בכלל בחירה חופשית? אחד ההסברים מבהיר שהבחירה החופשית מצטמצמת ככל שאנחנו בוחרים ברוע. כלומר, בהתחלה כל אחד ואחת מאתנו חופשי לבחור, אבל אם נתמיד בבחירות רעות – היכולת לבחור אחרת פשוט מצטמצמת עם הזמן. מי שבוחר ללכת בנתיב של מעשים רעים מאבד מהרגישות והעדינות שלו, המצפון והיצר כבר לא נאבקים כמו פעם. כך גם פרעה שהמשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות הלכה ונעלמה ממנו.
אנו מעצבים את האישיות שלנו מהפעולות המעשיות שאנו בוחרים לעשות בעבודה, בכיתה, במסיבה, בכנס… ובעיקר ממה שאנו בוחרים לעשות בשוטף, ביומיום- הספרים שאנחנו קוראים, החברים שאנחנו בוחרים, אורח החיים שלנו, התזונה שלנו, כיצד אנו נוהגים, משוחחים… תאכלס, כל פעולה שלנו, משפיעה על מי שאנחנו ומגדירה אותנו. הפעולות הללו משנות את המהות שלנו, משפיעות על המחשבות והרגשות שלנו.
במילים אחרות, יש לנו בחירה, אבל ככל שאנחנו מתמידים לבחור בדרך שלילית מסוימת, הדרך החיובית מתרחקת בכל פעם עוד קצת… כי האופי שלנו, מצב הרוח, התכונות, הגישה והרגישויות – מעוצבים על ידי אותן פעולות היומיום שלנו.
אכן מאתגר לעקוב אחר השפעותיהן של רוב הפעולות שלנו אבל בסוף היום אנחנו מדברים על מי אנחנו רוצים להיות? ובאיזו דרך אנו רוצים להלך? לכן גם חיוני שנבחן את הערכים השונים שאימצנו וההשפעות השונות של מעשינו כדי שנהפוך לאנשים חושבים יותר, רגישים יותר, מודעים יותר ולמצפוניים יותר… וכך נצליח לייצר כולנו יחד עולם טוב, מחובר ומודע יותר. אמכי"ר.
שבת מבורכת❤

הפטרת וארא- הנביא יחזקאל- מי מנהיג את העולם?
השבוע הפטרת פרשת וארא בספר יחזקאל, בפרקים כח' ו-כט'.
ההפטרה עוסקת בנושא הגאולה העתידית של עם ישראל, במקביל לגאולתו ממצרים כפי שמתואר בפרשה. שתי הגאולות מטרתן בתיאור חורבנם העתידי של עמון, מואב, אדום, פלשתים, צור, צידון ומצרים היא להביא להכרה ב-ה' ולהשגחה האלוקית בעולם. הפרשה וההפטרה מתארות- כיצד כל עם ועם יגיע למעמד הראוי לו, את השבת הרכוש שנלקח על ידי העמים המעבידים שלא-בצדק, ואת שובו של עם ישראל לארצו.
הרב יואב אוריאל מסביר- "גילוי זה של הנביא שופך אור חדש על כל המהות של יציאת מצרים אשר תחילתה מתוארת בפרשתנו. יחזקאל הנביא מגלה כי מצרים מהווים סכנה רוחנית קבועה לעם ישראל, ולא רק סכנה גשמית של מלחמות ומאבקים – מצרים מציבה אמונה בכוח האנושי ובעוצמות הגשמיות, ואמונה זו מהווה פיתוי קבוע לעם ישראל, לסמוך על מצרים במקום לבטוח בה'.
מכך מובן שכאשר ישראל יוצאים ממצרים, אין זו רק יציאה מעבדות לחרות במובן מעשי וגשמי, אלא מרידה בתרבות שממנה באו – על פיה יש לסמוך רק על האדם וכוחותיו, וייסוד תרבות עליונה חדשה – הליכה מוחלטת אחרי הקב"ה אפילו בארץ לא זרועה."
מוסיף הרב יהודה שביב זצ"ל, "מסתבר כי פסוקים אלו המדברים בגאולת ישראל באו על מנת להסב תשומת לב לכך, שפרשת וארא היא בעיקרה פרשה המבשרת גאולה, ואף המכות עצמן אינן אלא מכשירים וזרזים לביצוע הגאולה. באמת, יותר מבכל פרשה אחרת משורטטת בפרשתנו תמונת הגאולה בשלביה השונים:
"(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן–אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. ( ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה…" (שמות ו')
וההפטרה הפותחת בגאולת ישראל גם חותמת בגאולת ישראל – "(כא) בַּיּוֹם הַהוּא, אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה." (יחזקאל כט')
הפסוקים מלמדים שתכלית כל האירועים- גאולת ישראל. אלא שיש הבדל בין שתי הגאולות. עניינה של גאולת מצרים הוא יציאת כל העם מארץ גלות אחת, ואילו עניינה של הגאולה העתידה הוא קיבוץ בית ישראל "מן העמים אשר נפצו בם".
אין אנו יודעים אל נכון את דרכה של ההשגחה העליונה, על מה ולמה מתנהלים ומתרחשים דברים בעולם. אבל לקח אחד עולה מדברי נבואה זאת: אי אפשר שיהיה עמל ללא תמורה. פעמים שזו משולמת בדרך ישירה, ופעמים שהיא באה בעקיפין, אך לעולם יש שכר לעמל."
מי יתן ונצליח לשלב השתדלות ואמונה בעולם שהוא טוב ומטיב והוא הרבה מעבר להבנתנו וחושנו. ושנצליח לראות ולממש במקומות של הקושי והאתגר את התקווה והטוב המצוי. אמכי"ר.

שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

" (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה." (שמות פרק ו') משה מדבר אל העם, ויש לו מסר חשוב, אבל העם עייף, ומקוצר רוח ועבודה קשה העם לא פנוי להקשיב לו.
כמה מובן וכמה מוכר. לא פעם ילדיי משתפים אותי בחוויות, תכניות, אפילו התלבטויות… ואני לצערי לא פעם לא ממש שם! מחשבותיי נודדות ללוז (לוח זמנים), למחויבויות שעוד נותרו לי ואיך אני עם הזמן שנותר להיום…כמה אני אספיק? כל ביפ בטלפון מסיח את דעתי, ואני תוהה אם התווספה משימה נוספת לרשימה… המכשיר הקטן הזה שמאחסן בו את חיינו, הודעות, מיילים, מספרי טלפון, הקלטות, תמונות, תאריכים, פגישות ועוד ועוד אבוי לנו כשהוא מתקלקל, נשבר ואו חלילה אבד, שלא נדע.
אכן, כולנו שקועים בשעבוד השוטף שלנו, מי יותר מי פחות, ועם הקידמה וההתפתחות מסתבר שהשעבוד שלנו רק גדל, מערכת הציפיות גדלה, ההתפתחות והשפע מאפשרים לנו לתת מענה מהיר ויעיל יותר אך יחד עם זאת כובל אותנו לעוד משימות, אטרקציות, ורצון להישאר בעניינים- כביכול מחוברים ומעודכנים! והתוצאה- אנו מתקשים להיות פנויים פיזית, רגשית, מנטלית ובאמת להיות קשובים לדברי אחרים (משה רבינו, ילדינו, הורינו, חברנו…וכ'ו). תאכלס אנו בקושי פנויים להקשיב לעצמנו, ובמקרים הקיצוניים, לא פעם המחסור בשינה למשל יכול להביא אותנו למצבים מעוררי דאגה כמו להירדם חס ושלום על ההגה, כי יש לנו תחושה שאנו בשליטה ולגמרי מסוגלים לעוד.
משה רבינו מילא את בקשתו של ה' ודיבר אל בני ישראל, היה לו עדכון סופר חשוב ומשמח, הקץ לעבדות והשיבה לארץ ישראל, אבל העם שהיה מוטרד, ומותש- לא היה פנוי להקשיב. פירוש אור החיים מאיר היבט נוסף בהקשר זה. "בני ישראל לא הוכרעו רק על ידי צער העבודה לבדו, אלא גם בשל העומס הנפשי. ייתכן כי מה שדרוש הוא לפנות לבני ישראל בדברים, אך לא בדברים של שינוי חברתי אלא בדברי תורה שנועדו להרחבת דעת. ייתכן כי הצעד הנכון היה "לשים בצד" את חזון השינוי ולפנות לבני ישראל מהמקום שבו הם נמצאים." על מנת שתהא הקשבה על משה לדחוק הצדה את המטרות שבשמן הוא פועל ולהתפנות ראשית להכלה ומתן מענה לצרכים של בני ישראל. הרצון למלא את שליחותו התנגש עם הצורך בהכלה ומתן מענה לצרכים של העם.
טרדות יום כמו, רעב, עייפות, ייאוש, רשימת מטלות, יעדים וכו' גורמים לנו להתרכז בעיקר בהם, ומסיחים את דעתנו ומחשבותינו. ההסחות הללו מצמצמות לנו את היכולת להיות קשובים ומחוברים להווה, להיות כאן ועכשיו.
במקביל, עלינו לבחון כשאנו נחושים להעביר את המסר שלנו לאחרים האם אנו רגישים ומבחינים בהסחות הדעת שעימם הם מתמודדים, ומכילים אותם גם כשאנו ממוקדים במסר שאנו מבקשים להעביר? לא פעם אנו נוטים להיות "נעולים" על מסר או על מטרה, ואיננו פנויים באמת לראות את מי שעומד מולנו עם ה- מצוקות, השקפות עולם, צרכים וכו' ולתת לו תחילה מענה לצרכים אלו. במילים אחרות, להיות ממש כאן ועכשיו.
שבת מבורכת💞

• 

שפי, קשה לכתוב ולחשוב עליך בלשון עבר,

היית מחנך ומורה אהוב,

שלימד את ילדינו ואותנו, ההורים, מה באמת חשוב.

איש של ערכים, אהבה, טיולים, אהבת האדם והארץ, יהדות וציונות.

אלו התחומים שחיפשת בהם מצוינות.

שנים של עשייה ברוכה עם ילדים,

ואתה תמיד השתדלת להיות שם בפרט ברגעים המאתגרים.

תודה שדאגת שהילדים יטמיעו ערכים חשובים וישמרו על חברות טובה ביניהם, הן עם העולים החדשים והן עם הילדים היותר וותיקים.

תודה על הקניית הידע וההשכלה, על האכפתיות, על העזרה ועל המסירות,

תודה על הסבלנות והסובלנות, והכל במיטב המיומנות והנכונות.

אנחנו מקדישים לך באהבה ובהערכה רבה את תמצית המשנה שלך כפי שכתוב

 במסכת אבות, פרק ב משנה ה –

"הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד,

וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד,

וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים,

ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ."

שפי אהוב, נפרדת מאתנו בטרם עת,

אבל ההשפעה שלך תמשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות, וההכרות עימך הייתה ללא ספק זכות גדולה ומבורכת.

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, ויהי זכרך ברוך.

אוהבים אותך ילדי והורי קהילת תל"י