דנה בפרשה

השבוע פרשת אמור שהיא הפרשה השמינית בספר ויקרא. בחלקה הראשון, הפרשה עוסקת בהלכות הכוהנים וקדושתם. הכוהנים בעקבות מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים לדיני הקדושה, דיני טומאה וטהרה, ובטח חייב בכך הכוהן הגדול. גם בחיי האישות – יש איסור על כהן לשאת אישה גרושה, ולכהן גדול אף אישה אלמנה, וגם בחיי היום יום – שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וכן בעבודת בית המקדש – להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.
התורה מונה לאחר מכן דינים שונים בעניין הקורבנות.

בנוסף, זו פעם ראשונה שמופיעים בתורה רשימת חגי ישראל שאנו חוגגים מדי שנה. הפרשה מפרטת את כל המועדים החל מפסח ועד לסוכות ואת עיקר המצוות שבהן- קורבן הפסח, אכילת מצות, הנפת העומר וספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים. בנוסף, בחלקה השני של הפרשה מובא החיוב לשבות ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל.
לקראת סיום פרשת אמור מתוארים נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.

כשבסוף הפרשה מסופר על שני אנשים שבמהלך מריבה ביניהם קילל אחד מהם, בנה של שלומית בת דברי, את שם ה', והוא הובא לדין בפני משה, ועל פי הוראת ה' הוציאו את האיש המקלל מחוץ למחנה, ורגמו אותו באבנים.

עוד התורה מוסיפה כי דינו של הורג נפש הוא במיתה, הורג בהמה משלם את שוויה, ופוגע באדם ומטיל בו מום, משלם קנס על-פי הקנס שבית הדין מכריע.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

הפטרת פרשת אמור היא בספר יחזקאל פרק מ"ד (פסוק טו-לא). ההפטרה מתמקדת בעבודת הכוהנים במקדש ובהלכותיהם, ובכך ישנה הקבלה לפרשה. סוף ספר יחזקאל עוסק למעשה בנבואות על בית המקדש העתידי. 
השבוע אנו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות, ימים שבהם אנו מספרים את סיפורם של כל כך הרבה קורבנות שחייהם נגדעו בטרם עת במאבק על קיום עצמאותנו במדינת ישראל. הרבה כאב ודמעות ורצון עז לנחם ולחזק, יתכן והסיבה להפטרה השבוע- הוא חזון הגאולה, מתן תקווה.
מסביר הרב משה ליכטנשטיין- "יחזקאל איננו מנבא על המקדש כדבר חשוב בפני עצמו בלבד אלא מעמיד אותו במוקד תיאורו את גאולת ישראל… כינון המקדש והשראת השכינה בו. בנין המקדש בעקבות הגלות והחורבן מעניק לתיאור העבודה והלכותיה משמעות נוספת כמבשר ומיישם את הגאולה."
מוסיף ומסביר הרב כי המטרה "היא לנחם אותם ולבשר לישראל שיוכלו להתקדש ולהתעלות כשהבית ייבנה מחדש. להבנת העניין, עלינו להבין את הספק המכרסם בלב העם בעקבות החורבן, והוא שמא לא ניתן יהיה לחזור ולחדש את אהבת הנעורים שבין ישראל לאביהם שבשמים ושאף אם יבנה המקדש, לעולם לא תהיה בו השראת שכינה כבעבר… שמא האהבה תיפגם ולא תשרה בה שכינה כפי שהייתה אמורה להיות? זוהי השאלה שיחזקאל מנסה להתמודד אתה בבואו לנבא על בנין הבית העתידי, ובשורתו לעם היא החזרת עטרה לישנה"
יחזקאל מדגיש ומבהיר שהשראת השכינה במקדש המתחדש מותנה בנאמנותם ובתפקודם של הכוהנים בשמירת הקדושה, וקורא לפסול את הכוהנים שתעו בדרכם ובמחויבותם. השאיפה וההבטחה היא שבית המקדש העתידי יהיה גדול יותר ונשגב יותר למרות החורבן, ותוספת הקדושה שבו, תתבטא בדיני הכוהנים, וזו הנחמה שיחזקאל מבשר לעם בנבואתו.
מבחינה חברתית ודתית חשיבות ההפטרה במאבקים על הלגיטימיות של הכהונה בימי הבית השני, מתבטאת בשאלה שהיא רלוונטית לנו גם היום- מהי הנהגה ראויה, מהם מבחניה ומהן חובותיה?
יחזקאל פוסל את קבוצות העילית וההנהגה של העם שטימאו את דרכי העם; מוסיף הרב פרופ' יהוידע עמיר "… דברי יחזקאל רלוונטיים לנו עד כאב. לעם, לנו, תהיה תקומה רק אם נדע לשוב ולהציב לנו הנהגה ראויה, ישרה, הנכונה לשרת אותנו ולכוון דרכינו אל האמת והטוב. האם יימצא כוח החיים לעשות זאת?"
הדרך להשראת השכינה היא בתיקון המידות שלנו, ובימים אלו, בכדי שנוכל לקבל את התורה בחג השבועות שקרב ובא נדרשת מאתנו עבודה רוחנית יום יומית שמתבטאת בספירת העומר, עבודה יומית ערכית הנמשכת עד לחג מתן תורה.
מי יתן ונצליח בעבודת תיקון המידות שלנו, להתקדם, לצמוח ולהעביר לדורות הבאים חברה של אהבת חינם, שרואה ומרגישה את האחר, חברה שמוקירה ושיודעת לנחם, לחזק ולתמוך. אמכי"ר

שבת מבורכת❤

הרב קוק מלמד אותנו בספרו 'אורות', שארץ ישראל ועם ישראל זה אחדות אחת. הארץ נותנת חיות לעם והעם נותן חיים לארץ ולכן, במותם של כל הקורבנות בתהליך של לפני הקמת המדינה, במהלך הקמתה ובקיומה, הם כולם ציוו לנו את החיים והמשך קיומנו כעם יהודי במולדתו תחת הנהגה ראויה שתכוון את דרכינו אל האמת ולהשפיע טוב. 
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר בטקס ערב יום העצמאות: "יום העצמאות ה-71 שלנו הוא זמן טוב לפתוח אלבומי תמונות ישנים ולהיזכר מי אנחנו, מאיפה באנו, מה הסיפור שלנו. יש עמים שחיים בארצות רחבות ידיים, יש כאלה שבורכו באוצרות טבע, אחרים באוכלוסייה של מאות מיליונים. מה יש לנו? לנו יש סיפור, סיפור על עם עבדים שהפך לבן חורין והביא לעולם תקווה של חופש".
אדלשטיין הוסיף: "העם הזה פוזר בכל רחבי תבל והתקבל לארץ אחת קטנה ומרהיבה, ונשבע שאת ילדיו יגדל ואת חלומותיו יגשים בארץ הזו ורק בה יחיה, יהיה מה שיהיה. עם מורד וחצוף שיש לו סיסמה אחת: 'כנגד כל הסיכויים'. הכו בנו וקמנו, פרעו בנו והמשכנו הלאה, כנגד כל הסיכויים תמיד חזרנו למולדת".
השנה הודלקו 12 משואות, כמספר שבטי ישראל, וכך אמר נשיא המדינה, ריבלין, בברכתו לחגיגות יום העצמאות למדינת ישראל-
"… התקווה שלי השנה: שנשתדל יותר 'לא להכאיב'. החברה הישראלית זקוקה לכך עלינו לרפא את השברים, ולתקן את הסדקים בין שבט לשבט ובין אדם לאדם, זו טובת העם וטובת המדינה. אסיים בתפילה ובברכה למדינה שלנו, שתלווה אותה לעוד שבעים ואחת שנים לפחות: 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו – אמן'. חג עצמאות שמח ישראל".🇮🇱

השבוע פרשת קדושים שהיא הפרשה השביעית בספר ויקרא, והיא כוללת דינים שונים הקשורים לקדושת עם ישראל ובפרט חזרה על דיני העריות שנאמרו גם בפרשת אחרי מות בשבוע שעבר. פרשת קדושים ממשיכה וכוללת דינים יסודיים רבים וחשובים, ולכן ה' אומר למשה שידבר ויעביר דינים אלו לכלל בני-ישראל. הפרשה פותחת בציווי הראשון לבני ישראל- "(ב) דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא יט). כבר משמה של הפרשה ניתן להבין את מטרת הרשימה הארוכה של חוקים ומצוות המתוארות בפרשה, שחלקן קשורות לנושאים חברתיים שבין אדם לחברו וחלקן קשורות לנושאים שבין אדם למקום המבהירים ומנחים אותנו כיצד ניתן לקדש את עם ישראל.
חלק מהציוויים בפרשה כולל- דאגה לעני ולגר, לשפוט בצדק, איסור לנקום, איסור לנטור, "ואהבת לרעך כמוך", לקיים ולנהל מסחר הגון וישר, כל מי שנוטע אילן- פירותיו מותרים רק בשנה הרביעית, לשמור את קדושת השבת, לשמור על כשרות האוכל, איסור פנייה אל האוב והידעוני, "והדרת פני זקן" ועוד.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
המשך שבוע טוב🌼

פרשת קדושים ויום השואה- להיות אדם!
לפני 17 שנים בדיוק זכיתי ללדת את בני היקר, הזכייה לתת חיים ביום שבו אנו מזכירים את כל המיליונים שחייהם נלקחו מהם באכזריות רבה ובלתי נתפסת. השבוע בנוסף, בפרשת קדושים מוזכרות מצוות רבות שעלינו לקיים בכדי להיות 'קדושים', והן עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום- לא לרכל, לא לנטור, לא לנקום, אהבת חינם, קידוש השבת ועוד מצוות רבות וחשובות כשמנגד אנו כאמור שומעים השבוע סיפורים רבים על הזוועות שאירעו בשואה.
במפגשים של 'זיכרון בסלון' אנו עדיין זוכים לשמוע עדויות ממקור ראשון של ניצולי שואה שמשתפים אותנו וכואבים את הטראומות שחוו יחד עם האובדן העצום כאילו הם קרו רק אמש… מה שנקרא- המחשה איתנה ליצר הבהמי והיצר האלוקי שמצוי ושוכן באדם והבחירה שבידו. כיצד משמרים את האמון והאמונה? את התקווה? כיצד ממשיכים לקדש את האדם שבנו שלא נצטרך לחפש ולשאול היכן היה האדם בשואה? או מה זה אומר להיות אדם?
בשבת אנו קוראים את הפטרת "מחר חודש", אנו נעמוד בפתחה של תקופה חדשה, הזדמנות לפתיחת דף חדש. במילים אחרות, אנו הולכים לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה, סוג של נקודת אור, תקווה ואפשרות לייצר מציאות חדשה. השבת, ערב ראש חודש, היא למעשה זו שמחברת אותנו עם פרשת קדושים (איך להיות אדם?!) ויום השואה, אותה נקודת זמן שבה רבים, שראו עצמם כ-יהודי /גרמני, יהודי/פולני, יהודי/צרפתי וכו' לא האמינו לשינויים שהמשטר הנאצי איים, קיים והצליח בכפיית האידיאולוגיה הגזענית שלו ובאכזריות כה רבה, כי הם לא האמינו שבן אנוש מסוגל להפוך למפלצת שכזו, להפוך למכונת הרג משומנת להפחיד. יחד עם זאת בתוך כל הזוועות הללו אנו שומעים על סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של בחירה "להיות אדם", סיפורים אנושיים של הצלה, נתינה, סיכוני חיים שמתעצמים עוד יותר ברקע השואה. סיפורים של להיות "קדושים".

בנוסף, ערב ראש חודש בשבת הקרבה ובאה, מחבר אותנו גם עם יום הזיכרון בשבוע הבא. יום אבל לאומי שנועד לכל עם ישראל ללא קשר לשכול אישי, ומוקדש לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שנלחמו, נאבקו ושילמו בחייהם, כדי שנשוב להיות אומה במדינה משלה, מדינת ישראל, בריבונות עצמאית. מדהים לראות באיזו נקודה חשוכה היינו באירופה, במדינות רבות שהיהודים ראו את עצמם כאזרחיה השווים; נקודת זמן כה משמעותית שבה ניסו להכחיד אותנו, וההבנה שבעקבותיה נוצרה מציאות חדשה.

חגית ריין, אם שכולה, אמו של רב סרן בנייה ריין הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה, בראיון לערוץ 7 סיפרה, "הייתי אתמול ביד ושם, וניגש אלי אחד המדריכים וסיפר לי שהם כל הזמן קוראים בטקסים בפולין, את הדברים שבנייה כתב בביקור במחנות ההשמדה, דווקא שם הוא כתב ביומן האישי שלו, שהוא גאה להיות חייל בארץ ישראל, ושהמוות שלהם הקנה לנו את החיים. שם בתוך התופת, בנייה חשב על הזכות שלנו להמשיך את החיים." והיא מוסיפה- "…בזכות אלה שנהרגו אנחנו יכולים לחגוג אחר כך את יום העצמאות… ההתמודדות האמיתית היא למצוא את האיזון בין המוות לחיים בין השמחה לעצב."

מי ייתן ונצליח לשמור על צלם האלוקים שבנו, ולקדש את האדם שבנו. שנצליח לשמור על עצמאותנו, וחירותנו, ולהוות דוגמא אישית ולהשפיע טוב על הסביבה כולה. אמכי"ר.

השיעור מוקדש לעילוי נשמתם של כל אלו שנספו בשואה, נהרגו במערכות ישראל ונפגעי בפעולות האיבה.

שבת רגועה ומבורכת❤

הפטרת 'מחר חודש'- התחדשות, תקווה ומציאות שונה-

השבת הפטרת "מחר חודש", שמואל א, פרק כ' (פסוקים יח'-מב').  והיא פותחת ב- "(יח) וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ;" (שמואל א, כ')
השבוע שבת חלה בערב ראש חדש ולכן, נוהגים להפטיר את הפטרת 'מחר חודש', כי ראש חודש יחול ביום ראשון הקרוב. המנהג הזה הוא ייחודי ביחס לכל ההפטרות מכיוון שזו ההפטרה היחידה שלא עונה לכלל שנקבע ע"י חכמי התלמוד במסכת מגילה, והוא שההפטרה צריכה להיות דומה לפרשה שקראו באותה השבת. ההפטרה של 'מחר חדש' היא הפטרה שאיננה קשורה לשום דבר בשבת עצמה, אלא רק לכך שמחר יהיה ראש חדש. הרב משה ליכטנשטיין מסביר-
" עיקר ענין ההפטרה הוא להדריך את האדם במעגל החיים ובמציאות הקיומית שלו בדברים הנוגעים למצבו מתוך דברי הנביאים. אחת מן הנקודות הללו היא ערב ראש חדש, שהרי האדם ניצב בפתחה של תקופה חדשה ויש לו הזדמנות לפתיחת דף חדש וארגון חייו מחדש, לאור הנסיבות המשתנות שכל חודש מביא עמו… חלק מן המסר של נבואה זו קשור בדיוק בנקודה זו, ועל כן היא משמעותית לאדם ההולך לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה שלאורו הוא חי את חייו."
במוקד ההפטרה עומדות למבחן מערכות יחסים אנושיות של אמון ונאמנות, שנתקלות במחסומים ואיומים שמטרתם פגיעה וערעור המחויבות ההדדית, אך בסופה של ההפטרה הנאמנות גוברת. הקביעה הזו עולה מיד מתוך קריאה ראשונית ושטחית של הפרק. אבל בהפטרה ישנה דרמה אנושית המורכבת ממערכת יחסים משולשת, הכוללת את דוד, יהונתן ושאול.
הקשר שבין ההפטרה לבין ראש החודש שקרב ובא הוא בכך שהפרק מתאר את חגיגת ראש חודש, והעלילה היא מסביב לנעשה בסעודת ראש חודש. אבל למעשה נבחנת פה יכולת ההתמודדות של הגיבורים עם העתיד לבוא. שאול וביתו עומדים בפני מציאות בלתי צפויה שמעמידה בסכנה את המשך מלכותו. שאול רואה את בניו ממשיכים את בית המלוכה, ולכן, הוא איננו מוכן לגלות גמישות ולהכיר בשינויים שחלים. הוא איננו מוכן לקבל את המציאות החדשה, להסתגל אליה ולפעול במסגרתה. ואילו יהונתן, בנו, מבין שמהלך המלכות הישראלית שונה ולא יחזור למצב שאביו, שאול, מקווה לו. לכן, בזמן ששאול נלחם מלחמה נואשת וחסרת סיכוי כנגד דוד, יהונתן מתחבר לדוד, מכריז על הכרתו במלכות דוד ומחפש דרך לפעול במסגרתו.
ועל כך מוסיף הרב ליכטנשטיין-
"ההכרזה של "מחר חדש" מעמידה אותנו על כך שתקופה חדשה, או לכל הפחות האפשרות לשינוי ולמציאות חדשה, קרבה ובאה. אמנם, בהחלט ייתכן שהחודש הנכנס רק יחזור על המחזוריות הקבועה של גילוי והעלם, אך יש גם לקחת בחשבון את האפשרות שהחודש המתחדש יבשר את בואה של תקופה חדשה ומציאות שונה ממה שהיה בעבר. הצגת שתי הדמויות של האב, שאול, והבן, יהונתן, שאחת נשארה מקובעת בתפיסתה ומנהלת מלחמת חורמה לשמירת העבר ההולך ונעלם, כשהשנייה מסתכלת בעין בוטחת על העתיד מבלי לחשוש מן ההסתגלות אליו ולהשלכותיו, באה להכין אותנו לקראת העתיד הממשמש ובא אלינו. וזאת לאו דוקא אם היום כבר ראש חדש, אלא אדרבא, אם 'מחר חודש', אזי זהו הזמן להתכונן אליו ולהיות נכון להתמודד ולהסתדר עמו."
היום יום השואה ובתוך כל החשיכה וסיפורי הזוועה שאנו שומעים, אומרת לנו ההפטרה שיש קרן אור ותקווה למציאות חדשה, מציאות שנציין כבר בשבוע הבא ביום הזיכרון וביום העצמאות, הבחירה להילחם על חירותנו ועצמאותנו כעם, ויום הכרזת הקמת מדינת ישראל.
שבת שלום💞 

פרשות אחרי מות וקדושים בחומש ויקרא הן פרשות נפרדות, אך בשנים שהן אינן מעוברות קוראים אותן יחד. השנה הן נקראות בנפרד, שמה של הפרשה "אחרי מות" מעיד על ההתייחסות שלאחר אירוע מות שני בני אהרון הכהן, נדב ואביהוא, שני כוהנים חשובים, שמסיבות שונות החליטו להקריב "אש זרה"- שה' לא ציווה אותם, ויצאה אש מלפני ה' ושרפה אותם למוות, כפי שמתואר בפרשת שמיני.
"(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן–בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ " (ויקרא טז) פרשת אחרי מות פותחת בהסבר ואזהרה על הטעות של בני אהרון, כלומר מה אסור לעשות כדי שאירוע כזה לא יקרה חלילה שוב, וזו לשון האזהרה- "(ב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז) הקב"ה אוסר על כניסת הכוהנים והקרבת קורבן ע"פ רגש ורצון אישי, אלא הציווי הוא שהקרבת הקורבנות תיעשה רק על פי כללי התורה.
לאחר האזהרה הפרשה מתארת את המועד החשוב, יום הכיפורים, ואת הטקס של יום הכיפורים שבו נכנס הכוהן הגדול למקום הקדוש ביותר במקדש – קודש הקודשים. הפרשה מסבירה את תפקיד הכוהנים בבית- המקדש והמשכן באותה עת.
בנוסף, הפרשה מתארת את הקרבת פר החטאת שמביא הכוהן הגדול לכפרתו, ולכפרת בני ביתו, ואת הקרבת שני השעירים – 'שעיר לה' ושעיר לעזאזל', לכפרת חטאי ישראל. שני השעירים זהים זה לזה; התלמוד מסביר ששני השעירים הללו היו צריכים להיות זהים במראם, גודלם וערכם הכספי, ושרק על-פי גורל (המקובלים מסבירים שיש כאן משל לבחירה החופשית שלנו. בכל רגע נתון, יש לנו בחירה לעשות או לא-לעשות את הדבר הנכון), אחד מהם מוקרב על המזבח והשני נלקח למיתה במדבר. השעיר לעזאזל מובל על-ידי שליח מיוחד, לאחר שהכוהן סומך על השעיר את ידיו ומעביר את החטאים באופן סמלי אל השעיר לעזאזל, וכך מכפר בו את כל עוונות ישראל.
בנוסף על ציווי עבודת הכהן ביום הכיפורים, מציינת הפרשה כי זהו יום תענית לכל ישראל, יום האסור במלאכה – שבת שבתון לכפרת עוונות. בסיומה פרשה זו מבהירה שאכן יש לבצע טקס זה פעם אחת בשנה ודווקא בעשירי לחודש השביעי. רש"י מבהיר שיום זה היה היום בו משה רבנו ירד מהר סיני עם לוחות האבן השניים. פרשה ראשונה זו נקראת ביום הכיפורים בתפילת שחרית.
בהמשך הפרשה לאחר הטקס המתואר מוזכרים חוקים שעוסקים בתחומים שונים – עניינים הקשורים לקורבנות, לדם הקורבן שמכפר על נפש האדם- התורה אוסרת על אכילת הדם או שתייתו, דיני שחיטת בעלי חיים, איסור גילוי עריות ומעשי תועבה אחרים.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
מועדים לשמחה🌼

השבוע ישנן 2 הפטרות בספר יחזקאל והפטרה שלישית בספר עמוס ולכולם יש קשר ישיר עם הפרשה שלנו השבוע, "אחרי מות". ההפטרות בספר יחזקאל פרק כ', ו-כ"ב "הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט" הן הפטרות קשות במיוחד שמתארות את חטאי ירושלים באופן חריף וקשה. אלו הן הפטרות נדירות מאד, ולכן לרוב ההפטרה שקוראים היא זו שבספר עמוס.
הרב אלחנן סמט אומר שלפי הפרקים הללו ביחזקאל הקשר הבולט לפרשת 'אחרי מות' הוא איסור גילוי עריות. הנביא עמוס מאשים את עם ישראל במרחב גדול של עבירות, אך יש משקל רציני ומשמעותי לאיסורי עריות.
הרב אלחנן סמט מוסיף שבספר עמוס-
" בפסוק הראשון הנביא אומר שאין עדיפות לעם ישראל על העמים האחרים, ומבחינת הקב"ה הם כבני כוש. כאשר אומרים 'כוש' הכוונה היא למקום רחוק… זהו המקום שבו גרים כושיים, והוא נחשב מעבר להרי החושך. בעולם העתיק הכושיים שגרים אי שם, נחשבו גם כן כבזויים ונמכרו פעמים רבות לעבדים. ובכל זאת הנביא אומר שעם ישראל לא טוב מהם. איך ניתן לומר דבר כזה? האם אין לנו ייחוס אצל הקב"ה, האם אנו עם ככל העמים? כנגד ההשוואה הזו של הנביא עומדת יציאת מצרים, שזהו מאורע מיוחד לעם ישראל… הנביא אומר… שדבר זה נעשה לעוד עמים – הקב"ה העלה את הפלשתים מכפתור, כלומר מכרתים. כמו כן, הוא העלה את ארם מקיר, כלומר מארמניה. אם כן כוונת הפסוק ברורה – מבחינת הקב"ה עם ישראל כבני כושיים. הנביא אומר זאת בגלל שעם ישראל חוטאים. אם עם ישראל חושב שחטאיהם יסלחו בגלל הייחוס שלהם, הם טועים. היחס המיוחד לא יעזור להם כל עוד הם חוטאים. על כל פנים הרעיון של ההפטרה הוא נבואת תוכחה שעם ישראל לא יחשבו עצמם כמיוחסים שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים. הנביא אומר שהייחוס שלהם לא יעזור להם – ומיצוי הדין איתם יהיה ככל העמים. … בסוף פרשת "אחרי מות" (ויקרא יח, כו-כז) – התורה משווה את עם ישראל לעמים אחרים, ואומרת שאם הם יחטאו לא יעזור להם הייחוס שלהם, אלא הארץ תקיא אותם כמו שהקיאה את הגויים הקודמים. זה אותו הרעיון שמופיע בעמוס, ובאמת בשני המקומות העונש הוא שהארץ תקיא אותם כמו שהקיאה גויים אחרים."
"(ז)הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה הֲלוֹא אֶת־יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר׃" (עמוס ט')
אז מה הרעיון של ההפטרה? מערכת 929 מסבירה-
"יש תודעה כוזבת שמתנחלת בלבבות בני האדם וממלאת אותם בתחושת ביטחון תחת הכותרת "לי זה לא יקרה". הם יכולים לראות מסביבם מחלות ואסונות, חורבנות ומהפכות ובכל זאת להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קורה. תעודת הביטוח הזו היא אחת הסכנות הגדולות לכל אדם ולכל חברה. היא כמו כדור שינה המכה בך ואינך יכול לקום ממנו. במציאות של ממלכת השומרון התהלכו אנשים בתחושת בטחון שלעולם לא יטוש האלוהים את עמו, ונחלתו לא יעזוב. בדור שלפניהם עמדה הממלכה הישראלית ערב השמדה בידי ארם מצפון, ולפתע פתאום התחולל הנס והם שוחררו מאימת האויב. מאז רווחה התודעה הכוזבת הזו, ואחזה עמוק יותר בלבות האנשים.
עמוס, שביקש להיות השעון המעורר את החברה הישראלית הזחוחה, מצא עצמו מסולק מן העיר הנהנתנית ללא שהיה בידו לפעול את פעולתו. כאן, לקראת סיום הביקור, הוא בוחר לערער ולקרוע את פוליסת הביטוח הכוזבת הזו. במילותיו הוא שובר את אחת האמונות העמוקות והיסודיות ביותר של יושבי ממלכת ישראל. במשך מאות שנים הם ידעו שהם העם הנבחר, שהם "גאון יעקב", שהם בחירי ובכורי האלוהים, שהם מיוחדים ושונים. והנה בא הנביא ומבטיח שכשם שמצרים שקעה במימי הנילוס, כך תשקע ממלכת ישראל והייתה כלא הייתה. למה? "כי כבני כושיים אתם לי".
כשם שיש לי עמים בכוש, פלשתים בכפתור וארמים בקיר, כך הייתם לי אתם בני ישראל. לא פחות אבל גם לא יותר. כשם שאותם ניערתי מביתם והפכתי ממלכות על פניהן, כך אהפוך את בתיכם עליכם והייתם כלא הייתם.
נבואה זו של עמוס היא הקשה שבכולן. היא נוגעת ביסוד העמוק ביותר של אמונת העם הנבחר, ומאתגרת אותו לבדוק שוב ושוב מה מעמדו הייחודי אל מול אלוהיו."
משתמע אם כן, שהמסר הוא למעשה לזכור שלהיות 'עם נבחר' משמעותו מחויבות (בניגוד להקלות/הנחות/הטבות) לערכים, למוסר, לדוגמא אישית, לעשייה ולהפצה של טוב בעולם. "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו'). אמכי"ר.

חג שמח ושבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה, בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

היום בערב שביעי של פסח, כ"א בניסן, שהוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח. ביום זה חלה קריעת ים סוף ונוהגים לקרוא את שירת הים כי זהו היום שבו תהליך היציאה של בני ישראל ממצרים הסתיים. בחוץ לארץ מוסיפים יום שני של יום טוב והוא מכונה "אחרון של פסח".
שביעי של פסח איננו חג נפרד מחג הפסח, בניגוד לשמיני עצרת, המהווה חג עצמאי בסוף חג הסוכות, אלא הוא היום האחרון של חג הפסח בלבד. "וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם" (שמות יב, טז).
אחרי שחרור בני ישראל ממצרים, פרעה מתחרט ושולח פרשים לרדוף ולהחזירם למצרים. מיליוני בני ישראל ניצבים על שפתו של ים סוף, מי הים קרים, זרים ולא נראים מבטיחים בלשון המעטה, מאחוריהם חיל פרשים הרוצה להשיב אותם למצרים. בני ישראל במצוקה, ואז הים נבקע, בני ישראל עוברים בתוכו, וכשהמצרים בתוכו הים נסגר והם טובעים. יש שיגידו גאות ושפל, יש שאומרים בכלל לא קרה, יש אומרים נס משמיים, וע"פ הקבלה האדם שהוא עולם קטן- בתוכו מתרחש הכול. כל מה שיש בעולם, הכול בתוך האדם. והתורה ניתנה לנו כדי לסייע לנו לברר ולתקן את התכונות שבתוכנו, את הרצונות, הכוונות והמחשבות.
מצרים היא אומנם מקום גרוע, אך מוכר וידוע וכוחו של הרגל על כל המשתמע… לעזוב אותו ולהתקדם הלאה, קדימה, אל עבר הלא נודע, החלטה לא פשוטה.
‏‎‏‎סיפור קריעת ים סוף מופיע בצורות שונות גם אצלנו, בחיי היומיום. בסופו של דבר, במסע חיינו ישנם רגעי מפתח שבהם אנו נדרשים לקבל החלטות חשובות וגורליות. והחלטות אלו הן שיקבעו את ההבדל הממשי בין חיים של הישגים גדולים ומימוש, לבין חיים מוחמצים ומפוספסים. יש לנו נטייה לדחיינות לא פעם, עד שלא נותרת לנו כל ברירה אחרת…
‏‎אין לנו וודאות או ידע מתי יופיע "הרגע הגדול" בחיינו. ולכן, בכדי לא להיות משועבדים לכבלים של המצרים שבתוכנו, עדיף להתמודד ולהציף את הפחדים והחרדות שלנו, ובמידת הצורך גם להיעזר באנשי מקצוע, ובסביבה תומכת ומקדמת המסייעים לנו לנצל היטב את ההזדמנויות שניתנות לנו להתפתחות, וצמיחה אישית ורוחנית.
‏‎כולנו בהסכמה שלרוב אין ביכולתנו לדעת, מה מחכה לנו "בצדו השני של הים", אבל זו בדיוק ההזדמנות שלנו, להתרגש ולהתלהב מעוצמתם של החיים.
שנבחר לצאת לחירות, להתפתח, להתקדם ולצמוח. שנצליח להוציא את מהותנו הפנימית מהכוח אל הפועל, ולהגשים את שליחויותינו וייעודנו בחיים. אמכי"ר.
חג שמח ושבת שלום💐

אנו מצווים ב"והגדת לבנך", החובה לספר לדורות על יציאת מצרים ועל עשיית הפסח בשנים שיבואו– מה שאנו עושים למעשה בכל שנה ושנה בליל הסדר. השבת נקרא בפרשת "בא" את המצווה שה' מצווה את משה ואהרון להורות לכל משפחה בישראל לשחוט שה בי"ד בניסן, ולסמן בדמו של השה את משקופי הבתים, שכך ה' ייפסח על בתי ישראל בעת מכת בכורות כי ניתן יהיה להבדיל בין בתי המצרים לבתי ישראל. את הטלה יש לצלות ולאכול, נקרא 'אכילת קורבן הפסח' והוא מצווה לדורות.
כחלק מהציוויים של פסח נאסר על טמא, על ערל (אדם שלא נימול), ועל גויים לאכול מקורבן הפסח. אליו מצטרפים צווי אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ. המצווה לדורות מסמלת את הברית בין עם ישראל לה', ואת התנתקותו מהעבודה הזרה של המצרים. לכן, מי שבזמן הקרבת קורבן הפסח, בי"ד בניסן, היה טמא, ערל או שהיה רחוק מירושלים יכול היה להקריב קרבן פסח בי"ד באייר, שנקרא "פסח שני".
במקביל ההפטרה השבת היא בספר יהושע פרק ה' (פסוק ב'), עד פרק ו' (פסוק כז'). ב- 40 שנות המסע במדבר, מסתבר שבני ישראל לא מלו את עצמם, כלומר, מי שנולדו במדבר לא נימולו. ולכן, יהושע מחליט לחדש את מצוות ברית המילה בכדי שבני ישראל יוכלו לחוג את חג הפסח כראוי ויורשו לאכול מקורבן הפסח.
חג אביב ופסח שמח💐
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה, בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.